אליהו ישראל טויטו נ. מדינת ישראל כונס הנכסים הרשמי

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1548/24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערער: אליהו ישראל טויטו נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד דורון ערוסי – נאמן לנכסי החייב ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 44879-11-16 שניתנה ביום 9.11.2023 על ידי כב' השופט א' סתיו תאריך ישיבה: כ"ח כסלו התשפ"ו (18 דצמבר 2025) בשם המערער: עו"ד דקלה צרפתי-דלג'ו; עו"ד קרן כהן; עו"ד טל שרעבי בשם המשיב 1: עו"ד חיים זקס בשם המשיב 2: בעצמו פסק-דין השופטת רות רונן: עניינו של ההליך שלפנינו בחייב (הוא המערער) שהתנהלו נגדו הליכי פשיטת רגל (פש"ר 44879-11-16) במסגרתם הורה לו בית המשפט להפקיד תשלומים חודשיים לקופת הכינוס. לאורך השנים העביר המערער תשלומים שונים לקופת הכינוס (להלן: התשלומים). לאחר מכן ניתן לו ביום 2.1.2023 צו הפטר, וכספי קופת הכינוס חולקו למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כנושה, ולכיסוי שכר הטרחה של המשיב 2 (להלן: הנאמן) ואגרת ההשגחה של כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר; להלן יכונו הנאמן והכנ"ר יחד: בעלי התפקיד). ביום 1.5.2023 פנה המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה כי התשלומים ששילם יושבו אליו בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי ‏(‏11.2.2020‏) (להלן: הלכת לשצ'נקו). באותו עניין נקבע כי לא ניתן לחייב בתשלום עיתי לקופת הכינוס לפי סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, חייב אשר כלל הכנסתו היא מגמלאות המל"ל, כל עוד החייב ממצה את כושר ההשתכרות שלו. המערער טען כי הלכה זו חלה עליו מאחר שהוא חסר כושר השתכרות ומתפרנס רק מגמלת המל"ל. כן הסתמך המערער על רע"א 6999/20 עוידה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה ‏(‏24.2.2021‏)‏ (להלן: עניין עוידה) ‏בו נקבע כי להלכת לשצ'נקו תחולה רטרוספקטיבית. לאור הלכות אלה טען המערער כי התשלומים ששילם לקופת הכינוס נגבו שלא כדין וכי יש להשיבם לידיו; כאשר זכותו להשבה גוברת על זכות הנאמן לשכר טרחה וזכות הכנ"ר לאגרת השגחה. בהמשך, לאחר פנייתו האמורה של המערער, ניתן פסק דין נוסף המשליך על ענייננו – ע"א 3409/22 קאסם נ' כונס הנכסים הרשמי (31.7.2023‏) (להלן: עניין קאסם). בפסק דין זה נקבע כי נקודת האיזון להכרעה בתחרות בין זכות החייב להשבת התשלומים ששילם לקופת הכינוס בניגוד להלכת לשצ'נקו, לבין זכותם של בעלי התפקיד – היא נקודת הזמן בה חולקו הכספים בפועל. נקבע כי החייב זכאי להשבת התשלומים רק כל עוד הכספים שמבוקש להשיבם נמצאים עדיין בקופת הכינוס והם טרם חולקו. לאחר שנקבעה הלכת קאסם, ניתנה ביום 9.11.2023 החלטתו של בית המשפט בבקשת המערער – שהיא מושא הערעור. בית המשפט קבע, מכוח פסק הדין בעניין קאסם, כי מאחר שהכספים אותם שילם המערער כבר חולקו לבעלי התפקיד, אין מקום להורות על השבתם (בנוגע להשבת הכספים שחולקו למל"ל, פסק בית המשפט בהתאם להסכמת הצדדים). המערער טען בערעורו כי יש לאבחן את המקרה שלו מעניין קאסם. לגישתו, לאחר שניתנו פסקי הדין שלעיל, היה על בעלי התפקיד לדעת כי החייב זכאי להשבת הכספים שהוא שילם, מאחר שתנאי הלכת לשצ'נקו חלים עליו. משכך, לא היה מקום לחלוקת הכספים; בעלי התפקיד אינם יכולים עוד לטעון להסתמכות על הכספים שכבר חולקו; ועליהם להשיבם לידי החייב. מנגד, טען הכנ"ר כי אין לקבל את עמדת המערער. לגישתו, השאלה האם הלכת לשצ'נקו חלה על חייב כזה או אחר, היא שאלה עובדתית (שכן יש לברר האם החייב עומד בתנאי ההלכה אם לאו). לכן, כדי שחייב יוכר כ"חייב לשצ'נקו" (קרי – חייב שאינו חייב לשאת בתשלומים כלשהם לקופת הכינוס שכן מקורה של כל הכנסתו בגמלה מהמל"ל ושהוא מיצה את כושר ההשתכרות שלו), עליו לטעון כי התנאים הללו חלים ביחס אליו, ולהוכיח זאת. אין מקום להטיל על הנאמן את הנטל לברר פרטים אלה לגבי החייב – כל עוד כאמור הוא לא העלה בעצמו כל טענה בהקשר זה. בדיון שנערך לפנינו, הבהרנו לצדדים כי השאלה העיקרית שיש להכריע בה נוגעת לשאלת המצב המשפטי באותם מקרים בהם הנאמן יודע (או יכול לדעת) ממכלול החומר המצוי בפניו כי החייב הוא "חייב לשצ'נקו". השאלה היא האם גם במקרים כאלה רשאי הנאמן לחלק את הכספים ששולמו על ידי החייב, והאם – בהנחה שהכספים חולקו – עצם חלוקתם תמנע את האפשרות של החייב לעתור להשבתם לידיו מכוח פסק הדין בעניין קאסם. הנאמן בהגינותו ציין בדיון כי הוא אינו כופר בכך שאם יש לנאמן מידע שדי בו כדי להגיע למסקנה כי חייב מסוים הוא "חייב לשצ'נקו", אסור לו לחלק את הכספים שהצטברו בקופת הכינוס כתוצאה מהתשלומים שאותם העביר אליה החייב (ואם למרות המידע האמור הוא חילק את הכספים שהצטברו – יהיה עליו להשיבם). לאור האמור, הפנתה באת כוח המערער להליך פשיטת הרגל, ובכלל זה לדו"ח הנאמן ולהחלטת בית המשפט מיום 30.12.2018 בה הוכרז המערער כפושט רגל. היא ציינה כי ממסמכים אלה אכן עולה בבירור כי המערער דנן הוא "חייב לשצ'נקו". הנאמן לא כפר למעשה גם בכך. על כן, הסכים הנאמן כי בנסיבות ההליך דנן (קרי – כאשר המידע על עמידתו של המערער בתנאי הלכת לשצ'נקו עולה בבירור מתיק בית המשפט), הוא ישיב למערער את התשלומים שהוא טען כי הוא זכאי להשבתם (העומדים על סך של 6,464 ש"ח). גם הכנ"ר מצידו הסכים כי תושב למערער אגרת ההשגחה ששולמה. משכך, מבחינה אופרטיבית – קיבלו למעשה המשיבים את עמדת המערער, והסכימו כי הערעור הנוכחי יתקבל. אנו מורים אפוא לנאמן להשיב למערער סך של 6,464 ש"ח; ולכנ"ר – להשיב לו את אגרת ההשגחה בסך 592 ש"ח. מאחר שהצדדים העלו גם טענות עקרוניות בשאלה שבמחלוקת, מצאנו לנכון להרחיב מעט מעבר לאמור לעיל. כך, וכפי שהובהר גם לעיל, אנו סבורים כי לפני חלוקת הכספים המצויים בקופת הכינוס, חייב הנאמן לבחון את החומר שקיים בתיק בית המשפט בנוגע לשאלה האם החייב שלפניו הוא "חייב לשצ'נקו" אם לאו. באותם מקרים כמו המקרה דנן, בהם יש בתיק בית המשפט מידע המאפשר לנאמן להסיק בבירור – ללא צורך בכל בירור עובדתי נוסף – כי הלכת לשצ'נקו חלה על החייב, אסור לו לחלק את הכספים. אפשרות אחרת עלולה לעודד נאמנים פוטנציאליים לחלק כספים רק כדי להימנע מהשבתם, גם כאשר הם יודעים שעל פי ההלכה הפסוקה חלוקה כזו היא אסורה. תוצאה כזו היא כמובן לא רצויה. עוד יובהר כי אם מבקש הנאמן לחלק את הכספים חרף האמור, מאחר שלגישתו תנאי הלכת לשצ'נקו חלו על החייב בתחילת הליך פשיטת הרגל; אולם לאחר מכן וקודם למועד החלוקה, חל שינוי נסיבות המשנה את מעמדו של החייב – הנטל עליו להוכיח כי אלה הם פני הדברים. אם לעומת זאת אין בתיק בית המשפט מידע ממנו ניתן להסיק כי החייב הוא כזה שהלכת לשצ'נקו חלה עליו, וכדי להסיק זאת נדרש בירור עובדתי מורכב – נקודת האיזון תיוותר נקודת הזמן בה חולקו הכספים, ולאחר חלוקתם – לא יהיה עוד החייב זכאי להשבתם, גם בהנחה שהוא יצליח להוכיח כי תנאי ההלכה חלו לגביו. איננו רואים לנכון לקבוע מסמרות בשלב זה ביחס לקשת המקרים האפשריים הנוספים. כך למשל, איננו מחווים דעה לגבי מקרה בו אין בתיק בית המשפט די מידע המאפשר לנאמן לדעת – ללא בירורים נוספים – כי החייב שלפניו הוא "חייב לשצ'נקו" – אולם המידע הקיים מעורר חשד כי מדובר בחייב כזה; וניתן להיווכח אם אלה הם פני הדברים ללא קושי רב. יתכן שבהקשר זה תהיה משמעות גם לשאלה האם החייב היה מיוצג במסגרת הליכי פשיטת הרגל אם לאו. כך או כך, את השאלות הללו – נותיר בשלב זה להכרעה לעתיד לבוא. לכן, לאור כל האמור לעיל, אנחנו מקבלים את הערעור בהתאם לאמור בסעיף 6 לעיל. לאור התוצאה האמורה, העובדה שמדובר בשאלה שטרם התבררה ועמדתם ההגונה של המשיבים – איננו עושים צו להוצאות בערכאה זו. רות רונן שופטת השופטת דפנה ברק-ארז: אני מסכימה. דפנה ברק-ארז שופטת השופטת יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ר' רונן. ניתן היום, ט"ז שבט תשפ"ו (03 פברואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת