מאיר עיני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1601/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1601/03 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערער: מאיר עיני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"פ 92/97 מיום 2.1.03 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' אופיר-תום תאריך הישיבה: כ"א באדר א' התשס"ה (02.03.05) בשם המערער: עו"ד אביגדור פלדמן; עו"ד פנינת ינאי בשם המשיבה: עו"ד מלכתא אלמור פסק-דין השופטת א' חיות: 1. המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ב' אופיר-תום), לאחר שמיעת הוכחות, בשורה של עבירות על חוק ניירות ערך, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק ניירות ערך) ועל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והן: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, השפעה בדרכי תרמית על שער נייר ערך, ניסיון להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך במצג שווא והעלמת עובדות שידע או היה עליו לדעת שהם כוזבים, גרימה להכללת פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות, אי הגשת דו"ח על שינויים בהחזקת בעלי עניין בכוונה להטעות, ושיבוש מהלכי משפט. בגין העבירות שבהן הורשע, גזר בית-המשפט המחוזי על המערער חמש שנות מאסר לריצוי בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי. כמו-כן, הטיל בית-המשפט המחוזי על המערער קנס כספי בסך 750,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו. בית-המשפט קבע כי שנתיים וחצי מתוך תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער תרוצינה בחופף לעונש מאסר בן תשע שנים, אותו הוא מרצה בגין עבירות מס שבהן הורשע ואילו היתרה, כך קבע, תרוצה במצטבר לאותו עונש. 2. כתב-האישום בפרשה כלל שישה אישומים והוא הוגש נגד המערער, נגד אחיו יעקב עיני, נגד החברה וכן נגד שלושה נאשמים נוספים - בני סידון, אמנון שני ואליעזר נטף - שהיו שותפים בחברת אסטרטגיה ייעוץ פיננסי וכלכלי בע"מ (נאשמים אלה ייקראו להלן: אנשי אסטרטגיה). אולם, ההליך הפלילי שהתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב וההוכחות שנשמעו בפרשה זו, התייחסו לאישומים שהופנו כנגד המערער בלבד, שכן ההליכים נגד האח יעקב עיני עוכבו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה עוד ביום 28.11.1997 בשל נסיבות אישיות, ואילו ההליכים בעניינם של אנשי אסטרטגיה הסתיים ביום 16.4.2000 בהסדר טיעון. על פי אותו הסדר הוטלו על בני סידון תשעה חודשי מאסר בפועל וכן קנס כספי בסך 24,000 ₪; על אמנון שני הוטלו שבעה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי של 20,000 ₪; ואילו על אליעזר נטף הוטל מאסר על-תנאי וקנס של 7,500 ₪. עניינה של חברת עיני הסתיים אף הוא ביום 28.3.1999 בהסדר טיעון על-פיו הורשעה החברה בעבירות שיוחסו לה. 3. הערעור שהגיש המערער בפנינו הופנה תחילה הן כנגד ההרשעה והן כנגד העונש, אך במהלך הדיון הודיע המערער כי הוא חוזר בו מן הערעור על ההרשעה ומצמצם את ערעורו לעניין העונש בלבד. אכן, הכרעת-הדין שניתנה בעניינו של המערער מנומקת, ממצה ומבוססת היטב. בית-משפט קמא לא הותיר אבן שלא הפכה הן בניתוח חומר הראיות ובקביעת הממצאים העובדתיים והן במסקנות המשפטיות שהסיק, המעוגנות כדבעי בדין ובממצאי העובדה. מסקנות וממצאים אלה הם שהובילו את בית המשפט המחוזי, ובצדק, אל התוצאה המרשיעה שאליה הגיע. 4. בטרם אבחן את הטענות שהעלה המערער לעניין העונש, ראוי לפרט את עיקר המסכת העובדתית בפרשה זו על ששת אישומיה. בתמצית ייאמר כי העבירות שבהן הורשע המערער נוגעות כולן לפרשת הנפקתן ו"הרצתן" של מניות חברת י.מ. עיני תעשיות מתכת (1993) בע"מ (להלן: החברה או חברת עיני) במהלך השנים 1995-1994. באותה עת היה המערער מנכ"ל משותף, דירקטור ובעל מניות בחברה ועל-פי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי היה הוא הכוח המניע והמבצע העיקרי של עבירות המרמה נשוא כתב-האישום, הנוגעות להנפקתן של מניות חברת עיני לציבור וכן למסחר במניות אלה בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. האישום הראשון שהופנה נגד המערער התייחס למעשי מרמה שבוצעו בשלב ההנפקה ואילו יתר האישומים, למעט האישום השישי, התייחסו לתקופה שלאחר ההנפקה ול"הרצת" מניות החברה שבוצעה תוך כדי המסחר בבורסה במהלך השנים 1994 ו-1995. תחילה בוצעה ה"הרצה" על ידי המערער (האישומים השני, השלישי והרביעי), ובשלב מאוחר יותר השתתפו עימו בפעילות ה"הרצה" גם אנשי אסטרטגיה (האישום החמישי). האישום השישי שונה מיתר האישומים ועניינו עבירה של שיבוש מהלכי משפט, אותה ביצע המערער לאחר מעצרו על-ידי רשויות המס בחשד לעבירות בתחום זה. על מנת לדון בערעור, ולו לעניין חומרת העונש, מן הראוי להוסיף ולפרוש מקצת מן היריעה העובדתית בפרשה זו, בכל אישום כסדרו. האישום הראשון 5. בתחילת שנת 1994 החליטה חברת עיני, שהייתה באותה עת חברה פרטית, לפנות אל הציבור ולהציע לו לרכוש ממניותיה. בתשקיף שפרסמה החברה ביום 18.5.1994 הציעה החברה לציבור לרכוש 25% ממניותיה בדרך של מכרז ובמחיר שלא יפחת ממחיר מינימאלי אותו קבעה. על-פי תקנות הבורסה והנחיות לרישום ניירות ערך במסחר, מותנה רישום מניות למסחר, בין היתר, בשני תנאים כדלקמן: א. קיום פיזור נאות של ניירות הערך בין לעניין שווי החזקות הציבור ובין לעניין התפלגות החזקתם. נקבע כי כדי למלא את דרישת הפיזור הנאות, מספר המחזיקים המזערי במניות המסחריות ברשימה המקבילה הינו 275 איש. שווי החזקה מזערי למחזיק-3000$. ב. שיעור החזקות הציבור בחברה ששווי החזקות הציבור במניותיה הוא עד שלושה מיליון דולר, המבקשת להירשם למסחר, לא יפחת מ- 25% מהונה המוצא של החברה מייד לאחר ההנפקה. המערער, שיצא להנפקה בלא חתם, ביקש להבטיח כי הרכישות במסגרת ההנפקה יעמדו בתנאי הפיזור הנאות כאמור, ולצורך כך לא בחל באמצעים. על פי ראיות בכתב ובעל-פה שהובאו בפניו, קבע בית-המשפט המחוזי כי המערער הציג בפני הרשות לניירות ערך ובפני הבורסה תמונה מסולפת של פיזור נאות של המניות לציבור וכי קיבל בעקבות כך, במרמה, את הסכמת הבורסה לסיחורן. התמונה המסולפת והתרמית כאמור, יסודם בכך שהפיזור הנאות, כביכול, אותו הציג המערער בדו"ח המיידי על תוצאות ההנפקה, הושג לאמיתו של דבר באמצעות חשבונות כיסוי על שם בני משפחה, חברים, מכרים, עובדים וגורמים נוספים הקשורים למערער ולאחיו. חשבונות אלה, מאה שלושים ושישה במספר, נפתחו כולם בסניף שפירא של בנק דיסקונט לישראל בע"מ סמוך לאחר פרסום התשקיף בו הציעה החברה לציבור לרכוש את מניותיה. המערער ואחיו שלטו באופן מוחלט בפעילות שבוצעה בחשבונות, והזרימו אליהם כספים שבאמצעותם מימנו את רכישת המניות שהוצעו לציבור. בנוסף לחשבונות הנזכרים עשו המערער ואחיו שימוש בחשבונות קיימים של בני משפחתם ושל עובדי החברה, שנוהלו באותו סניף של בנק דיסקונט. משהתברר כי למרות פעולותיהם של המערער ושל אחיו כמות בקשות הרכישה שנתקבלו נופלת מן הכמות שנדרשה על מנת להבטיח פיזור נאות על-פי הנחיות הבורסה, התקיים, בהתאם לאמור בתשקיף, שלב שני של המכרז. גם בשלב זה רכשו המערער ואחיו מניות של החברה תוך שהם משתמשים לצורך כך בחשבונות מקורביהם בסניף הבנק האמור. בעקבות פעילותם זו של המערער ואחיו הושגה רכישה של כמות היחידות המינימאליות הנדרשת על-פי תקנון הבורסה וזו אף נחזתה להיות מפוזרת באופן נאות על-פי אותן דרישות. הכספים שנתקבלו תמורת ההנפקה הסתכמו בכעשרה מיליון ₪ מתוכם העבירו המערער ואחיו שלושה וחצי מיליון ₪ מחשבונה של חברת עיני לחשבון של חברת הבת שלה – י.מ. עיני החזקות (1990) בע"מ. משם הועבר סך של 2.8 ₪ בחלקים שווים לחשבונות האישיים של המערער ואחיו לכיסוי יתרת החובה שנוצרה בהם עקב מימון הרכישות בהנפקה כמתואר לעיל. 6. המערער ואחיו דיווחו לרשות ולבורסה בדו"ח מיידי על תוצאות ההנפקה, תוך שהם מסתירים את הפעילות הפסולה שתוארה לעיל ואף לא הגישו לרשות ולבורסה דוחו"ת מיידיים על שינויים בהחזקותיהם כבעלי עניין בחברת עיני, שנבעו כתוצאה מן הרכישות האמורות. בסכמו את פעילותו העבריינית של המערער בשלב ההנפקה ציין בית-המשפט המחוזי כי: [המערער], כפי שהוכח היטב ממקבץ העדויות שהובאו לאורך דיון זה, הוא אשר יזם את הוצאת החברה לבורסה... הוא אשר ניתק הקשר עם החתם כאשר נפלה מחלוקת כספית ביניהם... והוא שביצע בהמשך את כל המהלך המורכב של גיוס משקיעים, פתיחת החשבונות ויתר הפעולות שכבר פורטו לעיל, כשסביבו קבוצת עושי דברו, בחברה ובבנק. כל העשייה הזו בוצעה על ידי [המערער] כאמור, בנסיבות שוק הון קשה ביותר, שכבר שלח איתותים מבהילים אל ציבור המשקיעים, תוך רמיזות עבות על המפולת המתקרבת. כניסה זו אל השוק בשעה שבה גם החברות וגם הציבור בכללותו החלו להרחיק עצמם ממנו, דרשה ללא ספק תעוזה ותחכום הרבה. [המערער], כפי שעלה ממכלול העדויות עד כאן, נכנס לפעילות זו בכל מרצו, תוך שהוא דוחה בבוטות כל קושי שוקי שהתייצב על דרכו, כולל הקשיים שנבעו ממגבלות החוק. בפועל נראה, לא עניינוהו במיוחד, לא החוק, לא הנחיות הבורסה והרשות, ולא כללי הנוהל המקובלים בתחום מורכב זה. בניגוד למוצהר על ידו ועל ידי [החברה] במסגרת התשקיף שפרסמו לציבור המשקיעים, פנה [המערער] לעשרות או מאות המשקיעים הפוטנציאליים, אם ישירות ואם על ידי שליחים שפיזר בשטח, בהציעו להם לפתוח חשבונות כיסוי בסניף שפירא, מבלי צורך להשקיע בהם ולו אגורה אחת משלהם כך, ובלבד שתינתן לו, כפי שאכן ניתנה לו, יד חופשית לפעול בחשבונות שנפתחו ביוזמתו, ככל אוות נפשו. [המערער] פעל בלא לאות בכל אותם חשבונות כיסוי שנפתחו על פי השראתו, כפי שהעידו פקידי הבנק אשר טיפלו בהם, וכפי שהעידו חלק מבעליהם. הוא, ולא שום גורם אחר, היה זה שעסק ברכישת המניות בחשבונות אלה, במימון רכישתו, ובמכירתן בהמשך, לרוב מבלי ליידע את בעלי החשבונות עצמם על כך. בפעילותו זו, הצליח [המערער] להציג בפני הרשות והבורסה תמונה מסולפת של פיזור נאות של המניות בציבור... ולקבל בעקבות כך, במרמה, הסכמת הבורסה לסיחורן. עד כאן באשר לאישום הראשון. האישומים השני, השלישי והרביעי 7. במהלך השנים 1994 ו-1995 ביצע המערער פעילות של "הרצת" מניות החברה על-מנת לגרום לציבור המשקיעים לרכוש את המניות ולהקטין את גובה החזקותיו בהן וכן על-מנת לשמור על שער המניות הנסחרות בבורסה. את ממצאיו באשר לדרכי התרמית שבהן פעל המערער בתקופה זו ביסס בית-המשפט המחוזי על עדויות ומסמכים שהוצגו בפניו וכן על חוות-דעתו של המומחה יהודה מוטרו. בהסתמך על מכלול עדויות אלה קבע בית-המשפט המחוזי כי המערער פעל במניות החברה בדרכי תרמית וכי "פעילותו של [המערער] במניות החברה, השפיע[ה] השפעה מכרעת על שעריה[ן] לאורך תקופת שלושת האישומים". עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי כתוצאה מאותה פעילות "ביום 21.6.1995, בסיומה של תקופת האישום הרביעי, החזיקו [המערער] ואחיו ב-89% מסך כל ההון המונפק והנפרע של חברת עיני, ואולם בדיווחיו לרשות הודיע [המערער] על החזקה של 79.5% בלבד. מכל מקום, מתוך 25% מהון המניות שהונפקו לציבור, הוחזקו בידי [המערער] ואחיו אותה עת, 14.4%, עובדה שאיש לא ניסה להכחישה". נוכח ממצאים אלה הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו באישומים הנ"ל. האישום החמישי 8. בתקופה שאליה מתייחס האישום החמישי (מיום 22.6.1995 ועד יום 30.8.1995), המשיך המערער לבצע פעילות של "הרצת" מניות החברה, אך באותו שלב פעל בשיתוף פעולה עם אנשי אסטרטגיה ויחד איתם ביצע פעילות מתואמת של קניות ומכירות, בסכומים שהגיעו כדי מיליון ₪ ומעלה. "הרצת" המניות באותו שלב נועדה, כך קבע בית-המשפט המחוזי, להעלות את שער המניה ולאפשר למערער למכור בבורסה את מניות החברה. מסחר מלאכותי זה, בוצע על-ידי המערער ואנשי אסטרטגיה באמצעות חשבונות בני משפחתו של המערער ובאמצעות חשבונות של לקוחות אסטרטגיה, אותם ניהלו אנשי אסטרטגיה בבנק מרכנתיל. כתוצאה מכך, אכן עלה שערה של המניה בכ-175% והמערער מכר באותה תקופה את רוב החזקותיו באמצעות חשבונות בני משפחתו. הרווחים שמומשו כתוצאה ממכירות אלה הסתכמו בכשלושה מיליון ₪ וחלק מן הרווח, בסך מיליון ומאתיים אלף ₪, הועבר לאנשי אסטרטגיה. בגין מעשים אלה הרשיע בית-המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו באישום החמישי. האישום השישי 9. האישום השישי והאחרון בו הורשע המערער מתייחס, כאמור, למעשים של שיבוש מהלכי משפט שיוחסו לו, ואינו קשור לפרשה העיקרית בה הואשם.באישום זה הואשם המערער בכך שלאחר שנעצר על-ידי רשויות המס ונחקר על-ידם בקשר לעבירות בתחום זה, פעל על מנת להודיע לאדם אחר שהיה מעורב עמו באותן עבירות, צדוק לוי, כי נחקר בעניינים אלה וכי מוטב לו ללוי שימהר לצאת מן הארץ על-מנת להימנע מן החקירה. אזהרה זו אכן הועברה ללוי ובעקבותיה עזב הוא את הארץ באופן מיידי. טענות המערער לעניין חומרת העונש 10. בגין העבירות שבהן הורשע המערער בשישה האישומים המפורטים לעיל, גזר עליו בית-המשפט המחוזי, כאמור, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, מתוכן שנתיים וחצי בחופף לעונש מאסר בין תשע השנים אותו הוא מרצה, וכן שמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן, הוטל על המערער קנס כספי בסך 750,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו. בטיעוניו כנגד חומרת העונש, מפנה המערער אל הוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין ובהסתמך עליה הוא טוען כי מקום שבו נגזרו על נאשם כמה עונשי מאסר בפועל, מן הראוי שלא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר ואילו עונש המאסר הנוסף, שתקופתו קצרה מאותה תקופה, ראוי כי ירוצה כולו בחופף. עוד טוען המערער כי גזר-הדין אינו מביא בחשבון במידה הראויה את העובדה שמעורבים עיקריים באותה פרשה ובהם מנהל סניף שפירא של בנק דיסקונט ובכירים נוספים בבנק, לא הועמדו לדין ולא נענשו כלל. כמו-כן, טוען המערער כי העונשים החמורים שהוטלו עליו אינם עומדים בשום יחס לעונשים הקלים שנגזרו על אנשי אסטרטגיה וזאת בניגוד לעיקרון אחידות הענישה. המערער מוסיף וטוען, כי העונש שהוטל עליו בולט בחומרתו גם על-פי רמת הענישה הנוהגת בעבירות כלכליות דומות או קרובות לעניינו. לבסוף, טוען המערער כי בית-משפט קמא לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לגילו המתקדם, לעובדה שרוב שנותיו חי כאדם נורמטיבי וניהל מפעל תעשייתי לתפארת ואף עשה מעשי צדקה רבים עד שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בעבירות נשוא כתב-האישום ובעבירות המס שבהן הורשע. דיון 11. העבירות בהן הורשע המערער חמורות הן. בית-המשפט המחוזי הדגיש את חומרתן המופלגת של העבירות שביצע המערער, בציינו כי: המדובר הוא בשתי צורות של התנהגות מרמתית שבוצעה על ידי הנאשם בשוק ההון, על כל החומרה שנכרכה באלה. האחת, אותה מרמה שבמסגרתה פעל בשוק הראשוני כאשר גייס משקיעים פיקטיביים לצורך השגת דרישת [הפיזור הנאות], לו נזקק בבואו לרשום מניית החברה למסחר; והשנייה, פעולותיו בשוק המשני, בו השפיע בדרכי תרמית על שערי המניה האמורה. החומרה הכרוכה בפעילות זו, יש להדגיש, אינה נמדדת על פי הרווחים שמפיק המניפולטור ממנה. שהרי, המדובר הוא בעבירות שעצם ביצוען הוא הגורם לשיבוש מנגנון התמחור של השוק, שהוא כאמור מושא ההגנה של חוק ניירות ערך. בצד הקולא הביא בית-משפט קמא בחשבון את העובדה שהמערער מרצה כיום עונש מאסר של תשע שנים וכן הביא בחשבון שורה של שיקולים נוספים ובהם מידת העונש שנגזרה לאנשי אסטרטגיה; נסיבותיו האישיות של המערער וכן מעורבותו האינטנסיבית של בנק דיסקונט ונציגיו בפרשה והעובדה כי מעורבים אלה "לא נחקרו ולא טופלו על-ידי רשויות האכיפה", כלשון בית המשפט. 12. בחנו את השיקולים ששקל בית-המשפט המחוזי לעניין עונש המאסר ולא מצאנו כי נפל בהם פגם כלשהו המצדיק את התערבותנו. אכן, התנהלותו של המערער בפרשה דנן נגועה ומוכתמת כולה בדרכי רמייה ובמניפולציות, אשר מפניהן ביקש המחוקק להגן על ציבור המשקיעים. עבירות ממין אלה, יש בהן כדי לפגוע פגיעה ממשית ביעילותו של שוק ההון ובאמון שרוחש הציבור לתקינות פעולתו (לפגיעתן הרעה מבחינה כלכלית של עבירות הנעה ו"הרצה" בשוק ההון ראו: ע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פיסקה 8 לפסק הדין; ע"פ 8620/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5) 481 586). היקף העבירות שביצע המערער, התמשכותן לאורך שנה ויותר והתחכום שבו בוצעו, כל אלה מוסיפים לפעולותיו העברייניות של המערער נופך מיוחד של חומרה ומצדיקים את רמת הענישה שגזר לו בית המשפט המחוזי. 13. אשר לטענת המערער כי ראוי היה להורות שעונש המאסר שנגזר עליו ירוצה כולו, ולא רק מחציתו, בחופף לעונש מאסר קודם וארוך יותר שנגזר עליו. טענה זו אף היא דינה להידחות. הוראת סעיף 45 לחוק העונשין כותרתה "מאסר חופף", וזו לשונה: (א) מי שנידון במשפט אחד לענשי מאסר בשל עבירות שונות, ולא הורה בית המשפט שישאם, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר. (ב) מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתו, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר. (ג) מי שנידון לשתי תקופות מאסר או יותר שאחת מהן חופפת בחלקה את האחרת, אין עליו, לאחר שנשא תקופת המאסר האחת, אלא שארית תקופת המאסר האחרת שאינה חופפת. ההוראה הרלוונטית לענייננו היא הוראת סעיף 45(ב), העוסקת במצב דברים בו נגזרו על אדם בשני הליכים שונים עונשי מאסר בפועל והעונש האחד ארוך ממשנהו. על-פי האמור בסעיף, אם לא הורה בית המשפט אחרת, "ברירת המחדל" היא כי העונשים ירוצו בחופף. מכאן מבקש המערער לגזור את הכלל לפיו באין טעם מיוחד אשר בגינו מן הראוי שבית-המשפט יורה על הצטברות העונשים, לא ישא הנידון אלא את עונש המאסר של התקופה הארוכה ביותר. גישה זו, אף שיש לה אחיזה מסוימת בפסיקתו של בית-משפט זה בעבר (ראו: ע"פ 269/78 חליוואה נ' מדינת ישראל פ"ד לד(1) 396, 401), לא נתקבלה על-ידי בית-המשפט כמדיניות עונשית כללית ומחייבת. אדרבא, בע"פ 6535/01 קוזירוב נ' מדינת ישראל פ"ד נז(3) 562 (להלן: עניין קוזירוב) נקבע כי: על דרך הכלל ייאמר, שבמקום בו סבור בית המשפט - בנסיבותיו הספציפיות של עניין פלוני - כי שיקולי הגמול וההרתעה גוברים על שיקולים אחרים, תגבר הנטייה לצבור עונשי מאסר אלה-אל-אלה, במלואם או בחלקם. הגורמים המהותיים המזינים שיקול זה רבים ומגוונים הם... (לגישה פרשנית זו ראו גם: ע"פ 5329/98 דג'אני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(2) 273). במקרה שלפנינו הדגיש בית-המשפט המחוזי, כאמור, את חומרתן המופלגת של העבירות שביצע המערער, את פגיעתן הרעה בשוק ההון ואת הנסיבות המחמירות בהן בוצעו העבירות במקרה דנן. נוכח כל אלה סבר בית המשפט כי מן הראוי לחפוף באופן חלקי בלבד את עונשי המאסר שהוטלו על המערער. בעשותו כן שקל בית המשפט המחוזי שיקולים של גמול והרתעה בצד החומרא, ושיקולים שונים שעליהם עמדתי לעיל לצד הקולא. האופן בו הפעיל בית המשפט המחוזי את שיקול הדעת המסור לו לעניין זה בסעיף 45(ב) לחוק העונשין מאוזן הוא וראוי, ולא נראה לנו כי יש מקום להתערב בו. 14. לא כן הדבר באשר לגובה הקנס שגזר בית-משפט קמא על המערער. כזכור, הוטל על המערער קנס בסך 750,000 ₪, או שנת מאסר תמורתו. לעומת זאת, הקנס הכספי שהוטל על אנשי אסטרטגיה, כולם יחד, אינו מגיע ולו כדי עשירית מסכום זה. אכן, יש טעם בקביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה קיים קו אבחנה ברור בין אנשי אסטרטגיה שהואשמו לכתחילה ב"הרצת" המניות המפורטת באישום החמישי ובין המערער, אשר הואשם כמבצע עיקרי בכל האישומים כולם. יחד עם זאת, אנו סבורים כי נוכח מעורבותם העמוקה של אנשי אסטרטגיה בעבירות המפורטות באישום החמישי, מן הראוי לצמצם באופן ממשי את הפער הבלתי סביר בין הקנס שנגזר עליהם לעומת הקנס שנגזר על המערער. מספר טעמים מונחים ביסוד עמדתנו: ראשית, אנשי אסטרטגיה מקצועם הוא מסחר במניות בשם ועבור לקוחות ומשום כך נודעת למעשיהם חומרה יתרה שבודאי אינה נופלת מזו שיוחסה למעשי המערער, בכל הנוגע לאותו אישום. שנית, הרווח הכספי שהופק כתוצאה מ"הרצת" מניותיה של חברת עיני, הופק רובו ככולו בתקופה שבה ביצעו אנשי אסטרטגיה יחד עם המערער את פעילות ה"הרצה". לעומת זאת, בתקופה שבה פעל המערער בעצמו ב"הרצת" המניות, לא הופק על-ידו רווח מפעילות זו ועיקר פעילותו באותה עת התמקד בשמירה על ערך המניה, שלא תפחת מן השער אליו הגיעה בהנפקה. שלישית, אנשי אסטרטגיה אשר, כאמור, נטלו חלק נכבד ופעיל מאוד ב"הרצת" המניות המתוארת באישום החמישי, נטלו גם חלק נכבד מן ה"שלל", ועל פי קביעתו של בית המשפט המחוזי הגיע חלקם זה כדי מחצית, כמעט, מתוך כלל הרווח. קנס המוטל על נאשם שהורשע בדין, נועד, בין היתר, "להכותו" בכיסו, בייחוד מקום שבו הפיק מן העבירות שבהן הורשע רווח כלכלי (ראו והשוו: סעיף 63(א) לחוק העונשין; ה"ח תשכ"ב, 250; ע"פ 528/78 מדינת ישראל נ' מריבע פ"ד לג(2) 382; ע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' גרוסמן פ"ד לו(1) 405; ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5) 25). מטעם זה, ראוי כי הקנס הכספי יביא בחשבון את סכום הרווח האסור שהופק וכן ראוי כי הכלל של אחידות הענישה יישמר בהקשר זה לגבי מעורבים שונים שהפיקו רווחים אסורים בסדר גודל דומה. בשל כל הטעמים שפורטו אנו מורים, אפוא, כי הקנס שהוטל על המערער יופחת ויעמוד על סך של 400,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו. יתר חלקי גזר-דינו של בית-משפט קמא יעמדו בעינם. 16. בטרם סיום מצאנו לנכון להתייחס לדברים שאמר בית המשפט המחוזי באשר לכך שחלקו של בנק דיסקונט בפרשה זו לא נחקר ולא נבדק מעולם. בהכרעת-דינו ציין בית-משפט קמא בהקשר זה כי לאורך הדיון ביקש הוא את התייחסותה של המשיבה לנושא, אך התייחסות כזו לא נתקבלה. עוד ציין בית-משפט קמא כי חומר הראיות שהוצג בפניו מעורר "שוב ושוב סימני שאלה קשים לגבי מעורבותו של בנק דיסקונט בפרשת חשבונות הסרק שפתח [המערער] בסניף שפירא והפעילות בהם, בלא כל הסבר". כה עמוקה הייתה מעורבותו של בנק דיסקונט בפרשה זו, על-פי השקפתו של בית-משפט קמא, עד כי בסכמו את החלק העובדתי של הכרעת-הדין ראה לתאר את חלקו של בנק דיסקונט בפרשה כשווה מעמד לחלקו של המערער, באומרו: "שתי פרשות מקבילות התגבשו מסקירת העובדות בששת האישומים עד כאן. הראשונה, פרשת מעורבותו של הנאשם בסיפור ההנפקה ובהרצת המניות שבאה בעקבותיה; השנייה, פרשת מעורבותו של הבנק או של עובדים בכירים בו, שעמדה ברקע אותה פרשה, ואשר לגביה לא הואשם איש". דברים אלה, אף שאין בהם כדי למעט מעוצמת חלקו של המערער בעבירות שבהן הורשע, אכן מותירים בחלל האוויר שאלות בלתי פתורות, ואף אנו לא הצלחנו ללמוד מן המשיבה מה הם הטעמים שהצדיקו את הילוכם זה של רשויות אכיפת החוק. מכל מקום, האפליה בה נקטו גורמי החקירה בהתייחסותם אל המעורבים בפרשה יש בה כדי להוות שיקול נוסף להקלה בעונשו של המערער, ככל שהדבר נוגע לגובה הקנס שהוטל עליו. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת חיות ניתן היום, ג' באדר ב התשס"ה (14.3.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03016010_V13.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il