ראיל אבסוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1550/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1550/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ראיל אבסוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ש' דותן, ש' שוחט וד' אבניאלי) מיום 21.2.2011 שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתפ"ח 36966-08-10 בשם המערער: עו"ד ניר ליסטר פסק-דין בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטים ש' דותן, ש' שוחט וד' אבניאלי) שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתפ"ח 36966-08-10. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין), הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ואיסור מכירת משקאות לקטין לפי סעיף 193א(א2) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום שלח המערער למתלוננת – שהינה קטינה - הודעת איום בצורת הודעת טקסט למכשיר הפלאפון שלה, לאחר שניתקה עימו קשר רומנטי שהיה ביניהם. כחודש לאחר מכן פגש המערער במתלוננת במועדון בילויים, ובמהלך אירועי הערב, לאחר שקנה לה משקאות אלכוהוליים פעמים מספר, נעל אותה בחדר במועדון, ואנסה. 2. עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המערער עד תום ההליכים. ביום 31.10.2010 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט צ' קאפח) לעצור את המערער עד תום ההליכים, מששוכנע, על בסיס תסקיר המבחן שהוגש, כי המערער אינו ראוי לאמון וכי אין בנמצא חלופת מעצר ראויה, משום שהורי המערער שהוצעו כמפקחים אינם מעורבים בחיי המערער; ומשהוסכם על ידי ההגנה על קיומן של ראיות לכאורה. עם קבלת ההחלטה הגיש המערער ערר לבית משפט זה (בש"פ 8462/10), שבו טען כי הסכמתו על קיומן של ראיות לכאורה נעשתה לאחר חילופי דברים שלא נרשמו בפרוטוקול עם בית המשפט המחוזי, ולפיכך הוא חש כי לא ניתן לו מקום לטעון את טענותיו באשר לראיות לכאורה. ביום 29.11.2010 נדחה הערר (השופטת ע' ארבל), ונקבע, כי משהסכים בא כוחו של המערער להניח את קיומן של ראיות לכאורה, הרי שאין בהסתמכותו של בית המשפט המחוזי על הסכמה זו כל פסול, ולא נפגעה זכות הטיעון של המערער. עם זאת צוין בהחלטה, כי פתוחה הדרך בפני המערער להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים. ביום 25.1.2011 אכן הגיש המערער בקשה לעיון חוזר ובה טען בעיקר שניים: כי למעשה לא קיימות ראיות משכנעות לכאורה, משום שיש מקום לפקפק באמינותה של המתלוננת; וכן כי קביעת שירות המבחן באשר להיעדרה של חלופת מעצר מתאימה נבעה מסירוב להקצות בוחן דובר רוסית לצורך בדיקת חלופות המעצר. התביעה התנגדה לבקשה לעיון חוזר, וטענה כי אין בקריאה נוספת של חומר הראיות הקיים – בניגוד למצב בו התגלו ראיות חדשות – כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה. ביום 8.2.2011 קבע בית המשפט המחוזי (השופט צ' קפאח) כי מהחומר שהוצג לו עולה כרסום ניכר בעוצמת הראיות, ולפיכך הורה על שחרור המערער למעצר בית אצל אימו. לבקשת התביעה, עוכב השחרור ביומיים עד להגשת ערר לבית משפט זה. ערר המדינה, שהוגש כאמור (בש"פ 1108/11), התקבל באופן חלקי, בכך שנקבע כי אין לשחרר את המערער למעצר בית אצל אימו באופן קבוע. הוחלט, כי יש מקום לבחון חלופת מעצר נוספת, בביתו של קרוב משפחה אחר, וכי רק עד לבדיקה זו על ידי שירות המבחן יוכל בית המשפט המחוזי לשחרר את המערער למעצר בית בבית אימו, וגם זאת בפיקוח של קרוב המשפחה כמפקח נוסף, בכפוף לאיזוק אלקטרוני ובתנאים נוספים כגון העלאת סכום הערבות, עיכוב יציאת המערער מהארץ וכדומה. זאת, לאחר שבית המשפט העליון (השופט א' רובינשטיין) סקר את המאורעות הנטענים בכתב האישום, ואת תסקיר המבחן שכבר נעשה למערער ולמפקחים שהוצעו, ולאחר שבחן את הקושי בשחרור המערער לחלופות מעצר, בעיקר נוכח כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו באשר להפרת מעצר בית קודם, ונוכח עברו הפלילי של המערער, אף שהבהיר כי זה אינו מכביד מאוד. בעקבות החלטה זו התייצב המפקח הנוסף למחרת, 11.2.2011, בפני בית המשפט המחוזי (השופט ש' שוחט) שקבע כי, נוכח החלטת בית המשפט העליון והקשיים המצויינים בה, אין ביכולתו להיענות לבקשת המערער לשחררו ללא איזוק אלקטרוני, ולפיכך, שוחרר המערער למעצר בית בפיקוח אימו והמפקח הנוסף בכפוף לאיזוק אלקטרוני בלבד. 3. ביום 25.1.2011 החל להתנהל ההליך המרכזי בעניינו של המערער, ונערך דיון מענה לכתב האישום בפני בית המשפט המחוזי (השופטים ח' כבוב, ד' אבניאלי ומ' יפרח). ביום 8.2.2011 הועבר התיק, מטעמי בית המשפט, להרכב אחר (השופטים ש' דותן, ש' שוחט וד' אבניאלי), ונקבע בפניו דיון תזכורת במעמד הצדדים ליום 16.2.2011. בדיון זה העלה בא כוחו של המערער את הטענה, כי השופט ש' שוחט דן בעניינו של המערער ולפיכך ביקש להחליפו. בהמשך להחלטת בית המשפט אף הגיש המערער בקשה מסודרת לפסילת השופט (להלן: בקשת הפסלות), אותה נימק בהיחשפותו של השופט להחלטה בבש"פ 1108/10, הנוגעת לעברו הפלילי של המערער, להתרשמות שירות המבחן, לתיקים התלויים ועומדים נגדו, ועניינים נוספים כגון הרגלי צריכת האלכוהול שלו. טרם הדיון שנקבע בבקשת הפסלות ביקש בא כוח המערער כי השופט לבדו ידון בבקשת הפסלות ולא כלל ההרכב, משום שלטענתו עצם פרישת טענותיו תוביל לתחולת עילת הפסלות הנטענת גם על שאר חברי ההרכב. ביום 21.2.2011 התקיים דיון, במהלכו ביקש המערער בשנית שלא לטעון את טענות הפסלות שלו בפני כלל ההרכב, וסורב. לאחר עיון בבקשת הפסלות הבהיר השופט שוחט, כי בהחלטת בית המשפט העליון לא היה מידע המקים עילת פסילה כלפיו. כך הובהר, כי השופט לא נחשף לעבר הפלילי של המערער אלא רק לעובדת קיומו, לעובדת קיומם של כתבי אישום נגד המערער באשר להפרת מעצר בית, ולחששות שהעלה שירות המבחן באשר למסוגלות אימו של המערער להוות מפקחת מספיקה לשם אישור חלופת מעצר בביתה. השופט הבהיר כי בדיון שנערך בפניו בעקבות החלטת בית המשפט העליון לא נחשף כל מידע חדש, אלא התייצב המפקח הנוסף שהוצע, והוא נחקר על ידי באי כוח הצדדים ועל ידי בית המשפט. משהסכימו שני השופטים הנוספים לדבריו של השופט שוחט, נדחתה בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). 4. על החלטה זו הוגש ביום 24.2.2011 הערעור שבפני. את טענותיו מחלק המערער לשניים. הטיעון האחד יוצא כנגד החלטת בית המשפט לשמוע את טיעוני הפסלות בהרכב שלושה, במקום להיענות לבקשתו לשטוח את טיעוניו בפני השופט שוחט בלבד; והשני, בו הוא שב וטוען כי במסגרת הדיון בהליך המעצר – שנערך חמישה ימים בלבד עובר למועד הדיון בהליך העיקרי – נחשף השופט שוחט למידע רב שלא אמור לעמוד בפני שופט הדן בעניינו של נאשם. לטענת המערער, את השפעת המידע הבעייתי על השופט ניתן לראות בהחלטתו שלא לאפשר שחרורו של המערער ללא איזוק אלקטרוני, ומכך למד המערער כי השופט השתכנע כי מדובר בנאשם מסוכן, שאין לתת בו אמון. במצב דברים זה, לטענתו, לא ניתן לצפות לשיפוט אובייקטיבי. כל אלה, בנוסף לעובדה כי ההליך העיקרי טרם החל, מצטרפים למסה של שיקולים המצדיקים פסילתו של ההרכב כולו. 5. משעיינתי בנימוקי הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיענות להם. הלכה היא, כי אף במקרים בהם נחשף בית המשפט למידע שאינו קביל, אין בעובדה זו, לכשעצמה, עילה לפסילתו אלא נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי למנוע משופט לישב בדין (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 6445/10 שוניה ספרטק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.9.2010)). חזקה היא, כי מקצועיותו של השופט מאפשרת לו לדון באובייקטיביות בעניינו של המערער, גם אם נחשף להליכים מקבילים המתנהלים בעניינו (ראו: ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 300-298 (2006)). בענייננו, לא נראה שהצטברה "מסה קריטית" המצדיקה פסילתו של המותב הדן בתיק. כך, עניין איכות חלופת המעצר ובחינתה של האם ושל המפקח הנוסף על ידי שירות המבחן אין בו כדי להכריע את הכף לעניין ההשפעה על ההליך המרכזי, ואף קיומם של כתבי אישום הנוגעים להפרת מעצר בית אינם בעלי פוטנציאל השפעה בעניין האישום גופו. גם בתסקיר המבחן הייתה התייחסות לאקונית בלבד, המציינת כי המערער אינו מודע לבעייתיות במצבו, וכן כי התסקיר מתייחס להרגלי צריכת האלכוהול של המשיב. בהיותן של ההתייחסויות כלליות ולא מפורטות, לא מצאתי כי הן מצטברות ל"מסה הקריטית" הנדרשת, כאמור. בעניין עברו הפלילי של המערער, הרי שאין בחשיפה לעברו הפלילי של הנאשם כשלעצמה משום עילת פסילה (ראו ע"פ 887/95 דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 392), והמבחן לעניין זה הוא, כבכל דיני הפסלות, החשש הממשי למשוא פנים (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 303 (2006)). בעניינו של המערער לא מצאתי כי מתקיים חשש כזה, זאת, במיוחד משלא נחשף השופט לעברו הפלילי של המערער, אלא רק לאמירה כי יש לו עבר כזה – וקל וחומר משהובהר, כי עבר זה אינו מכביד במיוחד. משקבעתי כי אין בטענות העולות בבקשת הפסלות כדי להעלות חשש למשוא פנים באופן שיגבש עילת פסלות, הרי שאין אני נדרשת להתייחס לטענות בדבר הצורך לשמוע את הטענות בפני ההרכב כולו או מקצתו. נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ניתן היום, י"ג בניסן התשע"א (17.4.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11015500_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il