פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 1579/22

חיים גולדפרב נ. עזבון שלמה ברך ז"ל

נושה ביקש להצהיר על זכויות חייב בדירת מגורים הרשומה על שם אשתו מכוח חזקת השיתוף.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 14/09/2023 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 1579/22 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חזקת השיתוף — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור נושה ביקש להצהיר על זכויות חייב בדירת מגורים הרשומה על שם אשתו מכוח חזקת השיתוף.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 1579/22

חיים גולדפרב נ. עזבון שלמה ברך ז"ל

נושה ביקש להצהיר על זכויות חייב בדירת מגורים הרשומה על שם אשתו מכוח חזקת השיתוף.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, נושה של המנוח, ביקש מבית המשפט להצהיר כי מחצית מדירת המגורים הרשומה על שם אלמנת המנוח שייכת למנוח מכוח חזקת השיתוף, וזאת כדי שיוכל להיפרע מחובו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שקבע כי הוכחה הפרדה רכושית בין בני הזוג וכי הדירה הוחרגה מהרכוש המשותף. המערער ערער לבית המשפט העליון, והאלמנה הגישה ערעור שכנגד בנושא הוצאות משפט. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, בקובעו כי מדובר בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית שאין להתערב בהם, וכי לא הוכחה כוונת שיתוף.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים י' עמית, נ' סולברג, א' שטיין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • חיים גולדפרב

נתבעים

  • עזבון שלמה ברך ז"ל
  • הלנה ברך

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • קיימת חזקת שיתוף בנכסים בין בני הזוג.
  • יש לרשום מחצית מהדירה על שם המנוח כדי להיפרע מהחוב.
  • המשך מגורי בני הזוג בדירה לאורך שנים מעיד על כוונת שיתוף.
טיעוני ההגנה
  • הדירה נרשמה על שם האישה בלבד מתוך כוונה מפורשת להפרדה רכושית.
  • הדירה הראשונה ניתנה במתנה מהורי האישה והמנוח ויתר על חלקו בה.
  • הלכת השיתוף אינה חלה בנסיבות העניין.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הייתה כוונה להפרדה רכושית בדירת המגורים.
  • האם הוכחה כוונת שיתוף או נאמנות בדירה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדותה של המשיבה 2 בדבר ההסכמה להפרדה רכושית.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענות המערער בדבר מסמכי המשכנתא והמשך עיסוקו של המנוח.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ה"פ 53997-07-19
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ה"פ (מחוזי ת"א) 53997-07-19 גולדפרב נ' ברך ז"ל

תגיות נושא

  • חזקת השיתוף
  • דיני משפחה
  • נושים
  • מקרקעין

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1579/22 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין המערער והמשיב שכנגד: חיים גולדפרב נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. עזבון שלמה ברך ז"ל 2. הלנה ברך ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר) מיום 5.1.2022 בה"פ 53997-07-19 תאריך הישיבה: ‏כ"ח באלול התשפ"ג (‏14.9.2023) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד חנן טנכילביץ בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד צמח גרין פסק-דין 1. המערער הוא נושה של המשיב 1 (להלן: המנוח) מכוח פסק דין שבו חויב המנוח לשלם למערער הסך של כ-2 מיליון ש"ח בגין הונאה, במסגרתה הציג המנוח מצג שווא לפיו רכש בעבור המערער 11 נכסים מניבים בניו ג'רזי שבארה"ב – כשבפועל המערער נותר עם נכס אחד בלבד והפסדים כבדים. 2. המערער הגיש בבית משפט קמא המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו יש לרשום את מחצית דירת המגורים (להלן: הדירה), שבה התגורר המנוח עם אשתו, המשיבה 2 (להלן: האשה) על שמו של המנוח, וזאת מכוח חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג. נציין כי התביעה הוגשה שעה שהמנוח היה בחיים. 3. בית משפט קמא עמד על כך שבמישור העקרוני נושה יכול לפעול לרישום זכויותיו של חייב בנכס מכוח הלכת השיתוף על מנת להיפרע מהנכס. עם זאת, ועל אף פרק הזמן הארוך של כ-40 שנה שהמנוח ואשתו היו נשואים (מיום 2.7.1971), קבע בית משפט קמא כי לא בכדי הדירה נרשמה אך ורק על שם האשה. נקבע, במישור העובדתי, כי הדירה הראשונה של בני הזוג ניתנה במתנה על ידי הוריה של האשה, ועל אף שנרשמה על שם המנוח והאשה, המנוח העביר לאשה בחלוף כשנתיים את חלקו בדירה, וכאשר הדירה נושא הדיון נרכשה במקומה של הדירה הראשונה, הדירה נרשמה בכוונת מכוון רק על שם האשה, תוך שהוסכם במפורש שהדירה אינה חלק מהרכוש המשותף. בית המשפט סיכם את הדברים באומרו: "קובעת אני כי הנתבעת הצליחה לסתור את חזקת השיתוף והוכיחה בפניי כי כוונת בני הזוג הייתה להוציא את דירת המגורים מהרכוש המשותף. בנוסף ולחלופין, ואם וככל שנבחן את המקרה על פי הדין הכללי, אזי התובע לא הצליח להוכיח כוונת שיתוף או נאמנות בדירת המגורים (ראו סעיף 25 לעיל ושלושת הקטגוריות הנזכרות שם); לא הוכיח כי מדובר ברישום פיקטיבי או הסכם למראית עין; לא הוכיח הברחת נכסים" (ה"פ (מחוזי ת"א) 53997-07-19 גולדפרב נ' ברך ז"ל, פסקה 30 (5.1.2022)). בית משפט קמא הגיע למסקנה זו לאחר שמצא כמהימנה את עדותה של האשה בדבר ההסכמה בין בני הזוג להפרדה הרכושית בנוגע לדירה. על פסק הדין נסבים שני הערעורים שלפנינו. 4. המערער טען כי בית משפט קמא פסק באופן מוטעה כשמצא את עדותה של המשיבה 2 אמינה; כי ישנן ראיות להן בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי, לרבות מסמכי המשכנתא של הדירה ולרבות המשך עיסוקו של המשיב 1 בתורה; כי ישנן עובדות שהתקבלו בפסק הדין ללא גיבוי באסמכתאות והנטל להוכחתן היה מוטל על המשיבים; וכי העובדה שהמשיבים שניהם התגוררו בדירה לאורך זמן רב מצביעה על כוונת השיתוף של הצדדים בדירה, בין היתר בעקבות דוקטרינת 'צוואה שנשתכחה'. האשה הגישה ערעור שכנגד שעיקרו טענות ביחס לאי פסיקת צו להוצאות כנגד המערער בהליך בבית משפט קמא. בתשובתה לערעור טענה המשיבה 2, בין היתר, כי אין ביכולתו של המערער להיכנס בנעליו של המנוח ולכפות את מיצוי זכויותיו הנטענות אל מול אשתו – ובקביעתו שכן שגה בית משפט קמא; כי טענותיו של המערער בדבר תחולת הלכת השיתוף חסרת כל שחר שכן לא הציג כל ראיות לקיומו; כי אין להתערב בהכרעות בדבר מהימנות עדותה של המשיבה 2; וכי למשיב 1 אין ומעולם לא הייתה כל זכות בדירה, שכן הלכת השיתוף אינה חלה בענייננו. 5. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעורים להידחות ואנו מאמצים פסק דינו של בית המשפט קמא מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נציין כי בית המשפט קמא מצא לקבל את עדותה של האשה לגבי ההפרדה הרכושית שנהגה בינה לבין המנוח בכל הקשור לדירה כבר משנות השבעים, וכי לא בכדי נרשמה הדירה אך ורק על שם האשה. המדובר בממצא שבעובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה. אף לא ראינו לקבל עתירת המערער, בתום הדיון, להגשת ראיה חדשה, ראיה שהייתה אמורה להיות ברשותו כבר בעת הדיון בבית משפט קמא, ומשעה שהיה לעותר זמן רב להגשתה לפני המועד שנקבע לשמיעת הערעור. 6. בהינתן שההכרעה בתיק הייתה לטעמנו, "על חוט השערה"; בהינתן החוב לנושה ונסיבות היווצרות החוב; ובהינתן שהנושה בחר שלא לטעון לשיתוף כללי של האשה בחובות המנוח – לא מצאנו ממש בערעור שכנגד בכל הנוגע לשאלת ההוצאות, ולא נפסוק הוצאות גם בערכאה זו. 7. סוף דבר, ששני הערעורים נדחים בזאת. ניתן היום, ‏כ"ח באלול התשפ"ג (‏14.9.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22015790_E09.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il