יקיר גואל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1552/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1552/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז המערער: יקיר גואל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ) בת"פ 46015-02-14 מיום 12.1.2015 תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשע"ה (3.6.2015) בשם המערער: עו"ד מוטי נווה בשם המשיבה: עו"ד יעל ביטון פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפניי ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ) שלפיו על המערער יושת עונש של 32 חודשי מאסר בפועל (במצטבר לכל עונש מאסר בפועל אחר שמרצה המערער), בניכוי 30 ימים מימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי בתנאים שפורטו בגזר הדין; וקנס כספי בסך של 7,000 ש"ח, לתשלום בעשרה תשלומים. 1. המערער ואחרים הורשעו על פי הודאתם בגדר הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירות בנשק (סחר בנשק) לפי סעיף 144(ב2) לחוק זה. כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים בפרשה אחת של סחר בנשק. בשני האישומים הייתה מעורבות של סוכן סמוי שהופעל על ידי משטרת ישראל (להלן: הסוכן) אשר בינו לבין המערער הייתה היכרות מוקדמת. לפי האישום שיוחס למערער (נאשם 1 בכתב האישום), בתאריך 1.1.2014 הוא נפגש עם הסוכן. בפגישה שמע המערער שיחת טלפון בין הסוכן לבין המפעיל, שבה התבקש הסוכן לרכוש אמצעי לחימה (להלן: אמל"ח). הסוכן סיפר למערער כי הוא מעוניין לרכוש נשק עבור דודו שגר בחיפה, שהוא עבריין, ולו אויבים רבים. המערער אמר לסוכן כי יוכל להשיג עבורו אמל"ח. בתחילה הציע המערער לסוכן מטען חבלה תמורת סך של 30,000 ש"ח. בהמשך, הודיע המערער לסוכן כי יוכל לספק לו במקום מטען החבלה, רובה מסוג קלצ'ניקוב (להלן: הנשק). לאחר משא ומתן סוכם כי המחיר עבור הנשק יעמוד על סך 26,000 ש"ח. לפיכך נטען בכתב האישום כי באירועים אלה, קשר המערער קשר עם נאשם 5, לספק לסוכן את הנשק, ובהמשך, כפי שיתואר להלן, הצטרפו לקשר נאשמים 2 ו-3. 2. עוד לפי כתב האישום המתוקן, ביום 14.1.2014 הגיע הסוכן עם סך של 26,000 ש"ח לבית המערער. המערער הזמין את נאשם 5, וביחד נסעו עם הסוכן לטייבה, כאשר בדרך הצטרף נאשם 2, ונסע ברכב אחר. השלושה נסעו לטייבה, לביתו של נאשם 3. הסוכן ביקש לראות את הנשק, ונכנס ביחד עם המערער ונאשמים 3 ו- 5 לבית, שם המתין נאשם 2. הנאשם 2 הוציא מקופסת קרטון נשק מסוג קארל-גוסטב, וביחד עם נאשמים 3 ו- 5 הסביר לסוכן אודות הנשק. משגילה הסוכן כי אין מדובר בקלצ'ניקוב כפי שסוכם, יצר קשר עם מפעילו ובהוראתו רכש את הנשק תמורת 22,000 ש"ח. הסוכן מסר את הכסף למערער, וזה חילק אותו בין חלק מהנוכחים. נאשם 3 ספר את הכסף שקיבל מהמערער, וציין כי קיבל 14,000 ש"ח. נאשם 3 הניח את הנשק בקופסא בתא המטען של רכב הסוכן, ואמר לו כי במידה ולסוכן יהיו עוד "עסקים" יפנה אליו "לבד", הנחה אותו להיות בקשר עם נאשם 2 ומסר לו את מספרי טלפון שלו ושל נאשם 2. בהמשך שילם המערער לסוכן 800 ש"ח עבור התיווך בעסקה, וביקש ממנו כי ימחק את התמונה שצילם קודם לכן. להשלמת התמונה יוער כי המערער הורשע, במסגרת הליך אחר ובהסדר טיעון, בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר הספקה סמים מסוכנים לפי סעיפים 13 ו-19 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, סיוע להספקת סמים מסוכנים לפי סעיפים אלה, ובעבירה של קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. ביום 6.7.2014 גזר בית המשפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד"ר י' ליבדרו) על המערער עונש של 19 חודשי מאסר בפועל (ראו ת"פ 16409-02-14; (להלן: התיק הנוסף)). בתוך כך הופעלו שלושה מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המערער, האחד בן 6 חודשים, במצטבר, ושתי תקופות נוספות בנות 5 ו-10 חודשים, הופעלו בחופף. ברקע לדברים אציין כי גם בתיק אחרון זה הופעל הסוכן המשטרתי הנזכר לעיל. יחד עם זאת, למעט המערער שהיה נאשם בשני כתבי האישום דנן, מדובר בשתי פרשות נפרדות, הנוגעות לעבירות שנעברו במועדים שונים ובכתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים שונים (מלבד המערער כאמור). 3. בגדר הסדר הטיעון שעניינו כתב האישום שלפנינו, הצדדים הסכימו כי המערער יודה בכתב האישום המתוקן, והם יעתרו במשותף כי יושת עליו עונש מאסר בפועל בן 32 חודשים. עוד הוסכם כי המשיבה תעתור לכך שהמערער יישא את עונש המאסר במצטבר לעונש מאסר בגין עבירות הסמים שהושתו עליו בתיק הנוסף וכי לא ינוכו "ימי מעצר חופפים"; וכי ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה בנושאים אלה. 4. בטיעונים לעונש בבית המשפט קמא טענה המשיבה כי בית המשפט שגזר את דינו של המערער בתיק הנוסף הורה ממילא על חפיפת חלק מעונשי המאסר על תנאי שהופעלו, ומשכך אין מקום להורות על הפעלת עונשי מאסר בחופף ועל ניכוי תקופת המעצר החופפת, גם במסגרת גזר הדין דנן. מנגד עתר בא כוח המערער לנכות את ימי המעצר ולחפוף את עונש המאסר, לזה בו נושא המערער בתיק הנוסף. לטענתו, הרקע לביצוע העבירות במקרה דנן היה היכרותו המוקדמת של הנאשם עם הסוכן ומצבו הכלכלי הקשה, אשר הובילו אותו גם להסתבכות בתיק הנוסף. 5. בגזר דין מיום 12.1.2015 אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ט' חיימוביץ) את הסדר הטיעון. בית המשפט קמא שקל את חומרת העבירות, עברו הפלילי של המערער (אשר בצד התיק הנוסף, כולל שש הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש, ואלימות), ונסיבותיו האישיות. נקבע כי על רקע חומרת העבירות מזה, ותיקון כתב האישום ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים מזה, הסדר הטיעון סביר, למרות היותו מקל. בצד האמור, לעניין ניכוי ימי המעצר החופף, קבע בית המשפט כי תקופת המעצר בגין התיק הנוסף נוכתה מתקופת המאסר שנגזרה על המערער באותו תיק. הוטעם כי אם ינוכו ימי המעצר שריצה הנאשם בגין תיק זה מתקופת מאסרו, משמעות הדבר תהיה ניכוי כפול. באשר ליחס בין תקופות המאסר השונות הפנה בית המשפט להוראת סעיף 45 לחוק העונשין ועמד על הניתוח הנורמטיבי של השיקולים אותם אמור בית המשפט לבחון במסגרתו, כמו גם על השיקולים הקשורים בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי. בית המשפט הזכיר כי בתיק הנוסף נדון המערער, במסגרת הסדר הטיעון, לעונש של 19 חודשי מאסר בפועל, במסגרתו הופעלו שלושה מאסרים מותנים, אחד מהם במצטבר, והשניים האחרים בחופף. להשקפתו, חפיפה נוספת של העונש שהושת בהליך כאן, תאיין את המימד העונשי ההרתעתי, ואת עקרון ההלימה, וזאת בשים לב לחומרת העבירות שבהן עסקינן. עם זאת, הורה בית המשפט – בשים לב לכך שמדובר במאסרו הראשון של המערער – "על ניכוי חודש אחד, וזאת לפנים משורת הדין". 6. הערעור שלפנינו נסב על הכרעת בית המשפט בדבר הצטברות המאסרים, ובדבר אי ניכוי ימי המעצר. המערער מלין על כך שהאישומים בעבירות הסמים ובעבירות הנשק לא צורפו לכתב אישום אחד, ועל חומרת העונש המצטבר שהושתה עליו, בהשוואה לנאשמים האחרים בפרשה. אשר לנסיבות ביצוע העבירה נטען, בתמצית, כי חלקו של המערער בפרשה היה מצומצם יחסית; וכי האישומים שבהם הורשע הם למעשה פרשה אחת שהיא פועל יוצא של הפעלת הסוכן. לטעמו עברו הפלילי אינו מכביד, ולא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, ובכלל זאת לעובדה שהוא מרצה לראשונה בחייו עונשי מאסר בפועל. עוד טוען המערער כי העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת ויש מקום להורות על חפיפה בין עונשי המאסר השונים בהם הוא נושא, כמו גם על ניכוי ימי המאסר. המשיבה מצדה סומכת ידיה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מנימוקיו. 7. לאחר ששקלנו את טיעוניהם המפורטים של הצדדים לא ראינו להתערב בגזר הדין המנומק של הערכאה הדיונית. ראשית יש לזכור כי נקודת המוצא בענייננו היא הסדר טיעון "סגור" בין הצדדים, שתולדתו – בין היתר – עונש מאסר בפועל בן 32 חודשים. בנתון לאמור לא יכולה להישמע מפי המערער טענה שלפיה העונש שלגביו הסכים בהסדר הטיעון מחמיר עמו, לעומת השותפים האחרים לכתב האישום נוכח חלקם בפרשות נושא כתב האישום. 8. השאלות העומדות להכרעתנו מוגבלות אפוא לנושא החפיפה בין המאסרים השונים ולשאלת ניכוי ימי המעצר. לא מצאנו כי הגשת כתבי אישום נפרדים בגין עבירות הסמים מזה ובגין עבירות הנשק מזה, נגועה בפגם שיש בו כדי להביא לחפיפה בין העונשים. כפי שהבהירה המשיבה, גם אם פעילות הסוכן עומדת ברקע שתי הפרשות, מדובר בפרשות נפרדות, שהתרחשו במועדים אחרים, ו"הנפשות הפועלות" בהן היו שונות (מלבד המערער). משזוהי נקודת המוצא לדיוננו, יפים לשאלת החפיפה בין העונשים דבריו של חברי, השופט מ' מזוז, לפיהם עקרון ההלימה, שנקבע כאמור כעקרון המנחה בענישה, מחייב כי לכל מעשה עבירה בגינו הורשע הנאשם יינתן ביטוי הולם בקביעת עונשו, בעיקר כאשר מדובר באירועים נפרדים. במקרים כאלה, חפיפת עונשים אינה מתיישבת לכאורה עם עקרון ההלימה, ובעיקר ככל שמדובר בחפיפה מלאה של עונשים, ומחייבת הנמקה משכנעת (ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (22.2.2015)). בענייננו הנמקה כזו אינה קיימת; ההיפך הוא הנכון, בית המשפט המחוזי עמד נכוחה על הטעמים בגינם אין עילה במקרה זה לחפיפה בין עונשי המאסר. גם הנמקתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה אין מקום ל"ניכוי כפול" של ימי מעצר, שכבר נוכו בגין התיק הנוסף, עומדת במבחן הביקורת הערעורית ואיננו רואים לשנות מגזר הדין גם בנקודה זו. 9. סיכומם של דברים לא מצאנו עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, ואנו דוחים את הערעור. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשע"ה (‏4.6.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15015520_M01.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il