רילטקס סוכנויות בע"מ נ. דלתא גליל בע"מ

11 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1562/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. רילטקס סוכנויות בע"מ 2. אלי רביב נ ג ד המשיבים: 1. דלתא גליל בע"מ 2. תפרון בע"מ 3. יניר מלך בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 8804-01-22 מיום 19.1.2023 שניתנה על ידי כב' השופט מ' רניאל בשם המבקשים: עו"ד אוהד שלם; עו"ד יגאל קראוס; עו"ד יצחק בוכניק בשם המשיבה 1: עו"ד שלום הרשקוביץ; עו"ד אריאל הולצר; עו"ד יובל זילבר בשם המשיבה 2: עו"ד אפרת רנד; עו"ד דניאל אנגלשטיין פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) מיום 19.1.2023 בת"א 8804-01-22, שדחתה את בקשת המבקשים לתיקון רשימת העדים מטעמם על-ידי הוספת מומחית לדין האיטלקי. רקע והחלטתו של בית משפט קמא המבקשת 1 היא חברה העוסקת בתחום הטקסטיל לתעשייה, שהמבקש 2 מחזיק בבעלות המלאה בה. המשיבות 2-1 הן חברות ציבוריות המאוגדות בישראל ועוסקות בייצור ושיווק של מוצרי טקסטיל (להלן: המשיבות). המשיב 3 הוא בעלים של חברה המספקת שירותי אבטחה שהתקשרה עם המשיבה 1 לצורך בדיקת תהליך הרכש ושרשרת האספקה. עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא הוא בתמצית בתביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבים בין היתר בעילה של גרם הפרת חוזה. על-פי הנטען בכתב התביעה, לאורך השנים שימש המבקש 2 באמצעות המבקשת 1 כסוכן של יצרנים וספקים שונים שהמשיבות התקשרו עמם, ובכלל זה חברות איטלקיות המייצרות ומספקות בין היתר מכונות לייצור טקסטיל. לצורך כך התקשרו המבקשים בהסכמי סוכנות עם ספקים שונים בהם ייפו הספקים את כוחם של המבקשים לפעול כסוכנים מטעמם, לשווק את מוצריהם וללוות את העסקאות שלהם מול המשיבות (להלן: הסכמי הסוכנות). עוד נטען כי בחודש ינואר 2020, בעקבות סכסוך שהתגלע בין המשיבות למבקשים, הודיעו המשיבות לספקים שלהן כי הן מפסיקות לעבוד עם המבקשים וכי ההתקשרות תיעשה ישירות עמן. בכך, טענו המבקשים, גרמו המשיבות לספקים רבים אותם ייצגו, להפר את ההסכמים עמם. בכתב ההגנה נטען בין היתר כי בהתאם לפרשנות הנכונה של הסכמי הסוכנות, ההסכמים כלל לא הופרו על-ידי הספקים. עוד נטען כי מהסכם פשרה שנחתם בין המבקשת 1 לבין אחד הספקים ואשר צורף לכתב התביעה (להלן: הסכם הפשרה), עולה כי המבקשים כלל לא מצויים במחלוקת עם הספקים או שהם ויתרו על טענותיהם בדבר הפרת ההסכמים. ביום 20.7.2022 התקיימה ישיבת קדם משפט בה פירטו המבקשים בעל-פה, בהוראת בית משפט קמא, את רשימת העדים שיעידו מטעמם. ביום 18.10.2022 קבע בית משפט קמא כי המבקשים יגישו את ראיותיהם עד ליום 4.12.2022 והמשיבים עד ליום 18.1.2023. בתוך כך נקבע כי על הצדדים להגיש במסגרת זו "תצהירי עדות ראשית מטעם העדים שנכללו ברשימת העדים, תעודות עובד ציבור וחוות דעת שעליהם יסתמכו". בהתאם לכך, ולאחר שניתנה למבקשים ארכה קצרה, הם הגישו ביום 11.12.2022 תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן חוות דעת מומחה לדין האיטלקי (להלן: חוות הדעת). ביום 12.12.2022 ניתנה החלטה לפיה "לא תישמע עדות מי שלא נכללו ברשימת העדים". ביום 18.12.2022 הגישו המבקשים הודעה לבית משפט קמא בה טענו כי כל העדים צוינו ברשימת העדים וכי בנוסף לכך הוגשה חוות הדעת. לטענתם, חוות הדעת הוגשה בהתאם להחלטה מיום 18.10.2022, ולא הייתה חובה לכלול את המומחית שערכה אותה ברשימת העדים. לחילופין ולמען הזהירות ביקשו לתקן את רשימת העדים כך שתצורף אליה המומחית לדין האיטלקי. לאחר שהוגשה תשובת המשיבים, דחה בית משפט קמא ביום 19.1.2023 את הבקשה וקבע כי חוות הדעת תוצא מתיק בית המשפט. בית המשפט קבע כי בהתאם לתקנה 62 לסדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות או התקנות החדשות) היה על המבקשים לציין את המומחית ברשימת העדים מטעמם. בהקשר זה נקבע כי תקנה 87 לתקנות אינה פוטרת מחובה זו אלא להיפך: התקנה קובעת כי על המומחה להיחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו. לכן ברי שהוא צריך להיכלל ברשימת העדים. עוד נקבע כי אין בהחלטה על הגשת הראיות מיום 18.10.2022 כדי לשנות מהחובה לכלול מומחה ברשימת העדים; וכן כי אין בטעות בפרשנות התקנות כדי להצדיק את תיקון רשימת העדים. בית משפט קמא דחה את טענת המבקשים לפיה לא ייגרם למשיבים כל נזק מצירופה של חוות הדעת. עוד נקבע כי ממילא חוות הדעת אינה רלוונטית להליך. זאת מאחר שהיא נוגעת לשאלה האם הסכם הסוכנות בוטל כדין על-ידי הסכם הפשרה, בעוד שהטענה בכתב ההגנה נוגעת לשאלה האם התובעים היו סבורים שיש להם עילת תביעה כנגד הספקים לפי הסכמי הסוכנות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים לטענת המבקשים, התקנות אינן מחייבות בעל דין לציין מומחה מטעמו במסגרת רשימת העדים. לשיטתם, התקנות קובעות סדרי דין נפרדים לעדים ולחוות דעת מומחים. בכל הנוגע לחוות דעת מומחים המוגשות בסמוך לדיון ההוכחות, התקנות אינן מזכירות את רשימת העדים ואינן מפנות לחובה לכלול את כל העדים ברשימה זו המוגשת בסמוך לקדם המשפט. הבחנה זו נובעת מהבדלים המהותיים בין עדים לבין מומחים, כאשר אין לצמצם את זכותו הדיונית של בעל הדין ולחייבו להיערך עם חוות דעת מטעמו עוד במועד קדם המשפט הראשון. המבקשים ציינו כי שאלה משפטית זו טרם נדונה על-ידי בית המשפט העליון. עוד טענו המבקשים כי בהחלטה מיום 18.10.2022, הפריד בית משפט קמא עצמו בין העדים המופיעים ברשימת העדים (אשר לא כללו כל מומחה); לבין חוות הדעת מטעם הצדדים. החלטה זו הביאה את המבקשים להבין כי הם רשאים להגיש את חוות הדעת מטעמם גם מבלי שהמומחית צוינה ברשימת העדים. המבקשים הוסיפו וטענו כי אף בהנחה שהיה עליהם לציין את המומחית מטעמם ברשימת העדים, לא היה מקום להוציא את חוות הדעת מהתיק. לטענתם מחיקת חוות הדעת היא סעד קיצוני שאינו עולה בקנה אחד עם הפסיקה לפיה גמישות בסדרי הדין היא מחויבת המציאות. עוד טענו המבקשים כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, חוות הדעת בעניין הדין האיטלקי היא רלוונטית, ואם לא תצורף - ייגרם להם נזק. מנגד, למשיבים לא ייגרם נזק אם המומחית תעיד מטעמם. זאת, לנוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, ולאור כך שחוות הדעת הוגשו עוד בטרם הסתיים שלב קדם המשפט. בהקשר זה נטען כי בשלב זה, די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות, ואין לערוך בדיקה קפדנית ומחמירה כפי שעשה בית המשפט. מכל מקום, חוות הדעת היא רלוונטית, שכן היא קובעת כי על פי הדין האיטלקי ההסכמים בוטלו על-ידי הספקים שלא כדין. בכך מבססת חוות הדעת את רכיב "הפרת החוזה" בעילה של גרם הפרת חוזה. המבקשים הוסיפו וציינו כי עמידתו של בית משפט קמא על החובה לציין את המומחית מטעמם ברשימת העדים אינה סבירה אף לנוכח הנסיבות בהן הוגשה על ידיהם רשימת העדים מטעמם. הם ציינו כי בהחלטה מיום 2.5.2022 נקבע מועד קדם המשפט בהליך עוד בטרם הוגש כתב הגנה בתיק. עקב כך לא נותר לצדדים זמן סביר לביצוע הליכי גילוי מסמכים עובר לקדם המשפט שנקבע ליום 20.7.2022, ולא התאפשר להם לגבש עד לאותו המועד רשימת עדים באופן מסודר. חרף האמור, בקדם המשפט שהתקיים ביום 20.7.2022 דחה בית משפט קמא את בקשתם לארכה לצורך גיבוש רשימת העדים והורה להם לציין בעל פה את רשימת עדיהם במעמד ישיבת קדם המשפט עצמה. בשולי הדברים טענו המבקשים כנגד החלטות נוספות שהתקבלו בהליך שהם בחרו שלא לערער עליהן. המשיבים מצדם סומכים ידיהם על החלטת בית משפט קמא. לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן המדובר בהחלטה הנטועה במתחם שיקול הדעת הנוגע לאופן ניהול ההליך. לגופם של דברים הם טענו כי תקנה 62 מתייחסת לכל עדות באשר היא, והיא נועדה לאפשר לצדדים לכלכל את צעדיהם ולהיערך כראוי לשלב הבאת הראיות. תקנה 62 אינה מציינת מפורשות עדים מומחים, רק מאחר ש"עד מומחה" הוא עד לכל דבר ועניין. באשר לטענת המבקשים לפיה התקנות מפרידות בין ההוראות החלות על עדים רגילים לבין מומחים, הם טענו כי פרק י"ד לתקנות עוסק באופן מתן עדותו של עד מומחה כאשר בית המשפט לא קבע הוראות בנושא. בכלל זה עוסקת תקנה 87(ה), אליה מפנים המבקשים, במועד ברירת מחדל להגשת חוות דעת עד מומחה כאשר בית המשפט לא קבע את המועד לכך. הם הוסיפו כי ההחלטה מיום 18.10.2022 דווקא מעידה על כך שבית המשפט החיל דין זהה על כלל המוצגים והראיות, וקבע כי הן תצהירי העדות הראשית מטעם העדים שנכללו ברשימת העדים והן חוות הדעת יוגשו בתיק המוצגים. לטענת המשיבים, הם הופתעו מצירוף חוות הדעת. הם הדגישו כי בהתאם לעמדת המבקשים, נועדה חוות הדעת להפריך אחת מהטענות שנטענו עוד בכתב ההגנה. בניגוד לטענת המבקשים, אופן ניהול ההליך לא מנע מהם לציין את המומחית ברשימת העדים מטעמם. צירוף חוות הדעת בשלב זה יפגע במשיבים, שכן חוות דעת של מומחה דורשת היערכות מיוחדת, יותר מאשר עדותו של עד שאינו מומחה. המשיבים הוסיפו וטענו שיש לדחות את הטענה לפיה החלטת בית משפט קמא היא דווקנית. טענה זו חותרת לשיטתם תחת הרציונלים העומדים בבסיס כללי הפרוצדורה ותקנות סדר הדין. דווקא עמידה על כללי סדרי הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית ושווה לכל המתדיינים. הכלל הוא כי לא ניתן להוסיף עד לרשימת העדים לאחר הגשתה, והמבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להסביר מדוע היה הצדק סביר למחדלם. באשר לרלוונטיות של חוות הדעת, נטען כי אין בה כדי להפריך את טענות ההגנה שהועלו בכתב ההגנה. אחת מטענות ההגנה הייתה שהמבקשים לא היו סבורים בזמן אמת שהספקים הפרו את הסכם התיווך ולכן לא מתקיים רכיב "ההפרה". אולם חוות הדעת עוסקת בשאלה האם הסכם הפשרה עומד בדרישות הדין האיטלקי, ומכל מקום על התביעה חל הדין הישראלי והמבקשים לא טענו אחרת בכתב התביעה. עוד יצוין כי המשיבה 1 ביקשה כי ככל שתתקבל בקשת רשות הערעור יינתן לה פרק זמן של 60 ימים לצורך הגשת חוות דעת נגדית מטעמה. דיון והכרעה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. הלכה היא כי לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך. החלטות בעניין זימון עדים ובכלל זה בקשות לתיקון רשימת העדים וצירוף עד לאחר המועד שנקבע לכך, הן החלטות דיוניות מובהקות המצויות בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת. על כן, תימנע ערכאת הערעור בדרך כלל מלהתערב בהחלטות מסוג זה, למעט במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 4834/22 ד"ר כהן נ' עו"ד וטשטיין, פסקאות 8-7 (20.7.2022); רע"א 5628/22 אלח'ורטי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (30.8.2022)). אני סבורה כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. כפי שיבואר להלן, אף שאני סבורה כי אכן היה על המבקשים לכלול את המומחית לדין האיטלקי ברשימת העדים, הרי שבנסיבות המקרה, היה מקום להיעתר לבקשתם לתקן את רשימת העדים כך שהיא תכלול גם את המומחית לדין האיטלקי. החובה לכלול מומחה ברשימת העדים תקנה 62 לתקנות החדשות קובעת מועדים להגשת "רשימת העדים" שבכוונת כל אחד מהצדדים להזמין במסגרת ההליך "למתן עדות, לשם הצגת מסמכים או למתן תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית". הוראה זו נוספה בתקנות החדשות והיא משנה את הדין שחל בהקשר זה בתקנות הישנות. השאלה האם מכוח התקנות החדשות יש לכלול ב"רשימת העדים" גם עד מומחה, טרם נדונה בפסיקת בית המשפט העליון. כידוע, נקודת המוצא לפרשנותו של דבר חקיקה היא בלשונו ובפרשנויות שהוא יכול לשאת. כאשר אין די בפרשנות המילולית, על בית המשפט להידרש לפרשנות תכליתית המביאה בחשבון את מטרת החקיקה (פרופ' אהרון ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה, עמוד 97 (1993); ע"א 7566/13 פקיד שומה גדולים נ' ז'ורבין (22.6.2015)). תקנה 62 מצויה בפרק י' העוסק בשלב קדם המשפט, ומתייחסת ל"עדים", תוך ציון מפורש גם של מסמכים המיועדים להיות מוגשים על-ידי עד שהוא עובד ציבור. התקנה אינה מתייחסת באופן מפורש לעדים מומחים והשאלה היא לכן האם הם נכללים במונח "עדים". מחד גיסא, כפי שטענו המשיבים, מומחים הם אכן עדים, שעדותם נבדלת מעדות "רגילה" רק בכך שהם אינם מעידים על עובדות הידועות להם מידיעה אישית אלא על נושאים מקצועיים בתחום מומחיותם. לכן, לכאורה לשון תקנה 62 חלה גם על עדים מומחים. מאידך גיסא, וכפי שטענו המבקשים, התקנות מבחינות בין אופן זימונם ועדותם של "עדים" (פרק י"ג) לבין אופן מתן העדות של "מומחים" (פרק י"ד). הבחנה זו עשויה לכאורה להביא למסקנה לפיה המונח "עד" בתקנות אינו כולל גם "מומחה". כך, תקנה 83(א) המצויה בפרק י"ג, מתייחסת לזימון עד המופיע ברשימת העדים, וקובעת כי האחריות לדאוג להתייצבות של עד כאמור לצורך מתן עדות היא של בעל הדין שציין את העד ברשימת העדים. מנגד, באשר למומחים קיימת הוראה נפרדת בפרק י"ד, הקובעת כי אם בעל דין מבקש להוכיח עניין שבמומחיות (שאינו עניין ברפואה) עליו להגיש חוות דעת מומחה לאותו עניין (תקנה 87(ה)); וכי גם במקרה זה האחריות לדאוג להתייצבותו של המומחה היא של בעל הדין שהגיש את חוות הדעת (תקנה 87(ח)). אם כן, לשון תקנה 62 יכולה לשאת את שתי הפרשנויות ואין די בה לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים. נפנה אם כן לתכליתה של תקנה 62. בהתאם לתקנה 62, על הצדדים להגיש את רשימת העדים שיזומנו מטעמם עוד קודם לישיבת קדם המשפט הראשונה. הוראה זו נועדה להגביר את השקיפות והגילוי ההדדי בין בעלי הדין ולאפשר להם להיערך כראוי לשלב הבאת הראיות. כן היא נועדה לאפשר לבית המשפט להפעיל בצורה יעילה ומושכלת את הסמכויות הנתונות לו בקדם המשפט בהתאם לתקנה 63(ב) לתקנות ובכלל זה הסמכויות הקשורות במתן עדות (ראו בהקשר זה: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר דין האזרחי: מורה נבוכים, בעמוד 405 (מהדורה שנייה, 2023)). בכלל זה, לאחר שמוגשת רשימת העדים יכול בית המשפט להעריך את משך הזמן שיידרש לניהול ההליך; הוא יכול להציע לצדדים הצעות לייעול הדיון בו; הוא יכול להחליט למנות מומחים מטעמו ככל שהוא רואה בכך צורך; והוא אף יכול לסייע לצדדים להגיע להסכמות מלאות או חלקיות על סמך יריעת המחלוקת כפי שהיא מתגבשת מרשימת העדים. תכליות אלה רלוונטיות אף ביחס למומחים. כך, רשימת עדים שתכלול גם מומחה שבעל הדין מתכוון להעיד - תמנע הפתעה של הצד שכנגד ותאפשר לנהל את ההליך בקלפים פתוחים. לא זו אף זו - בשים לב להיערכות הנדרשת להגשת חוות דעת נגדית של מומחה ופרק הזמן המוגבל לצורך הכנת חוות הדעת הנגדית – הרי שלגבי עד מומחה אף נדרשת שקיפות יתרה בהשוואה לעד "רגיל" שתאפשר לצד שכנגד להיערך בהתאם. כמו כן, קביעה לפיה יש לכלול גם מומחה ברשימת העדים תאפשר לבית המשפט להפעיל את הסמכויות הנתונות לו בקדם המשפט ולייעל את ההליך. כך, למשל, הוא יוכל לבחון את הצורך למנות מומחה מטעמו לשם בירור חלק מהמחלוקות בין הצדדים (תקנה 63(ב)(9)); כמו גם להורות על סדר העדים – ובהם המומחה – שיתייצבו לדיון ומשך זמן החקירות (תקנה 63(ב)(7)). קיומם של עדים מומחים משליך גם על יריעת המחלוקת והוא עשוי גם להשליך על הצעות של בית המשפט לקידום הסכמות מלאות או חלקיות בין הצדדים. מכל האמור עולה כי פרשנות לפיה יש לכלול גם עדים ברשימת העדים לפי תקנה 62 לתקנות היא פרשנות אפשרית בהתאם ללשון החוק והיא הפרשנות המגשימה בצורה הראויה יותר את תכלית התקנה. לכן יש לקבלה ולקבוע כי ברשימת העדים, על בעלי הדין לכלול גם עדים מומחים – ככל שהם מבקשים להעיד עדים כאלה. בקשה לתיקון רשימת העדים משהגעתי לכלל מסקנה כי על המבקשים היה לכלול את המומחית לדין האיטלקי ברשימת העדים, יש להוסיף ולבחון האם היה מקום להיעתר לבקשתם לתקן את רשימת העדים מטעמם. התקנות אינן קובעות מהו הדין כאשר בעל דין חורג מהמועדים או מבקש לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה האמורה. אולם בית משפט זה קבע זה מכבר כי בקשה לזמן עד אשר לא הופיע ברשימה כאמור תתאפשר רק ברשות בית המשפט ומטעמים שיהיה בהם כדי להצדיק חריגה זו (רע"א 6685/21 יעקב נ' נבואני, פסקה 10 (29.11.2021) (להלן: עניין יעקב)); ראו גם תקנה 176(א) המקנה לבית המשפט סמכות לתת הוראות לכל עניין שבסדרי דין ולתקן כל פגם או טעות בהליך)). בבקשה לתיקון רשימת העדים בדרך של צירוף עד בא לידי ביטוי המתח בין השיקול של עשיית צדק וחשיפת האמת, לבין השיקול של היעילות הדיונית. זאת מאחר שהוספת עד לרשימה – גם כאשר עדותו עשויה להיות רלוונטית, עלולה לסרבל ולעכב את הדיון בתובענה. על בית המשפט לאזן בין השיקולים הללו ולבחון לצורך כך מחד גיסא מה הייתה הסיבה למחדל והאם יש צידוק לאיחור; מהו המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון רשימת העדים; ומהי אם בכלל הפגיעה העשויה להיגרם לצד שכנגד; ומאידך גיסא עד כמה נחוצה עדות העד ומה מידת תרומתה האפשרית לחקר האמת (ראו והשוו: רע"א 6901/22 א.ב. פסגות טבריה בע"מ נ' ע.ר. צים שיווק ישיר בע"מ, פסקה 8 (17.11.2022) העוסק בבקשה להוספת ראיות לאחר המועד שנקבע לכך; רוזן-צבי, בעמוד 407-406). ודוק; התקנות החדשות מאופיינות במדיניות הדורשת הקפדה יתרה מצד הצדדים על עמידה בדרישות סדרי הדין במטרה לקדם הליך יעיל ושוויוני. משכך, לא בנקל תתאפשר חריגה ממועדים הקבועים בתקנות או ממועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט (עניין יעקב, פסקה 10; חלק א' לתקנות החדשות). ואולם, חרף החשיבות הברורה והידועה בייעול הדיון ובקידום הליכים משפטיים ומניעת עיכובים מיותרים בהם, ואף שהכף נוטה היום לאחר התקנת התקנות החדשות יותר לכיוון היעילות, יש להמשיך ולאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים ובכלל זה החתירה לחקר האמת (רע"א 5869/22 פלונית נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (21.12.2022); רע"א 4813/22 סקרינטק בע"מ נ' כפר המכביה בע"מ (15.8.2022)). במקרה דנן, אני סבורה כי השיקולים הללו מצדיקים את קבלת הבקשה כפי שיפורט להלן. הרלוונטיות של חוות הדעת – כזכור, בית משפט קמא קבע כי אין לחוות הדעת כל רלוונטיות מאחר שהיא עוסקת בשאלה שלא עלתה בכתבי ההגנה – השאלה האם הסכם הסוכנות בוטל כדין על ידי הסכם הפשרה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות הדעת, אני סבורה כי יתכן שלחוות הדעת תהיה רלוונטיות לצורך הכרעה בהליך. אכן, אחת מטענות ההגנה של המשיבים הייתה כי החתימה על הסכם הפשרה מעידה על כך שאין לתובעים מחלוקת עם הספקים או שהם ויתרו על טענותיהם וכלל לא טענו שההסכם עמם הופר. אלא שמנגד המבקשים טוענים כי עצם החתימה על הסכם הפשרה שהביא לידי סיום את הסכמי הסוכנות, מהווה ביטול שלא כדין והפרה של הסכמי הסוכנות שנגרמה בעקבות דרישת המשיבות. חוות הדעת עוסקת בשאלה זו. לכן, אינני סבורה כי ניתן בשלב זה לקבוע כי אין לה כל רלוונטיות להליך. מובן שאין מקום לקבוע מסמרות בנושא זה, ושאלת הרלוונטיות של חוות הדעת תיבחן לגופה ובהתאם לצורך על ידי בית משפט קמא בהמשך ההליך. האם יש צידוק סביר למחדל המבקשים? – כבר עם הגשת כתב ההגנה ידעו המבקשים כי המשיבים טוענים שהסכמי הסוכנות לא הופרו, וכי הסכם הפשרה מעיד על כך שלמבקשים לא הייתה כל טענה כזו. לכן הם ידעו כי יהיה עליהם להוכיח את הטענה שהסכמי הסוכנות אכן הופרו, ובכלל זה את הטענה לפיה הסכם הפשרה עצמו מהווה הפרה של הסכמי הסוכנות בהתאם לדין האיטלקי. משכך, המבקשים גם ידעו עוד במועד בו הם פירטו את רשימת עדיהם שיהיה עליהם לצרף חוות דעת מומחה לדין האיטלקי בסוגיה זו. המבקשים אף אינם טוענים אחרת. כזכור, לשיטתם לא הייתה להם חובה לכלול את שמה של המומחית ברשימת העדים. טענתם בהקשר זה נדחתה ונקבע כי היה מקום לכלול את שמה של המומחית ברשימת העדים שנמסרה על ידי ב"כ המבקשים בישיבת קדם המשפט. לחילופין טענו המבקשים כי הטעות שנפלה בפרשנותם את הדין מהווה הצדק סביר לאי-הכללתה של המומחית מטעמם. ככלל, טעות בפרשנות הדין אינה מהווה צידוק סביר לאי-עמידה בו. כאלה הם פני הדברים גם כאשר הטעות "מסתברת" לאחר שניתן פסק דין בו מפרש בית המשפט את הוראות הדין. זאת שכן בית המשפט, כמי שמוסמך לפרש את הדין, אינו יוצר נורמה חדשה אלא מצהיר מהי הפרשנות הנכונה של הדין. יחד עם זאת, כאשר מדובר בשקילת מכלול השיקולים הנוגעים למחדל של בעל דין ולטעמים שהביאו למחדל זה – אין זה מן הנמנע להביא בחשבון גם את העמימות בלשון התקנות, את העובדה שמדובר בתקנות חדשות שטרם פורשו על ידי בתי המשפט בהקשר זה, כמו גם את השלב המוקדם בו הוגשה הבקשה. כל אלה מטים לטעמי את הכף לקבלת הבקשה. כך, המבקשים הגישו את חוות דעתה של המומחית יחד עם יתר התצהירים שהוגשו מטעמם, וזאת - עוד לפני שהוגשו תצהירי המשיבים ומובן שבטרם החלו או התקיימו דיוני הוכחות. הבקשה לתיקון רשימת העדים הוגשה בסמוך להחלטת בית המשפט מיום 12.12.2023 שרק ממנה הבינו המבקשים כי בית משפט קמא אינו מקבל את פרשנותם את הדין וסבור כי לא ניתן יהיה לקבל את חוות דעת המומחית שהוגשה על ידיהם. בנסיבות אלה, אף אם המשיבים אכן הופתעו מהגשתה של חוות הדעת, הנזק שעשוי להיגרם מצירופה – הן למשיבים והן לאינטרס הציבורי בקיום דיון מהיר ויעיל - הוא קטן. ניתן לתקן את הנזק הזה ללא קושי, וניתן אף – ככל שיש בכך צורך, לפסוק לחובת המבקשים הוצאות. אשר על כן, בקשת רשות הערעור מתקבלת. חוות דעתה של המומחית לדין האיטלקי תהיה חלק מחומר הראיות מטעם המבקשים. ככל שבכוונת המשיבים להגיש חוות דעת נגדית מטעמם, הם רשאים לעשות כן בתוך 45 ימים מהיום. בנסיבות העניין, הגם שבקשת רשות הערעור התקבלה, ומאחר שהבקשה לתיקון רשימת העדים הביאה לסרבול מסוים בניהול ההליך – אינני עושה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בניסן התשפ"ג (‏19.4.2023). ש ו פ ט ת _________________________ 23015620_P04.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1