פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1551/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלונית 6. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 14.2.2023 בעמ"ש 9599-11-22 שניתנה על ידי סגנית הנשיאה ו' פלאוט בשם המערערים: בעצמם פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט; להלן: המותב) מיום 14.2.2023 בעמ"ש 9599-11-22 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. המערערת 1 (להלן: המערערת) והמשיבים 5-1 הם אחים שירשו חלקים שווים מהזכויות בדירת הוריהם המנוחים (להלן: הדירה והמנוחים בהתאמה); המערערים 4-2 הם ילדיה של המערערת. בין הצדדים התגלע סכסוך, והמשיבים 5-1 הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בה עתרו, בין היתר, לסילוק ידם של המערערים מן הדירה, בטענה כי פלשו אליה ללא הסכמה (תמ"ש 10702-06-18; להלן: תביעת הסילוק). במהלך הדיונים שנערכו בתביעת הסילוק הסכימו הצדדים כי הדירה תימכר בדרך של התמחרות וכי התמורה שתתקבל תחולק בין הצדדים בהתאם לחלקם בעיזבון. בהמשך לכך מונה המשיב 6 כמנהל עיזבונם של המנוחים (להלן: מנהל העיזבון). המשיבה 5 זכתה בהתמחרות, ולאחר זכייתה הודיעו המשיבים 5-1 כי הצעת המשיבה 5 הוגשה גם בשם המשיבים 4-1. המערערים התנגדו לאמור בהודעה, וביום 16.6.2020 התקיים דיון נוסף בתביעה, שבמהלכו הגיעו הצדדים להסכמות שונות שקיבלו תוקף של החלטה (השופטת י' גרינוולד-רנד). ביום 2.7.2020 הגיש מנהל העיזבון בקשה לאישור הסכם מכר בהתאם לתוצאות ההתמחרות (להלן: הסכם המכר), אולם המערערים התנגדו לאישורו בטענה שהוא מנוגד להסכמות מיום 16.6.2020. הסכם המכר אושר ביום 20.7.2020, והמערערת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 54849-07-20). בתום דיון שהתקיים בערעור ביום 24.2.2021 (השופטים מ' נד"ב, צ' ויצמן וע' נאוי), ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שלפיה, בין היתר, יוחזר הדיון בתביעת הסילוק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שידון בטענות המערערת נגד ההסכם. ההליך הוחזר למותב שדן בתביעת הסילוק, אשר דחה ביום 2.9.2021 את התנגדותם של המערערים לאישור הסכם המכר, וקבע כי ההסכם מבטא את עיקרי ההסכמות מיום 16.6.2020. ערעור שהגישה המערערת על החלטה זו נדחה ביום 26.6.2022 על ידי בית המשפט המחוזי (עמ"ש 37563-10-21; השופטות ו' פלאוט, ר' שמולביץ וע' כהן; להלן: הערעור השני בתביעת הסילוק), ובקשת רשות ערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי – נדחתה אף היא (בע"מ 6069/22; השופט א' שטיין). תביעת הסילוק המשיכה להתנהל, וביום 19.7.2022 נחתמה פסיקתה המורה על פינוי המערערים מן הדירה לאלתר (להלן: ההחלטה בעניין הפסיקתה). בסמוך למועד מתן ההחלטה בעניין הפסיקתה הגישו המערערים בקשה לפסילת השופטת גרינוולד-רנד מלדון בתביעת הסילוק ומהליך נוסף שהתנהל בין הצדדים בקשר לדירה (תמ"ש 49417-12-19). הבקשה נדחתה ביום 5.9.2022 וערעור שהגישו המערערים על דחיית בקשת הפסלות נדחה בפסק דיני מיום 15.9.2022 (ע"א 6068/22). ביום 6.11.2022 הגישו המערערים את ההליך נושא הערעור דנן, שעניינו ערעור על ההחלטה למתן פסיקתה. המשיבים 5-1 הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף, וטענו, בין היתר, כי למערערים אין זכות ערעור על ההחלטה האמורה. בקשה זו נדחתה ביום 25.11.2022 (השופט א' סתיו). בהמשך, הגישו המערערים מספר בקשות שעניינן עיכוב ביצוע ההחלטה בעניין הפסיקתה, אשר נדחו ביום 26.12.2022 (השופטת פלאוט; להלן: ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע). בפתח הדברים ציינה השופטת פלאוט כי "סיכויי הערעור, הרי שהם נמוכים, אם בכלל קיימים", וזאת מהטעם שעניינם של הצדדים נדון בשתי ערכאות ערעור והפך לחלוט. עוד נקבע כי המערערים עצמם ציינו בבקשותיהם כי הדירה כבר פונתה, וכי אף אם קיימת מחלוקת בשאלה אם מלוא התמורה בגין הדירה שולמה למערערת – אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הפינוי, שכן מדובר במחלוקת כספית במהותה, ובהקשר זה צוין כי בערכאות הערעור נקבע ש"המערערת עצמה מודה כי אין חשש לקבלת חלקה בתמורת המכר". ביום 31.1.2023 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך הערעור על הפסיקתה. בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, כי הקביעה בדבר סיכויי הערעור מעידה שדעת השופטת "נעולה" באופן שיוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. לעמדת המערערים, הדבר נלמד הן מההתבטאות כשלעצמה, והן מהפער בין החלטה זו להחלטה שלא לסלק את ערעורם על הסף – המלמדת שהערעור בעניין הפסיקתה אינו חסר סיכוי. לצד זאת, טענו המערערים כי בהחלטות המותב בהליך הערעור על הפסיקתה ובערעור השני בתביעת הסילוק נפלו שגיאות ואי-דיוקים שונים, המלמדים אף הם על כך שדעת המותב "ננעלה", וכי עדות נוספת לעמדתו של המותב ניתן למצוא בסירובו לתת לחלק מהמערערים לטעון בהליך קודם שהתקיים בין הצדדים. עוד טענו המערערים כי החלטת המותב סותרת התבטאויות קודמות שלו ביחס לסוגיות שבמחלוקת, וכן את קביעת השופטים בדיון מיום 24.2.2021 בערעור בעניין הסכם המכר, לפיה "ההסכם לא תואם את ההסכמות". לבסוף, טענו המערערים כי המותב התעלם מטענותיהם ביחס לפגמים שנפלו בהחלטה בעניין הפסיקתה, והוסיפו כי אין מקום שהחלטת השופטת גרינוולד-רנד תיבחן על ידי המותב, מאחר שיש להם חברה משותפת, ומאחר שקיימת חפיפה בין רשימות המניעות שלהם. המשיבים התנגדו לבקשת הפסלות, וביום 14.2.2023 דחה המותב את הבקשה. בפתח הדברים צוין כי בבקשות לעיכוב ביצוע נדרש בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות. משכך, ובהינתן שסיכויי הערעור ומאזן הנוחות נדונו בהרחבה – אין בקביעה שסיכויי הערעור הם "נמוכים, אם בכלל קיימים" כדי להביא למסקנה שדעת המותב "ננעלה". בהקשר זה הוסיף המותב כי הקביעה בדבר סיכויי הערעור "ניתנה בשלב מקדמי, במסגרת החלטת ביניים, החלטה זמנית, ובטרם בירור ההליך לגופו"; וכי ניתן ללמוד שדעת המותב לא "ננעלה" מן העובדה שבחר לבקש תשובה לערעור ולקיים בו דיון – חרף הסמכות המוקנית לו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לדחות את הערעור בלא תשובה, אם סבר שאין לערעור כל סיכוי להתקבל. עוד נקבע כי הטענות בדבר שגיאות שנפלו בהחלטות המותב הן טענות "ערעוריות" שיש לבררן בהליכי ערעור מתאימים, ולא בהליך פסלות שופט. המותב הוסיף כי בקשת הפסלות היא למעשה ניסיון לבחור מותב "במסווה של בקשת פסלות", והבהיר כי אין לו כל היכרות אישית עם הצדדים לערעור "ובוודאי שאין מדובר בחשש למשוא פנים בניהול המשפט". מכאן הערעור שלפניי, שבו מבקשים המערערים להורות על פסילת המותב מלדון בערעור בעניין הפסיקתה, וכן על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לשם בירור מחדש של הממצאים העובדתיים, אשר לטענתם מבוססים על שגיאות שנוצרו עוד בתביעת הסילוק – באופן שהוביל ל"טעות נגררת" בהליכים הבאים. בעיקרו של דבר, המערערים חוזרים על עיקר הטענות בבקשת הפסלות, ומטעימים כי הקביעה בדבר סיכויי הערעור מהווה הבעת דעה "מוקדמת 'נעולה' ומוצהרת" ביחס לתוצאות הערעור. עוד טוענים המערערים כי דעתו של המותב "נעולה בין היתר על רקע בין אישי". המערערים מוסיפים ומפנים להחלטות דיוניות שונות, וכן להתנהלות המותב בדיון שהתקיים בהליך הערעור השני בתביעת הסילוק, שלטענתם לא נתן למערערים 2 ו-4 רשות הדיבור; ולקביעת המותב באותו הליך לפיה טענותיהם הועלו בחוסר תום לב. לטענתם, ההחלטות מלמדות כי למותב דעה "מוקדמת ושגויה" בעניינם, והם מוסיפים כי הם אינם מלינים רק על דעתו "הנעולה" של המותב, אלא גם, כאמור, על "התנהלות[ו] כלפיהם" במהלך הדיונים. עיינתי בטענות המערערים ובנספחים שצורפו, ובאתי לכדי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסלות שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפיו, יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות כאלה, אף לא בדוחק. טענות המערערים הנוגעות לערעור השני על תביעת הסילוק, הועלו בשיהוי כבד אשר די בו כדי לדחותן. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי בקשה לפסלות שופט "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (ההדגשה נוספה). בענייננו, המערערים מתייחסים לאירועים שהתרחשו בהליך שהסתיים ביום 26.6.2022. ככל שהמערערים סברו כי במועד זה קמה עילת פסלות כלפי המותב, הרי שהיה עליהם להעלותה מיד, או למצער מיד לאחר שנודע להם כי ההליך דנן נותב לטיפולו של המותב – דהיינו, ביום 7.11.2022, שבו נתן המותב החלטה הקובעת דיון מקדמי בהליך. עם זאת, המערערים המשיכו להתדיין בפני המותב בעניין בקשת עיכוב הביצוע, מבלי לטעון ולו ברמז כי הם סבורים שקמה עילת פסלות – ורק לאחר שבקשתם נדחתה – הגישו את בקשת הפסלות. לא אחת נפסק כי עילת פסלות אינה "נשק סודי" שאותו רשאי בעל דין לשמור לעת מצוא (ראו: ע"א 2435/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (30.8.2022)), ובענייננו, עיתוי הגשת הבקשה יוצר את הרושם כי בקשת הפסילה הוגשה מיד לאחר שניתנה החלטה שלא נשאה חן בעיניי המערערים (השוו: ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)). באשר לדברי המותב בהחלטתו בעניין עיכוב הביצוע: כפי שנפסק בעבר, אין בהכרעת בית המשפט בהחלטות ביניים כשלעצמן כדי להקים עילת פסלות – ויש לבחון בכל מקרה לגופו האם ההחלטה מעידה על כך שהמותב "נעל" דעתו ביחס להמשך ההליך (ראו מיני רבים: ע"א 8076/19 ‏KM TEH MANAGEMENT LLC‏ נ' קרוניץ, פסקה 6 (30.12.2019); ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 11 (13.1.2022)). בענייננו, המותב הביע עמדה לכאורית באשר לסיכויי הערעור בעת שנדרש לבקשה לעיכוב ביצוע הפסיקתה. המותב קבע כי אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע הפסיקתה, בין היתר נוכח סיכויי הערעור הנמוכים, והוא הוסיף וציין כי אין "מדובר בסעד בלתי הפיך, שכן [...] המחלוקת הינה כספית בלבד". בהקשר זה הדגיש המותב כי הפסיקתה אינה מתייחסת לטענות המערערת כי היא זכאית לכספים שלא שולמו לה, וביחס לכך ציין כי "אין כל חשש כי המערערת לא תקבל את מלוא התמורה המגיעה לה". דהיינו, החלטת המותב התייחסה להיעדר הצדקה לעיכוב הפינוי ובפירוש אין בה משום הכרעה במחלוקת הכלכלית שהיא, כך נקבע, לב המחלוקת בין הצדדים כעת. בנסיבות אלה, איני סבורה כי דברי המותב בהחלטה מלמדים על "נעילת" דעתו בנוגע לתוצאת ההליך. בכל הנוגע לטענות בדבר שגיאות עובדתיות שונות שנפלו בהחלטות בתי המשפט שדנו בהליכים בין הצדדים, וכן בכל הנוגע להחלטות דיוניות שונות של המותב – מדובר בטענות "ערעוריות" מובהקות, שהליך הפסלות אינו האכסניה המתאימה לבררן (ראו: ע"א 7046/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (7.3.2023)). לבסוף, טענת המערערים בעניין הטיה "על רקע קשר בין אישי" נטענו בעלמא וללא פירוט, ומשכך מוטב היה אלמלא נטענו. מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט באדר התשפ"ג (‏22.3.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23015510_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1