תמיר כהן נ. רס.אא.יזמות והשקעות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 1615/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1615/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. תמיר כהן 2. גלית כהן נ ג ד המשיבות: 1. רס.אא.יזמות והשקעות בע"מ 2. רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ע' חבש), מיום 13.2.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 7010/05 בשם המערערים: עו"ד דני שלום בשם המשיבות: עו"ד שירלי חנוך פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא ע' חבש), שלא לפסול עצמו לדון בת.א. 7010/05. 1. ההחלטה נשוא הערעור שבפניי התקבלה במסגרת דיון בתביעה שהגישו המשיבות נגד המערערים ושבגדרה הוגש גם כתב תביעה שכנגד מצידם של המערערים. לאחר מספר בקשות לדחיית מועדי דיון, נתקיים קדם משפט בו נקבע כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית וכן נקבע מועד לישיבת הוכחות. שתי בקשות שהוגשו מטעם המערערים בתואנות מתואנות שונות לדחיית המועד שנקבע לישיבת הוכחות נדחו, וזאת לאחר שמועד קודם שנקבע להוכחות נדחה בהסכמת הצדדים משום שחל בשושן פורים. יום לפני המועד שנקבע להוכחות הגישו המערערים בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון. בבקשה נטען כי המערער 1 נורה בגופו, הובהל לבית החולים ונותח, וכי במהלך הכנת התיק עלה הצורך בבירורם של פרטים עובדתיים נוספים ובבדיקת המסמכים הקיימים. בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי הליך ההוכחות נפתח בפרשת התביעה ובא-כוח המשיבות כבר הזמין עדיו, כך שלמערערים יהא עוד זמן לבחינת החומר הנחוץ להם. כמו כן צוין, כי ישיבת ההוכחות נקבעה מבעוד מועד, ולפיכך היה על בא-כוח המערערים להיערך לה. בכל הנוגע לפציעתו של המערער 1, הבהיר בית המשפט כי אין צורך בהופעה פיזית של המערערים לישיבת ההוכחות, בהיותם מיוצגים. 2. ביום 5.7.2007, המועד שנקבע להוכחות, התייצבו באי-כוח המערערים וטענו כי אינם מוכנים לנהל את התיק, שכן משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבות טרם הגיע המועד להגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעמם. לגופו של עניין ביקש בא-כוח המערערים, כי בית המשפט יורה על פיצול עדותו של העד מטעם המשיבות, כך שתישמע תחילה חקירתו הראשית וחלק מחקירתו הנגדית, תוך מתן אפשרות להשלים חקירתו הראשית וחלק מחקירתו הנגדית בשלב מאוחר יותר, עם קבלת המידע המלא והמסמכים הדרושים מאת המערער 1. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט כי טענות בא-כוח המערערים אינן רלבנטיות, מאחר שהיה בכוחו להשיג המסמכים הדרושים לו ממרשיו לשם הכנה ראויה להליך, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. עוד צוין, כי בכל הנוגע לשאלת גילוי המסמכים בית המשפט לא ראה עצמו מחויב עוד להליכי הביניים, שכן נראה היה שהצדדים ויתרו עליהם. בהמשך להחלטה זו, נדחתה אף בקשתו של בא-כוח המערערים לעכב ביצועה של ההחלטה לשם פניה לבית המשפט העליון. לפיכך הודיעו באי-כוח המערערים, כי אם תתקיים החלטת בית המשפט אין בכוונתם לקיים חקירה ולהיות חלק מההליך. בית המשפט הבהיר לצדדים כי מחובתו לקיים החלטותיו ואף הביע חשש כי באי-כוח המערערים נוקטים ב"תרגיל", שהוא המשך ישיר של הבקשות לדחיית מועד ההוכחות בתיק. בעקבות זאת, עזבו באי-כוח המערערים את אולם בית המשפט. דיון ההוכחות החל ובמהלכו החליטו באי-כוח המערערים לשוב לאולם, אך הבהירו כי בחרו לשוב לאולם מפאת כבודו של בית המשפט. עוד הצהירו באי-כוח המערערים, כי אין בכוונתם לחקור את העדים בחקירה נגדית אך הם אינם מוותרים כליל על זכותם לחקור את העדים. בתום חקירת עדי המשיבות פנה בית המשפט לבאי-כוח המערערים וביקש כי עדיהם יתנו את עדותם. בא-כוח המערערים השיב כי העד המרכזי מטעמו הינו המערער 1, וכי אין אפשרות להעידו בשל פציעתו ואשפוזו בבית חולים בחו"ל. עוד נטען כי עדי המערערים לא היו אמורים להופיע לדיון, ומשכך לא זומנו כלל. בשלב זה, הציע בית המשפט לדחות את הדיון, בכפוף לפסיקת הוצאות, כדי למנוע פגיעה בהגנה, והוצע כי העדים מטעם המערערים יעידו במועד הקבוע להוכחות ביום 11.7.2007 ובמועד נוסף שייקבע. ביום 9.7.2007 הודיע בא-כוח המערערים כי בכוונתו לפנות לבית המשפט העליון לשם עיכוב החלטתו של בית המשפט. בהחלטה מיום 10.7.2007 דחה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך יחד עם זאת העיר, מבלי להביע עמדה בנושא, כי הוא ממליץ לבית המשפט קמא לשקול את האפשרות של דחיית מועד הדיון הקבוע ליום 11.7.2007, מועד בו אמור בא-כוח המערערים לשרת בשירות מילואים; וזאת באם הדבר ייראה לנחוץ בעיניו, ובהתאם לנסיבות העניין. 3. בהחלטה מיום 10.7.2007, מיד לאחר קבלת החלטתו של בית משפט זה, קבע בית המשפט כי נוכח נסיבות התיק, העומס הרב ביומנו של בית המשפט ולאור העובדה כי התיק קבוע להוכחות מזה זמן רב, יתנהל דיון ההוכחות במועד (11.7.2007). בית המשפט הוסיף כי עורך דין ממשרד באי-כוח המערערים, אשר היה נוכח בדיון ההוכחות הקודם, יוכל להופיע בדיון ההוכחות. במועד ההוכחות התייצב בא-כוח המערערים אך העדים מטעמו לא הגיעו, משהסתבר כי ההזמנות לדיון נשלחו כשלושה ימים לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה. לשאלת בית המשפט מדוע לא זומנו העדים, טען בא-כוח המערערים כי סבר שלנוכח ריבוי העדים מטעם המשיבות, לא יוכלו להיחקר כל העדים במועד. בהתייחס למסמכים הרפואיים אשר יש בהם כדי להוכיח את דבר פגיעתו של המערער 1, ציין בא-כוח המערערים כי טרם קיבלם. בתום הדיון, החליט בית המשפט להיעתר לבקשת בא-כוח המערער ולקבוע מועד הוכחות נוסף ביום 24.10.2007. בינתיים, הגיש בא-כוח המערערים בקשה לזימונו של העד מטעם המשיבות לחקירה נגדית ואף נתקבלה עמדת הצדדים ביחס להוצאות. 4. בהחלטה מיום 3.10.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שאין זה ראוי שבית המשפט יבוא חשבון עם בא-כוח המערערים על חשבון מרשיו, יש לזמן את העד מטעם המשיבות לישיבת ההוכחות אשר נקבעה ליום 24.10.2007, בכפוף למספר תנאים. האחד, המערערים ישלמו הוצאות לקופת המדינה בסך של 10,000 ₪. השני, המערערים ישלמו למשיבות הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת בעבור שני מועדי ההוכחות המבוזבזים ובעבור הבקשה לזימונו של העד מטעם המשיבות. השלישי, המערערים ישאו בהוצאות ההקלטה בעבור שני מועדי ההוכחות הקודמים, אשר לא מוצו כראוי. הרביעי, המערערים ימציאו אישורים רפואיים לבית המשפט ולידי בא-כוח המשיבות לצורך הוכחת טענתם כי המערער 1 נורה ונפגע בחו"ל. עוד נקבע כי אם לא יעמדו המערערים בתנאים אלה, לא יתקיים דיון ההוכחות. כיומיים לפני מועד ההוכחות, שיגר בא-כוח המשיבות הודעה במסגרתה נתבקש ביטולה של ישיבת ההוכחות הקבועה ליום ה-24.10.2007, לאור העובדה שהמערערים לא עמדו בתנאים שקבע בית המשפט בהחלטתו. בתגובה לבקשה ואף בדיון שהיה קבוע להוכחות, טען בא-כוח המערערים כי בהודעתו מיום 11.10.2007, ציין שאינו מעוניין בחקירתו של העד מטעם המשיבות מן הטעם שעדות זו מותנית בתשלום הוצאות. בית המשפט קבע כי בא-כוח המערערים התעלם מהחלטות קודמות ומן הפרוטוקולים בהם נקבע במפורש כי דחיית ישיבת ההוכחות תתאפשר בכפוף להוצאות, ללא קשר לשאלת זימונו או אי זימונו של העד מטעם המשיבות. בכל הנוגע להמצאת המסמכים הרפואיים, טען בא-כוח המערערים כי מסר אישור רפואי בדבר מצבו של המערער 1 והוסיף כי המערער 1 יסכים להציג התיק הרפואי לעיני בית המשפט בלבד, מטעמים שבצנעת הפרט, אם יידרש לכך. כן ציין בא-כוח המערערים כי נכון למועד זה זומנו עדיו והמערער 1 נמצא אף הוא באולם בית המשפט. 5. בהחלטה נוספת מיום 2.12.2007 נדרש בית המשפט המחוזי לקבוע את המשכו של התיק, לאור התנהלות הצדדים במסגרתו, ההתפתחויות השונות בו, וכן נוכח החלטותיו הקודמות. בית המשפט קבע כי השתלשלות העניינים מגלה כי התנהלותם של באי-כוח המערערים הייתה בלתי ראויה. ככל שנוגע הדבר לתביעה שכנגד, שהוגשה על ידם, קבע בית המשפט כי המערערים לא עשו מאומה כדי לקדם ענייניהם במסגרת הליך זה. בהתייחס לתביעה העיקרית, קבע בית המשפט כי משבחרו הצדדים שלא למצות את הליכי הביניים, ולא פנו לבית המשפט בנדון, נקבע התיק לישיבת הוכחות. בית המשפט קבע כי בקשתם של המערערים לדחות ישיבה זו מן הטעם כי המשיבות לא עשו מאומה בעניין הליכי הביניים, הוגשה בסמוך למועד ההוכחות, לשם דחייתם ולדחיית ניהולו של התיק בכללותו. על אף הוראתו של בית המשפט לקיים את ישיבת ההוכחות הראשונה בחודש יולי 2007, כך ציין בית המשפט, סירבו באי-כוח המערערים לשתף פעולה לשם קידום ההליכים בתיק ולא חסכו במאמצים ובזמן כדי לסכל את הליך ההוכחות, תוך שהלינו על אופן התנהלות בית המשפט ואף האשימו את בית המשפט בנטייה לטובת המשיבות. עוד קבע בית המשפט כי על אף התנהלותם הבוטה של באי-כוח המערערים, בחר לראות לנגד עיניו את טובתם של המערערים ודחה את מועד ההוכחות, בכפוף למספר תנאים. בית המשפט קבע כי באי-כוח המערערים לא עמדו בתנאים שנקבעו, והמשיכו במדיניותם לסרבל ניהולם התקין של ההליכים בעניין. כן קבע כי באי-כוח המערערים ביקשו לעשות בבית המשפט ובזמנו היקר כבשלהם, תוך שהתעקשו לגרום לדחייה חוזרת ונשנית של ההליכים בתיק ולא היססו להפר את החלטותיו תוך תקיפת בית המשפט והאשמתו במשוא פנים, בהפליית מרשיהם ובפגיעה מכוונת בזכויותיהם. בית המשפט הוסיף כי בבקשותיהם הארוכות, הערוכות בלשון גסה, לא נהגו באי-כוח המערערים באופן ההולם את מקצוע עריכת הדין, הן כלפי חבריהם למקצוע והן כלפי בית המשפט. על יסוד האמור לעיל ונוכח השתלשלות העניינים, הורה בית המשפט כי בשל אי ניצולה של ישיבת ההוכחות, אשר נקבעה ליום 24.10.2007, ישלמו המערערים הוצאות בשיעור של 5,000 ₪ לקופת המדינה וכן 5,000 ₪+מע"מ למשיבות וכן ישאו בהוצאות ההקלטה בעבור מועד הוכחות זה. על אף האמור, ולפנים משורת הדין, קבע בית המשפט את התיק לישיבת הוכחות ביום 9.3.2008 הן לשם בירורה של התביעה העיקרית והן לשם בירורה של התביעה הנגדית. עוד קבע בית המשפט כי עיקרי החלטתו מיום 3.10.2007, אשר היוו תנאי לקיומה של ישיבת ההוכחות ביום 24.10.2007 ושלא קוימו, עומדים בעינם ככל שנוגע הדבר לשאלת ההוצאות. 6. בעקבות ההחלטה מיום 2.12.2007 הגישו המערערים בקשה לפסלות שופט. בבקשה נטען כי התבטאויות סגן הנשיא חבש בהחלטתו מעלות חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים של בית המשפט כנגד המערערים ובאי-כוחם, אשר מביא אותו לכדי עמדה שלא תאפשר לו לדון ולהכריע בתיק בצורה אובייקטיבית. מהתבטאויותיו של בית המשפט, כך נטען, ניתן לראות כי בית המשפט פיתח עוינות קיצונית כלפי המערערים ובאי-כוחם בצורה שתמנע ממנו לפסוק בצורה אובייקטיבית. המערערים הוסיפו וטענו כי אין המדובר אך בתחושה סובייקטיבית שלהם, כי אם בדברים קשים ובוטים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. אמנם, כך נטען, הלכה היא כי כחלק מניהול ההליך רשאי בית המשפט ליתן ביקורת על הצדדים ובאי-כוחם ועל התנהלותם, אך במקרה דנן התבטאותו של בית המשפט הייתה חריגה מהסמכות הנתונה לו לחלוק ביקורת כחלק מניהול ההליך. 7. בהחלטתו מיום 13.2.2008 דחה סגן הנשיא חבש את בקשת המערערים לפסול את עצמו בקובעו כי בנסיבות המקרה דנן אין כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהולו של ההליך המשפטי. השתלשלות העניינים בהליך ואופן ניהולו אינם מעידים על משוא פנים אובייקטיבי ואינם מלמדים כי נבצר מבית המשפט להכריע באופן אובייקטיבי בעניין שלפניו רק על יסוד הראיות אשר הוצגו או יוצגו בפניו, כדין. יתרה מזו, כך נקבע, בית המשפט מנוע מלפסול עצמו מלישב בדין בהיעדרן של נסיבות ממשיות, אך כדי להסיר חשש מלב המתדיינים. 8. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערים חוזרים על האמור בבקשת הפסלות ומוסיפים כי החלטת בית המשפט מעמידה את המערערים בפני מלכוד, שכן הברירה שיש בידם היא להחליף עורכי דין או לחלופין להמשיך להיות מיוצגים על ידי באי-כוחם, כשהם יודעים שבית המשפט גיבש דעה מוצקה כנגדם ודעתו מוטה לרעתם. עוד טוענים המערערים כי אין המדובר בבקשת פסלות הנוגעת להחלטותיו השיפוטיות של בית המשפט כי אם בהתבטאויות חסרות תקדים של בית המשפט כנגד באי-כוח המערערים, כמו גם ייחוס מעשים ומחדלים לכאורה לבאי-כוח המערערים כאשר חלים הם על המערערים עצמם. המערערים מוסיפים וטוענים כי כשם שבית המשפט לא עשה שימוש בשיקול הדעת השיפוטי ובניסיונו בכדי להימנע מהתבטאויות כה קיצוניות כנגד באי-כוח המערערים, כך לא יוכל בעתיד לשמור על איזון ועל אובייקטיביות בניהול ההליך המשפטי דנן. כן נטען כי מהחלטת בית המשפט מיום 2.12.2007 עולה כי בשל מחדלה של מזכירות בית המשפט, נאלץ המערער 1 להגיע ארצה לדיון שלא התקיים ובשל כך נגרמו לו נזקים רבים. לפיכך, נטען, לא מן הנמנע כי המערער יפנה להליכים משפטיים כנגד מזכירות בית המשפט על מנת לעמוד על זכויותיו, ובמידה שיתקיים הליך שכזה, יידרש השופט להיות עד, וגם מסיבה זו, טוענים הם, אין זה ראוי כי יוסיף לדון בתיק. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בדחותו את בקשת הפסלות מבלי להתייחס לטענות המערערים בקשר להתבטאויותיו כנגד המערערים וכנגד באי-כוחם, ומשביסס את החלטתו על השתלשלות העניינים בהליך ואופן ניהולו. לבסוף, טוענים המערערים כי הודעת הערעור לא נועדה לעכב את ההליכים בשום צורה. 9. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערערים להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). עילת הפסלות הנטענת מקורה בהחלטה מיום 2.12.2007. בקשת המערערים הוגשה כחודשיים לאחר הדיון מיום 24.10.2007 וכחודש וחצי לאחר החלטת בית המשפט נשוא בקשת הפסילה. בנסיבות העניין, לא העלו המערערים טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. 10. גם לגופו של עניין לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194, 196 (2006)). זאת ועוד, בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006)). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133 (1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)). בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור הבהרת בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות כי השתלשלות העניינים בהליך ואופן ניהולו אינם מעידים על משוא פנים אובייקטיבי, לא שוכנעתי כי מבטאים הדברים שכתבו בהחלטה גיבוש עמדה מוגמרת ומגובשת כנגד המערערים או באי-כוחם. משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט. 11. במקרה דנן, תיאר סגן הנשיא חבש בהחלטתו את השתלשלות העניינים ואת התנהלות הצדדים ובעיקר כוונו דבריו לבאי-כוח המערערים. יתכן והתבטאויותיו של השופט במסגרת ההחלטה היו חמורות ומוטב היה לו היה מרכך קמעא את הביקורת שהטיח בבאי-כוח המערערים, ולו כדי להימנע ממצב שבו יווצר הרושם שגיבש דיעה לצד זה או אחר. יחד עם זאת, נראה כי במקרה הנוכחי לא מגיעות התבטאויות בית המשפט לעוצמה של התנהגות בלתי ראויה, אשר יש בה כדי להביא לפסילת שופט. כמו כן לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מגיעות הערות השופט והתבטאויותיו בהחלטתו לעוצמה הנדרשת כדי להעיד על כך שבית המשפט גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה וכי דעתו "ננעלה" בפני טענות המערערים. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי התבטאויות השופט בהחלטתו, והביקורת שהושמעה כלפי באי-כוחם במסגרתה מצביעים על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אף בטענת המערערים בדבר קיומה של אפשרות להגשת תביעה מצידו של המערער 1 נגד מזכירות בית המשפט, שבה יידרש סגן הנשיא חבש להעיד, לא מצאתי ממש; ולו מן הטעם שאין להעיד שופט על דבר הקשור בתפקידו השיפוטי (ראו רע"א 3203/03 מדינת ישראל נ' יוסף, פ"ד נח(3) 541 (2004)). 12. כעולה מההחלטה, באי-כוח המערערים לא חסכו בזמן ובמאמצים כדי לסכל את הליך ההוכחות אשר נקבע מבעוד מועד, ואף התבטאו באופן לא ראוי כלפי בית המשפט בבקשותיהם ובהודעותיהם השונות. כבר נפסק כי אפילו במקרים, בהם יש לעורך-דין הערה מוצדקת כלפי בית המשפט, והיא נראית לו ראויה להישמע למען ההגנה על האינטרס של לקוחו, חובה היא לומר את הדברים בלשון מנומסת ולא פוגעת, ובעיקר שלא על-פי רמזים של צדייה או משוא פנים, כאשר אלה אינם קיימים (על"ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שרה מזרחי, פ"ד נח(6) 200, 206 (2004); על"ע 4/82 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(1) 70, 75-74 (1982)). הדבר מקבל משנה תוקף במיוחד במקרה זה בו פרק הזמן שעמד לרשות הצדדים עד לישיבת ההוכחות היה ארוך דיו, וזאת לאחר שכבר נדחתה ישיבת ההוכחות שנקבעה מלכתחילה, ומשלא הגישו הצדדים כל בקשה בעניין הליכי הביניים מן המועד בו ניתנה ההחלטה האחרונה. כמו כן, החלטת באי-כוח המערערים לצאת מן האולם במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.7.2007 ודרך התנהלותם במהלכה אינם מהווים דוגמה להתנהגות עורכי דין אשר אמונים על ידיעת החוק, על שמירת החוק ועל שמירת כבוד בית המשפט ושופטיו (על"ע 8838/00 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד נו(2) 169, 172 (2001)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בתמוז התשס"ח (24.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08016150_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il