יעקב שפירא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1559/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1559/08 ע"פ 2396/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 1599/08 והמשיב בע"פ 2396/08: יעקב שפירא נ ג ד המשיבה בע"פ 1559/08 והמערערת בע"פ 2396/08: מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 28/01/2008 בתיק פ 40069/05 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי בשם המערער: עו"ד זאב וישניא בשם המשיבה : עו"ד רביד שיפמן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע במספר רב של עבירות מרמה, גניבה, זיוף, ושיבוש הליכי משפט. הוא נדון ל-4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בשיעור 75,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. 2. המערער ערער בפנינו כנגד הרשעתו, וכנגד עונש המאסר שנגזר עליו. המדינה מצידה מערערת על קולת העונש ומתמקדת בערעורה ברכיבים הכספיים של העונש, קרי - הקנס והפיצוי למתלוננים. במהלך הדיון, קבלו הצדדים את הצעת בית המשפט להתמקד בערעורים לענין העונש, ולפיכך, ענייננו יסוב סביב העונש שנגזר על המערער, על יסוד הרשעתו בערכאה קמא, שהערעור בגינה שוב אינו מצריך הכרעה. 3. המערער הורשע, לאחר משפט הוכחות ארוך, בסדרה של מעשי עבירות שביצע החל משנת 1994 ועד שנת 1998, כאשר שימש מנהל בשני מוסדות חינוך תורניים – אולפנית בני עקיבא בתל-אביב, וישיבת בני עקיבא ברעננה. האישום הראשון בו הורשע המערער נסב על טיפולו במנוחה חיה סגל ז"ל בעת שהוא הופקד על טיפול בצוואותיה. בפרשה זו הורשע המערער בבצוע פעולות מרמה בחשבונותיה של המנוחה לאחר פטירתה, שהתבטאו בריקון החשבונות זמן קצר לאחר מותה ולקיחת הכספים לכיסו. כן הוכח, כי המערער הונה את הרשויות, לרבות בית המשפט, בקשר לקיום הצוואות, והוא הדין ביחס לבנקים, שם נוהלו החשבונות. כן הוכח, כי המערער הונה אדם אחר, קרוב משפחה של המנוחה, אשר התנגד לביצוע הצוואה. באישום הראשון, הורשע המערער בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ביחס לסכום של 296,200 ₪ שנלקחו במרמה מחשבונות הבנק של המנוחה. כן הורשע בשבועת שקר ושיבוש הליכי משפט ביחס למסירת תצהירים כוזבים במסגרת הליכים בתיקי עזבונות ובעבירת מרמה והפרת אמונים כלפי תאגיד ביחס לסכום של 12,774 ₪ שנטל מכספי האולפנית והפקידם בחשבון העזבון של המנוחה כדי שישמשו לצורך תשלום עבור הסרת ההתנגדות לצוואה. האישום השני בו הורשע המערער נסב על רכישת מניות בשם האולפנית ורישום כוזב במסמכי החשבונות שלה ביחס לכך, וביחס להחזרת המניות. אישום זה כולל גם עבירת גניבה של כספים מתרומה שהגיעה לאולפנית, ורישום כוזב ביחס לקבלתה, תוך כריכתו בפרשת המניות. המערער הורשע בגניבה בידי מורשה ביחס לסכום של 156,900 ₪ מכספי האולפנית. כן הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בקשר עם תרומה שנתקבלה בעבור האולפנית היא, כביכול, תמורה עבור מניות שהחזיר לאולפנית, וכן בהפרת אמונים כלפי תאגיד ביחס לבצוע השקעות בניירות ערך ומתן הלוואות מתוך כספי האולפנית, בלא סמכות כדין. הוא הורשע ברישום כוזב במסמכי התאגיד ביחס לרישומים בספרי בנק בענין משיכה והחזקה של מניות, וברישום כוזב בספרי החשבונות של האולפנית, שהצביע על החזקת מניות ברשות האולפנית במועד מסוים, ורישום כוזב בספריה לפיו סכום של 433,733 ₪ נתקבל כתמורה למכירת ניירות ערך, ולא כתרומה שנתקבלה בעבורה. האישומים השלישי והרביעי עוסקים ברכישת שירותים וציוד בדרך כוזבת בשם שני המוסדות, תוך זיוף חשבוניות, רישום כוזב בספרים, ומשיכות כספים מחשבונות המוסדות לטובת המערער ומקורביו. בכך נכללו גם עסקאות מקרקעין אותן ערך לצרכים פרטיים, תוך שעשה שימוש לצורך כך בכספי האולפנית והישיבה. באישום שלישי הורשע המערער בזיוף בנסיבות מחמירות ביחס לחתימה על מסמכים בשם מדומה, ועריכת מסמכים המציגים רכישות ממוסדות שלא היו קיימים, או כאלה שלא נתנו שירותים לאולפנית או לישיבה. הוא הורשע בגניבה בידי מורשה של 218,609 ₪ שנמשך מחשבון האולפנית ב-8 שיקים, שחלקם הנאשם פרע עבור עצמו וחלקם העביר לאחרים שלא זוהו. הוא הורשע גם במרמה והפרת אמונים בכך שעשה שימוש בכספיה של האולפנית שלא לצרכיה, וערך רישום כוזב במסמכיה. באישום הרביעי הורשע הנאשם בעבירות זיוף, גניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד בקשר למשיכת סדרה גדולה של שיקים בסכומים גדולים ביותר מחשבונות האולפנית והישיבה. מדובר בשיקים בסכום כולל של 1,450 מליון ₪ וכן בשיקים בסכום כולל של 546,935 ₪, ובסכומים נוספים של 133,591 ₪, ו-35,000 ש"ח. המערער זוכה מחלק מהעבירות בהן הואשם באישום הרביעי. הוא המערער הורשע באישומים השלישי והרביעי בעבירות הנוגעות לסכום כולל של 2,165 מליון ₪, ומתוך סכום זה בעבירות גניבה של סכום העומד על 1,583 מליון ₪. 3. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט זכריה כספי) ניתח בפירוט את שיקוליו השונים לעונש. הוא נתן דעתו לעדויות האופי שהושמעו, והתייחס בהרחבה לנסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן, לנידויו החברתי, למצב בריאותו החולני, ולמצבו האישי והמשפחתי הקשה. בית המשפט קמא עמד על חומרתם הכבדה של מעשי המערער לאורך תקופה ארוכה, בה פעל בתפקיד אמון ונאמנות בשני המוסדות התורניים האמורים. הוא תיאר את מעשי המרמה וההונאה שביצע המערער, בנוהגו בכספי המוסדות כבתוך שלו, תוך שהוא רושם רישומים כוזבים במסמכי התאגידים כדי להסוות את מעללי הגניבה והמרמה שביצע. כספים בסכומי עתק נלקחו מהמוסדות לצורך השקעות שונות, לרבות ניירות ערך בבורסה, ולרכישת מקרקעין, שביניהן לבין צרכי המוסדות לא היה דבר. שרשרת מעשי העבירות לא נסתכמה במעילה רחבת היקף בכספי מוסדות החינוך. לאלה נוספה פרשת צוואותיה של גב' סגל המנוחה, אשר המערער מיהר לרוקן את חשבונותיה הכספיים מיד לאחר פטירתה. אופי המעשים, כענין שבשיטה שהופעלה תקופה ארוכה, חומרת המעשים, היקפם הכספי, ועוצמת הפגיעה באמון הכרוכה בביצועם, כל אלה הצריכו ענישה מחמירה. בית המשפט קמא התייחס גם לשאלת השבת הגזילה, וקבע לענין זה כי המערער החזיר חלק ממשי מן הגזילה לאולפנה, אף כי לא יכול היה לקבוע במדויק מהו שיעור ההשבה של הגזילה. בית המשפט קמא נתן משקל לחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועד לגזירת הדין. מאז ביצוע העבירה האחרונה ועד גזירת העונש חלפו כעשר שנים, ופרק הזמן שחלף עד להגשת האישום היה, לדעת בית המשפט ארוך מדי, אף כי אין מדובר לדבריו בשיהוי קיצוני. בית המשפט ראה לקחת את מעבר הזמן בחשבון במסגרת השיקולים לקולא. בשקלול כולל של מלוא הנתונים – חומרתם המופלגת של המעשים כנגד היבטים לקולא, ובכלל זה, החזרת חלק מהגזילה, השיהוי בהגשת כתב האישום ונטילת אחריות לביצוע העבירות על ידי המערער לקראת סיום המשפט – כל אלה שמשו לצורך גזירת הדין, אשר כלל מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. אשר לפיצוי הנפגעים, בית המשפט קבע כי אין לכך מקום, שכן מדובר בנפגעים שהם מוסדות אשר פעלו להחזרת חלק מהגזילה לידם, ויהיה בידם לעמוד על זכויותיהם להחזר היתרה בהליכים אזרחיים. אשר לפיצוי הנהנים על פי הצוואות של המנוחה גב' סגל – עלתה שאלה של זהות אחד מנהנים אלה, ונקבע כי יש להותיר את סוגיית הפיצוי לבית משפט מוסמך בהליך אזרחי. עד כאן לעיקרי גזר הדין שנגזר על המערער בערכאה קמא. טענות הצדדים בערעורים 4. טוען ב"כ המערער כי בית המשפט החמיר החמרת יתר כאשר גזר על המערער עונש של 48 חודשי מאסר. לדבריו, לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער ולכך כי החלק הארי של הגניבה הוחזר, ואילו לגבי החלק האחר נטושה מחלוקת המצויה בהתדיינות בהליך אזרחי. בית המשפט לא ייחס משקל למצבו האישי של המערער, ולעובדה כי נותר חסר-כל, וכי מצבו הבריאותי התדרדר. גם לחלוף הזמן לא ניתן משקל מספיק, כך על פי הטענה. 5. המדינה טוענת בתשובתה לערעור המערער ובערעורה הנגדי, כי לא רק שבית המשפט קמא לא החמיר מדי עם המערער, אלא הוא הקל עמו מעבר למידה, וכי יש להחמיר בעונשו באופן ניכר בהיבטים הכספיים. לטענת המדינה בית המשפט טעה כאשר לא החמיר בשיעור הקנס שהטיל על המערער, ובכך שלא השית עליו כל תשלום פיצוי לנפגעים. לטענתה, מעשי המרמה שביצע המערער בהיקף כה נרחב התמשכו על פני שנים, ובצידן היתה ציפייה לרווח כלכלי ניכר. אלה הצדיקו הטלת סנקציה כספית משמעותית, שיהא בה משום הרתעה אפקטיבית מפני עבריינות כלכלית פוטנציאלית. העדר מסר עונשי ממשי במישור הכספי פוגם, לדעת התביעה, בחוש הצדק, ובאמון הציבור במערכות אכיפת החוק. כן טוענת המדינה, כי יש טעות בהנחה לזכות המערער כי הוא החזיר חלק ניכר מגזילה. בענין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים. על פי עמדת המדינה, המערער החזיר, לכל היותר, מחצית מסכום הגזילה במושגי קרן ביחס למוסדות החינוך, והותיר בכיסו למעלה ממליון ₪. לאור כל אלה, טוענת המדינה כי יש להחמיר בעונש של המערער בהיבטיו הכספיים. הכרעה 6. נתנו דעתנו למכלול ההיבטים של הערעורים לעונש, ובאנו לכלל מסקנה כי בית המשפט קמא איזן ושקלל את מכלול ההיבטים לקולא ולחומרה בדרך ראויה שאינה מצדיקה התערבות של ערכאת ערעור. חומרתן של העבירות אותן עבר המערער אינן צריכות הדגשה. זוהי חומרה חריגה גם מבין תיקי עבירות הצווארון הלבן, המגיעים תדיר להכרעתן של ערכאות המשפט. קווי החומרה של מעשי המערער משתקפים, בראש וראשונה, בהיבט הרכושי של העבירות. מדובר במעילות כספיות בסכומי עתק של מליוני שקלים שנגזלו על ידי המערער באורח שיטתי לאורך שנים, ושמשו אותו ואת מקורביו לצרכיהם האישיים. אולם חומרתם של המעשים אינה מסתכמת בכך. עבירות המעילה החמורות בוצעו על ידי המערער תוך פגיעה חמורה ביותר בחובות האמון והנאמנות שהוא חב למוסדות החינוך שהיו בהנהלתו, ואשר להם חב חובה לקדם את טובתן, ולמלא את התכליות שלשמן הם פועלים. במקום לפעול לקידום רווחתם של מוסדות החינוך, כדי שיוכלו לקדם את חינוכם של צעירים, ולפתח את יכולותיהם למען עתידם, גרף המערער אל כיסו את כספי אותם מוסדות בערכים אדירים, לשימושו ולהנאתו הפרטיים. ובכך לא די. המוטיב של גזילת כספים של הזולת, תוך הפרת חובת נאמנות, מאפיין גם את ראש העבירות הקשור בריקון חשבונותיה של המנוחה גב' סגל לאחר פטירתה, כאשר המערער הופקד על קיומן של צוואות אלה. קשה לחשוב על הפרת אמון עמוקה וקשה יותר של נושא משרת אמון מאשר לגנוב את כל הכספים שלצורך הנהלתם נתמנה לתפקיד. שילוב זה של ביצוע עבירות רכוש בהיקפים אדירים, שהתבצעו כשיטה לאורך שנים, בד בבד עם הפרת חובת האמון והנאמנות שהמערער חב לקרבנות מעלליו, כל אלה הופכים את מעשיו לבעלי חומרה מיוחדת, המצדיקה ענישה ברף גבוה במיוחד. אין ספק, שאלמלא היבטים מסוימים לקולא, היה מקום להחמרה יתירה בעונשו של המערער. 7. מספר היבטים לקולא נלקחו בחשבון לענין העונש על ידי בית משפט קמא, ובדין כך. המערער אדם מבוגר, בן 68 שנים, שמצב בריאותו אינו תקין; חלף זמן רב מאז בוצעה על ידיו העבירה האחרונה בהליך זה, ועד הגשת כתב האישום בעניינו, ולמעבר הזמן יש לתת משקל מסוים. המערער הביע חרטה על מעשיו והכיר באחריותו, אף כי בשלב מאוחר של המשפט, ואף החזיר חלק משמעותי מן הגזילה. בית המשפט לא יכול היה לכמת את שיעור ההחזר, אך הניח שההחזר היה בסכום ניכר. במכלול הנתונים המפורטים לעיל, נראה לנו כי העונש שנגזר על המערער אינו סוטה סטייה קיצונית מרף הענישה הראוי בהינתן הטעמים המיוחדים לקולא בעניינו. כן לא מצאנו להחמיר בענין עונש הקנס, ולפסוק פיצויים לנפגעים כבקשת המדינה מהטעמים העיקריים שצויינו בידי בית משפט קמא. למותר לומר, כי פתוחה הדרך בפני הגורמים שנפגעו ממעשיו של המערער לטעון לזכויותיהם לפיצוי בהליכים אזרחיים. לאור האמור, הערעורים נדחים. ניתן היום, יא' בחשון תשס"ט (9.11.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08015590_R08.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il