פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1606/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 12.2.2023 בתלה"מ 35479-10-22 שניתנה על ידי סגנית הנשיא ר' קודלר עיאש בשם המערערת: עו"ד עינבל דקל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (סגנית הנשיא ר' קודלר עיאש) מיום 12.2.2023 בתלה"מ 35479-10-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת והמשיב היו נשואים, ולהם שתי בנות קטינות (להלן: הקטינות). הצדדים ניהלו ביניהם, ועודם מנהלים, מספר הליכים לרבות בעניין משמורת הקטינות. בשנת 2015, במסגרת הסכם הגירושין ביניהם אשר קיבל תוקף של פסק דין, הסכימו הצדדים כי המערערת תיסע עם הקטינות לארה"ב לתקופה של עד 12 חודשים, ובשנת 2016 הסכימו על הארכת תקופה זו לשנתיים נוספות. ביום 5.12.2017 הגישה המערערת תביעה להתיר את הגירתן של הקטינות לארה"ב (תלה"מ 8767-12-17; להלן: תביעת ההגירה הקודמת). ביום 15.7.2018 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים שלפיהן תביעת ההגירה הקודמת תידחה והקטינות ישובו ארצה במועד מוסכם, וכן בנוגע לזמני שהות ולהסדרים נוספים הנוגעים אליהן. ביום 19.7.2021 הגיש המשיב תביעה לחיוב המערערת במזונות הקטינות ובהוצאות נוספות הנוגעות להן (תלה"מ 41118-07-21; להלן: תביעת המזונות). ביום 19.10.2022 הגישה המערערת את ההליך נושא הערעור דנן, שעניינו תביעה להתיר את הגירת הקטינות לארה"ב (להלן: תביעת ההגירה הנוכחית). המערערת טענה כי המשיב הפר את ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים ו"רוקן אותן מתוכן", באופן המצדיק לבחון מחדש את טובתן של הקטינות – שהיא, כך נטען, להצטרף למערערת בארה"ב. ביום 19.12.2022 התקיים דיון בתביעת המזונות. בפתח הדיון החלו ב"כ הצדדים להתייחס לתביעת ההגירה הנוכחית, וכעולה מפרוטוקול הדיון התנהל שיח מחוץ לפרוטוקול. עוד מצוין בפרוטוקול כי "בית המשפט מציע הצעה לפשרה לסיום [ההליכים התלויים ועומדים], כעת ב"כ [המערערת] תשוחח איתה באמצעות [היוועדות חזותית] ובסיוע מתורגמנית". לאחר ההפסקה, עולה מפרוטוקול הדיון כי המותב "[הסביר] איזה נזק ייגרם לקטינות אם ימשיכו להיקרע בין שני עולמות ההורים [...] יש להעביר מסר אחיד ויציב לקטינות שמרכז חייהן בישראל כפי שנקבע [בפסק הדין]". עוד צוין בפרוטוקול הדיון כי "לאחר שהתקיים שיח ארוך נוסף מחוץ לפרוטוקול, מתרשם ביהמ"ש כי אין נכונות מצד [המערערת] לעצור את ניהול [תביעת ההגירה הנוכחית], למרות המצב המשפטי והעובדתי שהוצג ועל כן למרבה הצער נראה כי יש מקום להכריע [בה] וגם להמשיך בהליכים האחרים של הבירור [...]". נוכח האמור התקיים דיון ההוכחות ובמהלכו נחקר המשיב. בתום הדיון נתן המותב את ההחלטה הבאה: "בית המשפט עשה מאמצים במהלך כל יום הדיונים להביא הצדדים להסכמות וזאת נוכח העובדה שאינה יכולה להיות במחלוקת כי למעשה יש פסק דין חלוט בעניין קביעת מרכז חיי הקטינות במדינת ישראל. בית המשפט הציע כי כל אחד מהצדדים יוותר מצדו על טענותיו וזאת לטובת הקטינות, אשר חצויות בין עולמות ההורים ובין שתי מדינות רחוקות [...] לא יכול להיות ספק כי המשך ניהול ההליכים יגרום להעמקת הנזק הרגשי ואולי גם הנפשי לקטינות. יש להבהיר כי [המשיב] נתן הסכמתו ו[המערערת] נתנה הסכמתה ועל כן, מצופה כי באת כוחה תמשיך ותעשה מאמצים כפי שהקדישה מאמציה היום, להסביר למרשתה את הסיטואציה המשפטית. סבורני כי יש גם תרומה לעובדת ניהול ההליך מרחוק ע"י [המערערת] וראוי מעתה לקיים את הדיונים רק בנוכחותה הפיזית". ביום 23.1.2023 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין בכל ההליכים שבין הצדדים. לטענתה, סכום המזונות שתבע המשיב בתביעת המזונות נוגד את ההסכמות ביניהם, וחרף כך המותב דחה בקשה מצד המערערת למחוק את תביעת המזונות ואף חייב אותה בהוצאות. כמו כן טענה המערערת כי בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.12.2022 הפעיל עליה המותב "לחץ לא סביר" להגיע לפשרה ולמחוק את תביעת ההגירה שהגישה. המערערת טענה כי אף לאחר שהוסבר מדוע אינה יכולה למחוק את תביעת ההגירה, "נזף בה" המותב ולפי הנטען אמר "אין סיכוי שאתן לבנות לעבור לארה"ב"; "ייתכן ויש למחוק את התביעה על הסף"; ואף המליץ לב"כ המשיב "להגיש בקשה להפקדת ערובה כתנאי לשמיעת התביעה". המערערת טענה כי כאשר באת-כוחה הביעה התנגדות לקביעה שלפיה על מרשתה למחוק את תביעתה בשים לב להפרות המיוחסות למשיב, המותב "כעס אף יותר", סירב להמשיך לשמוע את עדות המערערת בהיוועדות חזותית מארה"ב ונתן החלטה שלפיה המערערת תידרש להתייצב להליכים בעצמה. זאת, כך נטען, בניגוד להחלטות קודמות ובניגוד לדין. המערערת הוסיפה כי מאחר שהדיון לא הוקלט ודברי המותב לא הוקלדו "קשה יהא לשחזר אחד לאחד את כל שנאמר", אך לטענתה בדיון נכחה מתורגמנית אשר תגיש תצהיר בנושא אם תידרש. המערערת טענה כי המותב איים עליה בפסיקת הוצאות כבדות, ולגישתה מכלול הדברים מראה כי המותב "גיבש דעה קדומה ושלילית נגדה", בין היתר כי "האשמה מוטלת על כתפי [המערערת] שהחליטה 'לעזוב את ישראל'", וקם חשש ממשי למשוא פנים נגדה. ביום 25.1.2023 הגיב המשיב לבקשה וטען כי דינה להידחות. לטענתו, ההליך "התנהל בצורה הוגנת ומקצועית ללא משוא פנים למי מהצדדים", ו"למעשה מי שנפגע עד כה בעיקר מהחלטות בית המשפט היה המשיב". באשר לטענות המערערת בנוגע לדיון ההוכחות טען המשיב כי אין ממש בטענה שלפיה המותב הפעיל לחץ על המערערת, אלא הובעה ביקורת על שני הצדדים. ב"כ המשיב טען כי הציטוטים המיוחסים למותב "אינם זכורים" לו אך הדגיש כי לא נאמר ש"אין סיכוי שתביעת ההגירה תתקבל". ביום 12.2.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב הדגיש כי הטענה שלפיה "נעל דעתו" בשל כך שהציע לצדדים למשוך את תביעותיהם "סותרת את עצמה", שכן באותה מידה שהציע למערערת למשוך את תביעתה, הציע את אותו הדבר גם למשיב. המותב ציין כי שב והבהיר לצדדים את "עמדתו המובהקת לטובת הקטינות [...] שעל ההורים לחדול מן ההליכים המשפטיים שהם מנהלים ללא הרף [...] תוך מעורבות אינטנסיבית של הקטינות". המותב הטעים כי הוא "דוחה מכל וכל" את הטענה כי קביעתו שהמערערת תתייצב לדיון ההוכחות באופן פרונטלי היא קביעה "עונשית", ובהקשר זה הפנה המותב לדברי המערערת עצמה, שתועדו בפרוטוקול, "אני גם חושבת שזה עדיף שאני אגיע לארץ והחקירה שלי תהיה פנים מול פנים". המותב הוסיף כי "הטענות בדבר התבטאויות יוצאות דופן" מצדו "אינן במקומן", והפנה לפרוטוקול הדיון אשר "משקף בצורה מפורטת" את אופן ניהול הדיון. המותב ציין כי עשה מאמצים להביא את הצדדים להסכמות חרף "פסק דין חלוט בעניין קביעת מרכז חיי הקטינות במדינת ישראל", והוסיף כי אף שאינו מקל ראש "בגעגוע המובנה" שחשה המערערת המתגוררת רחוק מבנותיה, הוא אינו יכול "לעצום עיניו" לכך שההחלטה בעניין התקבלה בהסכמה שעוגנה בפסק דין חלוט. המותב הדגיש כי לא קבע שאין מקום לברר את התביעה, אך "לא יעלה על הדעת" כי לא יזכיר "את המורכבות בניהול הליך כזה". נוכח האמור דחה המותב את הבקשה תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי פרוטוקול הדיון אינו משקף "עשירית מחילופי הדברים". לטענתה המותב לא התייחס בהחלטתו בבקשת הפסלות להתבטאויות המדויקות המיוחסות לו, ובהקשר זה טוענת המערערת כי בדיון נכחה מתורגמנית אשר ערכה לעצמה תרשומת שבה ציינה כי המותב "לא רוצה לאפשר ירידה מהארץ". המערערת טוענת כי המותב נתן למשיב לנהל את תביעת המזונות עד לישיבת ההוכחות ורק אז הביע את עמדתו כי מדובר בתביעה שראוי שתימחק, ואילו בנוגע לתביעת ההגירה הנוכחית הביע דעתו כי ראוי שתימחק עוד לפני קדם המשפט. המערערת טוענת כי המשיב "עושה דין לעצמו" בניגוד להסכמות ביניהם אך פנייתה לבית המשפט לא הובילה לכל סנקציה כלפיו. המערערת חוזרת על טענתה כי ההחלטה שלא יותר לה להעיד בהיוועדות חזותית ניתנה על רקע "כעס רב" שהביע המותב בשיח שהתנהל מחוץ לפרוטוקול, בשל רצונה של המערערת להמשיך בניהול תביעת ההגירה הנוכחית. נטען כי המערערת "נבהלה מאד" מאמירות המותב "ומהאופן שבו נאמרו" ובשל כך "נכנעה בלית ברירה". לבסוף טוענת המערערת כי העובדה שהמותב חוזר על כך שתביעת ההגירה הקודמת הוכרעה "בפסק דין חלוט" מלמדת כי חרץ את גורל התביעה בטרם נשמעה. עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו לו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. עיקר טענות המערערת מופנות כלפי התבטאויות שהיא מייחסת למותב במסגרת שיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול. לא אחת נפסק כי בעל דין הנותן הסכמתו לקיום שיח מחוץ לפרוטוקול, לוקח בחשבון, מניה וביה, כי חילופי הדברים לא יתועדו בפרוטוקול ולפיכך הנטל להוכחת התבטאות מסוימת הוא, מטבע הדברים, כבד במיוחד (ראו: ע"א 7528/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (17.11.2022)). בענייננו, ב"כ המשיב טען כי אינו זוכר את ההתבטאויות המיוחסות למותב, אך הבהיר כי המותב לא אמר ש"אין סיכוי שתביעת ההגירה תתקבל". המותב הדגיש בהקשר זה כי לא קבע מסמרות בנוגע לתביעת ההגירה הנוכחית, אלא אך שיקף למערערת את הקשיים הנובעים מכך שהצדדים הגיעו בעבר להסכמות בסוגיה זו, אשר קיבלו תוקף של פסק דין. התצהיר שהגישה המתורגמנית, בו היא מצטטת מתרשומת שערכה, לטענתה, ולפיה המותב "לא רוצה לאפשר ירידה מהארץ", אין בו כדי להועיל למערערת לעמידה בנטל הכבד המוטל עליה בהקשר זה. ראשית, ספק בעיניי אם לאחר שהצדדים הסכימו לקיים שיח מחוץ לפרוטוקול, יש מקום לקבל תצהיר המבוסס על תרשומת אשר נטען שנערכה במהלך אותו השיח (השוו: ע"א 1020/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). כמו כן, ולגופו של עניין, אין מחלוקת כי המותב העלה את קיומם של קשיים בקבלת תביעת ההגירה הנוכחית, אך מכאן ועד "נעילת דעתו" באופן סופי כפי שמייחסת לו המערערת – ארוכה הדרך. זאת ועוד: נפסק כי השופט היושב בדין רשאי לשקף לצדדים, בזהירות המתבקשת, את הערכתו בדבר הסיכויים והסיכונים העומדים בפני ניהול ההליך (ראו: ע"א 5208/20 פישר נ' בר הלל, פסקה 8 (3.9.2020) (להלן: עניין פישר)). המותב הבהיר כי הפרוטוקול שממנו עולים ניסיונותיו להביא את הצדדים לפשרה – משקף נאמנה את אופן ניהול ההליך, שבמסגרתו אכן הציע לצדדים לסיים את כל ההליכים ביניהם על דרך הפשרה. לא מצאתי בדברי המערערת, המבוססים כאמור על שיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול, בסיס לטענות כי המותב חרג מן המקובל בהקשר זה. טענות המערערת בנוגע להחלטות דיוניות שקיבל המותב, ובהן ההחלטה להורות לה להתייצב לדיון ההוכחות – שלגביה הביעה המערערת את הסכמתה בזמן אמת – אין בהן כדי להקים עילת פסלות, והדרך להשיג עליהן היא בהליכי ערעור מתאימים, אם המערערת סבורה כי יש לכך מקום (ראו: עניין פישר, בפסקה 9). מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח באדר התשפ"ג (‏21.3.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23016060_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1