דיפו גלוב בע"מ נ. מדינת ישראל הנהלת בתי משפט

החלטה בתיק בג"ץ 1602/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1602/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית העותרת: דיפו גלוב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – הנהלת בתי משפט 2. רשות האכיפה והגביה 3. כרמל גמא הנדסה אזרחית (2002) בפירוק עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יהודה שוורץ פסק-דין השופט ע' פוגלמן: המשיבה הפורמאלית (להלן: כרמל גמא) הגישה לבית משפט השלום בחיפה תובענה כספית נגד אלקו התקנות ושירותים בע"מ (להלן: אלקו). בית משפט השלום (כב' הרשמת ש' פומרנץ) חייב את כרמל גמא להפקיד עירבון בסך של 30,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של אלקו, וזו הפקידה ערבות בנקאית אוטונומית שנתנה העותרת. ביום 1.1.2013 מחק בית משפט השלום את התובענה וחייב את כרמל גמא לשלם לאלקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 9,360 ש"ח. בהתאם להחלטה זו, חולטה הערבות הבנקאית כולה וסכומה, בסך של 30,000 ש"ח, הועבר לקופת בית משפט השלום, מתוכו הועבר לאלקו סכום ההוצאות שנפסק והיתרה נותרה בקופת בית המשפט. כרמל גמא הגישה ערעור על פסק הדין ובמסגרתו הורה בית המשפט המחוזי בחיפה כי סך של 15,000 ש"ח מתוך הסכום שנותר בקופת בית משפט השלום יועבר לתיק הערעור להבטחת הוצאות המשיבה והיתרה תוחזר. בגדר הערעור, הגיעו כרמל גמא ואלקו להסכמה כי פסק הדין יבוטל והבירור יוחזר לבית משפט השלום ללא צו להוצאות; וכי העירבון שהופקד בבית המשפט המחוזי יוחזר לכרמל גמא. ביום 11.6.2013 קיבלה הסכמה זו תוקף של פסק דין בערעור. דא עקא, לפני שיתרת הערבות הועברה לכרמל גמא, הוטלו עיקולים על סכומים השייכים לכרמל גמא מכוח תיקי הוצאה לפועל שונים המתנהלים נגדה. העותרת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות למזכירות להשיב לה את יתרת הערבות, ובהחלטה מיום 10.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ש' וסרקרוג) את הבקשה בקובעו כי נוכח העיקול האמור, לא ניתן להשיב את הכסף; וכי ניתן יהיה לעשות כן רק אם יומצא אישור של לשכת ההוצאה לפועל בדבר ביטול העיקולים. העותרת פנתה להנהלת בתי המשפט פעמים מספר וטענה כי היא החייבת בערבות ולא כרמל גמא; כי לפי הלכה פסוקה של בית משפט זה, אין להטיל עיקול על ערבות בנקאית בנסיבות כגון דא (ראו ע"א 2082/06 בן עמי נ' עו"ד קידר (18.6.2007)); כי צווי העיקול לא הועברו לעיונה והיא דורשת לקבל פרטים ביחס אליהם; וכי עיקול יתרת הערבות מהווה התעשרות שלא כדין ופגיעה בזכויותיה הקנייניות. פניות אלו נדחו תוך שהוצע לעותרת לפנות ללשכת ההוצאה לפועל לבירור פרטים בקשר לעיקולים ובבקשה מתאימה, ככל שתראה לנכון. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה מבוקש כי נורה למשיבות להעביר את יתרת הערבות ולהימנע מהפעלת נוהל המאפשר לעקל ערבות בנקאית שהופקדה לצורך ניהול הליך משפטי של אחר. דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי. ככל שביקשה העותרת לבטל עיקול שלטענתה הוטל שלא כדין או שיש מקום לבטלו מטעמים אחרים, היה עליה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה מתאימה. לחלופין, היה באפשרות העותרת לפנות בהליך ערעורי מתאים המכוון להחלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשתה בהקשר זה. בנסיבות אלו, שבהן עומדים לעותרת הליכי תקיפה המותווים בדין לקבל הסעד המבוקש על ידה, לא ראינו עילה להתערבותנו, וזאת בלא שאנו מביעים עמדה בשאלה אם ניתן היה לעקל את הכסף אם לאו, וטענות העותרת בנושא זה שמורות לה להליכים המתאימים, ככל שתראה לנקוט בהם. העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א אדר ב' התשע"ד (13.3.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14016020_M02.doc יג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il