שב"ס - שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים נ. ניר חזיזה

בבית המשפט העליון רעב"ס 15575-04-25 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין המבקשים: 1. שב"ס – שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר – זימונים 2. מדינת ישראל נגד המשיב: ניר חזיזה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד' ארד-אילון) שניתן ביום 4.4.2025 בעת"א 72688-03-25 תאריך ישיבה: י' בניסן התשפ"ה (8 באפריל 2025) בשם המבקשים: עו"ד רועי שוויקה בשם המשיב: עו"ד זאב אלוני; עו"ד איתי אסולין פסק-דין השופט אלכס שטיין: בהחלטתי מהיום, נתתי למבקשים רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד' ארד-איילון) אשר ניתן ביום 4.4.2025 בעת"א 72688-03-25, בגדרו קיבל בית המשפט המחוזי את עתירת המשיב והתיר לו לצאת לחופשה מיוחדת הערב, למשך ארבע שעות, כדי להשתתף במסיבת בת-המצווה של בתו – זאת, בניגוד לעמדתו של נציב בתי הסוהר (להלן: פסק הדין קמא). כמו כן, עיכבתי את ביצועו של פסק הדין קמא עד להכרעה בערעור. לאור סד הזמנים ואילוצי בית המשפט, נקבע, בהסכמת בעלי הדין, כי הערעור יידון ויוכרע על-פי כתובים שכוללים את בקשת המבקשים והמידע החסוי אשר הוגש על ידם ואשר עמד לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי; פרוטוקול הדיון שהתקיים הבוקר; וכן תוספת טיעון בכתב שבאי-כוח המשיב אמורים להגיש היום עד שעה 14:00, ככל שימצאו לנכון. תוספת זו הוגשה כמתוכנן, ואליה אתייחס בהמשך דבריי. לאחר עיון בכתובים שהונחו לפנינו ובחינת טענות הצדדים, סבורני כי דין הערעור להתקבל מטעם אחד בלבד: המשיב הוא אסיר עולם שתקופת מאסרו טרם נקצבה, ועל כן ניתן להעניק לו חופשה מיוחדת אך ורק באישורו של נציב בתי הסוהר ומטעמים מיוחדים (ראו: פקודה מס' 04.40.00 – חופשות אסירים, פרק ו', סעיף ל"א, ופרק ב', סעיף ו2 (להלן: פקודת החופשות)). בית המשפט המחוזי קבע כי טעמים מיוחדים כאמור קיימים כאשר הוא דוחה את הערכת המסוכנות של הגורמים המקצועיים במשטרה ובשב"ס, שכן, לשיטתו הערכה זו מבוססת על מידע לא עדכני. התערבותו של בית המשפט המחוזי בהערכת המסוכנות הנשקפת מהמשיב מעוררת תהיות, אבל ספק בעיניי אם היא, כשלעצמה, מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו והשוו: החלטת השופט ע' גרוסקופף ברע"ב 2702/24 שירות בתי הסוהר נ' פלוני, פסקה 7 (2.4.2024)). ברם, בית המשפט המחוזי קבע דה-נובו כי קיימים טעמים מיוחדים אשר מחייבים מתן חופשה כאמור, כאשר הוא נכנס לנעליו של נציב בתי הסוהר ולמעשה מחליט במקומו. החלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי מנוגדת לכללים הברורים שנקבעו בכגון דא ברע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (11.5.2008), וברע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית, פסקה 8 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (להלן: עניין שטרית)). ברי הוא, כי מי שאמור לאשר את קיומם של טעמים מיוחדים כאמור הוא נציב בתי הסוהר, ולא בית המשפט. בית המשפט מוסמך להתערב בהחלטת הנציב, לבטלה או לשנותה רק כאשר היא לוקה בפגם שיורד לשורש העניין כדוגמת חוסר סבירות קיצוני. מה שאירע במקרה דנן זהה למה שאירע בעניין שטרית: "בנימוקיו, לא הצביע בית המשפט על פגם שנפל בהחלטה, אלא שקל את הדברים לגופם, 'דה-נובו'." (ראו שם, פסקה 8 לפסק הדין). הפגם שבית המשפט המחוזי מצא בעמדת המשיבים – גם אם אניח שהיה כזה – קשור אך ורק להערכת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. ברם, אין בכך כדי ליצור את הטעמים המיוחדים, שכאמור נדרשים לאישור החופשה, ואשר בהם הנציב רשאי היה שלא להכיר מטעמיו גם בהינתן הקשרים הישנים שיש למשיב עם עולם הפשיעה. העדרם של טעמים מיוחדים משאיר על כנה את חזקת המסוכנות אשר נקשרת ליציאת המשיב לחופשה – חזקה שרק הנציב מוסמך לשלול. בהשלמת הטיעון שהגיש המשיב, נטען, בין היתר, כי "טעמים מיוחדים" שבהם עסקינן כלל אינם מצויים בשיקול דעתו של נציב בתי הסוהר, שכן פקודת החופשות קובעת כי הנציב "רשאי לאשר חופשה [לאסיר] מטעמים מיוחדים בשל הטעמים המנויים להלן: ... בת מצווה". המשיב מבקש ללמוד מכך ש"בת מצווה" ויתר המקרים והנסיבות שמופיעים ברשימה הם-הם "הטעמים המיוחדים". טענה זו דינה להידחות. זאת, מסיבה פשוטה: הפקודה מבדילה בין טעמי החופשה שברשימתה לבין "הטעמים המיוחדים" שבעטיים – ורק בעטיים – רשאי הנציב לאשר חופשה שבבסיסה אחד הטעמים שברשימה. הווה אומר: לא הרי טעמי החופשה כהרי "הטעמים המיוחדים" הנדרשים לאישורה. בנסיבות אלו, אין מנוס מקבלת הערעור. הערעור מתקבל אפוא ופסק הדין קמא מתבטל. ניתן היום, י' ניסן תשפ"ה (08 אפריל 2025). יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט