פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1557/23 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט י' כשר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול לערעורים ירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטת בית הדין הרבני האזורי ירושלים בתיק 1367168/4 מיום 6.4.2022 תאריך הישיבה: ט"ז בסיוון התשפ"ג (5.6.2023) בשם העותר: עו"ד יצחק סלומון בשם המשיבים 2-1: עו"ד רפי רכס בשם המשיבה 3: עו"ד ריקי אופק אבן צור פסק-דין המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: העתירה שלפנינו כוונה בעיקרה לצו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא על ידי המשיב 1 ביום 6.4.2022 (אשר הוארך ביום 28.6.2022 והסתיים ביום 28.6.2023). ביום 5.6.2023 קיימנו דיון בעתירה. בהחלטתנו מאותו מועד קבענו כי הצדדים ימסרו הודעת עדכון בהתייחס לדיון שעתיד היה להתקיים בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. לאחר שהוגשה לנו הודעת עדכון בהמשך להחלטתנו, הורינו כי ייקבע דיון נוסף לפנינו, וכי על בא כוח העותר לוודא נוכחות של העותר בדיון שייקבע. דיון ההמשך נקבע ליום 21.9.2023. עובר לדיון הסתבר כי צו עיכוב היציאה פקע וכי העותר יצא מהארץ ושב למדינת אזרחותו. בהחלטתנו מיום 19.9.2023 הורינו לבא כוח העותר להודיע אם בכוונת העותר להתייצב לדיון, בהתאם להחלטתנו הקודמת. בתגובה הודיע בא כוח העותר כי הביא לידיעת העותר את חשיבות התייצבותו לדיון, בהתאם להחלטתנו. עוד ציין בא כוחו כי משעזב העותר את הארץ, קרוב לוודאי שלא יתייצב לדיון עקב חששו "שימתין לו כאן צו עיכוב יציאה מהארץ". בהחלטה נוספת מיום 20.9.2023, בגדרה הורינו על ביטול הדיון, צויין כי משיצא העותר מן הארץ, התייתר לכאורה הצורך בדיון בעתירה במתכונתה הנוכחית, ובקשנו התייחסותם הכתובה של הצדדים. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני והמשיבה 3 סבורים כי בנסיבות שפורטו העתירה התייתרה ודינה להימחק. בא כוח העותר מצידו סבור כי הואיל והעתירה כוונה גם לחוקתיות חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, ונוכח המשך ההליכים בינו לבין המשיבה 3, יש חשיבות להכרעה בהתייחס לגופן של הטענות שהועלו בעתירה. שקלנו את טיעוני הצדדים. מצאנו כי דין העתירה להמחק. הנושא הקונקרטי שהועלה לדיון, צו עיכוב היציאה מהארץ, התייתר לאחר שהצו פקע והעותר יצא מהארץ. בנושא הכללי – העותר לא צירף את הכנסת כמשיבה לעתירה (כמתחייב מסעיף 17(ג1) לחוק הכנסת, התשנ"ד-1994; בג"ץ 4550/13 בהט נ' שרת הבריאות, פסקה 22 (6.10.2013)), ורק בעקבות הערותינו בדיון הגיש בקשה לצירוף הכנסת כמשיבה לעתירה. איננו רואים להעתר לבקשה זו בשל כך שהעתירה בנושא זה היא כוללנית והיא אינה כוללת טיעון מפורט בשאלת החוקתיות, לרבות התייחסות לפסקת ההגבלה ולתנאים שנקבעו בפסיקתנו (בג"ץ 8379/20 התאחדות התעשיינים בישראל נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (25.4.2021)). לכך יש להוסיף כי העותר אף לא טרח למצות הליכים בנושא זה קודם להגשת העתירה (בג"צ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקאות 4-3 (24.1.2021); בקשה לדיון נוסף בפסק דין זה נדחתה, דנג"ץ 912/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר (21.4.2021)). בהיבט הפרטני – אין צריך לומר כי טענות העותר בהתייחס להחלטות עתידיות בעניינו יהיו שמורות לו, ככל שתהיה עילה לכך. טעם נוסף ונפרד למחיקת העתירה, עליו עומד היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הינו אי התייצבות העותר לדיון שנקבע חרף החלטתנו שהובהרה לעותר על ידי בא כוחו. העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בתשרי התשפ"ד (‏15.10.2023). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23015570_M13.docx עת מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il