פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק בע"מ 160/12 בבית המשפט העליון בע"מ 160/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר המבקשת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.9.2011 ועל החלטתו מיום 14.7.2011 בעמ"ש 51823-03-11 שניתנו בידי השופטת א' נחליאלי חיאט בשם המבקשת: עו"ד ירון בן יצחק בשם המשיב: עו"ד יהודית מייזלס פסק דין לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט בתפקידה כרשמת בית המשפט) מיום 7.9.2011 ועל החלטתו מיום 14.7.2011 בעמ"ש 51823-03-11. תמצית העובדות והליכים קודמים 1. בין המבקשת למשיב נטוש סכסוך הנוגע לצוואת אמם המנוחה. ביום 30.1.2011 נתן בית משפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת מ' דהן) פסק דין בעניין, שתוכנו אינו מענייננו. ביום 28.3.2011 הגישה המבקשת לבית המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה (להלן: הערעור העיקרי). ביום 6.4.2011 הגישה המבקשת בקשה בה עתרה להפחתת הערבון שעל הפקדתו הורה בית המשפט המחוזי או לחלופין להמרת הערבון בשעבוד נכס. ביום 14.7.2011 קבעה השופטת א' נחליאלי חיאט בתפקידה כרשמת בית המשפט כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מצבה הכלכלי מצדיק מתן פטור מהפקדת ערבון וכי חלופת הערבון אותה הציעה המבקשת אינה שוות ערך להפקדת ערבון במזומן או בערבות בנקאית מבחינת בטיחותה, ודאותה וזמינותה (להלן: ההחלטה הראשונה). בית המשפט הוסיף וציין כי לא השתכנע שלערעור אותו הגישה המבקשת יש סיכויי הצלחה ממשיים. נוכח כך דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי: "המבקשת תפקיד את הערבון שנקבע במזומן תוך 30 ימים (הפגרה באה במניין הימים) שאם לא כן, יירשם הערעור לדחייה ביום 18.8.2011; לא תשלח כל הודעה נוספת גם לא התראה והדחייה תעשה במהלך הפגרה, ככל שלא יופקד הערבון כאמור" 2. המבקשת לא הפקידה את הערבון וביום 6.9.2011 הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על ההחלטה הראשונה. ביום 7.9.2011 הורתה השופטת א' נחליאלי חייט בתפקידה כרשמת בית המשפט המחוזי על דחיית הערעור העיקרי מכוח תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) כיוון שלא הופקד הערבון עד המועד שנקבע בהחלטה הראשונה, וגם לא לאחריה (להלן: פסק הדין בעניין הדחייה). ביום 31.10.2011 התקיים בפני השופטת ע' צרניאק דיון בערעור על ההחלטה הראשונה. בפסק דינו מאותו מועד ציין בית המשפט כי בעקבות מתן פסק הדין בעניין הדחייה לא ניתן לקיים דיון בערעור על ההחלטה הראשונה וכי המבקשת חזרה בה מערעורה. כן ציין בית המשפט כי הציע לצדדים כי יסכימו לשינוי ההחלטה הראשונה כך שהערעור העיקרי יימחק ולא יידחה על הסף, אך כי מצא ש"ידיו כבולות" עקב התנגדות המשיב שמנעה את סיום ההתדיינות בעניין זה. בעקבות כך הגישה המבקשת ביום 1.11.2011 בקשה לביטול פסק הדין בעניין הדחייה. ביום 9.12.2011 קבעה השופטת א' נחליאלי חיאט בתפקידה כרשמת בית המשפט כי פסק הדין בעניין הדחייה ניתן לאור האמור בהחלטה הראשונה וכי המבקשת ידעה שאם לא תפקיד את הערבון בזמן יידחה הערעור בלא מתן התראה נוספת. השופטת א' נחליאלי חיאט קבעה לכן כי פסק הדין בעניין הדחייה לא ניתן במעמד צד אחד ואינו ניתן לביטול מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע כי המבקשת הגישה את הערעור על ההחלטה הראשונה לאחר שחלף המועד האחרון להפקדת הערבון ואף לא הגישה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה הראשונה או למצער בקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. בית המשפט הוסיף וציין כי המבקשת כלל לא נימקה את התנהלותה זאת ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. נוכח כל זאת דחתה השופטת א' נחליאלי חיאט את הבקשה לביטול פסק הדין בעניין הדחייה. מכאן הבקשה שלפני המופנית כנגד ההחלטה הראשונה וכנגד פסק הדין בעניין הדחייה. תמצית נימוקי הבקשה 3. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא פעל כמצוות תקנה 431 לתקנות הסדר הדין האזרחי וקבע בהחלטה הראשונה כי אם לא יופקד הערבון יידחה הערעור העיקרי ללא מתן התראה נוספת. המבקשת טוענת כי בית המשפט צריך היה להעניק לה את ההזדמנות להשמיע את טענותיה בטרם נקט בצעד דרסטי כמו דחיית הערעור העיקרי, וכי אילו ניתנה לה הזדמנות כזו הייתה מסבירה כי לא הפקידה את הערבון משום שהגישה ערעור על ההחלטה הראשונה וכי הגשת הערעור הינה הסבר מניח את הדעת לאי הפקדת הערבון. המבקשת מוסיפה וטוענת כי דחיית הערעור אינה מידתית בנסיבות העניין, סוגרת את דלתות בית המשפט בפניה ומונעת את בירור טענותיה בערעור העיקרי לגופן, ערעור שלגרסתה עוסק בשאלה משפטית חשובה ועקרונית וסיכויו להתקבל גבוהים. המבקשת טוענת בהקשר זה כי מהכרעתו של בית משפט זה ברע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה (טרם פורסם, 14.3.2011) (להלן: הלכת חטיב) עולה כי בית המשפט המחוזי לא יישם כראוי את הוראות תקנה 431 בעניינה ומכאן שדין בקשתה להתקבל. המבקשת מלינה גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל את בקשתה להמרת הערבון לשעבוד נכס. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בקשתה מעוררת שאלות משפטיות החורגות מעניינם של הצדדים לתיק. נוכח כל זאת עותרת המבקשת לכך שבית משפט זה יורה על ביטול פסק הדין בעניין הדחייה ועל "החייאת" הערעור העיקרי תוך שהערבון שהופקד בבית משפט זה ישמש כערבון לערעור שיתברר לפני בית המשפט המחוזי. תמצית תגובת המשיב 4. המשיב טוען כי המבקשת מעלה בבקשתה דנא אותן טענות בנוגע להמרת הערבון לשעבוד נכס שהעלתה כבר לפני רשמת בית המשפט המחוזי השופטת א' נחליאלי חיאט, לפני שופטת בית המשפט המחוזי ע' צרניאק, לפני רשם בית משפט זה ג' שני (בע"מ 160/12 - א') ולפני השופט ס' ג'ובראן בבית משפט זה (בש"א 590/12) - וטענותיה נדחו פעם אחר פעם, ומשכך ברי כי אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור. המשיב מוסיף וטוען כי אם יבוטל פסק הדין בעניין הדחייה יוביל הדבר להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי שידון בבקשת המבקשת לפטור מערבון או המרתו בשעבוד, וכיוון שאין בכוונת המבקשת להפקיד את הערבון לא יהיה בכך כדי לקדם את ההליך. המשיב טוען עוד כי בית המשפט המחוזי פעל בהתאם לקבוע בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, כיוון שהמבקשת שטחה את טענותיה לפני בית המשפט באופן מפורט בטרם ניתנה ההחלטה הראשונה וחלפו שלושה שבועות מהמועד האחרון להפקדת הערבון אותו קבע בית המשפט בהחלטה הראשונה ועד שנדחה הערעור העיקרי, וגם בתקופה זו לא הפקידה המבקשת את הערבון. עוד טוען המשיב כי אין להחיל את הלכת חטיב על ענייננו מן הטעמים הבאים: כיוון שבמקרה זה בית המשפט לא דחה את הערעור באופן אוטומטי אלא העניק למבקשת שהות של שלושה שבועות מהמועד בו נרשם הערעור לדחייה ועד שנדחה בפועל ולמבקשת ניתנו הזדמנויות שונות להשמיע את טענותיה; כיוון שהמבקשת לא תיקנה את התנהגותה ונמנעה מהפקדת הערבון על אף שבקשותיה בעניין זה נדחו שוב ושוב; כיוון שההחלטה הראשונה ופסק הדין בעניין הדחייה לא ניתנו במעמד צד אחד; וכיוון שאין כל הסבר המניח את הדעת לרשלנותה של המבקשת. נוכח כל זאת עותר המשיב לכך שבית משפט זה ידחה את הבקשה. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על כל נספחיהן החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת מכוח תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולקבל את הערעור באופן חלקי כמפורט להלן. ער אני להתנגדותו של המשיב לכך שבית משפט זה ידון בבקשה כבערעור לגופו, אך למשיב ניתנה הזדמנות להציג את טענותיו ובקשתו למתן ארכה להגשת תגובתו נענתה אף היא, ובנסיבות העניין השתכנעתי כי לא נפגעו זכויותיו הדיוניות. 6. בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')" עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון בפני ערכאה שלישית יביאה לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת. בענייננו סבורני כי זכויותיה הדיוניות של המבקשת קופחו, ולגישתי חשיבותה הרבה של זכות הגישה לערכאות מצדיקה במקרה זה מתן רשות ערעור בכדי למנוע עיוות דין (ראו והשוו: רע"א 4939/08 גלרד תעשיות בע"מ נ' יונה בע"מ (טרם פורסם, 25.9.2008), בפסקה ט' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין). 7. מוסד הערבון נועד להבטיח את הוצאותיו של המשיב בהליך הערעור והפגם הדבק בערעור עקב אי הפקדת ערבון במועד אינו פגם של מה בכך (ראו: הלכת חטיב, בפסקה 4 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל). תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי אי הפקדת הערבון במועד שנקבע עשויה להוביל לדחיית הערעור, אך התקנה קובעת כי קודם לכן "יירשם הערעור לדחייה". פירושה של תיבה זו הוא כי הערעור לא יידחה באופן אוטומטי אלא רק לאחר שתינתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם. בעבר התקיים דיון בעניין זה בפני רשם בית המשפט, ובחלוף הזמן הונהג הליך בכתב במסגרתו נשלחת לצדדים החלטה מטעם הרשם לאחר שחלף המועד שנקבע להפקדת הערבון ומתאפשר להם לטעון מדוע לא יידחה הערעור עקב אי הפקדת הערבון במועד. אם כן, רשם בית המשפט יחליט האם להפעיל את הסמכות המוקנית לו לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי רק לאחר ששמע את הצדדים או לכל הפחות נתן להם את האפשרות להשמיע את טענותיהם (ראו: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ירון אלמלם (לא פורסם, 28.6.2006) בפסקה 12 להחלטתה של השופטת מ' נאור). כפי שהבהיר בית משפט זה לאחרונה, הפרקטיקה לפיה ערעורים נדחים בלא שניתנת לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם אינה הולמת את הקבוע בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו: הלכת חטיב, בפסקה 8 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל). כן נקבע כי גם לאחר שנדחה הערעור עקב אי הפקדת ערבון, ניתן "להחיותו" בנסיבות המתאימות לצורך הפקדת הערבון ובירור הטענות לגופן, ויש להעדיף זאת על פני סיום ההליך מטעמים פרוצדוראליים (ראו: הלכת חטיב, בפסקה 6 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל). 8. בענייננו קבעה כאמור רשמת בית המשפט המחוזי בהחלטה הראשונה כי במקרה שלא יופקד הערבון בזמן יירשם הערעור לדחייה אך "לא תשלח כל הודעה נוספת גם לא התראה" ואכן משלא הופקד הערבון בתום שלושה שבועות לאחר המועד שנקבע בהחלטה הראשונה, נדחה הערעור. ברי כי למבקשת לא ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיה לעניין דחיית הערעור ובכך נפגעו זכויותיה הדיוניות. אין ספק כי גם התנהלותה של המבקשת לא הייתה ראויה: היא נמנעה מלבקש את עיכוב ביצועה של ההחלטה הראשונה או דחייה במועד שנקבע להפקדת הערבון, והגישה את הערעור על ההחלטה הראשונה רק לאחר המועד בו הייתה אמורה להפקיד את הערבון. יתרה מכך, אין בעצם הגשת הערעור על ההחלטה הראשונה כדי להצדיק את הימנעותה מהפקדת הערבון. אולם, במכלול הדברים סבורני כי הפגמים שנפלו בהתנהלותה של המבקשת אינם מאזנים את הפגיעה בזכויותיה הדיוניות ואינם מצדיקים את סגירת הדלת בפני בירור טענותיה בערעור העיקרי לגופן. יודגש בהקשר זה כי העמידה על המועדים הקבועים בהחלטות בית המשפט היא חשובה ומבורכת, אך על בתי המשפט להימנע ככלל מצעדים דרסטיים כנגד בעלי דין בלא שישמעו טענותיהם [ראו והשוו: ע"א 7356/11 דיאס נ' נאמנת הגן הטכנולוגי מלחה (טרם פורסם, 19.4.2012)] ויש להעדיף ככל האפשר שימוש בכלים פוגעניים פחות, כמו השתת הוצאות במקרים המתאימים. יתרה מכך, טוב היה עושה בית המשפט אם היה נמנע מדחיית ההליך העיקרי עד להחלטה בערעור על ההחלטה הראשונה. 9. נוכח כל זאת, החלטתי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שפסק הדין בעניין הדחייה יבוטל והערעור העיקרי ישוב ויירשם לדחייה לפני בית המשפט המחוזי. לפנים משורת הדין תינתן למבקשת אפשרות להפקיד את הערבון שנקבע בבית המשפט המחוזי עד ליום 14.5.2012. איני רואה מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לבקשת המבקשת להמרת הערבון בשעבוד נכס. יתרה מכך, צודק המשיב בטענתו לפיה הטענות אותן העלתה המבקשת בעניין המרת הערבון אותו נדרשה להפקיד בבית משפט זה במסגרת הדיון בבקשה דנן זהות לטענות אותן העלתה בערעור אותו הגישה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה הראשונה, וטענות אלה נבחנו ונדחו לגופן. לכן איני רואה טעם ב"החייאת" הערעור על ההחלטה הראשונה לפני בית המשפט המחוזי. במידה שהמבקשת תשוב ותימנע מהפקדת הערבון עד לתאריך הנקוב לעיל ולא תביא לכך נימוק משכנע לאחר שהערעור העיקרי יירשם לדחייה, תהיה פתוחה הדרך לדחייתו הסופית. 10. סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בפסקה 9 לעיל. בנסיבות העניין ונוכח התנהלות המבקשת, היא תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, א' באייר התשע"ב (23.4.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12001600_W06.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il