פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בנתניה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15794-08-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יוסף אלרון העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1435489/4 מיום 16.5.2024 בשם העותר: עו"ד יוסי הרשקוביץ פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 16.5.2024. בית הדין הרבני הגדול דחה ערעור שהגיש העותר על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בנתניה מיום 30.7.2023. 2. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 2019 ובשנת 2022 נולד בנם המשותף (להלן: הקטין). בשנת 2024 הגישה המשיבה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי, וזו עודה מתבררת. ההליך המתנהל נסב גם על הסדרי השהות של הקטין. ההתדיינות בין הצדדים היא מורכבת, אך ההליך הנוכחי ממוקד בסכסוך הנוגע למקום מגוריה של העותרת עם הקטין. בעבר התגוררו הצדדים באזור השרון, והעותר מוסיף להתגורר שם. בשלב מסוים עברה המשיבה עם הקטין להתגורר לצד הוריה ומשפחתה במושב באזור חוף הכרמל (להלן: המושב). 3. מבלי לתאר את מלוא ההשתלשלות בעניין יצוין כי ביום 5.3.2023 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בקשה לאישור המעבר שלה עם הקטין למושב. העותר התנגד לכך, בעיקרו של דבר בשל המרחק ממקום מגוריו שעל-פי הנטען יקשה על קיומם של הסדרי השהות, וכן מאחר שלשיטתו המעבר נעשה ללא תיאום ובניגוד להבנות בין הצדדים. 4. בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים בית הדין הרבני האזורי קיבל את בקשתה של המשיבה לעבור למושב עם הקטין. בית הדין הרבני האזורי ציין כי הגם שהמעבר נעשה בניגוד להחלטה קודמת, טובתו של הקטין מחייבת להיעתר לבקשה. בית הדין הרבני האזורי כלל בהחלטה זו הסדרי שהות עדכניים למשך שלושה חודשים וכן התייחס לחלוקת הנטל של הסעת הקטין בין הצדדים. 5. העותר ניסה להשיג על כך בדרכים שונות שאין זה המקום לפרטן. מכל מקום, ביום 30.10.2024 העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, ובגדרו הלין על כך שהותר למשיבה לעבור למושב עם הקטין. 6. כאמור, בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורו של העותר. בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול הובאה סקירה נרחבת של המקורות ההלכתיים הרלוונטיים, ובסיכומו צוין כי אין ספק שהמשיבה הייתה רשאית לעבור להתגורר במושב, בקרבת הוריה, וכי אין אפשרות לחייבה להתגורר באזור אחר. עוד נקבע כי בהתחשב בגילו של הקטין, על פני הדברים טובתו היא להימצא במשמורת אמו המשיבה תוך קיום הסדרי שהות עם העותר. כן הובהר כי זכותו של העותר לדרוש משמורת על הקטין, אם הוא סבור שזוהי טובתו, אך הודגש כי מכל מקום אין לחייב את המשיבה להתגורר בסמיכות אליו. 7. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. העותר טוען כי החלטתו של בית הדין הרבני האזורי, כמו גם פסק הדין, ניתנו בניגוד לכללי הצדק הטבעי, בטרם התקיים דיון הוכחות, מבלי שהוגשה חוות דעת מקצועית ובהתעלם מתסקיר שהוגש על-ידי עו"ס לסדרי דין בעניינו של הקטין. העותר מוסיף ומלין על כך שפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מבוסס בעיקרו על טעמים הלכתיים ולא על טובתו של הקטין. עוד מדגיש העותר את המרחק הרב בין ביתו למושב, אשר לטענתו כרוך בהיטלטלות ממושכת של הקטין בדרכים, כך שלא ניתן יהיה לקיים את הסדרי השהות שנקבעו ואף לא תתאפשר משמורת משותפת. כמו כן, העותר מביע את חששו מפני השתקעותו של הקטין בסביבת המושב באופן שעלול להביא לניתוק הקשר עמו. 8. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן שמורה אך למקרים חריגים, כדוגמת חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו למשל: בג"ץ 4123/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (6.6.2024)). לא מצאנו כי המקרה דנן נכנס לגדר החריגים האמורים. חרף טענותיו של העותר לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, לא התרשמנו כי אמנם כך נעשה. לאמיתו של דבר, טענותיו נושאות אופי ערעורי ומכוונות נגד קביעותיהן של הערכאות הקודמות לגופן. אין אפוא עילה להתערבותנו. למעלה מן הדרוש נציין כי ההתדיינות בין הצדדים טרם הסתיימה, וחזקה על בתי הדין הרבניים שיוסיפו לבחון את עניינו של הקטין בהתאם לדין ולנסיבות. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' אלול תשפ"ד (11 ספטמבר 2024). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת יוסף אלרון שופט