פלוני נ. משרד המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1571/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1571/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מנכ"לית משרד המשפטים ובתי הדין הרבניים 2. האגף לסיוע משפטי - משרד המשפטים 3. לשכת ההוצאה לפועל ירושלים 4. משטרת ישראל 5. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: בשם המשיבים 4-1: בשם המשיב 5: עו"ד ר' סדובניק עו"ד י' מורג יקו-אל עו"ד י' שמשי פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. ביום 2.3.2015 הוגשה העתירה דנא, שכותרתה "עתירה למתן צו מניעה בהול נגד פינוי העותרת וילדיה מביתם". בעתירה התבקש בית משפט זה "ליתן בדחיפות צו מניעה זמני כנגד המשיבים 3-1 שימנע מהם לפנות את העותרת, אם ל-12 ילדים מביתה". יצוין, כי העתירה דנא הוגשה ביום 2.3.2015 - המועד שנקבע לפינוי הדירה. 2. ברקע העתירה מצויים הליכי גירושין שניהלו העותרת והמשיב 5 (להלן: המשיב) בבית הדין הרבני, בגדרם נדונו והוכרעו גם סוגיות רכושיות שונות, ובראשן סוגיית דירתם המשותפת של בני הזוג, שבה מתגוררת כיום העותרת (להלן: הדירה). כעולה מהעתירה ומתגובות המשיבים לה, בפסק דין מיום 7.3.2011 קבע בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), כי הזכויות בדירה תחולקנה בחלקים שווים בין העותרת לבין המשיב, באופן שהדירה תימכר בתוך פרק זמן מסוים והתמורה תחולק ביניהם. ערעורים שהוגשו כלפי פסק הדין נדחו בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול). לאחר דחיית הערעורים התקיימו דיונים בבית הדין האזורי באשר לאופן ביצוע פסק הדין מיום 7.3.2011. 3. לאחר שנוהלו התדיינויות שונות, ביום 21.1.2014 החליט בית הדין הרבני האזורי, כי לאחר שהמשיב יפקיד בחשבון נאמנות את חלקה של העותרת בדירה, המגיע לסך של 550,000 ש"ח, וכן סכום נוסף של 45,000 דולר אמריקאי (בהתאם להסכמה קודמת בין הצדדים) - יוּצא צו המורה לעותרת לפנות את הדירה ולאחר מכן יועברו לידיה הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות. ביום 19.2.2014 הודיעו באי כוח הצדדים כי המשיב הפקיד בחשבון הנאמנות את הסכומים שפורטו בהחלטת בית הדין האזורי. בעקבות האמור, הורה בית הדין האזורי לעותרת לפנות את הדירה (החלטות מיום 26.3.2014 ומיום 23.4.2014). כלפי החלטות בית הדין האזורי הגישה העותרת ערעור לבית הדין הגדול בגדרו הועלו, בין היתר, טענות ביחס לשומת הדירה, להוראות בית הדין האזורי ביחס למכירתה ולתנאים שבהתקיימם יהיה על העותרת לפנות את הדירה. לצד הערעור, הגישה העותרת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה על פינוייה מן הדירה עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 30.4.2014 הורה בית הדין הגדול על עיכוב ביצוע ארעי. בית הדין הגדול קיים שני דיונים בבקשת העותרת לעיכוב ביצוע, שבמהלכם הציע המשיב כי עיכוב הביצוע שניתן בהחלטת בית הדין הגדול מיום 30.4.2014 יוותר על כנו, בכפוף לכך שהעותרת תפקיד סך של 50,000 ש"ח כערובה להוצאותיו במקרה שערעור יידחה, וכי במקרה כזה, ינוכה הסכום שהופקד מחלקה של העותרת בדירה. העותרת התנגדה להצעה, ובהחלטתו מיום 1.1.2015 הורה בית הדין הגדול על ביטול עיכוב הביצוע. בהמשך להחלטה זו, ומשהעותרת לא פינתה את הדירה, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל לפינויה מהדירה. יצוין, כי העותרת פנתה גם להוצאה לפועל בבקשות לעיכוב פינויה מן הדירה. טענות הצדדים 4. במסגרת העתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 2.3.2015, תוקפת העותרת את החלטת בית הדין הגדול מיום 1.1.2015 ומבקשת כי יינתן "צו מניעה זמני" נגד פינויה מהדירה. העותרת מעלה בעתירה טענות שונות כלפי גורמים שונים שהיו מעורבים בהליכים שבינה לבין המשיב לאורך השנים. יצוין כבר עתה, כי ספק אם כל הטענות שהעותרת כורכת בעתירה אכן רלבנטיות לעניין סוגיית פינויה מהדירה. בנוסף, ריבוי הטענות בעתירה - שהרקע לחלקן אינו ברור ושחלקן כלל אינן נתמכות באסמכתאות מתאימות - יוצר קושי ממשי להבין עד תום את נימוקיה. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותרת סבורה כי הסכום שנדרש המשיב להפקיד בנאמנות אינו משקף את שוויה של מחצית הדירה. עוד נטען, כי על-פי החלטות שיפוטיות יש לנכות מסכום זה תשלומים אחרים, כך שבסופו של יום לא יהיה בו די כדי לאפשר לעותרת לרכוש דירה חלופית, מה גם שקבלת הכספים המופקדים בנאמנות מותנית בכך שתפנה את הדירה. עוד טוענת העותרת, כי החלטות בתי הדין מוטות נגדה, וכי אף מתנהלת חקירה פלילית בעניין מעילה בכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות, שבה קשור גם דיין מבית הדין האזורי. לפיכך מבקשת העותרת, כי יינתן "צו מניעה זמני" שימנע את פינוייה מהדירה וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה לבית הדין הגדול ועד לסיום חקירה פלילית המתנהלת, לטענתה, בשל מעילה בכספים שהופקדו בחשבון נאמנות. 5. העותרת הפנתה את העתירה כלפי מנכ"לית משרד המשפטים, האגף לסיוע משפטי, ההוצאה לפועל ומשטרת ישראל, אף שלא כלפיהם מופנה הסעד העיקרי המבוקש בעתירה - עיכוב הליכי הפינוי. משכך, ומהטעמים המפורטים בתגובתם המקדמית של משיבים אלה, לא ראינו להתייחס לטענות העותרת כלפיהם. 6. בתגובתו לעתירה טוען המשיב כי יש לדחותה על הסף. לטענת המשיב, העתירה הוגשה "בידיים לא נקיות": נטען, כי העותרת לא מפרטת בעתירה את כלל העובדות הרלבנטיות, למשל, באשר להליכים שנקטה ולהחלטות שניתנו בעניינה; כי יש בה ניסיון להטעות את בית המשפט, (למשל, בעוד שניתן להבין מהעתירה כי העותרת מתגוררת בדירה עם 12 ילדיהם - בפועל היא מתגוררת בה עם שניים מילדיהם בלבד); לבסוף טוען המשיב כלפי השיהוי שבו הוגשה העתירה - בחלוף חודשיים מהמועד שבו ניתנה החלטת בית הדין הגדול הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בעתירה ובתגובות לה, המסקנה היא כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. כפי שפורט לעיל, אף שבעתירה הועלו טענות רבות כלפי גורמים שונים, בסופו של יום מבקשת העותרת לתקוף את החלטת בית הדין הגדול מיום 1.1.2015, המתנה את המשך עיכוב ביצוע ההחלטה על פינויה מהדירה בהפקדה של 50,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב במידה וערעורה יידחה. כלומר, העותרת מבקשת להשיג בפנינו על החלטת ביניים של בית הדין הגדול בעניין קביעת תנאים לעיכוב ביצוע פסק דין במסגרת הליך של ערעור עליו. כידוע, הלכה היא כי "בית משפט זה אינו מתערב בהליכים המתנהלים בפני בתי הדין הדתיים והתערבותו בהליכים אלו מוגבלת למקרים בהם מתגלים פגמים ממשיים בהחלטה דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק" (בג"ץ 5498/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.7.2006)). לאחר העיון, יש לקבוע כי עניינה של העותרת אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה: לבית הדין הגדול סמכות להחליט בקשר עם בקשות לעיכוב ביצוע (ראו תקנה קל לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, וראו גם בג"ץ 6473/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (15.11.2007)). בנוסף, ההחלטה מיום 1.1.2015 ניתנה לאחר שבית הדין הגדול שמע את עמדת העותרת במסגרת שני דיונים שקיים בבקשה. מכאן, שאין מדובר בהחלטה שניתנה בחריגה מסמכות, בסטייה מהוראות החוק או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וגם לא עלה בידי העותרת להצביע על נסיבות מיוחדות אחרות שיצדיקו את התערבותנו בהחלטת בית הדין הגדול. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר, כאמור לעיל, השגתה של העותרת מופנית כלפי החלטת ביניים של בית הדין הרבני הגדול: "ככלל, בית משפט זה לא יתערב בהליך המתנהל בפני בתי הדין הרבניים, בטרם נתנו אלה את החלטותיהם הסופיות ... דברים אלה אמורים, ככלל, אף ביחס להחלטות בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין, בהיותן החלטות ביניים ובהינתן שהערעור על פסק הדין עדיין תלוי ועומד, כאמור, בפני בית הדין הגדול" (בג"ץ 1248/10 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי (2.3.2010)). בנסיבות אלה, כאשר הערעור טרם הוכרע, וכאשר בית הדין הגדול לא סתם את הגולל על האפשרות לעכב את ביצוע ההחלטה בעניין פינוי העותרת מהדירה אלא התנה זאת בהפקדת ערובה כספית – החלטה שלא נפל בה פגם, ובוודאי לא פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק - לא נמצא כי העתירה מקימה עילה להתערבותנו לעת הזו. 8. בהתחשב בנימוקים המנויים לעיל לדחיית העתירה על הסף, אין צורך להידרש בהרחבה לטענות המשיב בדבר חוסר ניקיון כפייה של העותרת או לפגמים אחרים שנפלו בעתירה (למשל, אי צירוף כלל האסמכתאות הנדרשות). עם זאת, יצוין בקצרה כי יש ממש בטענות המשיב בדבר השיהוי שבו הוגשה העתירה וכן בדבר האופן שבו הוצגו בה פרטים ועובדות מסוימות. סוף דבר. העתירה נדחית על הסף. נוכח חג הפסח וכדי לאפשר לעותרת להיערך, הסעד הארעי שניתן בהחלטה מיום 2.3.2015 יעמוד בתקפו עד ליום 19.4.2015. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשע"ה (‏31.3.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15015710_L05.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il