סלאודה ואח' נ' המפקד הצבאי באיו"ש ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1600/23 - ו' לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. באסם סלאודה 2. אחמד סלאודה נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באיו"ש 2. ראש המינהל האזרחי 3. מועצת התכנון העליונה עתירה למתן צו על-תנאי; ובקשה מטעם העותרים למחיקת העתירה בשם העותרים: עו"ד מוחמד אבו סנינה בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של עתירה שלפנינו, בהחלטת המשיב 3, יו"ר ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון, שבגדרה הורה על הריסת מבנים שנבנו על-ידי העותרים ללא היתר (תיקי בב"ח ש' 202/21, ש' 203/21 ו-ש' 204/21), וזאת מכוח סמכותו לפי הוראות חוק התכנון הירדני, כפרים ובניינים, מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון הירדני). מדובר במתחם בינוי הכולל שלושה מבני בטון, בריכות שחייה ובניית גדר היקפית, המוחזק על-ידי העותרים, האחים באסם ואחמד סלאודה, באדמות הכפר דומא, בנפת שכם. העתירה כוללת שני סעדים עיקריים – עקרוני ופרטני. הסעד העקרוני, עניינו בצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (תיקון מס' 27) (יהודה ושומרון) (מס' 2109), התשפ"ב-2022, שבגדרו שוּנה נוסחם של סעיפים 38(9א) ו-38(9ב) לחוק התכנון הירדני. הסעד הפרטני נוגע להליכי האכיפה שנעשו בעניינם של העותרים, אשר נתקפו על-ידם בנפרד, בעתירה מינהלית שהגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים; עתירה זו נדחתה בפסק דין שניתן ביום 21.2.2023, טרם הגשת העתירה דנן (עת"מ 42397-12-22; השופטת ע' זינגר). לצד העתירה, התבקשנו להורות על מתן צו-ביניים להקפאת הליכי האכיפה. ביום 23.2.2023 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה למתן צו-ביניים, תוך שציינתי כי: "בשים לב לפסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 42397-12-22), יתייחסו המשיבים בתגובתם גם לשאלת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערעור לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים". ביום 27.3.2023 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה למתן צו-ביניים, שבגדרה נטען כי דין העתירה, ועמה הבקשה למתן צו ביניים – להידחות על-הסף; זאת, מחמת חוסר ניקיון כפיים, אי-מיצוי הליכים, וקיומו של סעד חלופי יעיל, בדמות הגשת ערעור לבית משפט זה, על פסק הדין שניתן בעת"מ 42397-12-22 הנ"ל. ביום 19.4.2023 הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה, ללא צו להוצאות. בבקשתם זו, מפרטים העותרים על פני 3 עמודים מדוע לשיטתם הגשת העתירה היתה מוצדקת, משורה של טעמים. ברם, בסופו של יום, לאחר שקילת הדברים, וכן "בשים לב לכך שטענות הסף של המשיבים מבוססות על טענות עובדתיות, [אשר] לא זכו למענה מספק מטעם העותרים במישור המשפטי (העבודות המצדיקות הפעלת הסמכות, מידתיות והחזרת המצב לקדמותו) והעובדתי (טיב העבודות שבוצעו לאחר התיקון גם על פי התמונות של המשיבים), ולכך שטענות עובדתיות אינם יכולים [כך במקור – נ' ס'] להתברר במסגרת ההליך דנן, ועל כן קיים קושי לשכנע בצורך לדון במישור העקרוני; ובשים לב לאינדיקציה בהחלטת בית המשפט הנכבד בדבר קיומו של סעד חלופי, העותרים יבקשו למחוק את העתירה [...]" (ההדגשה במקור – נ' ס'). לנוכח בקשת העותרים – העתירה נמחקת בזאת, ומשכך הבקשה למתן צו ביניים – מתייתרת. אולם, משנדרשה הגשת תגובה, ומשנמצא כי הסיבה למחיקת העתירה נעוצה בפגמים שעליהם הצביעו המשיבים בתגובתם, יִשאו העותרים בהוצאות המשיבים, וזאת על הצד הנמוך, בסך של 1,500 ₪. ניתן יום, ‏כ"ט בניסן התשפ"ג (‏20.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23016000_O06.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il