דמיטרי גרנצשטיין נ. מאיר מילוא

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1597/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. דמיטרי גרצנשטיין 2. אירינה גרצנשטיין נ ג ד המשיבים: 1. מאיר מילוא 2. אי.אי. אומגה אנטרפרייזס בע"מ 3. עו"ד אלברט בראון 4. מנהל מיוחד אלדד שגב עו"ד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק פש"ר 51379-03-17 מיום 15.1.2023 שניתן על ידי כב' השופט יעקב שקד ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בשם המערערים: עו"ד פיטר מלניק פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' שקד) בפש"ר (מאוחד) 51379-03-17 מיום 11.1.2023, וכן על החלטות נוספות, שעיקרן בביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער 1 (להלן: המערער). הרקע לערעור 1. ביום 11.6.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המערערים, בני זוג, על פי בקשתם. בבקשת הכינוס הצהיר המערער על חובות כלפי 30 נושים בהיקף של כ-1,350,000 ₪, ואילו המערערת הצהירה על חובות כלפי 13 נושים בסך של 650,000 ₪. בתחילה, הושת על המערערים תשלום חודשי בסך 200 ₪ שבהמשך הועלה ל-1,000 ₪ למערער ו-5,000 ₪ למערערת. המשיב 4 מונה למנהל מיוחד לנכסיהם (להלן: המנהל המיוחד). 2. ביום 7.2.2022 הגיש המנהל המיוחד דוח מסכם, ממנו עולה כי הוגשו נגד המערער 10 תביעות חוב בסכום כולל של כ-1,450,141 ₪ - 422,755 ₪ בדין קדימה, שמתוכם 252,185 ₪ לרשויות המס. נגד המערערת הוגשו 9 תביעות חוב בסך 632,245 ₪ מתוכם 6,301 ₪ בדין קדימה. המנהל המיוחד פירט על התנהלותם ומחדליהם של המערערים במהלך השנים שבהן מתקיים ההליך, וציין בין היתר כי המערערים לא עומדים בצו התשלומים המעודכן אלא משלמים לפי הצו המקורי; מגישים דוחות עם אסמכתאות חלקיות; וצברו חוב פיגורים (בהמשך עודכן כי החוב סולק). בנוסף צוין כי החוב לרשויות המס הינו חוב "לפי מיטב השפיטה" כשעוד בשנת 2017 המנהל המיוחד דרש מהמערער לפעול להקטנתו. במהלך שנת 2019, המנהל המיוחד והמערערים הגיעו להסכמה לפיה המערערים התחייבו לפעול להקטנת החוב ולהסרת מחדליהם בנדון, אך נכון למועד כתיבת הדוח, הרשויות או המערערים לא עדכנו על הקטנת החוב. לנוכח התנהלות המערערים, המליץ המנהל המיוחד על ביטול צו הכינוס שניתן בעניינם, וכעולה מהתסקיר, המלצות דומות ניתנו על ידו בעבר. עוד צוין כי בשל המלצותיו המנהל המיוחד לא מצא לנכון לבדוק את תביעות החוב. 3. למערערים אושר לנהל הליך משפטי נגד המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 12264-07-16), שעניינו בסכסוך עסקי שנתגלע בין הצדדים. פסק הדין הדוחה את התביעה ניתן ביום 16.6.2022 ובמסגרתו חויב המערער בתשלום הוצאות המשיבים בסכום כולל של 200,000 ₪ (ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בפני בית משפט זה – ע"א 6544/22). לבית משפט קמא הוגשה ביום 18.7.2022 בקשת המשיבים להורות על תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותם בפסק הדין הנ"ל; לעכב את כלל ההליכים המשפטיים המתנהלים בין המערער למשיבים (ביניהם ע"א 2808/22 הקבוע לדיון בפני בית משפט זה); ולחלופין או בנוסף – לבטל את הליך פשיטת הרגל בשל חוסר תום לב קיצוני ומובהק. בבסיס הבקשה – טענה לתרמית והעמדת ערבות שאינה מתאימה בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, מה שמונע מהמשיבים לפרוע את ההוצאות שנפסקו לזכותם. בתום הדיון שהתקיים ביום 7.9.2022 הוצע לצדדים הסדר דיוני לצרכי פשרה לפיו המערערים ימציאו ערבות צד ג' לשביעות רצונם של המשיבים לכיסוי חיוביהם. המערערים נדרשו להודיע אם הם מסכימים למתווה שהוצע אך עמדתם לא הוגשה. בבקשה מעודכנת מיום 9.12.2022 חזר המנהל המיוחד על המלצתו לביטול הליך פשיטת הרגל. בבקשתו זו המנהל המיוחד הוסיף ופירט, בין היתר, כי ישנם דוחות הנדרשים לצורך הטיפול בחוב לרשויות המס, אשר נטען כי הוגשו לרשויות המס ולא הוצגו בפני המנהל המיוחד חרף הצהרת המערערים שיעשו כן. ביני לביני, הוגשו בקשות המשיבים להורות על מאסר המערער-החייב ולעכב את כלל ההליכים המתנהלים בינם לבין המערערים, על רקע הכשלים והטענות בעניין הערבויות שהועמדו בהליך הקודם. 4. הערעור שלפנינו נסב על שלוש החלטות שנתן בית משפט קמא על רקע השתלשלות העניינים שעיקריה פורטו לעיל: (-) החלטה מיום 11.12.2022 – דחיית בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה את בקשת המערערים לחקור את המשיבים 2-1 ובא כוחם (הוא המשיב 3) (להלן גם: ההחלטה הראשונה): ביום 7.11.2022 דחה בית משפט קמא את בקשת המערערים לחקור את המשיבים על בקשתם לאסור את המערער-החייב, וזאת מן הטעם שבקשת המשיבים נעדרת תצהיר ובהעדר תצהיר אין גרסה עובדתית שיש להפריך; וכן מאחר שהמערערים לא נימקו את בקשתם. הבקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה כאמור תוך שנקבע כי המערער לא הצביע על שינוי מהותי בנסיבות או טעות טכנית בהחלטה, עילות העשויות להצדיק היעתרות לבקשה לעיון חוזר. בית משפט קמא חזר וציין בבחינת למעלה מן הצורך כי לא ניתן כל טעם לבקשה למתן היתר לחקור וכי המשיבים לא הגישו תצהיר בתמיכה לבקשת המאסר כך שלא ניתן לחקור אותם. (-) פסק דין מיום 11.1.2023 – ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער-החייב (להלן גם: פסק הדין): בית המשפט סקר את התנהלות המערער ביחס לטיפול בחוב למס הכנסה וציין כי על אף החלטתו לפיה על יועצת המס, שנטען כי נשכרה לטפל בעניין, להתייצב לדיון, זו לא התייצבה ואין כל אסמכתא על הגשת הדוחות למס הכנסה שהגשתם נדרשה. בית המשפט ציין כי לא ברור מדוע לא הוצגו דוחות שנטען כי כבר הוגשו, כשאין הדבר מספיק להסדרת המחדלים, ויש לדאוג לביטול השומה לפי מיטב השפיטה ולהגיע להסדר. בית המשפט דחה את בקשת ב"כ המערער לארכה של מספר ימים לצורך הגשת הדוחות, וציין כי עמדו לרשות המערער שלוש שנים לצורך הגשת הדוחות, אך חרף פניותיו החוזרות של המנהל המיוחד לא הוגשו אסמכתאות מתאימות. בנסיבות אלה, כשמתחילת ההליך המערער כשל בסוגיה המהותית של טיפול בשומות לפי מידת השפיטה; כשהמערער דוחה בלך ושוב את בעל התפקיד ואף את בית המשפט; והתנהלותו מטרפדת את קידום ההליך ופוגעת בניסיון לחלק דיבידנדים לנושים – בית המשפט קבע כי אין להעניק למערער את החסד וההגנות שבהליך פשיטת רגל והורה על ביטול ההליך. משבוטל ההליך, התייתר הצורך לדון בבקשה למאסר או בטענה למרמה בקשר להפקדת ערבות צד ג' בהליך האחר. (-) החלטה מיום 15.1.2023 – חיוב המערערת בהפקדת כספים בקופת הפש"ר (להלן גם: ההחלטה השנייה): בהחלטה זו נדרש בית המשפט לבקשת המשיבים לעכב הליכים משפטיים נוספים המתנהלים בינם לבין המערערים, ונקבע כי לנוכח אי תשלום הוצאות המשפט שהושתו על המערער, כשהליך פשיטת הרגל בעניינו בוטל – אין מקום להתיר למערערת להמשיך ולנהל הליכים כנגד צדדי ג' ללא ערובה, ויש בדבר סיכון ליצירת חוב נוסף שלא יהיה בידי המערערת לשלם. בית המשפט התנה המשך ניהול הליך בבית הדין לעבודה, שהמערערת היא אחת מהתובעים בו, בכך שהמערערת תפקיד בקופת פשיטת הרגל 12,000 ₪ שיבטיחו את הוצאות צדדי ג' (המשיבים) בהליך האמור (בהחלטה צויין סע"ש 46511-05-17, אך יש לשער שהכוונה הייתה להליך המתנהל בסע"ש 4113-04-18 וסע"ש 8242-04-18 אליהם הפנו המשיבים והמערערים). עיקרי טענות המערערים 5. במסגרת הערעור שלפנינו מבקשים המערערים את ביטול החלטותיו של בית משפט קמא והותרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער על כנו. בכל הנוגע להחלטה הראשונה, נטען כי על אף שהמשיבים לא הגישו תצהיר לתמיכה בבקשתם, המשיבים העלו טענות עובדתיות ובית משפט קמא דן בהן הלכה למעשה כך שהיה מקום לאשר את החקירה. כמו כן נטען כי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) מקנה למערערים זכות להגיש בקשה לעיון חוזר וכי היה על בית המשפט לבחון אם החקירה רלוונטית לתוכן הבקשות ולאפשר את החקירה. בהתייחס לפסק הדין, המערערים טענו כי עיקר החוב כלפי רשויות המס נסב על קנסות; כי היקף החוב בדין קדימה נמוך ביותר וממילא ללא בירור מצבת הנכסים של המערערים ותביעות החוב אין אפשרות לדון בסוגיית הקטנת החוב; כי רשות המיסים מסרה למערערים כי אין היא מטפלת בקנסות במהלך תיק פשיטת רגל, וכי זה מתפקידו של המנהל המיוחד; וכי הוצגו תכתובות עם רשות המיסים ואישור יועצת מס על טיפול בחוב ניכויים לכאורי, מסמכים המהווים רשומה מוסדית ותעודת עובד ציבור, כך שלא היה צורך בהעדת יועצת המס; וכי היה מקום לאפשר למערערים שהות קצרה לצורך הצגת הדוחות שהוגשו לרשויות המס, ואין לבטל את הליך פשיטת הרגל מטעם זה. לבסוף, בהתייחס להחלטתו השנייה של בית המשפט, נטען כי בקשה לחייב את המערערים בהפקדת ערבון נתבקשה בעבר מבית הדין לעבודה ונדחתה; כי בית משפט קמא הסיג את סמכותו של בית הדין לעבודה; כי שגה בית המשפט בהתייחסו לאי תשלום הוצאות המשפט בסך 200,000 ₪ כחוב של התא המשפחתי הכולל את המערערת; וכי לא היה מקום להורות על הפקדת עירבון כספי לטובת הנתבעים (המשיבים) בקופת הכינוס, כשמנגד יש באפשרות המערערת להציג ערבות להבטחת קופת הכינוס עצמה. 6. בד בבד עם הגשת הערעור ביום 23.2.2023, הוגשה בקשה לעיכוב פסק הדין ולהותרת צו הכינוס בעניינו של המערער עד להכרעה בערעור. יצוין כי הבקשה לעיכוב ביצוע נכרכה בשורת בקשות נוספות (בקשה לאיחוד דיון בערעורים, בקשה לפטור או הפחתת תשלום אגרה ובקשה לפטור או הפחתת עירבון) ונעדרת פירוט ונימוק של ממש. בקשה זו הונחה על שולחני אך לאחרונה. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בכתב הערעור על נספחיו הרבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 8. הסוגיה העיקרית אליה יש להידרש היא ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. כפי שנאמר לא פעם בפסיקה, הליך פשיטת רגל הוא בבחינת "חסד של המחוקק", בשל ההזדמנות שניתנת לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם. לצד זאת, על החייב מוטלת החובה לנהוג בתום לב (ע"א 7375/18 ‏גל נ' מוטי בן ארצי עו"ד, פסקאות 14-9 (2.10.2019); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 815 (2004)). חובה זו כוללת, בין יתר הדברים, עמידה במגבלות שהוטלו על החייב; עמידה בתשלומים החודשיים שהושתו עליו; ושיתוף פעולה עם בעל התפקיד (ע"א 6823/21 לוי נ' עו"ד תמי מייזיליק, מנהלת מיוחדת, פסקה 9 (‏10.11.2021); ע"א 3414/19 יגיל נ' עו"ד הראל אורן - המנהל המיוחד‏, פסקה 8 (‏23.2.2020); ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקה 14 (‏29.8.2018)). 9. בענייננו, בית משפט קמא הורה על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער לאחר שקבע כי המערער לא עמד בחובות שהוטלו עליו במסגרת הטיפול בחוב לרשויות המס, וכי התנהלותו מטרפדת את קידום ההליך. אמנם המערער, באמצעות בא כוחו, הלין על כך שבית משפט קמא סרב לתת ארכה להצגת אסמכתאות על הגשת הדוחות לרשויות המס, ואף צירף להודעת הערעור מסמכים שנטען כי הם הדוחות לשנים 2016-2014 שהגשתם התבקשה. אולם, הצגת דוחות בשלב זה היא בבחינת "מאוחר מדי ומעט מדי", כשמפסק הדין עולה כי עמדו לחייב יותר משלוש שנים להגיש את הדוחות, ואסמכתאות על הגשתם לא הוצגו חרף פניות חוזרות ונשנות. יתרה מזאת, בית משפט קמא עמד על כך שבהגשת הדוחות לא די, אלא יש לדאוג לביטול השומה לפי מידת השפיטה ולהגיע להסדר, שכן מדובר בסוגיה מהותית להליך ובדין קדימה של כרבע מליון ₪, שמסתמן כי ימנע מהנושים לקבל דיבידנד. לא נעלמה מעיני טענת המערער כי מדובר בחוב שעיקרו בקנסות, כשהיקף החוב בדין קדימה נמוך ביותר; וכי בקשתו לביטול הקנסות באמצעות רואת החשבון נדחתה, ומרשות המיסים נמסר כי הם אינם מטפלים בקנסות במהלך תיק פש"ר. לטענות אלה ניתן מענה בתגובת המנהל המיוחד, שהבהיר שלא מדובר בקנסות בלבד אלא בשומות שהוצאו ולא טופלו, תוך הפניה לתביעות החוב של רשות המסים (תגובה מיום 9.12.2022). המנהל המיוחד הוסיף וטען כי תביעות החוב של רשויות המיסים לא עודכנו והיה על המערער לפעול למול הרשויות ולדאוג להגשת תביעה מתוקנת, דבר שלא נעשה. 10. לא למותר לציין כי בבסיס בקשת המנהל המיוחד לבטל את ההליך עמדו טעמים נוספים מלבד הטיפול בחוב לרשויות המס, וכלשונו: "המנהל המיוחד עומד על הבקשה לביטול הליכים בשל התנהלות החייבים במסגרת ההליך, העובדה שלא מסרו ערבות כנדרש ובכך יצרו חובות חדשים והשאירו את המבקשים בפני שוקת שבורה, העובדה שהחייב לא פעל כנדרש מול רשויות המס ולא הביא להפחתה של המס והעובדה שהחייב אינו פועל לקדם את ההליך ולהביא לסיומו אלא עסוק בלסרבל אותו, להתחמק מנושיו ולהציג תמונת שווא באשר להכנסותיו" (תגובת המנהל המיוחד מיום 9.12.2022). אזכיר כי בתסקירים קודמים, המנהל המיוחד פירט מחדלים נוספים של המערער. כך, בתסקיר מיום 7.2.2022 צוין כי המערערים נמצאים בהליך פשיטת הרגל מיוני 2017 ועד היום לא הסירו את מחדליהם; המערערים לא מציעים מתווה ריאלי להסרת המחדלים; עושים דין לעצמם בנושא צו התשלומים ולא עושים מאמץ להשיא את קופת הנשייה. המערערים אף לא טרחו להשיב להסדר דיוני ולהצעת פשרה שהוצעה על ידי בית המשפט בנוגע להסדרת הערבות אותה היו צריכים להעמיד. 11. פסק הדין של בית משפט קמא ניתן אפוא על רקע מכלול הנסיבות והטענות בעניינו של המערער, לאור המלצתו של המנהל המיוחד ולאחר בחינת טיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה. בנסיבות אלה, לנוכח התרשמות בית משפט קמא כי המערער דוחה בלך ושוב את בעל התפקיד ואת בית המשפט, ובשים לב לשיקול הדעת המוקנה לערכאה הדיונית הדנה בהליכי חדלות פירעון (ע"א 4288/21 כהן נ' סאלם סוהיל בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 8 (27.6.2021); ע"א 7962/21 לואי חורי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (22.2.2022)) – הרי שאין מקום להתערב בהחלטה לבטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. 12. בהינתן מסקנה זו, ומשאין עוד רלוונטיות לבקשת המשיבים לאסור את המערער, איני רואה להידרש לטענות המערערים על כך שבית משפט קמא לא אפשר את חקירת המשיבים על בקשתם. 13. ועתה אתייחס להחלטת בית משפט קמא להתנות את המשך ההליך שמנהלת המערערת בבית הדין לעבודה בהפקדת סך של 12,000 ₪ בקופת הכינוס להבטחת הוצאות המשיבים. בית משפט של חדלות פרעון רשאי להתיר לחייב לנהל הליך מחוץ להליך פשיטת הרגל, תוך הצבת תנאים שיבטיחו כי קופת פשיטת הרגל לא תיפגע (רע"א 7283/22 חדד נ' יעקב כשדי השקעות בע"מ, פסקה 13 (‏1.1.2023); רע"א 8577/17 סחר חכם א.כ בע"מ נ' המנהל המיוחד בפשיטת רגל - סוהייל‏, פסקה 9 ‏(10.4.2018)). כפי שציין בית משפט קמא, בית המשפט של חדלות פרעון רשאי לעיין מחדש בהחלטותיו (רע"א 8036/19 זגריזק נ' הכונס הרשמי, פסקה 9 (20.2.2020); סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל), ובמקרה דנן, נסיבות היווצרות החוב הקודם בגין הוצאות (הגם שנפסק לחובת המערער לבדו) – מצדיקות עיון מחדש בהיתר שניתן והתנייתו בתנאים. לא למותר לציין כי נסיבות אלה לא עמדו בפני בית הדין לעבודה כשדחה בקשה לחייב את המערערים בהפקדת ערובה, ובית הדין אף ציין בהחלטתו זו כי המערערים העמידו ערב צד ג' ושילמו הוצאות משפט שנפסקו לחובתם בסך 14,500 ₪, כך שלא קיימת חזקה להיעדר יכולת פרעון (החלטה מיום 2.7.2019, עמ' 364 לנספחי הערעור). אין זה המצב דהיום. 14. בנסיבות העניין, ובשים לב לחוב ההוצאות הפסוק ולטענות המשיבים בנוגע לערבות שניתנה בהליך שם, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת בית משפט קמא כי המערערת תפקיד לקופת הכינוס את הסכום שנקבע כתנאי להמשך ניהול ההליך. הגבלה זו נועדה למנוע מהמערערת ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (ע"א 1193/21 ‏רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (‏3.5.2021)) ובדרך זו להביא לכך שקופת פשיטת הרגל לא תיפגע, כאמור לעיל. 15. סיכומו של דבר, שאיני רואה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ובהחלטות מושא הערעור. אי לכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור, וממילא תידחה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא התבקשה תשובה לערעור, ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובמהותו של ההליך – אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏י' באייר התשפ"ג (‏1.5.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23015970_E03.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1