אלישקוב נ' א.ר.א.ב. בונוס בע"מ ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15963-01-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: טאמאז יצחק אלישאקוב נגד המשיבים: 1. א.ר.א.ב. בונוס בע"מ 2. כב' הרשמת קרן בקשי – הוצאה לפועל 3. כב' השופט אליהו בכר 4. כב' השופט ארז יקואל 5. כב' השופט גלעד הס 6. כב' השופטת אסתר חיות 7. כב' השופט נעם סולברג 8. כב' השופטת דפנה ברק ארז 9. כב' השופט חאלד כבוב 10. כב' השופט יחיאל כשר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת רות רונן: ביסוד העתירה שלפנינו השגתו של העותר, המייצג את עצמו, כנגד החלטות שיפוטיות אשר התקבלו בהליכים אזרחיים שהיה צד להם, לרבות כנגד פסק דינו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. ככל שניתן להבין מהעתירה, בין העותר לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה) התנהלו הליכים משפטיים שעניינם בתוקף הסכם הלוואה שנחתם ביניהם. למיטב ההבנה, במסגרת הליכים אלה נחתם הסכם פשרה בין העותר לבין המשיבה אשר היה מבוסס על המלצת בית המשפט המחוזי. לוז טענתו של העותר הוא כי הסכם ההלוואה ואף הסכם הפשרה הם בלתי חוקיים. זאת בהיותם עומדים בסתירה לחקיקה הרלוונטית בתחום מתן האשראי, ומאחר שהם נחתמו תוך הטעיה וניצול של העותר על ידי המשיבה. לימים נדונה טענה זו של העותר בהליכים שהתקיימו לפני בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן בערעור אזרחי שהגיש העותר לבית משפט זה (ע"א 647/20 אלשיקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (5.9.2021) (להלן: פסק הדין בערעור)). יובהר כי במסגרת הליכים אלה היה העותר מיוצג על ידי עורך דין מטעמו. לטענת העותר בעתירתו, הכרעות בית המשפט שהתקבלו בעניינו – ובפרט פסק הדין שניתן בערעור – מקורן במרמה והטעיה של המשיבה את הערכאות השיפוטיות השונות. על פי הנטען בעתירה, החלטותיהם של בתי המשפט בעניינו של העותר התקבלו בניגוד לאמור בחקיקה המאסדרת וכפועל יוצא מכך בחוסר סמכות ובאי חוקיות. עוד נטען כי מקורן של ההכרעות השיפוטיות בעניינו של העותר הוא במצגי שווא והטעיה שנעשו על ידי המשיבה, אשר טענה כי טענות העותר הוכרעו זה מכבר. לביסוס טענותיו מסתמך העותר על דעת המיעוט בפסק הדין בערעור, לפיה יש לקבל את הערעור (כנגד דעת הרוב שסברה כי יש מקום לדחותו כפי שנפסק בסופו של דבר). על רקע האמור, עתר העותר לסעד אשר יורה כי כלל פסקי הדין והפסיקתאות שניתנו בעניינו יבוטלו; וכך גם ההסכמים שנחתמו בינו לבין המשיבה. לחלופין, מבקש העותר כי בית משפט זה "ישתמש בסמכותו ובחוקים כדי להגיע לחקר האמת". לצד זאת, מבקש העותר צו ביניים דחוף בשלושה תיקי הוצאה לפועל שככל הנראה מתנהלים בעניינו. העותר לא פירט איזה צו מבוקש בעניין זה. דין העתירה והבקשה לצו ביניים להידחות על הסף אף בלא קבלת תגובת המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה – בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות (בג"ץ 70228-08-24 משלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (3.9.2024); בג"ץ 8705-08-24 ארד נ' נשיא/ת בית המשפט העליון או מ"מ נשיא/ת בית המשפט העליון, פסקה 3 (19.8.2024)). דברים אלה יפים מכוח קל וחומר כאשר מדובר על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים (בג"ץ 46065-11-24 פלוני נ' כב' השופטת וילנר, פסקה 3 (20.11.2024); בג"ץ 68423-11-24 אופימנד בע"מ נ' בית המשפט העליון (4.12.2024)). כאשר מבקש צד לבטל פסק דין חלוט בטענה שהושג במרמה – הוא נדרש להגיש הליך לביטולו של פסק הדין לבית המשפט אשר נתן אותו (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ"ד סג(3) 612, 623 (2010); ע"א 471/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647 (1991)). נראה כי כך אכן עשה העותר בענייננו, אולם טענותיו נדחו הן על ידי בית המשפט המחוזי, הן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. טענותיו של העותר כנגד הכרעות בתי המשפט השונים הן אפוא ניסיון לדון פעם נוספת באותן טענות שנדונו והוכרעו בפסק הדין בערעור. ככאלה – הן אינן מעלות כל עילה להתערבות שיפוטית של בית משפט זה. בשולי הדברים, יצוין כי פסק הדין בערעור ניתן כבר לפני 3 שנים וחצי אולם העתירה הוגשה רק כעת. על פני הדברים, מדובר בשיהוי וגם משום כך יש מקום לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 16724-11-24 מלניק נ' מדינת ישראל (29.12.2024)). אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד טבת תשפ"ה (14 ינואר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת