לירן כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1617/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1617/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: לירן כהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.2.11 בת"פ 7641-05-10 שניתן על ידי השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: כ"ו בחשון התשע"ב (23.11.11) בשם המערער: עו"ד אבי כהן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מאיה חדד גב' חגית לייבנר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט רוזן) בתיק ת"פ 7641-05-10 מיום 2.2.11, בגדרו הושתו על המערער 9 שנות מאסר בפועל (מהן שנה אחת בגין תנאי שהופעל) ו-15 חודשי מאסר על תנאי. הפרשה עניינה עבירות שוד ואלימות, כפי שיפורט. רקע והליכים ב. המערער (יליד 1987) הורשע לפי הודייתו בארבע עבירות שבכתב האישום מתוקן, שנעברו בתוך ארבעה ימים. כמתואר באישום הראשון, ביום 24.4.10 בבוקר הגיע המערער לקיוסק בהרצליה ובכיסו סכין. המערער המתין לשעת כושר בה הקיוסק יהיה ריק מאדם. משפתח הקופאי את הקופה, נעמד המערער מאחוריו, ביקש את הכסף שבקופה, ואיים עליו בעזרת הסכין. הקופאי מסר לו 2,000 ש"ח מן הקופה. בנוסף נטל המערער גם את ארנקו של הקופאי ואת מכשיר הטלפון הנייד שלו. בגין המעשה הורשע המערער בשוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כמתואר באישום השני, ביום 26.4.10 בבוקר הגיע המערער לסניף בנק לאומי בהרצליה במטרה לבצע שוד. משנשארה הכספרית לבדה, פנה אליה המערער, אמר לה שזהו שוד, ביקש את הכסף שבקופה, ואיים כי ישלוף אקדח. הכספרית מסרה לו את הכסף (11,250 ש"ח) והוא עזב את הבנק. לאחר מכן עלה המערער על מונית במטרה לנסוע לתל אביב. המערער זוהה על ידי המשטרה, וזו הורתה לנהג המונית לעצור, אך המערער הורה לו להמשיך בנסיעה, עד אשר חסמה המשטרה את דרכם. בגין מעשה זה הורשע המערער בשוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. אחר הדברים האלה נעצר המערער. ג. כמתואר באישום השלישי, בהיותו עצור ב-29.4.10 בבית המעצר באבו כביר, הגיע המערער לחדר הרופא לשם טיפול במתאדון. הרופא הורה לו להמתין מחוץ לחדר. המערער סירב לצאת והיכה באגרופו את הרופא בפניו, והרופא נזקק לטיפול רפואי בעקבות המכה. בגין המעשה הורשע המערער בתקיפת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין. כמתואר באישום הרביעי, בעת שנחקר המערער בתחנת "גלילות" שבהרצליה ב-30.4.10, הצליח להשתחרר מן האזיקים, נטל זוג מספריים שהיה מונח על שולחן החוקר והחל מאיים עליו, כדי למנוע את המשך המעצר. המערער תפס את החוקר בחולצתו והצמידו לקיר, תוך שהוא ממשיך לאיים עליו. החוקר נאבק במערער, ותוך כדי המאבק נחבל בידו, נשרט במצחו ונזקק לטיפול רפואי. בגין המעשה הורשע המערער בחבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. תסקיר שירות המבחן ד. המערער הודה והורשע בכל האישומים שבכתב האישום. לבקשתו ניתן בעניינו תסקיר שירות המבחן. מן התסקיר עלה כי המערער מעורב בפלילים כבר מגיל 13, וכי הורשע בעבר בשבע עבירות קודמות, מרביתן עבירות סמים, רכוש ואלימות. בגין עבירות אלה ריצה מספר תקופות מאסר. כנמסר, נפרדו הוריו של המערער כשהיה בן ארבע, והוא מתגורר עם אמו. צוין כי אביו היה מעורב בפלילים וריצה תקופות מאסר ארוכות, וקיים גם חשד שביצע עבירות אלימות כנגד המערער ואחיו, אולם לא הועמד לדין על כך. כן צוין, כי אחיו של המערער מרצה מאסר בגין עבירות אלימות. כאמור בתסקיר, השתמש המערער בעבר בסמים, נגמל, ושב להשתמש בהם נוכח קשייו לאחר מאסרו האחרון, עובר לביצוע העבירות נושא הליך זה. המערער סיפר לשירות המבחן אינו משתמש עתה בסמים, אך מעוניין להשתלב בטיפולי גמילה. בסיכום התסקיר צוין, כי עולה תמונה של בחור צעיר בעל רקע משפחתי מורכב וקשיים רגשיים, אשר מגיל צעיר חוה התעללות והזנחה, וכי המערער חש זעם כלפי העולם, ומתקשה לתפוש את הפגיעות שמסב לזולתו. השירות התרשם, כי המערער אינו נוטה לתת אמון, דבר שעלול להקשות על הצלחת הטיפול בו. כן התרשם השירות, כי המערער משליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים, ובפרט על השימוש בסמים, וכי הוא בעל אישיות תוקפנית ויכולת נמוכה לגייס עצמו לטיפול ממושך ומעמיק. הומלץ, כי המערער ישהה בסביבה בעלת גבולות ברורים, בה יוכל להשתלב בטיפול ממושך שיביא לשינוי בדפוסי התנהגותו, ובכך יפחת הסיכון להישנות התנהגויות כאמור. לא הומלץ לשלבו בטיפול במסגרת קהילה טיפולית. גזר הדין קמא ה. נקודת המוצא ממנה יצא בית משפט קמא בגזר הדין, עליה הסכימו הצדדים, היתה כי בנסיבות ראוי שיינתן עונש מאסר הנמדד בשנים. בית המשפט סקר בפירוט את העבירות שביצע המערער וייחס להן חומרה רבה, ובפרט להתנהגותו כלפי עובדי הציבור שתקף. מנגד, שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער, וביניהם את עברו, התמכרותו לסמים ורצונו להשתקם. בית המשפט גזר על המערער 8 שנות מאסר בפועל, ושנה נוספת בגין תנאי קודם שהפעיל; ו- 15 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות רכוש (למעט לפי סעיף 413 לחוק העונשין) ועבירות אלימות כלפי גוף האדם. טענות הצדדים בערעור ו. בפנינו ערעור על גזר הדין. בערעור הובאו מקצת מדברי אמו של המערער, אשר גוללה את סיפור חייו הקשה של בנה, שתחילתו במעשי אונס שביצע אביו במערער ובאחיו; המשכו בתקופות ארוכות של שהות בפנימיות; וסופו בהתמכרות לסמים, עבירות, וריצוי תקופות מאסר. האם הדגישה כי מסכימה היא שיש למצות את הדין עם המערער, אולם ביקשה שיישלח לטיפול, אשר יחזירו אל דרך הישר והטוב. ז. המערער לא חלק על חומרת העבירות, אולם ביקש להציג מספר טעמים להקלה בעונש. בין היתר, הזכיר את הודייתו המיידית; את מורכבות חייו ואת השפעת הסם על ביצוע העבירות, שלא תמיד נעברו בשליטתו המלאה. במסגרת זו הפנה בא כוח המערער להודעות שמסר המערער במשטרה, לפיהן הוא זקוק לטיפול גמילה מסמים. ח. ביני לביני, אירעה תקרית בכלא איילון, בו שהה המערער. כנטען, ביום 26.7.11 הותקף המערער על ידי חמישה אסירים אחרים, אשר נכנסו לתאו, היכוהו ודקרו אותו בפניו. המערער הובהל לבית החולים ובפניו חתכים שונים. הוא נזקק לטיפול רפואי שכלל בין היתר עשרים תפרים. בפנינו טען בא כוח המערער, כי יש להתחשב בתקרית ולהפחית בגינה מן העונש. ט. יצוין, כי בתסקיר משלים של שירות המבחן שהוגש לנו לקראת הדיון לא הוזכרה תקרית התקיפה, כמסתבר מחוסר ידיעה, וצוין בו כי במאסרו לא ביטא המערער מוטיבציה לטיפול גמילתי, אך הוא נקי מסם על פי בדיקות שנערכו; הוא מבטא חוסר אמון בממסד, ואף שהוא רואה את גורמי הטיפול כעוינים, מבקש הוא להשתלב בעתיד – לא כיום – בטיפול. הוערך כי ללא התערבות טיפולית של ממש קיים הסיכוי להישנותה של התנהגות אלימה. י. בא כוח המערער, המלוה את המערער מזה 11 שנים, הטעים במיוחד את אירוע הפגיעה בשוטר החוקר כנובע מהשפעת הסם; לטענתו, לא היתה למערער כוונה לפגוע בשוטר, ולראיה, לא נגרמו לו חבלות חמורות. כן, נטען, כי מעשי השוד אינם בדרגת חומרה גבוהה. יצוין, כי בא כוח המערער לא חלק על חומרת העבירות, אלא חזר וביקש לראות אותן על רקע מסכת חייו של המערער, שלאחר תקיפתו היה – כנטען – שבר כלי. יא. באת כוח המשיבה לא חלקה על מורכבות חייו של המערער. אשר לתקרית מיולי 2001 במאסר, ציינה כי זו נמצאת בחקירת שירות בתי הסוהר ועל כן אין בידה מסקנות סופיות. כן, חזרה באת כוח המשיבה על חומרת העבירות שבוצעו, ובפרט נוכח הרשעותיו הקודמות של המערער. הכרעה יב. תחילה רואים אנו מחובתנו להעיר, כי תמהנו מאוד שעובדת תקיפתו של המערער במאסרו בדקירות על-ידי אסירים אחרים, באורח שחייב אשפוז, לא נמסרה לשירות המבחן וממילא לא הובאה לידיעתנו אלא על-ידי הסניגור בעת הדיון. עניין זה אומר דרשני, שכן גם אם לא היתה כוונה להסתיר, התוצאה היא שאין בית המשפט זוכה לקבל את התמונה כולה מ"קציני בית המשפט", ולא בעטיים, בנושא שלמצער פוטנציאלית תיתכן לו רלבנטיות בהכרעה על קיצור העונש. נבקש כי יופק לקח מתאים. יג. אשר לענישה לגופה, לא מצאנו כי בית המשפט קמא לא איזן נכונה את השיקולים השונים. לצערנו מדובר במי שפגיעתו רעה, ומצבור העבירות של שוד ואלימות נשוא כתב האישום הנוכחי מצטרף לתולדותיו העגומות של המערער מנעוריו ועד הנה. חובתנו בהקשר זה היא להגן על הציבור מפגיעתו – והציבור לעניין זה הוא פקידי הבנק, הרופא והחוקר, שעל כולם הטיל אימה או פגע בהם פיסית, ומעבר להם. בית המשפט קמא הביא מפסיקתנו באשר לעבירות שוד ואלימות (בין השאר ע"פ 7878/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); ע"פ 7908/09 חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ועוד רבות. בית משפט זה ועמו בתי המשפט האחרים חוזרים ומטעימים, כי המאבק בנגע האלימות למיניו ולסוגיו, לחם חוק ביומיום של בתי המשפט, חיוני לחברה, כדי למנוע "איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים, י"ז ו') ואולי בכך להציל מקצת מן הקרבנות הבאים; והכלי שנתן המחוקק בידינו הוא הענישה, לרבות מאחורי סורג ובריח. אכן, הסניגור המלומד הפנה לדברי המערער בחקירותיו ב-27.4.10 ו-30.4.10 שרצונו להיגמל – אך לעת הזאת אין לכך ביטוי כלשהו באופן מעשי בעת מאסרו של המערער, כעולה מן התסקיר העדכני. הסניגור גם הביא תקדימים לענישה קלה יותר, אף באורח משמעותי, בעבירות שוד; לעניין זה אביא מדבריי בפרשת חסן, שציטט בית המשפט קמא וזו לשונם: "עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים – הצורך בהרתעה ובגמול, לרבות בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מן השודדים הנענשים בשנות מאסר ארוכות. מובן כי לנסיבות האישיות משקל בגזירת הדין, ובהן גיל צעיר, עבר נקי, חרטה והודיה (ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) – אך מנגד, יש מקום ליתן משקל גם לנסיבות העבירה. לא אכחד – הפסיקה בכגון דא מגוונת, ושי מקרים שבהם נגזרו עונשים קלים מאשר בענייננו (כולל בפרשת חביבי הנזכרת); ואולם, בלבי חשש שמא אין אנו מחמירים די הצורך בעבירות כגון דא, מקום שהחומרה ניכרת במיוחד". יד. ואולם, בנקודה אחת החלטנו ללכת לקראת המערער, הן ובמיוחד כיון ששילם "מחיר נוסף" בפציעתו במאסר, והן כדי לעודדו במקצת לכיוון השיקום; סבורנו כי עליו לשקול היטב את הצעת הטיפול במאסר, כדי שחייו הצעירים לא ימשיכו להידרדר ללא תוחלת. אנו קובעים, כי שנת המאסר על-תנאי שהופעלה, תרוצה בחופף למאסר בתיק דנא, כך שהמערער ירצה שמונה (במקום תשע) שנות מאסר. הערעור מתקבל איפוא בנקודה זו. אנו מאחלים למערער כי ישמע לעצת גורמי הטיפול, לא למען הזולת אלא למענו. ניתן היום, ג' כסלו התשע"ב (29.11.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11016170_T02.docהג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il