פרינס ואח' נ' החינוך ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15506-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. נעם ישראל פרינס 2. כרים אבראהים 3. רחל יוסף חי 4. רעות זהבי 5. אסתר ארבל 6. רחל מיס 7. פרחיה אלקובי 8. אפרים כהן 9. מעיין קיין וקנין 10. נדאא גורן 11. לירן אלירן חסון 12. עידו סטרלין 13. שירלי שמיר מרון 14. מאור בקר 15. יעקב זלושינסקי 16. עדי שגיא 17. דוד דורה 18. יצחק וייס 19. חוויות ילדות בע"מ 20. נעם שר אבי 21. שירה חיה גוטמן 22. מעין כהן לכנר 23. שירה חזן נגד המשיבים: 1. שר החינוך 2. משרד החינוך התרבות והספורט 3. המנהל הכללי – משרד החינוך עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד ישראל ענדען פסק-דין השופט אלכס שטיין: במסגרת עתירה זו מבקשים העותרים כי נוציא מלפנינו צו המבטל את המכרז שכותרתו "מאגר ספקי תכניות ומענים עבור משרד החינוך", אשר פורסם במסגרת "התכנית לגמישות הניהולית למערכת החינוך". מכרז זה מחייב כל ספק שמעוניין במתן שירותים המסווגים כפעילויות חינוכיות לבתי ספר לגשת למכרז לפי הנחיית משרד החינוך באמצעות מערכת גפ"ן. לדברי העותרים, המכרז משית חובות רבות על הספקים שמעוניינים לגשת אליו וסובל מכשלים טכניים רבים, באופן שמעקר את היכולת של ספקים רבים לעמוד בתנאי המכרז. לשיטת העותרים, הדבר עולה כדי פגיעה בזכותם החוקתית לחופש העיסוק. בהחלטתי מיום 6.2.2025, ציינתי כי מעיון בעתירה עולה שלעותרים עומד סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. לאור האמור, ביקשתי מהעותרים לעדכנני האם הם עומדים על עתירתם – וזאת, עד ליום 13.2.2025. אולם, העותרים לא הגישו הודעת עדכון כנדרש. סבורני כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המתכונת הדיונית אשר מתאימה לבירור טענותיהם של העותרים היא הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים. זאת, בהתאם לסעיף 5(1) בצירוף פרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, אשר מסמיך את בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה שעניינה החלטה של רשות בענייני חינוך. בנסיבות העניין, הואיל ולעותרים עומד סעד חלופי, אין מקום שבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יידרש לעתירה בגדר סמכותו המקבילה (ראו: בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.1.2016); בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 581 (2005)). קביעה זו מתיישבת היטב עם המגמה אשר עמדה ביסוד חקיקת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים – העברה הדרגתית של הסמכות לדון בעניינים מינהליים מבג"ץ לבתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מינהליים (ראו: סעיף 1 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים; בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(1) 121, 132-130 (2002); ודפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 222 (2017)). הגם שחוק זה לא גרע מסמכותו המקבילה של בג"ץ לדון בעניינים מינהליים שפורטו בו, הלכה היא עמנו כי יש להפעיל סמכות זו רק במקרים חריגים בהם עולות שאלות משפטיות עקרוניות (שם, בעמ' 234-233). העתירה שלפנינו אינה נופלת לגדר המקרים החריגים המצדיקים כי בית משפט זה יידרש לעתירה. במאמר מוסגר, אוסיף ואציין כי בית משפט לעניינים מנהליים, כמו כל טריבונל שיפוטי בישראל, מוסמך להידרש גם לטענות שעניינן משפט חוקתי כדוגמת זאת שהעלו העותרים בעתירתם. סוף דבר: העתירה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לצו ביניים. העותרים ישלמו הוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ה (21 פברואר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט