מוסא אבו רדאחה נ. בית משפט צבאי לערעורים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1583/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: מוסא אבו רדאחה נ ג ד המשיבים: 1. בית משפט צבאי לערעורים 2. התובע הצבאי הראשי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חביב לביב פסק-דין השופט ד' מינץ: עתירה המופנית נגד החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים (כב' הנשיא אל"ם נ' בנישו) מיום 13.1.2020 אשר דחה את בקשתו של העותר להורות על קיום משפט חוזר בעניינו. העותר הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון כי היה חבר ב"גדודי חללי אל אקצה", הזרוע הצבאית של ארגון הפת"ח (להלן: ארגון אל אקצה), החל משנת 2002. בהמשך לכך, בשנת 2005 החל לפעול במסגרת חוליה בארגון יחד עם שניים נוספים, מוהנד לטיף אחמד חמאד (להלן: מוהנד) ומוראד אחמד רשיד סעד (להלן: מוראד). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בשנת 2002, ירה העותר לעבר היישוב פסגות באמצעות רובה קלצ'ניקוב. כמו כן, הודה כי בחודש ינואר 2005 חטפה החוליה את תושב האזור אשר חשדו בו בשיתוף פעולה עם ישראל ומסרו אותו לידי פעילים של ארגון אל אקצה. סעיף האישום החמור ביותר בכתב האישום עניינו בפיגוע ירי שהתרחש ביום 20.3.2005, במסגרתו קשרו העותר וחברי החוליה קשר לירות אל עבר כוחות צה"ל ומשטרת ישראל שייכנסו אל מחנה הפליטים אל-אמערי בנפת רמאללה, בו שהו, בכוונה לגרום למותם. במסגרת הקשר הוסכם כי העותר ישמש כתצפיתן ושני חבריו לחוליה יבצעו ירי לעבר הכוחות שייכנסו אל המחנה, וכך אירע. כתוצאה מהירי, נפצע חייל צה"ל באורח קשה, חייל אחר נפצע באורח בינוני ושוטר מג"ב נפצע אף הוא ונזקק לטיפול רפואי ולאשפוז ממושך. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי יעתרו להשית על העותר עונש מאסר בן 19 שנים ומאסר מותנה לשיקול דעת בית המשפט. לפיכך, ביום 22.9.2008 נגזר דינו של העותר ל-19 שנות מאסר לריצוי בפועל ו-3 שנות מאסר על-תנאי. ביום 21.11.2017 הגיש העותר בקשה לבית המשפט הצבאי לערעורים למשפט חוזר בעניינו. בבקשה טען העותר כי במסגרת משפטו של שותפו מוראד, אשר זוכה מחלק מהעבירות שיוחסו לו מחמת הספק והורשע בחלק האחר של העבירות ונגזר דינו ל-12 שנות מאסר, נחשפו עובדות וראיות חדשות אשר יש בהן כדי להשליך על עניינו. על כן, סבר כי מתקיימות מספר עילות לקיום משפט חוזר. ביום 13.1.2020 דחה בית המשפט הצבאי את הבקשה. בית המשפט עמד בהחלטתו כי הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי ביותר, כשבע וחצי שנים לאחר סיום משפטו של מוראד ביום 5.1.2009, ויש לדחותה מטעם זה בלבד. כן ציין בית המשפט כי דין הבקשה להידחות אף בשל העובדה שהעותר לא מיצה את הליכי הערעור. למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט לטענותיו של העותר גם לגופן. כך, ציין כי העותר מבקש למעשה לחזור בו מהודאתו, אולם הבקשה אינה מעלה כל עילה, כדוגמת כשל בייצוג או פגם ברצונו החופשי, להתיר לו לחזור בו מהודאתו. כן דחה בית המשפט את הטענה כי במשפטו של מוראד התגלו ראיות חדשות אשר היה בהן כדי להשליך על העותר וציין כי טענה זו אינה אלא "חכמה שבדיעבד", שכן כל חומר הראיות בתיק עמד לרשות העותר ובאת-כוחו עוד במהלך ניהול ההליך בעניינו. גם טענתו של העותר כי פער הענישה בינו לבין מוראד מגבש עילת "עיוות דין" נדחתה, תוך שבית המשפט מציין כי הסיבה לפער בענישה נובעת מהעובדה שמוראד זוכה, מחמת הספק, מהאחריות לפציעתם של החיילים ואילו המבקש הודה בכך. מכאן העתירה שלפנינו. העותר טוען כי החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים היא החלטה מוטעית, בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת בזכויות יסוד ובזכויות חוקתיות שלו. לשיטתו, הבקשה למשפט חוזר כלל לא הוגשה באיחור, שכן נודע לו על הכרעת הדין בעניינו של מוראד רק לאחר ששכר את שירותיו של בא-כוחו הנוכחי לצורך התייעצות משפטית. למעלה מכך, אף אם חל איחור בהגשת הבקשה, היה מוצדק להידרש לה ולא לדחותה רק בשל שיהוי בהגשתה. עוד מלין העותר כי פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים אינם מתורגמים לערבית והוטלו עליו מגבלות בתור אסיר בטחוני אשר פגעו, לשיטתו, ביכולתו לנהל הגנה בהליך הפלילי. העותר סבור כי גם נימוקו השני של בית המשפט לדחיית הבקשה, העובדה שכלל לא הגיש ערעור או בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על הרשעתו, שגוי, שכן ההלכה אינה מטילה חובה כללית שכזו. יתרה מכך, בא-כוח התביעה הצבאית אף הבהיר במועד הדיון כי התביעה לא תסכים לבקשה שכזו. דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים לדחות את הבקשה למשפט חוזר. בהתאם להלכה המושרשת, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על בתי המשפט הצבאיים ולא יתערב בהחלטותיהם אלא במקרים חריגים בהם פעלו בחוסר סמכות או תוך פגיעה של ממש בכללי הצדק הטבעי (ראו: בג"ץ 5373/15 נוארה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פסקה 7 (11.8.2015); בג"ץ 4534/19 ביוד נ' בית המשפט הצבאי – יהודה, פסקה 6 (7.10.2019); בג"ץ 9842/17 בורקאן נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (17.12.2017)). אמות מידה אלה אינן מתקיימות בענייננו. החלטתו של בית המשפט הצבאי בבקשה למשפט חוזר מנומקת ומפורטת ואינה מגלה כל עילה להתערבות. ובל נשכח כי הרשעתו של העותר באה כפרי הסדר טיעון במסגרתו הודה בכל העבירות שייחסו לו. מכאן שקשה להלום את טענות העותר שנמנעה הגנתו, או כי נפגעה זכותו להליך הוגן, הן בהליך שהתנהל נגדו מעיקרא והן בבקשתו למשפט חוזר. מבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי סעיף 158(ב) לצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו), קובע כי על בקשה למשפט חוזר להיות מוגשת תוך 90 יום מהיום שנודע למבקש על אחת מהעילות לקיום משפט חוזר (בדומה להסדר הקבוע בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957). אכן, בשל התפקיד החשוב שממלא המשפט החוזר נקבע חריג לכלל 90 הימים (סעיף 158(ג) לצו), וסד הפרוצדורה אינו חזות הכל (מ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (31.8.2011)). אולם, בענייננו העותר לא הצביע על טעמים מוצדקים אשר היו עשויים להצדיק את השיהוי שחל בהגשת הבקשה, מלבד טענה כללית כי לא ידע על פסק הדין בעניינו של מוראד. די בכך היה כדי להוביל לדחיית הבקשה, הגם שאני שותף לנימוקיו האחרים של בית המשפט הצבאי לערעורים. העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, ‏ז' באדר התש"ף (‏3.3.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20015830_N02.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1