עלי אלהואשלה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1598/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1598/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: עלי אלהואשלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 10373-01-12 שניתן ביום 17.1.2013 על ידי כב' סגן הנשיא תאופיק כתילי תאריך הישיבה: י"ב בתמוז התשע"ד (10.7.2014) בשם המערער: בשם המשיב: עו"ד אבנר שמש עו"ד ארז בן ארויה פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. ערעור על גזר דינו מיום 17.1.2013 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ת' כתילי, ת"פ 10373-01-12). המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ונגזרו עליו העונשים הבאים: שש וחצי שנות מאסר בפועל; הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים אשר מחציתו ירוצה בחופף למאסר ומחציתו במצטבר לו; שלוש שנות מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור בפרק זמן זה עבירת פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים; וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח או מאה ימי מאסר תמורתו. רקע 2. המערער, יליד 1969, תושב הפזורה הבדואית בדרום ואב לתשעה ילדים. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בסמוך ליום 21.12.2011 סיכם המערער עם סוכן משטרתי סמוי כי ימכור לו קילוגרם אחד של סם מסוג קוקאין תמורת 320,000 ש"ח (להלן: העסקה). עוד סוכם בין השניים כי מקום ביצוע העסקה יהיה בתחנת דלק ליד צומת מגידו (להלן: תחנת הדלק). ביום 21.12.2011 בשעה 20:00 לערך, הגיעו המערער ושני נאשמים נוספים, בשני כלי רכב נפרדים, אל תחנת הדלק. באותה עת נכחו במקום הסוכן המשטרתי ושני סוכנים סמויים אשר הוצגו כשותפיו לעסקה. אחד הסוכנים העביר למערער תיק המכיל 200,000 ש"ח, ובתמורה הועבר הסם לידי הסוכנים. עם השלמת העסקה נעצרו המערער ושני הנאשמים האחרים. המערער הודה בעובדות המתוארות וביום 15.11.2012 הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), ושל החזקת סם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה. בתוך כך הסכימו הצדדים כי לעניין העונש הם יוכלו לטעון באופן חופשי. 3. בגזר הדין צוין כי טווח הענישה הנהוג בעבירות סחר בסמים הוא רחב, ותלוי בין היתר בסוג ובכמות הסם, בתדירות העיסוק בסחר, בנסיבות ביצוע העבירה ובנסיבותיו של העבריין. עם זאת הובהר בגזר הדין כי: "כאשר עסקינן ביבוא או בהפצה של כמויות גדולות של סם, קבע בית המשפט העליון לא אחת, כי ראוי לגזור על המורשעים ענישה מחמירה ומרתיעה, הקרובה אל העונש המקסימאלי הקבוע בחוק, וכי שיקוליו האישיים של הנאשם נסוגים מפני שיקולי הנזק הכבד שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו". אשר לנסיבות המקרה הנוכחי נאמר, כי המערער תכנן, יזם וביצע עסקת מכר סמים בכמות שעתידה הייתה להפיק אלפי מנות סם לשימוש. בנוסף הודגש, כי תפקידו של המערער בביצוע העבירה היה מרכזי ביותר, כאשר הוא שהנהיג והפעיל את שני הנאשמים האחרים, שחלקם בפרשה היה פחות בהרבה (ועל כן אין לעונשים שנגזרו עליהם משמעות בהקשר של בחינת עונשו של המערער). נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי את מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה בטווח שבין 8-6 שנות מאסר בפועל. אשר לקביעת העונש בגבולות המתחם, נאמר, כי יש לתת משקל לנסיבות לקולא שאינן קשורות בעבירה עצמה ביניהן גילו של המערער והיותו אב לתשעה ילדים, הודאתו במיוחס לו והבעת החרטה מצדו. מנגד צוינו כשיקולים לחומרה עברו הפלילי הכולל מספר הרשעות בעבירות סמים, וכן עצם העובדה שהעבירות דנן בוצעו על-ידו כאשר היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בשקלול האמור נקבע העונש כמפורט לעיל. טענות הצדדים 4. המערער משיג על חומרת העונש, כאשר עיקר טענותיו מופנה כלפי המשקל שניתן בגזר הדין לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. כך למשל, המערער סבור כי לא ניתן די משקל להודאתו בעובדות כתב האישום ולכך שחסך בעדותם של הסוכנים הסמויים. באותו אופן, לשיטתו היה מקום ליתן משקל רב יותר להבעת החרטה ונטילת האחריות מצדו, כמו גם לגילו המבוגר והיותו אב לתשעה ילדים. בצד זאת טוען המערער כי יש מקום להתחשב בכך שהוא ביצע את המעשים על רקע מצב כלכלי קשה. כן נטען, כי העונש שהושת עליו חמור ביחס למקרים דומים שנדונו בפני בית משפט זה. בדיון שנערך לפנינו שב בא-כוח המערער על עיקרי הדברים, ובנוסף הגיש מסמך מטעם שירות בתי הסוהר בו נכתב כי המערער משתף פעולה עם גורמי הטיפול ואף השתתף במספר קבוצות טיפוליות בין כתלי הכלא. מנגד טען בא-כוח המשיבה, כי בשים לב לחומרת המעשים העונש הוא הולם ואף נוטה מעט לקולא. לפיכך ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. דיון והכרעה 5. בפרשה קודמת ציין השופט א' לוי ביחס למערער דנן כי: "מדובר במי שככל הנראה בחר בעבריינות כדרך חיים, באשר אין זו הפעם הראשונה בה הוא חוטא בפלילים, וגם מאסר בו נשא בעבר בגין עבירות סמים לא גרם לו לשנות מדרכו, כפי שגם מאסר מותנה משמעותי שעמד נגדו לא הצליח להשיג את אותה מטרה" (ע"פ 2359/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (6.11.2007)). והנה, בחלוף שנים אחדות, שב המערער לסורו וביצע עבירות נוספות של סחר והחזקת סמים. את העבירה הנוכחית ביצע המערער כאשר היקף עסקת הסמים היה גדול בהרבה לעומת המקרה הקודם; תוך שערב שני נאשמים נוספים במעשה העבירה; וכאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. נדמה אפוא, כי לא זו בלבד שהמערער לא נרתע מלשוב ולבצע עבירות על-אף העונשים המוטלים עליו, אלא גם שחומרת מעשיו הולכת ומתגברת עם השנים. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בענישה מחמירה בעבירות סחר בסמים. המדובר בעבירות אשר פוטנציאל הנזק הגלום בהן הוא רב ביותר – הן לצרכני הסם והן לחברה בכללותה. לא בכדי קבע המחוקק את העונש המרבי בצדה של עבירת הסחר בסמים על עשרים שנות מאסר בפועל – רף ענישה שיש בו כדי ללמד על הצורך בענישה הולמת. כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין בפרשת שמאי: "בבואו לגזור עונשים על סוחרי הסמים כמערערים שלפנינו, שומה עליו, על בית-המשפט, לשוות נגד עיניו את צרכני הסמים הפגועים, את משפחותיהם המפוררות ואת הנחיית המחוקק מה עונש ראוי להטיל על מי שהביא כל אלה. לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של-ממש. חובה היא המוטלת על בית-המשפט להעלות את תרומתו למלחמתה של החברה במשחיתיה. 'מוכנים אנו גם לומר כי הענישה המתחייבת במקרים דוגמת המקרה שלפנינו [ייבוא 631.5 גרם הירואין – מ' ח'] צריכה לשאוף לגבול העליון של העונש שקבע המחוקק, ולא די כי נשלם מס שפתיים באמירה כי עיסוק בסמים 'קשים' מחייב הטלת עונשים חמורים, שמפניהם מתגמד השיקול האישי של הנאשם. אמירה זו שאין 'כיסוי' מאחוריה לא תתרום דבר למלחמה הבלתי נלאית שמצווים אנו להלחם במי שלמעשה סוחרים בנפשות לשם בצע כסף ... " (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734, 744 (2004), (להלן: פרשת שמאי)). לרקע דברים אלו לא מצאתי כי גזר הדין שהושת על המערער חמור יתר על המידה. בהקשר זה, יש לדחות את טענת המערער כי העונש שהושת עליו אינו מתיישב עם פסיקתו של בית משפט זה. עיון בפסקי הדין אותם הגיש המערער מלמד כי אף שלא ניתן לומר כי העונש אשר הושת עליו מצוי ברף הענישה התחתון, לבטח אין מדובר בעונש מופרז לחומרה או בלתי סביר. כך, למשל, בפרשת אבו רקיק אליה הפנה המערער הושתו על הנאשם 4.5 שנות מאסר בגין הרשעתו בשתי עבירות סחר בסמים ואולם כמות הסם הנסחר הייתה קטנה בהרבה מאשר בענייננו, ובנוסף הודגש כי מדובר במקרה חריג בנסיבותיו, תוך שבית משפט זה הבהיר כי לו נדרש היה לגזור את העונש מחדש היה מחמירו (ע"פ 6747/11 מדינת ישראל נ' אבו רקיק, פס' 10 (3.1.2013)). 6. זאת ועוד, עיקר טענותיו של המערער מופנה כלפי המשקל, הנמוך לטעמו, שניתן בגזר הדין לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, וזאת להבדיל מטענות כלפי מתחם העונש. אף מטעם זה קיים קושי לקבל את ערעורו: ראשית, משום שעסקינן בעבירות סחר בסמים אשר בגדר הענישה בגינן קטֵן ממילא המשקל שיש ליתן לנסיבות שאינן קשורות בעבירה עצמה, כגון נסיבותיו האישיות של הנאשם (השוו: ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל (12.7.2006); וראו גם בפרשת שמאי); שנית, מאחר שהעונש אשר נגזר על המערער מצוי ממילא בחלקו התחתון של מתחם העונש שנקבע – אשר כלפיו לא העלה המערער השגות מפורשות – דהיינו, בסמוך לרף התחתון של הענישה האינדיווידואלית האפשרית בנסיבות ביצוע העבירה דנן על-פי המתחם שקבע בית משפט קמא. 7. נוכח המפורט לעיל נראה כי המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש, ואין מקום להיעתר לערעור. הערעור נדחה, אפוא. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשע"ד (‏17.7.2014). מיום 3.8.1979 תיקון מס' 1 ס"ח תשל"ט מס' 941 מיום 3.8.1979 עמ' 135 (ה"ח 1377) הוספת סעיף 19א מיום 3.8.1989 תיקון מס' 3 ס"ח תשמ"ט מס' 1283 מיום 3.8.1989 עמ' 80 (ה"ח 1893) 19א. העובר על הוראות סימן זה, דינו – מאסר חמש עשרה שנה או קנס חצי מיליון לירות מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13015980_L01.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il