בסיר סעאידה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בר"מ 16/14 בבית המשפט העליון בר"מ 16/14 לפני: כבוד הנשיא (בדימ') א' גרוניס המבקשת: עיריית ראשון לציון נ ג ד המשיב: יניב דגמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים במרכז-לוד מיום 24.11.2013 בתיק ת"צ 24973-02-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' נד"ב השלמת טיעון מטעם המבקשת מיום 18.1.2015 השלמת טיעון מטעם המשיב מיום 1.2.2015 בשם המבקשת: עו"ד אופיר ארגמן; עו"ד דניאל זרימאני בשם המשיב: עו"ד ענת מיוחס; עו"ד יעל דיין פסק-דין 1. לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הוגשה נגד המבקשת, עיריית ראשון לציון (להלן – המבקשת), בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – הבקשה לאישור) להשבת ארנונה לתקופה של שנתיים. עניינה של הבקשה לאישור הוא בגביית ארנונה בקשר לחדרי מדרגות ולחדרי חשמל בבניינים שאינם למגורים. נטען בה, כי הגבייה התבססה, על דרך "שרשור", על צו ארנונה משנת 1990, שבו שונה אופן החיוב בארנונה בניגוד למגבלות שהוטלו במסגרת התחיקה הידועה כ"חקיקת ההקפאה". בית המשפט המחוזי אישר את הגשת התובענה הייצוגית (כבוד השופטת מ' נד"ב, החלטה מיום 24.11.2013). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המשיב (הוא התובע המייצג) הגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור ביום 13.2.2014. בהחלטתי מיום 20.2.2014 קבעתי, כי הטיפול בבקשת רשות הערעור יושהה עד למתן פסק-דין בעע"ם 867/11 ובעע"ם 869/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ, שנדונו בפני הרכב מורחב (להלן – עניין אי.בי.סי). באותם ערעורים נדונה השאלה, כלום יש לדחות בשל שיהוי טענות בקשר לפגמים שנפלו בצווי ארנונה ישנים לאור חקיקת ההקפאה, כאשר הפגמים "השתרשרו" קדימה במהלך השנים לצווי ארנונה חדשים. 2. ביום ‏28.12.2014 ניתן פסק-הדין בעניין אי.בי.סי. בפסק-הדין נקבע, כי קמה חזקה (הניתנת לסתירה), ולפיה עתירה מינהלית או תביעה אזרחית להשבה שבהן נטען לפגם "משורשר" שנפל בצו ארנונה, המוגשות בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום, לוקות בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית ההליך (ראו, פיסקאות 50-49 לפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן). ביום 4.1.2015 הוריתי לבעלי הדין להגיש השלמת טיעון בקשר להשלכה, אם בכלל, של פסק-הדין בעניין אי.בי.סי על עניינם. המבקשת הודיעה, כי נוכח פסק-הדין בעניין אי.בי.סי, לטעמה דין בקשת רשות הערעור להתקבל ודין הבקשה לאישור להידחות (השלמת טיעון מיום 18.1.2015). לעומת זאת, המשיב (בהשלמת טיעון מיום 1.2.2015) טוען כי בעניין אי.בי.סי נקבע שהחזקה בדבר קיומו של שיהוי היא חזקה הניתנת לסתירה. לטענת המשיב, בנסיבותיו של העניין דנא יש לקבוע כי אכן חזקה זו נסתרה וכי לא נפל שיהוי בהליך הייצוגי שהגיש. טענתו העיקרית של המשיב לסתירת החזקה היא, שהצו "המשורשר" הפגום (לכאורה), לא יושם על-ידי המבקשת עד לשנת 2006. על-כן, טוען המשיב, יש למנות את תקופת השיהוי החל משנת 2006, ולא החל מהשנה שבה הותקן הצו (שנת 1990). מאחר שהבקשה לאישור הוגשה בשנת 2012 (היינו, בחלוף פחות משבע שנים מאז שנת 2006), לשיטת המשיב אין מקום לדחות את ההליך בשל שיהוי. יודגש, כי בפי המשיב גם טענות נוספות לסתירת החזקה הנזכרת. 3. נוכח טענותיו של המשיב בניסיון לסתור את החזקה שנקבעה בעניין אי.בי.סי, ומאחר שאין מדובר בחזקה חלוטה, סבורני שנכון יהיה כי אלו יובאו לבירור ולהכרעה בפני בית משפט קמא. ייתכן גם שטענות המשיב מצריכות בירור עובדתי. 4. אשר על כן, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל במובן זה, שהתיק יוחזר לבית משפט קמא למתן החלטה משלימה, לאחר שמיעת טענות בעלי הדין (ואפשר גם ראיות נוספות), האם יש מקום לשנות מן ההחלטה לאשר את התובענה הייצוגית, לאור ההלכה שניתנה בעניין אי.בי.סי. יובהר שאינני מביע כל עמדה שהיא בעניין, והדבר נתון להכרעתו של בית משפט קמא. 5. אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, כ"ח בשבט התשע"ה (17.2.2015). ה נ ש י א (בדימ') _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14000160_S06.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il