פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 1574/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1574/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט מ' מזוז
העותר:
ד.ס.פ (1993) סוכנויות יבוא בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר
2. שר הכלכלה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד אריאל מירלמן
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ציון-מוזס
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
העותרת מייבאת לישראל אריזות שימורים המכילות עלי גפן ממולאים באורז (להלן: הטובין). טובין אלה, נטען בעתירה, סווגו במשך תקופה ארוכה על-פי פרט 1904 בפרק 19 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ז - 2007 (להלן: הצו) ואילו לאחרונה שינה המשיב את סיווג הטובין והורה לסווגם תחת פרט 2008 בפרק 20 לצו. כתוצאה משינוי הסיווג, נדרשה העותרת לשלם מכס בשיעור גבוה יותר כדי לשחרר את הטובין. העותרת שילמה את שנדרש ממנה, אך זאת תחת מחאה, כאמור בסעיף 154 לפקודת המכס [נוסח חדש], (להלן: הפקודה).
בעתירה מלינה העותרת על עצם שינוי סיווגם של הטובין, שכן לטענתה הסיווג הנכון הוא לפי פרט 1904 לצו. עוד טוענת העותרת לאפליה אסורה, שכן, לטענתה, לאחרונה התברר לה כי טובין זהים לאלה שהיא מייבאת, שיובאו על-ידי אחר, חויבו במכס לפי התעריף הקבוע בפרט 1904 לצו, אף, שכאמור, בעניינה הורה המשיב על שינוי הסיווג לפרט 2008 לצו.
לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי שכן "הערכאה הראויה לדיון בנושא העתירה דנן היא בית המשפט האזרחי לו הסמכות העניינית לדון בעניין". הוסבר, כי לפי סעיף 154 לפקודה, במצבים בהם "התגלע סכסוך" באשר לתעריף המכס המשתלם על טובין מסוימים, רשאי בעל הטובין לשלם את סכום המכס השנוי במחלוקת "אגב מחאה" ובתוך שלושה חודשים מיום התשלום להגיש תובענה להשבת סכום זה - כולו או מקצתו. לטענת המשיבים, בנסיבות אלה, בהן העותרת שילמה את סכום המכס תחת מחאה - היא רשאית להגיש תובענה לבית המשפט המוסמך ולשטוח בפניו גם את טענותיה באשר לשינוי סיווג הטובין.
העותרת השיבה לתגובתם המקדמית של המשיבים וטענה, כי אין בתגובה זו התייחסות לטענת האפליה האסורה שנקטו נגדה המשיבים, טענה המצויה ביסוד העתירה דנא.
דיון והכרעה
לאחר העיון, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שבנסיבות, אין מקום שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יידרש למחלוקת שנפלה בין העותרת למשיבים. כאמור, המשיבים ביססו טענתם בעניין הערכאה מתאימה לבירור המחלוקת שבין הצדדים על הוראות סעיף 154 לפקודת המכס, שזו לשונו:
154. סכסוך בנוגע לתשלום המכס
(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.
ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חדשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו.
העותרת טוענת מנגד, כי סעיף 154 לפקודה מתמקד בשיעור המכס ששולם אגב מחאה, ואילו טענותיה בעתירה אינן מתמקדות בעניין זה, אלא בטענה שהמשיבים נקטו כלפיה אפליה אסורה.
כאמור לעיל, וחרף טענות העותרת, הערכאה המתאימה לדון בכלל הטענות שהועלו בעתירה היא הערכאה המוסמכת לפי סעיף 154 לפקודה. אכן, תובענה לפי סעיף 154 לפקודה נועדה, בין היתר, לברר מחלוקות בנוגע לשיעור המכס שיש לשלם בעבור טובין מסוימים - שיעור הנגזר, בין היתר, מסיווגם של הטובין לפי הצו. כלומר, במסגרת תובענה כאמור, העותרת אינה מוגבלת לטענות בדבר התשלום ששולם אגב מחאה, והיא תוכל לשטוח טענותיה בדבר עצם הסיווג של הטובין שהיא מייבאת וכן לנסות ולבסס טיעונים אלה, בין היתר, על טענתה כי טובין דומים לאלה שהיא מייבאת סווגו באופן שונה מהסיווג החדש שנקבע בעניינה, כאשר הם יובאו על-ידי אחר.
בעבר נפסק בעניין דומה, כי: "כל זמן שעומדת לעותרת דרך אלטרנטיבית, צריכה היא להשתמש בדרך זו לפני שתפנה ל-בג"צ" (בג"ץ 225/71 "שרון" מפעלי מתכת בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פ"ד כה(2) 765, 766 (1971) (להלן: עניין שרון). גם בעניין שרון נדונה הטענה כי העותרת תהיה מוגבלת בטענותיה במסגרת תובענה שתוגש לפי סעיף 154 לפקודה, ועל כן יש לדון בטענותיה כלפי המשיבים במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. טענה זו נדחתה, וכך נקבע בפסק הדין:
"סעיף 154 לפקודת המכס קובע כי משהתגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על-ידי גובה המכס, ולפנות תוך שלושה חודשים מיום התשלום בתביעה נגד הממשלה להחזרת הסכום.
לא יכול להיות ספק כי הסכסוך שהתגלה בעתירה זו הוא מסוג הסכסוכים הקבועים בסעיף 154, ואם כי נקבע ב-בג"ץ 137/58 ימיני נ' מעריך המכס תל אביב-יפו, פ"ד י"ב עמ' 244 (1958) שיכול להיות מקרה שלמרות שלעותר עומדת הזכות לפנות בדרך אלטרנטיבית לבית משפט אחר לפי סעיף 154, ימצא בית משפט זה לנכון לאפשר לו בירור עתירתו בפניו, אלא שהוא יעשה זאת רק במקרים יוצאי דופן, כגון, במקרה שהסכום הנדרש לתשלום על ידי גובה המכס הוא גדול מאד, ואין ביכולתו של העותר לשלמו ... לדעתנו שני הצדדים יוכלו לטעון בבית המשפט המחוזי כל אותן הטענות שהם מבקשים לעוררן בפנינו" (שם - ההדגשות הוספו צ.ז.).
וראו גם המקרה שנדון בע"א 566/73 נאות הככר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 128, 130 (1974) - בגדרו, עובר להגשת תובענה לפי סעיף 154 לפקודה, ניסתה העותרת לתקוף את סיווגם של הטובין במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, אך עתירה נדחתה בנימוק שבפני העותרת פתוחה הדרך הקבועה בסעיף 154 לפקודה. כן ראו: בג"ץ 16/64 רענן גבריאל ושות' נ' שר האוצר פ"ד יח(3) 85, 89 (1964).
סיכומם של דברים, בענייננו מלינה העותרת על שינוי סיווגם של טובין המיובאים על-ידה מזה זמן ועל כך שבשל שינוי זה היא נדרשה לשלם שיעור מכס שונה. לפי סעיף 154 לפקודה, ככל שהתגלע סכסוך בנוגע לשיעור מכס שיש לשלם בעבור טובין מסוימים, יש לפנות בתובענה לערכאה המוסמכת, וזו גם הדרך שבה היה על העותרת לנקוט. במסגרת הגשת תובענה כאמור, תוכל העותרת להעלות את כלל השגותיה כלפי התנהלות המשיבים, לרבות טענת האפליה.
סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ד' בניסן התשע"ה (24.3.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15015740_L02.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il