משמר הדמוקרטיה הישראלית (ע"ר) נ' המשפטים ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15948-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין העותרת: משמר הדמוקרטיה הישראלית נגד המשיבים: 1. שר המשפטים 2. שר התפוצות 3. ראש הממשלה 4. ממשלת ישראל ה-37 5. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד יובל יועז; עו"ד דורון ברקת עו"ד אוהד שפק; עו"ד רינת ענתי פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עתירה שבה מבוקש כי "תבוטל החלטת ממשלת ישראל ה-37 מיום 8.6.2025 לשינוי הדרכים והתנאים למינוי והפסקת כהונת היועץ המשפטי לממשלה". דין העתירה – להידחות על הסף, מחמת היותה מוקדמת; כזו שביקשה לעתור, נכון לשעת הגשתה, נגד 'דבר שלא בא לעולם'. עיון במערכת 'נט המשפט' מעלה, כי העתירה דנן הוגשה שלשום, 8.6.2025, שעה 10:24, בעוד ישיבת הממשלה שבה התקבלה ההחלטה מושא העתירה, נקבעה לאותו יום אך לשעה 11:00. הוי אומר, בשעה שהוגשה העתירה כלל לא נדונה, וממילא טרם התקבלה, החלטת הממשלה שעליה יצא קצפה של העותרת. כבר בכך די, על מנת לדחות את העתירה, משזו 'הקדימה את זמנה'. יתר על כן, העתירה במידה רבה מסתירה את העובדה שנתקפת בה החלטה שעוד לא התקבלה, 'ביצה שטרם נולדה', והיא מתייחסת להחלטת הממשלה ככזו שהתקבלה עובר למועד ההגשה; כך למשל מצוין, כי "בסמוך להגשת העתירה דנן, אישרה ממשלת ישראל את ההצעה" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). טענה עובדתית זו אף גובתה בתצהיר, אשר מאליו מובן כי קשה להלום את שצוין בו (אף לא למותר להזכיר, כי על-פי הנכתב, התצהיר האמור נחתם ביום 7.6.2025 – יום קודם לקבלת החלטת הממשלה שמתואר בעתירה כי התקבלה לא מכבר). ביוֹדענו כי העותרת, כמו גם אנשיה ובאי-כוחה, אינם מחזיקים ביכולת לחזות עתידות, משמעות הדברים היא, כי בניגוד לחובתו הבסיסית של כל עורך דין (ראו: סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961); בניגוד לכללים אשר חלים על תצהיר אשר מוגש לבית המשפט; ובניגוד לדרישה המתבקשת מכל החפץ לייצג את 'האינטרס הציבורי' – לפנינו עתירה שהתיאור העובדתי שנכלל בה, ושנתמך בתצהיר – אינו מדויק, לשון המעטה. כלל נקוט בידינו, אף בהתייחס לעותרים שהם נפגעים ישירים, כי "עותר אשר חוטא בהעלמת עובדות חשובות מכתב עתירתו, אינו נוהג בתום-לב, עתירתו מוכתמת באי-ניקיון כפיים, ועל-כן לא יזכה לכל סעד של צדק, אפילו היו עמו טעמים הראויים להישמע לגופו של עניין" (בג"ץ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד לו(4) 53, 56 (1982)). כך, בפרט, נוכח המכשול שהעותר מציב לפני בית המשפט, ושעשוי להביאוֹ לידי תקלה (בג"ץ 594/95 עוזיאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מ(2) 262, 263 (1986)). כלומר, אי-דיוק עובדתי עולה כדי חוסר ניקיון כפיים, שבתורו מוביל לדחיה על הסף (בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409, 410 (1987); בג"ץ 893/09 צור נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 8 (18.11.2009); בג"ץ 23602-01-25 העמותה לקידום זכויות הכלבים נ' שר החקלאות, פסקה 10 (28.2.2025)). ברי אפוא, כי הן מחמת היות העתירה מוקדמת, הן בשל חוסר ניקיון כפיים – עלינו לדחות את העתירה. אך אם הגענו עד כדי מצב שבו כללים יסודיים אלה מוּפרים על-ידי עורכי דין ותיקים ומנוסים, שבאמתחתם הופעות רבות לפני בית משפט זה ובכלל, יִתכן כי באותם כללים אין די; או שמא, אנו מגלים כלפי הפרת הכללים סלחנות יתרה, והם אינם מיוּשׂמים על-ידינו באופן תקיף ונחרץ דיו. בהקשר דומה כתבתי בעבר, כי "על כגון דא נאמר בתלמוד 'לאו עכברא גנב אלא חורא גנב' (= אין להאשים את העכבר הגונב חיטים מבעל הבית, כי אם את החור שבאמצעותו עלה בידו להיכנס למקום הגנבה) (בבלי, קידושין נו, ע"ב). כלל גדול לימדונו חכמינו: אין לתלות את הכֶּשֶׁל בפרט שכָּשַׁל, כי אם במערכת, אשר לא מנעה את דפוס הפעולה שהביא לכֶּשֶׁל" (רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן, פסקה 34 (13.5.2021) (להלן: עניין SKS)). יש מקום אפוא לבחון גם את דרכנו-שלנו, על מנת למנוע "פרצה קוראת לגנב" (בבלי, סוכה כו, ע"א). דומני, כי למצער אחד משורשי התופעה שלפנינו, נעוץ באותו 'מרוץ לתחתית', שבמסגרתו 'עותרים ציבוריים' שרוממות האינטרס הציבורי בגרונם, עושים כל שלאל-ידם על מנת לזכות ולהיות 'הראשונים בתור', כדי שההליך המשפטי יִקרא על שמם (ראו: דנג"ץ 1601/24 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' מבקר המדינה, פסקה 11 לחוות דעתי (1.1.2025)). אותן תופעות לוואי של המרוץ לתחתית, מוחצנות לכיוונו של בית המשפט, ולעבר ציבור המתדיינים כולו – זמן שיפוטי יקר יורד לטמיון, הליכים עשויים להתנהל באורח מוטעה ולהסתיים בשגגות, ועוד כיוצא באלה מרעין בישין. זאת, בניגוד גמור למטרתם המוצהרת של אותם עותרים ציבוריים, ולתכלית שלמענה נפתחו לפניהם שערי בית המשפט; לכך אין להסכין. בעניינם של בעלי דין העושים שימוש לרעה בהליכי משפט, אמרתי בעבר כדברים הללו: "אין לכחד, חלק גדול מהתמריץ לשימוש לרעה בהליכי משפט, נובע מסלחנות יתר של המערכת המשפטית, שאינה גובה מחיר הולם עבור ניסיונות פסולים מעין אלו. נוכח גישה מקלה זו, בעל דין הפועל באופן רציונלי, ועורך 'ניתוח כלכלי' בסיסי, מגיע למסקנה שהנזק שעתיד להיגרם לו, אם בכלל, משימוש לרעה בהליכי המשפט, קטן בהרבה מן התועלת שהוא עשוי להפיק מכך". המסקנה המתבקשת מכך, היא שעלינו להפוך את המשוואה, ולוודא ש"'ניתוח כלכלי' שיתבצע אקס-אנטה, יצביע על חוסר הכדאיות הכלכלית הטמונה בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כך נוכל לעמוד על המשמר, ולוודא כי בפעולתנו כשופטים אנו מקדמים עשיית צדק" (עניין SKS, פסקאות 35-34). בשלב זה, כצעד ראשוני, סבורני כי נוסף על דחיית העתירה, נכון גם לחייב בהוצאות בשיעור משמעותי, שעה שבית המשפט נתקל בהתנהלות דוגמת זו שלפנינו (לאפשרויות אחרות, בהקשר אמנם שונה אך בהיבטים מסוימים גם קרוב, כמובן מבלי לטעת מסמרות, ראו והשוו: סעיף 8(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006; ת"צ (מח' ת"א) 30537-11-17 מהל"ה נ' קופת חולים כללית, פסקה 59 (26.5.2025)). אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, בד בבד עם חיוב העותרת בהוצאות בסך של 10,000 ₪, לטובת אוצר המדינה. זאת, הן מחמת היות העתירה מוקדמת, הן בשל חוסר ניקיון כפיים אשר נובע מהסתרת עובדה זו. נעם סולברג משנה לנשיא השופטת דפנה ברק-ארז: 1. אכן, דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת. דווקא מחמת חשיבותן של עתירות ציבוריות שלהן תרומה פוטנציאלית לקידום שלטון החוק – ראוי להקפיד במיוחד באופן הגשתן. חשיבות הנושא המועלה בעתירה או דחיפותו אינן פוטרות מן החובה לפעול בהתאם לעקרונות החלים על הגשת עתירות לבית משפט זה. עקרונות אלה נועדו, בסופו של דבר, לשפר את השירות הניתן לציבור ולטייב את תרומתן הפוטנציאלית של העתירות. אוסיף ואציין כי בשונה מחברי המשנה לנשיא נ' סולברג, אינני סבורה ששופטיו של בית משפט זה מגלים מידה מופרזת של סלחנות כלפי עותרים, להבדיל מאשר מתינות. אף אינני סבורה שבמקרה הנוכחי מתעורר חשש לשימוש לרעה בהליכי משפט. לצד זאת, בנסיבות העניין אני מצטרפת לתוצאה של דחיית העתירה שהוגשה טרם זמנה, תוך חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. הסכמתי לסכום ההוצאות במקרה זה ניתנה לא בלי התלבטות, על רקע הנסיבות המיוחדות שפורטו על-ידי חברי. אין צריך לומר כי כמו במקרים אחרים דחיית העתירה על הסף אינה מהווה נקיטת כל עמדה ביחס לגוף הטענות שהועלו על-ידי העותרים. דפנה ברק-ארז שופטת השופט אלכס שטיין: דעתי כדעתו של חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג. העתירה שלפנינו פגומה מיסודה וטוב היה אילו לא היתה מוגשת מלכתחילה. הפגמים שנפלו בעתירה, עליהם הצביע חברי, המשנה לנשיא, לא אמורים להימצא בעתירה ציבורית שמגישיה מתיימרים לשרת את טובת הכלל. מטעם זה, איני סבור שחיוב העותרת בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה מחמיר עמה יתר על המידה (ראו והשוו, מני רבים: בג"ץ 8191/21 ועדת החקירה האזרחית – ועדת העם בע"מ נ' ראש הממשלה (3.2.2022) (חיוב בהוצאות ע"ס 10,000 ש"ח בגין הגשת עתירת סרק); בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.2.2019) (חיוב בהוצאות ע"ס 10,000 ש"ח בגין הגשת עתירת סרק); בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.2.2019) (חיוב בהוצאות ע"ס 10,000 ש"ח בגין הגשת עתירת סרק); בג"ץ 6189/22 עיריית אום אל-פחם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (22.9.2022) (חיוב בהוצאות ע"ס 15,000 ש"ח בגין הגשת עתירת סרק)). אוסיף כי פסיקת הוצאות נגד עותר ציבורי צריך שתיעשה במשורה ובמשנה-זהירות כדי שלא נרפה את ידיהם של עותרות ועותרים ציבוריים ראויים אשר פועלים למען הכלל ואשר מביאים לפתחנו עתירות שמעמידות לדיון – בדרכים המקובלות ובהתאם לכללים – עניינים חשובים בתחום המשפט החוקתי והמינהלי שדורשים הכרעת בג"ץ למען שמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות במנגנוני השלטון. אלכס שטיין שופט העתירה נדחית בזאת על הסף, כאמור בחוות הדעת של המשנה לנשיא נעם סולברג. העותרת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ה (10 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט