שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ נ. המועצה להסדר ההימורים בספורט

פסק-דין בתיק ע"א 1554/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1554/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: שווקים חדשים הוצאה לאור בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. המועצה להסדר ההימורים בספורט 2. ספורטוטו ישראל בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אחיטוב), שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1749/99 בשם המערערת: עו"ד זאב ולנר בשם המשיבות: עו"ד יאיר שילה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אחיטוב) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1749/99. 1. המערערת הינה חברה פרטית שהוציאה לאור עיתון ספורט שהתמחה בענייני הטוטו. המשיבות הינן תאגידים בעלי מונופול על ההימורים בספורט במדינת ישראל. בין המערערת לבין המשיבה 1, המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: המועצה) התקיים קשר מסחרי רב שנתי שהתבסס על חוזים תקופתיים שהתחדשו מידי שנה. במשך מספר שנים סיפקה המערערת למועצה שירות של הפקת עלון ספורט וטוטו, שהמועצה הפיצה חינם בתחנות הטוטו השונות בארץ. לטענת המערערת, קשר זה הופסק על-ידי המועצה בנסיבות בלתי כשרות, בשל מניעים ואינטרסים אישיים של מי שהיה באותה תקופה יושב ראש הדירקטוריון - מר רוני בר-און. המערערת הגישה תביעה כנגד המשיבות בה עתרה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפסקת הקשר עימה על-ידי המשיבות. התיק נקבע לדיון בפני כבוד השופטת הדסה הרטמן-אחיטוב, הצדדים נשלחו לגישור, ומשזה לא צלח, החליטה השופטת הרטמן-אחיטוב לפסול עצמה מלדון בתיק והוא הועבר לכבוד השופטת נורית אחיטוב. כפי שנטען, בתחילה אימצה השופטת את החלטת השופטת הרטמן-אחיטוב בדבר הגשת תצהירי עדויות ראשיות, ואולם בהמשך קבעה כי תצהירי המשיבים יוגשו רק לאחר שמיעת עדי המערערת. בהחלטה זו, נטען, חשף בית-המשפט את המערערת ועדיה להגשת תצהירים וחסם את החובה של המשיבות להמציא את אותם התצהירים כמקובל. על החלטה זו הגישה המערערת לבית משפט זה בקשת רשות ערעור (רע"א 1716/05), שנדחתה. החלטה זו של השופטת אחיטוב, טוענת המערערת, יצרה הפלייה כנגד המערערת וגרמה לה להזמין את העדים שמלכתחילה היו המשיבות אמורות להזמין. 2. המערערת הגישה בקשה לפסילת השופטת (להלן: הבקשה), לאור מידע שהגיעה לידיעתה לפיו בעלה של השופטת, פרופ' ניב אחיטוב, הינו חבר הועדה הלאומית לטכנולוגיית חברת המידע (להלן: הוועדה), אשר מונתה על-ידי ממשלת ישראל, בה חבר העד המרכזי במשפט - מר רוני בר-און. היום, בתפקידו כשר האוצר, חבר מר בר-און בועדת השרים לענייני מדע ואחראי על הוועדה. לטענת המערערת, גם לאחר מינויו של מר בר-און לשר האוצר, לא הודיעה השופטת על התלות והזיקה שנוצרה בין בעלה לבין שר האוצר. המערערת הוסיפה וטענה כי מר רוני בר-און זומן באותה עת להעיד בתיק, אך השופטת ביטלה את הזמנתו לעדות, על אף שבסופו של דבר נעתרה לבקשה לזימונו כעד אך הגבילה את זמן עדותו לשעה וחצי. עוד טענה המערערת כי לאור העובדה ששרי המדע והאוצר הינם מובילי ועדת השרים וחברי הוועדה כפופים להם, מינויו של בעלה כחבר בוועדה שעה שמר בר-און כיהן כשר המדע בשנת 2006, שר הפנים ביום המינוי של פרופ' אחיטוב (פברואר 2007) ושר האוצר מיולי 2007, מבלי שהודיעה על כך למערערת, מהווה עילה לפסילתה. עוד טענה המערערת כי בהתנהלותו, הפלה בית-המשפט את המערערת; כי קטע את חקירות העדים פעמים רבות תוך שהוא חוזר על הערותיו כי עדותם אינה נחוצה ואינה משמעותית למשפט; כי מהתבטאויות בית המשפט במהלך הדיונים עלה כי בית-המשפט עושה מאמצים לפטור את מר רוני בר-און מעדות ומהאחריות הנטענת כנגדו על-ידי המערערת. 3. עם הגשת בקשת הפסילה, החליט בית-המשפט להעבירה לתגובת המשיבות, ומשנתקבלה התגובה, נתבקשה תשובת המערערת. לאחר קבלת תשובת המערערת, בהחלטה מיום 4.2.08, דחה בית-המשפט את הבקשה לפסילתו בקובעו כי: "לאחר עיון בבקשה ונספחיה, בתשובה ונספחיה, ובתגובה לתשובה - לא מצאתי כי הבקשה מגלה עילת פסלות כלשהי, ואין בה - ולו בדל של חשש למשוא פנים בניהול המשפט. הבקשה נדחית." 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערערת, קיים חשש ממשי למשוא פנים בדרך ניהול המשפט כאשר השופטת יודעת שבעלה הינו חבר הוועדה ומאז יולי 2007 כפוף לשר האוצר, מר רוני בר-און - העד המרכזי במשפט. עוד טוענת המערערת כי אי חשיפת הקשר בין בעלה של השופטת לבין הוועדה ושר האוצר בכל שלב מהשלבים של התיק, מהווה פגיעה קשה בעקרון השקיפות והגילוי הנאות, ומהווה כשלעצמה טענת פסלות, במיוחד בנסיבות תיק זה. כן נטען כי לשופטת דעה קדומה שאינה ניתנת לשינוי לגבי מר בר-און, מהימנותו, יושרו, טוהר מידותיו, הצורך להעידו, וכיו"ב. עוד טוענת המערערת, כי התערבותה של השופטת במהלך המשפט, במהלך הבאת הראיות, ובנוכחות העדים תוך כדי עדויות, מהווה יסוד רציני לחשש למשוא פנים. בהתנהלותה של השופטת, טוענת המערערת, יש כדי להפלות את המערערת. המערערת ממשיכה וטוענת כי העובדה שהחלטת השופטת בבקשת הפסלות לא נומקה, מעידה אף היא על חשש למשוא פנים. כן נטען כי בכל הנוגע להעלאת טענת פסלות, נמצא המתדיין בנחיתות אינפורמטיבית המטילה על השופט חובת גילוי נאות גבוהה. לטענתה, קשריו של בן הזוג של השופט עלולים להיות בסיס לטענת פסלות הן משום שעל קשרי בן זוגו של השופט חל סעיף 77א(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), והן משום שהאינטרס הכלכלי של בן הזוג זהה לאינטרס של השופטת. כן נטען כי השר בר און אינו רק עד מרכזי אלא למעשה צד לדיון המעוניין בתוצאות המשפט. 5. בתגובת המשיבות מיום 13.4.08, נטען כי מוטב היה לולא הוגשה בקשת הפסילה משהוגשה, ובוודאי שלא היה מקום להגיש ערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו. המשיבות טוענות כי טענת הפסלות הנטענת בהקשר של השר בר-און נגועה בשיהוי, וזאת משלא הוגשה בהזדמנות הראשונה. בהקשר זה נטען, כי על-פי בקשת הפסלות המינוי של פרופ' אחיטוב לוועדה הוא מראשית שנת 2007, בעוד הבקשה הוגשה בסוף אותה שנה, ובפרק הזמן שחלף נוהלו שלוש ישיבות הוכחות והתיק נקבע לסיכומים. המשיבות טוענות עוד, כי אין קשר בין השר בר-און לבין פרופ' אחיטוב. הוועדה, כך נטען, הוקמה בהחלטה של ועדת השרים לענייני מדע וטכנולוגיה מיום 28.10.02, החלטה שאושרה על ידי ממשלת ישראל. על פי ההחלטה, מינוי חברי הוועדה הוא מינוי של ראש הממשלה, על פי המלצת יושב ראש וועדת השרים. לטענת המשיבות, השר בר-און לא היה יושב ראש וועדת השרים בתקופה שקדמה למינויו של פרופ' אחיטוב ואף לא חבר בוועדת השרים. לפיכך, המסקנה ההכרחית, לטענתן, היא שהשר בר-און לא היה מעורב במינוי. עוד נטען, כי רק ביום 4.7.07, כחצי שנה לאחר המינוי, מונה השר בר-און לתפקיד שר האוצר, והפך להיות חבר בוועדת השרים. 6. בהתייחס לטענת המערערת לפיה שר האוצר יכול להביא לפיטוריו של פרופ' אחיטוב מהוועדה, טוענות המשיבות כי פרופ' אחיטוב אינו עובד הוועדה והוא אינו מקבל שכר בגין פעילותו, וגם אם היה עובד הוועדה, שר האוצר לא היה ממונה עליו. זאת, משום שלפי החלטת וועדת השרים, מקור הסמכות של הוועדה הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולא שר האוצר. כמו כן טוענות המשיבות, כי אפילו ליושב ראש ועדת השרים, לא כל שכן למי שהוא חבר בה, אין אפשרות להשפיע על הכהונה לאחר שנחתם כתב המינוי. המשיבות מוסיפות וטוענות כי על פי סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט, אין לראות בקיומו של עניין אישי ממשי של קרוב משפחה של השופט בעד מרכזי משום נסיבות המחייבות את פסילתו של השופט מלשבת בדין. גם בהנחה שהשר בר-און מינה את פרופ' אחיטוב לוועדה, נטען, אין המדובר ב"עניין אישי" של פרופ' אחיטוב, ובוודאי שלא בעניין אישי "ממשי". 7. בהתייחס לטענות המערערת בנוגע לניהול ההליך, טוענות המשיבות כי ערעור הפסלות ראוי לדחייה בשל מעשה בית דין. לטענתן, המערערת כבר טענה את טענותיה בעניין זה בבקשת פסלות קודמת שהגישה. משכך, נטען, יכולה הייתה המערערת להגיש ערעור על ההחלטה בבקשת הפסלות הקודמת, ומשלא עשתה כן, מנועה היא מלטעון את טענותיה שוב במסגרת בקשת פסילה חדשה. עוד טוענות המשיבות כי בשל מעשה בית דין נוסף יש לדחות את הבקשה. לטענתן, מלינה המערערת על העובדה שבית המשפט קבע כי המשיבות יגישו את תצהיריהן רק לאחר גמר עדויות המערערת. אולם, המערערת הגישה בקשת רשות ערעור כנגד ההחלטה, ובית משפט זה דחה את הבקשה, ובכך יש כדי להעיד על מעשה בית דין. עוד טוענות המשיבות כי מהות טענות המערערת אינו מקים עילת פסלות. לבסוף, מבקשות המשיבות כי יוטלו על המערערת הוצאות לדוגמא. 8. בהחלטתי מיום 14.4.08, נתבקשה השופטת אחיטוב, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיה בקשר לבקשת הפסלות, ואף להתייחס לטענה בדבר הקשר עם השר בר-און. בתגובתה מיום 15.5.08, התייחסה השופטת לשתי עילות הפסלות עליהן הושתתה בקשת הפסילה. האחת, אופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט, והשנייה הקשר בינה לבין השר בר-און. באשר לאופן ניהול המשפט, קבעה השופטת, כי הנימוקים שהעלתה המערערת בבקשת הפסלות הם אותם נימוקים שעלו בבקשת פסלות קודמת, ועניינם בהחלטות דיוניות, שהדרך לתוקפן היא באמצעות הגשת ערעור. באשר לעילה השנייה, קבעה השופטת כי מעולם לא פגשה את השר בר-און קודם להופעתו בפניה בבית המשפט. משיחה עם בעלה, ציינה, הובהר לה חד משמעית שאף הוא מעולם לא פגש את השר פנים אל פנים ומעולם לא שוחח עימו. עוד הבהירה השופטת כי מעולם לא היה ידוע לה על הקשר של השר בר-און לוועדה בה מכהן בעלה, וכי הפרטים נודעו לה רק מבקשת הפסילה. הוועדה הוקמה בהחלטה של ועדת השרים לענייני מדע וטכנולוגיה מיום 28.10.02, ומי שמינה את חברי הוועדה הינו ראש הממשלה על פי המלצת יושב ראש ועדת השרים. עוד ציינה השופטת כי בעלה, פרופ' ניב אחיטוב מונה כחבר בוועדה ביום 11.2.07, עת השר בר-און לא היה שר האוצר ולא היה מעורב במינויו. רק כחצי שנה לאחר מינוי בעלה לוועדה, ציינה השופטת, מונה השר בר-און לשר האוצר ובתוקף תפקידו הפך להיות חבר בוועדת השרים. כן ציינה השופטת כי השר בר-און אינו יושב ראש ועדת השרים, ולפיכך המלצתו אינה נדרשת למינוי חברי הוועדה. השופטת הוסיפה כי החברות בוועדה היא לתקופה של 3 שנים והיא פוקעת רק במקרה של ניגוד עניינים או היעדרות משלוש ישיבות רצופות או התפטרות. לפיכך, העירה, כי גם ליושב ראש הוועדה אין אפשרות להשפיע על כהונה של מי מחבריה, לאחר שנחתם כתב המינוי. עוד הוסיפה השופטת כי ממידע שמסר לה בעלה, יושב ראש הוועדה התפטר מתפקידו כסגן בכיר לחשב הכללי במשרד האוצר, ובשל כך מזה כחצי שנה נמצאת הוועדה בתהליך של פירוק והקפאה. עוד ציינה, כי לפרופסור אחיטוב אין כל עניין אישי בפעולות שר האוצר והמינוי לוועדה אינו מקנה לו טובת הנאה כלשהי. כן ציינה השופטת, כי אין כל קשר אישי או קרבה ממשית ואפילו רחוקה בין עד התביעה -השר בר-און - לבינה. 9. בהמשך לתגובת השופטת, הגישה המערערת בשנית בקשה להגשת עיקרי טיעון בכתב ולקיום דיון על-פה בפניי. לטענתה, במסמך ההערות שהוגש על ידי השופטת חסרה התייחסות למרבית הטענות שהועלו על ידי המערערת, אך הוא מכיל הודייה של השופטת בקשר שבין בעלה לבין השר בר-און. עוד נטען, כי למרות שהשופטת ערה לתלות בין בעלה לשר בר-און, היא לא ראתה לנכון לפסול עצמה ואף לא לחשוף את מה שהיה ידוע לה בעת הגשת בקשת הפסילה. המערערת מוסיפה וטוענת כי אין שופט יכול לטעון כי לא ידע פרטים כה מהותיים הקשורים במינויו של בן זוגו לתפקיד ידוע וגלוי. כן נטען כי השופטת מתעלמת מתפקידו של השר בר-און בוועדה, בהיותו אחראי אישית על וועדה זו. במובן זה, נטען, תלוי בעלה של השופטת בעד המרכזי, בהתנהלותו, החלטותיו, המשך עבודתו ועניינים הנוגעים לקידומו. כן נטען כי השופטת התעלמה מכך שבכתב המינוי של הוועדה נאמר כי המינוי הוא בהחלטת ממשלה שהשר בר-און היה חבר בה, ומחודש יולי 2007 היה אחראי על הוועדה בהיותו שר האוצר. עוד טוענת המערערת כי השופטת אינה מסבירה מדוע לא פורט ולא הוצהר על כל הידוע לה מיד עם קבלת הבקשה לפסילה, אז נודע לה לראשונה על קיום הקשר בין בעלה לשר בר-און, ואף בהחלטתה בבקשת הפסילה לא הצהירה על הידוע לה. 10. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. חלק מטענותיה של המערערת בבקשת הפסלות הנוכחית ובערעור שהוגש על ההחלטה בה הועלו בבקשת הפסלות הקודמת שהועלתה על ידה במהלך הדיון מיום 22.11.07. על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה לא הוגש ערעור, ומשהפכה החלטת בית המשפט בבקשת הפסלות הראשונה לחלוטה, אין המערערת יכולה לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין אותם עניינים במסגרת בקשת פסלות נוספת ובמסגרת הערעור הנוכחי (ראו: ע"פ 4778/99 רום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.8.1999); ע"א 11871/05 ח'טיב נ' בדארנה (לא פורסם, 5.4.2006)). טענות המערערת בדבר התערבות בית המשפט בחקירות העדים ובניהול הדיון, אין בהן כדי להצדיק העלאת אותן טענות במסגרת בקשת פסלות חדשה. יתרה מכך, הטענות החדשות הנסמכות על דברים שקרו עובר להגשת הפסלות הראשונה נגועות ממילא בשיהוי המונע העלאתן היום (ראו: תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). 11. לגופו של עניין, סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט קובע כי שופט לא ישב בדין אם: "יש לשופט עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין כספי ממשי או עניין ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו". "בן משפחה מדרגה ראשונה" כולל על פי ההגדרה שבסעיף גם בן זוג. על פי לשונו של הסעיף, לא די בקיומה של נגיעה כספית או אישית לשופט או לבן משפחתו, ויש להתחשב בשיעורה של הנגיעה ובאפשרות הממשית כי תוביל ליצירתו של משוא פנים מצד השופט (דין זה מקורו כבר בהלכה שקדמה לתיקון בחוק: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"פ 10360/02 בן אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.2003)). בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את ערכו של האינטרס באופן כללי ובאופן פרטני, את המיידיות שלו, את הוודאות שלו והיותו אינטרס ישיר או עקיף של השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 208 (2006)). 12. במקרה הנוכחי, אין כל בסיס לקבוע כי יש לשופטת או לבעלה עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו. עצם העובדה שפרופ' אחיטוב הינו חבר הוועדה אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה שהשר בר-און מונה לשר האוצר ולחבר בוועדת השרים לענייני מדע וטכנולוגיה רק בשלב מאוחר למינויו של פרופ' אחיטוב. כמו כן, מהחלטת ועדת השרים מיום 28.10.02 עולה כי בתפקיד יושב ראש הוועדה יכהן מנהל תכנית "ממשל זמין" במשרד האוצר, ולא שר האוצר עצמו. מקור הסמכות של הוועדה, כפי שמצויין בהחלטה, הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הפועל כמרכז פורום מנכ"לי משרדי הממשלה. עוד צויין בהחלטה כי המינויים לוועדה נעשים על ידי ראש הממשלה, על פי המלצת יושב ראש ועדת השרים, כאשר אחת הקבוצות מהן ימונו חברים הינה נציגי אקדמיה המתמחים בסוגיות הרלוונטיות. מהחלטת ועדת השרים עולה כי העובדה שפרופ' אחיטוב נמנה עם נציגי האקדמיה המתאימים לכהן בוועדה, אינה מצמיחה לו טובת הנאה כספית כלשהי; נהפוך הוא – מדובר במומחה בעל שם בתחומו שנבחר בשל כישוריו ויכולתו לתרום ולא בחבר ועדה המכהן בשל עניין אישי או זיקה פוליטית כלשהי. 13. זאת ועוד, אמנם על פי סעיף 77 א(א1)(2) לחוק בתי המשפט, עניין אישי ממשי של השופט בצד להליך, בבא-כוחו או בעד מרכזי, מקים עילת פסלות. כמו כן, עניין כספי ממשי או עניין אישי ממשי של בן משפחה של השופט בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא-כוחו, מקים אף הוא עילת פסלות. ואולם, מהוראות החוק עולה כי עניין כספי ממשי או אישי ממשי של בן משפחה מדרגה ראשונה של השופט בעד מרכזי, אינו מקים עילת פסלות, שכן "עד מרכזי" אינו מנוי בסיפא של הסעיף (ראו: מרזל, בעמ' 215). לפיכך, גם לוּ נכונה הייתה טענת המערערת לפיה יש לבן זוגה של השופטת עניין אישי ממשי בעד המרכזי (כך, לטענת המערערת), אין בכך כדי להקים עילת פסלות, קל וחומר כאשר השופטת בתגובתה שוללת כל קשר בינה ובין השר בר-און, ומוסיפה כי אף בעלה, לדבריו, מעולם לא פגש אותו או שוחח עימו ב"ארבע עיניים". בנסיבות אלה ברי כי טענותיה של המערערת הן חסרות כל יסוד ומוטב היה להן לו לא היו נטענות. 14. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בסיס לטענות המערערת בדבר קיומו של קשר בין בעלה של השופטת אחיטוב לבין השר בר-און, ובוודאי לא קשר מן הסוג שיש בו כדי להצדיק פסילתה של השופטת. טענותיה של המערערת אינן מעוגנות בעובדות ומשתמעת מהן רדיפה אישית של צד למשפט שאינו מרוצה מההחלטות הדיוניות המתקבלות בהליך (ראו והשוו: ע"א 3378/08 שובל הנדסה ובניין בע"מ נ' כב' השופטת ענת ברון (לא פורסם, 17.6.08)). ספק בעיני אם בראייתה של המערערת אכן נוצר חשש ממשי כי ישנו קשר בין בעלה של השופטת לבין השר בר-און, אשר מצביע על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיה. עם זאת, חשש זה, גם אם קיים, אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיבות. ניתנה היום, כ"ב באלול התשס"ח (22.9.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08015540_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il