מגמארט ציוד ספורט בע"מ נ. מדינת ישראל משרד ביטחון-אגף האמרכל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בר"ם 1557/02 - ד' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המבקשת: מגמארט ציוד ספורט בע"מ נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל משרד ביטחון - אגף האמרכלות משק ונכסים 2. המשביר לצרכן בע"מ 3. סקאל ספורט בע"מ 4. המשביר מחסני אופנה בע"מ 5. גולף כיתן בתי אופנה בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.1.02 בתיק בבש"א 25104/01 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המבקשת: עו"ד תמרה לב-תיק, עו"ד עמוס גורן בשם המשיב 1: עו"ד אבי ליכט בשם המשיבה 2: עו"ד אמיר איבצן, עו"ד חגי נצר בשם המשיבה 3: עו"ד שאול פלס החלטה 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' זפט) דחה בקשה ליתן צו ביניים האוסר על המשיב 1 להתקשר בחוזה עם המשיבה 2. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור שלפניי. בעתירה העיקרית המופנית נגד תוצאות מכרז למכירת ציוד ספורט לאנשי קבע, טוענת המבקשת כי המשיבה 2, שזכתה במכרז, אינה עומדת בתנאי הסף כפי שנקבעו במכרז, ואף לא צירפה מסמכים המוכיחים את עמידתה בתנאים אלה. כמו כן העלתה טענות נוספות הנוגעות להליכי בדיקת ההצעות בוועדת המכרזים. בתאריך 20.1.02 דחה בית המשפט את הבקשה לצו ביניים תוך שקבע כי טענת המבקשת בענין אי העמידה בתנאי הסף אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט. כמו כן קבע כי אין יסוד לטענת המבקשת בנוגע לאי צירוף המסמכים כיוון שהמבקשת עצמה לא צרפה את המסמכים המוכיחים עמידה בתנאי הסף, ואין היא יכולה להלין על התנהגותה של המשיבה 2 בענין. עוד קבע כי בפרשה זו מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו הביניים. 2. כחודש לאחר מתן ההחלטה, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה טוענת המבקשת כי הסירוב ליתן צו ביניים יביא לשינוי המצב העובדתי בטרם קבלת ההחלטה בעתירה העיקרית. עוד טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט בפרשנות תנאי הסף. המבקשת מפנה לפסיקת בית משפט זה בנוגע להכרה במעמדו של מציע במכרז לטעון לפגמים שנפלו בהחלטה, אף אם אין הוא עצמו יכול לזכות במכרז. לטענתה, העובדה שלא צרפה מסמכים המוכיחים את עמידתה בתנאי הסף, אינה יכולה לפגום במעמדה לטעון כנגד המשיבה 2 שלא עשתה כן, ומשכך על בית המשפט לבחון לגופן את טענותיה בדבר דרך בחינת ההצעות על-ידי ועדת המכרזים. בתגובה שהגישו, טוענים המשיבים כי בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי התקשרו כבר בחוזה מחייב, והמשיבה 2 החלה לספק את השירות נשוא המכרז למשרתים בצבא הקבע, וזאת מתחילת חודש פברואר. בנסיבות אלה טוענים הם, שמתן צו הביניים יפגע קשות הן במשיבה 2 שהשקיעה כספים רבים בתהליך ההתארגנות למתן השירות, והן באנשי צבא הקבע, שלא יוכלו לרכוש מגורם אחר ציוד ספורט בתנאים משופרים. עוד טוענים המשיבים כי הדיון בעתירה העיקרית אמור היה להתקיים בתאריך 9.5.02, לאחר שבמועד מוקדם יותר נדחה לבקשת בא כוח המבקשת. לפי הטענה, ההכרעה בעתירה העיקרית תתקבל בזמן הקרוב, ומשכך אין מקום לצו ביניים. לגופו של ענין, טוענים המשיבים כי המשיבה 2 עומדת בתנאי הסף הקבועים במכרז, וכי ניתן ללמוד זאת מזכיותיה הקודמות של המשיבה 2 במכרז זהה. לענין הליך בחינת ההצעות בועדת המכרזים טוענת המשיבה כי בוצעה בדיקה נאותה על-ידי ועדת המכרזים, אך גם במידה ונפל פגם מסוים בהליך הבדיקה, אין בו כדי לפסול את ההליך כולו. 2. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לבחון שני עניינים, האחד, סיכויי העתירה להתקבל, והאחר "מאזן הנוחות", שעניינו העיקרי הוא הנזק שייגרם לעותר אם לא יינתן צו ביניים, אל מול הנזק שייגרם למשיבים במידה ויינתן צו כמבוקש. בין היתר, יבחן בית המשפט במסגרת מאזן הנוחות את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש, וכן את האפשרות שאי מתן הצו יסכל וייתר את בירור ההליך העיקרי. אבן הבוחן העיקרית היא "מאזן הנוחות", ויפים לענין זה דברי השופט חשין בבשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, דינים עליון, כרך מא 82: "אכן, עיקרה של בקשה למתן צו ביניים רואה אני במה שקרוי 'מאזן הנוחות' - יהא כינויו של אותו מאזן אשר יהא: שימור הסטטוס קוו אנטה, שינויו של הסטטוס קוו, נזקים בלתי הפיכים וכיוצ"ב - מאזן נוחות להבדילו מסיכויי העתירה לגופה שאני רואה בהן יסוד משני בבקשה". בענייננו מאזן הנוחות נוטה בצורה ברורה נגד מתן צו הביניים, ובודאי כך בשלב הדיון בבקשה. התברר כי המשיבה 2 התקשרה עם המשיב 1, ומספקת את השירות האמור מזה מספר חודשים. לצורך ההתקשרות היו למשיבה 2 הוצאות רבות, ולפיכך היא תיפגע משמעותית אם יינתן צו הביניים. עוד ייפגעו ממתן הצו אנשי ונשות צבא הקבע, שכבר החלו להשתמש בשירות ותקופת הביניים תיצור ביחס אליהם שינוי מצב. לכך יש להוסיף כי הדיון בעתירה העיקרית היה קבוע לתאריך 7.4.02, ונדחה על-פי בקשת בא-כוח המבקשת. אין זה ראוי שבא-כוח המבקשת יבקש לדחות את ההליך העיקרי, ובה בעת יבקש מבית המשפט סעד ביניים. בינתיים, אף נראה כי ההחלטה בעתירה העיקרית, שהיתה קבועה לשמיעה בתאריך 9.5.02, עשויה להינתן במועד קרוב, לכך יש להוסיף שאין מדובר במהלך בלתי הפיך כפי שצויין בדברי בית המשפט קמא: "המדובר בשירות ממושך שניתן להפסיקו בכל עת. היה ותזכה המבקשת בעתירתה ניתן יהיה ללא כל קושי להעביר את המשך השירות לזוכה אחרת" (עמ' 5 להחלטה). בהתחשב באמור איני רואה להתייחס לטענות המבקשת לגוף הענין, שכן אלה מתבררות בימים אלה ממש בדיון בעתירה העיקרית. אשר-על-כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסכום של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ט"ז בסיון התשס"ב (27.5.2002). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02015570.N03 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il