פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1588/01
וערעור שכנגד
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' טירקל
המערערים: 1. רפי בונן
2. פרוספר ממן
נ ג ד
המשיבים: 1. מנורה, חברה לביטוח בע"מ
2. משה אלי דעבול
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1578/97 שניתן ביום 15.1.01 על ידי כבוד השופט א' בן זמרה
בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון
בשם המשיבים: עו"ד עוזי לוי
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המערערים (המשיבים-שכנגד), רפי בונן ופרוספר ממן, תבעו את המשיבה (המערערת-שכנגד) לתשלום נזקיהם בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 11.7.96, ואשר בה נפגעו שניהם.
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק ביום 15.1.01, כי נכותו הרפואית המשוקללת של המערער 1, רפי בונן (להלן: בונן), בעקבות התאונה עומדת על 63%, וכי נכותו התפקודית עקב התאונה עומדת על 40%. כן נפסק, כי נכותו הרפואית המשוקללת של המערער 2, פרוספר ממן (להלן: ממן), בעקבות התאונה עומדת על 55%, וכי נכותו התפקודית בעקבותיה עומדת על 30%. בהתאם לכך נפסקו למערערים הפסדי כושר השתכרות לעבר ולעתיד, וכן הוצאות שונות הכרוכות בתאונה.
בהחלטה מיום 1.4.01, בבש"א 5278/01, תיקן בית המשפט המחוזי טעויות שונות שנפלו בפסק הדין. אחד התיקונים התייחס לנכותו הרפואית המשוקללת של בונן, שהועמדה על 58%. תיקון אחר התייחס לנכותו הרפואית המשוקללת של ממן, שהועמדה על 52.68%. בהחלטה לא נקבע שינוי כלשהו בנכות התפקודית, שנפסקה למערערים בפסק הדין.
2. בערעור ובערעור-שכנגד מעלים הצדדים טענות שונות, הנוגעות בעיקר להכרעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, שהיוו בסיס לקביעת הנכות הרפואית והתפקודית של המערערים, וכן לסכומי הפיצויים שנפסקו למערערים בראשי נזק שונים. כן מועלית בערעור ובערעור-שכנגד טענה ביחס לניכויי הגמלאות ששולמו למערערים על ידי המוסד לביטוח לאומי. לאחר עיון בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי ובטענות הדדיות של באי כוח בעלי הדין בסיכומיהם, המסקנה המתבקשת היא כי אין מקום להתערב בפסק הדין.
3. טענה אחת אותה מעלה בונן, לו היתה מבוססת, היה בה כדי להשפיע על הכרעתנו בערעור. הטענה היא, כי על אף שהמומחה בתחום האורטופדיה, שבדק אותו, קבע שנגרמו לו שבר בקונדיל אוקסיפיטלי שמאלי ופגיעה עצבית בעקבות זאת, לא נקבעו לבונן אחוזי נכות רפואית בעקבות פגיעות אלה, אלא רק בשל הפרעה בתנועות הצוואר. אלא שטענה זו אינה מבוססת. ב"כ המשיבה הפנה אותנו לחוות הדעת של המומחה האורטופד, ד"ר דוד הנדל, בה מצוין בפרק "סיכום ומסקנות" כדלהלן:
"האבחנה הסופית היא שבר בקונדיל אוקסיפיטלי שמאלי, ללא שברים נוספים, אך עם פגיעה בעצבים קרניאליים... מבחינה אורטופדית, ניתן לראות בשבר זה, כשבר בעמוד השדרה הצווארי וסביר שיגרום לכאב, מתיחות בשרירים והגבלת תנועה ... לאור זאת אקבע נכות צמיתה בסך 15%...".
עולה מן האמור, שד"ר הנדל התייחס לפגיעה בקונדיל אוקסיפיטלי שמאלי, כמו גם לפגיעה העצבית ולהגבלות בתנועת הצוואר, עת קבע למערער נכות רפואית של 15%. לפיכך, אין לקבל את טענת המערער לפיה לא התייחס המומחה לפגיעה בגולגולת ולפגיעה העצבית בעת קביעת הנכות הרפואית.
4. הערעור והערעור-שכנגד נדחים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה לנשיא
השופט י' טירקל:
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ג' בחשון תשס"ג (9.10.2002).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01015880.E02 /עכב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il