"ליגת הצדק- סיוע לזולת בלב פתוח" נ. המשרד לביטחון פנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1615/21 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותרת: "ליגת הצדק- סיוע לזולת בלב פתוח" נ ג ד המשיב: המשרד לביטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד אדוארד וולפוביץ פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. בעתירה שבכותרת מבקשת העותרת להורות למשיב (להלן: המשרד לביטחון הפנים) לנמק מדוע לא יתוגברו כוחות משטרת ישראל "בעיר לוד בכלל ובשכונת גני אביב בפרט" – לרבות "נוכחות קבועה של יחידות מיוחדות" – וזאת, על רקע "מקרי ונדליזם ומעשי אלימות" שהתרחשו במקום, והביאו, לטענת העותרת, לפגיעה בתחושת הביטחון האישי של התושבים. לצד זאת, מבקשת העותרת להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, לפי סעיף 1 לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968 – או ועדת בדיקה ממשלתית, לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, התשס"א-2001 – לשם בחינת "מכלול האירועים שהתרחשו לאחרונה בעיר לוד, שכונת גני אביב, בעלי סממנים של מפגעים על רקע לאומני [...] המעמידים את האזרחים בסכנת חיים ובסכנת פגיעה בגופם ורכושם". מדובר בעתירה שלישית שמגישה בעניין העותרת, לאחר שקודמותיה (בג"ץ 9294/20 ובג"ץ 1033/21) נדחו על הסף, בשל אי מיצוי הליכים: הראשונה, משום שהעותרת כלל לא פנתה למשיבים באותו הליך, והשנייה, משום שהוגשה בטרם ניתן למשיב "זמן סביר" למתן מענה. העתירה הנוכחית, מוגשת לאחר קבלת מענה המשרד לביטחון הפנים (במכתב מיום 11.2.2021) – בו נאמר כי כוחות המשטרה הפועלים בעיר לוד תוגברו "משמעותית"; כי "כוח המפקדה המשימתית הייעודית" הפועל בעיר, מונה כיום "מאות שוטרים הפועלים סביב השעון ומוכוונים לפעילות בתחום הפשיעה, להגברת הביטחון האישי באזורים המדוברים"; וכי "מיטב היחידות" עוסקות בחקירת "האירועים הפליליים שאירעו לאחרונה". בנסיבות אלה, סבר המשרד לביטחון הפנים כי אין מקום להקמת ועדות בדיקה או חקירה, ודחה את בקשת העותרת בעניין (להלן: תשובת המשרד). העותרת אינה משלימה עם תשובה זו, ומכאן העתירה שלפנינו. 2. דין העתירה להידחות על הסף. אשר לתגבור פעילות המשטרה, דומה כי העתירה אינה מציבה תשתית עובדתית ונורמטיבית לביקורת על הצעדים שבהם נקט המשרד לביטחון הפנים, כפי שפורטו בתשובתו. ראשית, האירועים הקונקרטיים היחידים המוצגים בפרק "הרקע העובדתי" בעתירה, התרחשו בחודש דצמבר 2020 – ומטבע הדברים, אין בהם כדי להעיד על האפקטיביות של תגבור משטרתי שבוצע רק לאחר מכן. טענות העותרת לגבי חוסר דיוק ברכיב משני יחסית של תשובת המשרד (היקף השימוש במתנדבים), או התייחסותה לאירוע יחיד של שוד אופניים, שעיתויו ונסיבותיו לא הובהרו (ראו פסקה 54 לכתב העתירה), אינן משנות את התמונה – ואינן מספקות תשתית עובדתית ונורמטיבית להתערבות בשיקול הדעת המקצועי של משטרת ישראל. זאת ועוד, העותרת עצמה הדגישה כי, בניגוד לרושם העולה מן הסעדים שביקשה, "העתירה הנוכחית אינה באה בדרישה להתערב בסדרי עדיפויות של המשיב, דבר אשר יעמיד בפני העותרת אכן משוכה משמעותית, אלא להסב את תשומת לבו של המשיב למצוקה חריפה הטעונה טיפול מיידי ומיוחד, כאן ועכשיו" (פסקה 70 לכתב העתירה). ואמנם, פרק "הטיעון המשפטי" מתייחס באופן בלעדי לסוגיית ההקמה של ועדת חקירה – להבדיל מהתערבות באופן פעילותה של משטרת ישראל, שכלל לא צורפה כמשיבה להליך. רכיב זה של העתירה אינו מגלה, אפוא, עילת התערבות, ונותר רק להביע תקווה כי הרשויות הרלוונטיות יפעלו, הן בשדה השיטור והן בשדות החינוך והרווחה (ראו פסקה 6 לתשובת המשרד), כדי להבטיח את זכותם הבסיסית של התושבים לביטחון אישי. 3. אשר להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לפי סעיף 1 לחוק ועדות חקירה – אין בעתירה עדות למיצוי הליכים מול ממשלת ישראל, שבידיה הופקדה הסמכות להקים ועדה כזו, והממשלה אף לא צורפה כמשיבה להליך. די בכך כדי לחרוץ גם את גורל ראש זה של העתירה לשבט (בג"ץ 8267/11 הרשקוביץ נ' משטרת ישראל (11.7.2012)). התמונה שונה מעט ביחס לוועדת בדיקה ממשלתית, שכן הקמתה – להבדיל ממתן סמכויות של ועדת חקירה, לפי סעיף 8א לחוק הממשלה – באה בגדרי סמכותו של כל שר בממשלה, ביחס לתחומי אחריותו (ראו בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ' ראש ממשלת ישראל, פסקאות 11 ו-13 לחוות דעת המשנה לנשיאה, א' ריבלין, ופסקה 4 לחוות דעת הנשיאה, א' חיות (30.11.2006); להלן: עניין אומץ). אולם, גם אם אניח שהמשרד לביטחון הפנים (המשיב בעתירה הנוכחית) והשר לביטחון הפנים (שלא צורף לה) חד הם, העתירה אינה מגלה עילת התערבות בהחלטת השר שלא להקים ועדה כזו. אכן – "בית משפט זה נקט לאורך השנים בגישה זהירה ומצמצמת בכל הנוגע לביקורת על עצם בחירתה של הרשות המבצעת לקיים או שלא לקיים הליך בדיקה, ועל הבחירה בדרך בדיקה מסוימת בפרט. גישה זאת מתבקשת לאור חלוקת הסמכויות בין הרשויות השונות" (עניין אומץ, פסקה 8 לחוות דעת המשנה לנשיאה). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי בא בגדרי החריגים לכלל – וזאת, גם מבלי לשוב ולהזכיר כי העתירה אף אינה מציבה תשתית עובדתית עדכנית ביחס לבעיה, וממילא גם ביחס לצורך בוועדת בדיקה ממשלתית. 4. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באדר התשפ"א (‏8.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21016150_Z01.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il