מיטרוניקס בע"מ נ. GEFEG NECKAR ANTRIEBSSYSTEME GMBH

פסק-דין בתיק ע"א 1553/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1553/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא המערערת: מיטרוניקס בע"מ נ ג ד המשיבה: GEFEG – NECKAR ANTRIEBSSYSTEME GMBH ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) בת"א 1593-09 מיום 11.1.2016 תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשע"ז (10.7.2017) בשם המערערת: עו"ד דוד זילר; עו"ד יפעת פגיס-גלמן; עו"ד יותם בלאושילד בשם המשיבה: עו"ד רון עוזרי פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על פסק הדין של בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) שקיבל תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם בין המשיבה למערערת. 1. המערערת היא חברה ציבורית המאוגדת בישראל ומתמחה בפיתוח רובוטים לניקוי בריכות שחייה. המשיבה היא חברה המאוגדת בגרמניה המייצרת מנועים חשמליים, אשר סיפקה מנועים למערערת. ביום 21.12.2005 חתמו הצדדים על הסכם מסגרת (להלן: ההסכם) אשר נועד, בין היתר, ליתן למערערת מחירים אטרקטיביים לרכישת מנועים מהמשיבה, כתלות בכמות המנועים שיירכשו. הנספח להסכם הוא טבלה המתארת תלות בין מחיר יחידה לבין כמות היחידות הנרכשות בעונה, כך שככל שכמות המנועים הנרכשת גדולה יותר יהא מחיר יחידה נמוך יותר. במסגרת ההסכם התחייבה המערערת לעשות מאמץ לרכישת הכמות הגדולה ביותר המתוארת בנספח להסכם בכל עונה; בעוד שהמשיבה התחייבה לספק את היחידות הנדרשות בסכומים המצוינים בנספח. עוד נקבע כי ההסכם יחול החל מיום 1.7.2005 ועד ליום 30.6.2008; כי תוקפו יוארך באופן אוטומטי גם לאחר המועד האמור, אלא אם יוסכם אחרת בין הצדדים; וכי התנאים והכמויות משנת 2008 יהיו בתוקף עד להסכמה אחרת. יצוין כי עובר לחתימת ההסכם התקיימה התקשרות עסקית ממושכת בין המערערת לבין המשיבה, על גלגוליה המשפטיים השונים. 2. בתחילת כל תקופה מוגדרת העבירה המערערת למשיבה תחזית תקופתית בה פורטו כמויות וסוגי המנועים אותם מתכוונת המערערת להזמין במהלך אותה תקופה – וזאת הן עובר לעריכת ההסכם הן לאחריה. במוקד הדיון שתי תחזיות שהעבירה המערערת למשיבה – האחת, תחזית רבעונית לתקופה שבין ינואר לבין מרץ 2007 שהעבירה המערערת למשיבה ביום 3.11.2006, שלפיה המערערת עתידה לרכוש בתקופה האמורה 26,814 מנועים מהמשיבה; השנייה – תחזית שנתית לתקופה שבין נובמבר 2007 לבין אוקטובר 2008 שהעבירה המערערת למשיבה ביום 11.10.2007, שלפיה המערערת עתידה לרכוש בתקופה האמורה 14,638 מנועים. בפועל, רכשה המערערת מהמשיבה בשתי תקופות אלה כמות פחותה באופן משמעותי מזו שצוינה בתחזיות האמורות. עוד יצוין, כי ביני לביני, ביום 9.11.2006 שיגר המנכ"ל הטכני של המשיבה הודעת דואר אלקטרוני למנכ"ל ולמנהל הרכש של המערערת בה הבהיר כי בשל עליית מחירי חומרי הגלם על המשיבה להעלות את מחירי המנועים בשיעורים כאלה ואחרים, כאשר עליית המחירים תחול על משלוחי המנועים שיבוצעו החל מיום 1.1.2007 (להלן: הודעת עליית המחירים). 3. בהמשך, הגישה המשיבה נגד המערערת תביעה בטענה כי זו האחרונה הפרה את ההסכם בכך שלא קיימה את התחייבותה לרכוש מהמשיבה את כמות המנועים שפורטה בתחזיותיה ועברה להתקשר מול יצרנים אחרים, ובכך הותירה את המשיבה עם מלאי של חלפים עודפים המותאמים לדרישות המערערת בלבד, וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת כדין על ביטול ההסכם. המשיבה העמידה תביעתה על סך מיליון יורו. המערערת מצדה הגישה תביעה שכנגד בגדרה טענה כי ההסכם הופר עם שליחת הודעת עליית המחירים מטעם המשיבה, ועל כן בוטל. נטען כי בשל כך נאלצה המערערת להתקשר במהירות עם יצרנים סינים, אשר סיפקו לה מנועים שסבלו מתקלות סדרתיות שונות. בגין האמור, כך נטען, נאלצה המערערת לשאת בהוצאות ישירות בסך 600,000 דולר, ועל כן העמידה את הסעד הנתבע במסגרת התביעה שכנגד על סכום זה. מכל מקום נטען, כטענת הגנה לתביעתה של המשיבה, כי לתחזיות התקופתיות שנשלחו מטעם המערערת לא היה תוקף מחייב. 4. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה התקשרות ארוכת טווח מסוג "חוזה יחס" – מודל חוזי המתאפיין בגמישות ודינאמיות. זאת, משנקבע כי ההתקשרות האמורה החלה לכל הפחות כעשור לפני שנסתיימה, על אף שעוגנה בכתב רק עם עריכת ההסכם. בהקשר לכך נדחתה טענת המערערת שלפיה נוכח העובדה שמפעל המשיבה החליף בעלות מספר פעמים היחסים בין הצדדים החלו רק בשנת 2004, תוך שנקבע כי העברת הבעלות לא קטעה את היחסים המסחריים בין הצדדים ולא שינתה ממהותם ומנוהגם. עוד נקבע, כי ההתקשרות בין הצדדים היוותה חלק משמעותי מפעילות המשיב; וכי למרות שהתחזיות התקופתיות אינן נזכרות בהסכם, הן בעלות תוקף מחייב נוכח הסתמכות הצדדים עליהן והנוהג שהתפתח ביחס אליהן, בכפוף לסטיות מתקבלות על הדעת. בית משפט קמא הבהיר כי גם חוזה יחס ניתן לביטול על ידי מתן הודעה זמן סביר מראש, בהתאם לנסיבות כל מקרה. נקבע כי בענייננו, על אף קבלת הודעת העלאת המחירים לא שלחה המערערת למשיבה הודעה על ביטול ההסכם ועל כן באותה העת המשיך ההסכם לעמוד בתקפו. עוד נקבע, כי ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לסיומה במהלך חודש אוקטובר 2008 עת חדלה המערערת להזמין מנועים מהמשיבה, ובכך זנחה והפרה את ההסכם ללא מתן הודעה על ביטולו. בהקשר לכך, נדחתה טענת המערערת כי לאחר מתן הודעת העלאת המחירים ביטלו הצדדים את ההסכם בהסכמה והמשיכו בהתקשרותם בהתאם לתנאים שנקבעו באופן פרטני ביחס לכל עסקה ועסקה. בהקשר לכך נקבע, כי בפועל הצדדים המשיכו בהתקשרות ביניהם באותו האופן; וכי מחירי היחידות לאחר מתן הודעת העלאת המחירים תואמים את המחירים הקבועים בהסכם, ומכאן שהצדדים לא זנחו את ההסכם והמשיכו לפעול לפיו. נוכח האמור, פנה בית המשפט המחוזי לבחינת הסעדים להם זכאית המשיבה בעקבות הפרת ההסכם על ידי המערערת. תחילה נקבע, כי נוכח היקפה ומרכזיותה של ההתקשרות בין הצדדים זכאית המשיבה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ביטול ההסכם מטעם המערערת, באופן שמנע ממנה להיערך כראוי להשלכות הפסקת ההתקשרות. לאחר שעמד על השיקולים השונים הדרושים לעניין, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעמיד את פרק הזמן בו היה על המערערת להודיע למשיבה מראש על ביטול ההסכם על שנה, ובגין תקופה זו זכאית המשיבה לפיצויים. עוד נקבע, לאחר סקירת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים וראיות נוספות שהוגשו בעניין זה, כי המנועים שסיפקה המשיבה למערערת אינם "מוצרי מדף" כי אם מוצרים ייחודיים שהותאמו לדרישות המערערת, וכי לא ניתן היה למכרם או את רכיביהם לצדדים שלישיים. בית המשפט אימץ את טענות המשיבה לעניין היקף ושווי המלאי העודף שנותר בחזקתה בעקבות הפרת ההסכם נוכח התחזיות המוטעות שהעבירה המערערת, כמו גם את טענותיה לעניין פערי התמחור שנוצרו עקב תמחור המנועים שנרכשו בהתאם לכמויות שהועברו בתחזיות ולא בהתאם לכמות היחידות שנרכשו בפועל. בצד זאת, נדחו טענות המשיבה לעניין הוצאות אחסנת המלאי, ונמצא כי אין לפסוק לה פיצוי בגינן. נוכח האמור פסק בית המשפט את הסעדים הבאים: (-) בגין המלאי העודף שנותר למשיבה נפסק לזכותה סך של 415,384 יורו. נקבע כי סכום זה עומד על סך 2,216,240 ש"ח לפי שער החליפין יורו/ש"ח נכון ליום 30.12.2008; וכי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין מיום 30.12.2008, ועד למועד תשלומו בפועל. (-) בגין פערי התמחור לעונת 2006-2007 נפסק לזכות המשיבה סך של 163,656 יורו. נקבע כי סכום זה עומד על סך 942,069 ש"ח לפי שער החליפין יורו/ש"ח נכון ליום 2.7.2007; וכי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין מיום 30.6.2007, ועד למועד תשלומו בפועל. (-) בגין פערי התמחור לעונת 2007-2008 נפסק לזכות המשיבה סך של 296,371 יורו. נקבע כי סכום זה עומד על סך 1,581,258 ש"ח לפי שער החליפין יורו/ש"ח נכון ליום 30.12.2008; וכי סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין מיום 30.12.2008, ועד למועד תשלומו בפועל. לבסוף, נדחתה התביעה שכנגד שהגישה המערערת. נקבע כי המערערת היא שהפרה את ההסכם עם המשיבה ולכן האחרונה אינה צריכה לשאת בנזקים שנגרמו למערערת ממעבר להתקשרות עם ספק אחר; וכי ממילא המערערת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים במסגרת תביעתה שכנגד. המערערת חויבה בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 350,000 ש"ח. 5. מכאן הערעור דנא. המערערת חוזרת בערעורה ובסיכומיה על טענותיה לפיהן ההסכם בוטל דה-פקטו בהסכמת הצדדים עם משלוח הודעת העלאת המחירים ובהתחשב בסירובה להודעה זו. לטענתה, עם זניחת ההסכם המשיכו הצדדים בקשר המסחרי ביניהם במתכונת של הזמנות פרטניות במנותק מההסכם שבוטל. עוד נטען, בין היתר, כי ממילא לא היה מקום לראות בתחזיות התקופתיות ששלחה המערערת כבעלות תוקף מחייב, שכן עסקינן בכלי עזר בלבד שנועד לאפשר למשיבה להיערך בהתאם. בטיעון על פה התמקדה המערערת בטיעונים נוספים, שתקפים להשקפתה גם אם בית משפט זה לא ימצא לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, ובכלל אלה נושא המלאי ונושא פערי התמחור. מכל מקום נטען, כי כתנאי לפיצויים שנפסקו בגין שווי המלאי שנותר באמתחתה של המשיבה, היה מקום להורות למשיבה להעביר את המלאי עצמו למערערת, שאחרת עסקינן בכפל פיצוי. בצד האמור, נטען כי לא היה מקום להמיר את הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה ביורו לשקלים על פי שער החליפין ביום היווצרות העילה, כי אם היה צורך לעשות כן על פי שער החליפין ביום מתן פסק הדין. בנקודה אחרונה זו קיימת – בשלב הנוכחי – הסכמה בין בעלי הדין. 6. המשיבה מצדה טוענת כי יש לדחות את כל טענות המערערת, לבד מהטענה בדבר מועד המרת מטבע היורו לשקלים, תוך שהיא סומכת ידה על קביעות בית המשפט המחוזי. 7. לאחר ששקלנו את הנמקתו המפורטת של בית המשפט המחוזי ואת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי ככלל, ולמעט הנושאים עליהם נעמוד להלן, אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כי אלה תומכים במסקנה המשפטית וכי לא ניתן לגלות בה טעות שבדין. על כן מצאנו לדחות את עיקר הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בצד האמור, מצאנו כי פסק הדין טעון שינוי בנקודות הבאות: (א) המרת הפיצוי תיעשה לפי שער החליפין ביום מתן פסק הדין (ולא כפי שנקבע בפסק הדין), וזאת, כאמור, בהסכמת הצדדים. (ב) הגם שטענת המערערת לפיה היה על בית המשפט קמא להורות על העברת המלאי אליה נטענה לראשונה בשלב הערעור כ-11 שנים לאחר שההסכם נזנח על ידי המערערת; הרי משנמצא כי המלאי עודו בחזקת המשיבה, וכי זו מסכימה, נוכח אפיוניו הייחודיים, להשיבו – יש להעמיד את המלאי לרשות המערערת. בנושא זה, ועל אף טענת המשיבה, לא מצאנו כי יש לחייב את המערערת בדמי אחסון המלאי. המערערת תודיע למשיבה בכתב תוך 45 יום אם רצונה לעשות שימוש במלאי, שאם לא כן לא תהא על המשיבה חובה להמשיך ולשמור על המלאי לטובת המערערת. (ג) בהינתן – בין היתר – האמור בסעיף 7(א) לעיל, מצאנו להפחית מסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בו חויבה המערערת (ועליו השיגה בערעורה) ולהעמידו על סכום כולל של 250,000 ש"ח (חלף 350,000 ש"ח). אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏י"ז בתמוז התשע"ז (‏11.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16015530_M11.doc גב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il