אחחמד עאיש נ' האזרחי בגדה המערבית ואח'

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15450-02-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותר: מחמד יחיא אחחמד עאיש נגד המשיבים: 1. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית 2. מפקד מחוז ש"י של משטרת ישראל 3. היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: ג' אב התשפ"ה (28 יולי 2025) בשם העותר: עו"ד מאהר חנא; עו"ד יונתן כותאב; עו"ד סני חורי בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד נעם נורקין פסק-דין עניינה של העתירה שלפנינו בטענות העותר על אודות טיפול לקוי של המשיבים בעבירות פגיעה ברכוש שבוצעו לטענתו במקרקעין שלו. העותר מבקש כי נורה למשיבים לנקוט בכל הפעולות הנדרשות כדי "להגן על העותר והרכוש והמקרקעין שלו", וכדי "להעמיד לדין פלילי את הגורמים האחראים על הסגת הגבול והפגיעה בקניין ורכוש העותר". בעתירה נטען כי העותר ובני משפחתו הם הבעלים הרשומים של חלקת אדמה באזור בית לחם (להלן: המקרקעין); וכי מאז פרוץ המלחמה בשבעה באוקטובר 2023, פולשים למקרקעין תושבי המאחז "גבעת העיטם" הסמוך באופן חוזר ונשנה, תוך שהם משחיתים את הרכוש במקרקעין ועוקרים גידולים חקלאיים. טענתו העיקרית של העותר בעתירה היא כי הפלישות למקרקעין מתאפשרות נוכח אוזלת היד שמגלים המשיבים בכל הקשור להגנה על המקרקעין מפני התנכלויות מצד אזרחים ישראלים. כך, נטען כי העותר הגיש למשטרת ישראל (להלן: המשטרה) ביום 28.8.2024 תלונה בהקשר זה (להלן: התלונה) אשר זכתה להתעלמות; וכי פנייה נוספת ששלח למשטרה – לא נענתה. לטענת העותר, בתמצית, התנהלות זו לוקה בחוסר סבירות; מונעת משיקולים זרים; פוגעת בזכותו לקניין ולשוויון; ומפרה את חובת המשיבים לפי הדין הבינלאומי לאכוף את הסדר הציבורי ולהגן על תושבי האזור. בתגובה המקדמית שהגישו המשיבים הם טענו כי דין העתירה להידחות על הסף. תחילה הבהירו המשיבים כי אינם מתנערים מחובתם לפעול לשמירה על הסדר ועל ביטחון הציבור באזור; כי אין מחלוקת שזהו תפקידם; וכי הם רואים בחומרה רבה כל פגיעה בתושב האזור – תהיה זהות הפוגע אשר תהיה. ברקע לדברים, הסבירו המשיבים כי המשטרה היא הגורם האחראי מטעם המפקד הצבאי ובשיתוף פעולה הדוק עמו, על טיפול באירועים של הפרת חוק וסדר באזור. במסגרת תפקידה היא מפעילה מוקד טלפוני, וככלל מגיעה בזמן אמת לכל זירת אירוע לגביה מדווח על הפרת החוק והסדר. המצב שונה במקרים בהם הדיווח על ביצוע עבירות נעשה בדיעבד. במקרים כאלה, קיים קושי מובנה לאיסוף ראיות מזירת האירוע, ולכן ההחלטה האם לשלוח כוח משטרתי לזירה תלויה בתרומתו של צעד זה למאמצי החקירה ובזמינות כוחות המשטרה. המשיבים ציינו כי מעבר למענה התגובתי האמור, בעת האחרונה ננקטו על ידיהם צעדים יזומים למניעת הישנותן של הפרות סדר באזור. בענייננו, נטען כי העותר לא דיווח בזמן אמת על אירועי הפלישה למקרקעין, באופן שלא אפשר לגורמי הביטחון לבחון את הדברים בעת התרחשותם ולאסוף ראיות; כי התלונה נעדרת פרטים מהותיים הנחוצים לשם אכיפת הדין ואיתור הגורמים האחראים לנזק הנטען; כי העותר לא הגיע לתחנת המשטרה לצורך השלמת פרטים אלה, אף שהוזמן לעשות כן; כי הפנייה הנוספת שנזכרה בעתירה אינה מוכרת למשטרה; וכי העותר לא פנה למשיב 1 (להלן: ראש המנהל האזרחי) עובר להגשת העתירה, כך שהגורמים הרלוונטיים בצבא אינם מכירים את הטענות שהועלו בה. נוכח האמור, טענו המשיבים כי בכל הנוגע לסעד שעניינו העמדה לדין פלילי של הגורמים האחראים לפלישות הנטענות למקרקעין – יש לדחות את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים ומאחר שהיא מקדימה את זמנה. בכל הנוגע לסעד שעניינו בפעולות העתידיות שעל המשיבים לנקוט כדי לשמור על רכוש העותר, נטען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתם המקצועי הרחב של גורמי הביטחון. זאת בשים לב לפעולות השוטפות שהם מבצעים בנושא, ולהיעדר היכולת להשלים את החקירה המשטרתית במקרה דנן עקב חוסר שיתוף פעולה מצד העותר. לשלמות התמונה, יצוין כי המשיבים טענו עוד כי יש לדחות את העתירה מאחר שהעותר הציג תמונה עובדתית חלקית בלבד ביחס למעמדו במקרקעין, המהווים לפי בדיקתם רכוש ממשלתי. בתשובת העותר לתגובה המקדמית, הוא הבהיר כי לפני שהגיש את התלונה המקוונת הוא ניסה להגיש תלונה פיזית בתחנת המשטרה. הדבר לא עלה בידיו שכן כתושב האזור, לא התאפשר לו להיכנס לתחנת המשטרה בביתר עילית. לאחר הגשת התלונה המקוונת, נשלח לבא כוחו של העותר קישור מקוון להגשת החומר הראייתי – תוך שנאמר לו במפורש כי אין צורך שהעותר יגיע פיזית לתחנת המשטרה. רק חודשים לאחר מכן, ולאחר הגשת העתירה, הורתה המשטרה לעותר להתייצב בתחנה המשטרה. העותר אכן ניסה להגיע לתחנת המשטרה בביתר עילית, אך שוב לא התאפשר לו – כתושב האזור – להיכנס אליה. העותר הוסיף כי טענת המשיבים לפיה הצבא אינו מכיר את האירועים נושא העתירה היא טענה מוקשית. זאת הן מאחר שכוח צבאי הגיע לעימות אחר שהתרחש בשטח הגובל במקרקעין; הן מאחר שלפי האמור בתגובה המקדמית, במסגרת הצעדים היזומים שנעשו על ידי גורמי הביטחון – הוצב כוח ביטחוני קבוע באזור בו מצויים המקרקעין. אשר לסוגיית הבעלות במקרקעין, נטען כי המקרקעין אינם אדמות מדינה. בהמשך הוגשה תגובה משלימה מטעם המשיבים, שעסקה בעיקר בסוגיית מעמדם של המקרקעין. המשיבים עדכנו כי לאחר בדיקה נוספת שנעשתה בנושא, ובשונה מטענתם בתגובה המקדמית, רק חלק מהמקרקעין נושא העתירה הם רכוש ממשלתי. עם זאת, הובהר כי אין רישום המעיד על מעמדו של העותר ביתר שטח המקרקעין. דיון והכרעה לאחר עיון במכלול החומר ושמיעת טענות הצדדים – הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק, מהטעמים שיפורטו להלן. בעתירה שלפנינו מעלה העותר טענות בשני מישורים עיקריים: הראשון, צופה פני העבר, הנוגע לפלישות למקרקעין שהתרחשו זה מכבר (ובפרט לבירור התלונה שהגיש), ולהעמדה אפשרית לדין של המעורבים בפלישות האמורות; והשני, צופה פני העתיד, ועניינו בפעולות שעל המשיבים לנקוט כדי לשמור על רכושו. נקודת המוצא לדיון בטענות העותר היא כי המשיבים אינם כופרים בחובתם להגן על שלומו של העותר ולמנוע מאחרים לפלוש למקרקעין ולהשחית את רכושו. כפי שהם ציינו, חובתם היא לשמור על הסדר והביטחון בתחומי האזור ולמנוע פגיעות בגוף וברכוש, ללא קשר לזהות הפוגע ולזהות הנפגע. המשיבים הבהירו כי הטיפול בהפרות חוק וסדר נעשה בפועל על ידי המשטרה שהיא הגורם האחראי לכך מטעמו של המפקד הצבאי באזור. עוד הובהר כי הטיפול באירועים מסוג זה נעשה על ידי פנייה של המתלונן למוקד 100 של המשטרה; וכי כאשר קיים אירוע ב"זמן אמת", המידע מגיע גם לצבא (ראו שורות 35-33, עמוד 4 לפרוטוקול הדיון מיום 28.7.2025). משכך, הצדדים תמימי דעים כי ככל שהעותר (או מאן דהוא אחר) נפגע מפלישה לאדמותיו (או מכל עבירה אחרת), מוטל על המשיבים להגן עליו במידת הצורך; למנוע או לעצור את הפגיעה; ולטפל בתלונתו בהתאם למפורט לעיל. ויודגש: ישנה חשיבות רבה בבירור תלונות הנוגעות להפרה של הדין. אוזלת יד בטיפול בתלונות כאמור (ואין זו קביעה כי אלה הם פני הדברים במקרה דנן), עלולה הן להמריץ פורעי חוק להמשיך במעשיהם הפוגעניים, הן לגרום לפגיעה באמון במערכת אכיפת החוק. לגופם של דברים, באשר לטענות העותר במישור הראשון, הצופה פני עבר – מהעתירה שלפנינו עולה כי העותר הגיש תלונה מתועדת אחת בלבד למשטרה, ביום 28.8.2024 (יצוין כי מהחומר לא ברור האם התלונה הוגשה ביום זה או ביום 20.8.2024). לטענתו, התלונה הוגשה באופן מקוון כאשר בהמשך ובהתאם להוראות המשטרה, צורף אליה קישור לסרטון המתעד את הנטען בה. המשיבים אכן מכירים את התלונה, אלא שלגישתם היא נעדרת פרטים מהותיים ולכן טיפול בה מחייב את הגעתו הפיזית של העותר לתחנת המשטרה. בפועל הדבר לא נעשה. המשיבים טוענים עוד כי העותר לא פנה לראש המנהל האזרחי עובר להגשת העתירה, כך שגורמי הצבא אינם מכירים את הטענות נושא העתירה. העותר טען מנגד, כי בהיותו תושב האזור – האפשרות להיכנס ליישוב ביתר עילית בו נמצאת תחנת המשטרה לצורך הגשת תלונה, נמנעה ממנו מספר פעמים. עוד הוא טען כי אירועי הפרות הסדר שהתרחשו במקרקעין ידועים ומוכרים למשיבים ובכלל זה לגורמי הצבא. את הצורך בהתייצבות העותר ועדים מטעמו בתחנת המשטרה ניתן לפתור באופן מעשי בכך שבא כוח העותר יתאם עם המשיבים באמצעות באי כוחם מועד להתייצבותו של העותר בתחנת המשטרה בביתר עילית. המשיבים יבטיחו כי תהיה לעותר (ולעדים מטעמו ככל שישנם כאלה) גישה ליישוב ולתחנת המשטרה לצורך הגשת התלונה, חקירה על אודותיה ומתן עדות – ככל שהדבר יידרש. לאחר מכן יוחלט על המשך הטיפול והבירור של התלונה, תוך שהמשיבים יקבלו החלטה האם לפעול להעמיד לדין מי מהמעורבים בהתאם למכלול החומר שיהיה בפניהם ולשיקול דעתם המקצועי. כאמור, העותר טען כי פנה למשיבים ביחס לפגיעה בו מספר רב של פעמים. אולם מהעתירה ומדברי בא כוח העותר בדיון לפנינו עולה כי מעבר לתלונה שצוינה לעיל, העותר לא הגיש תלונה פורמלית נוספת. יתרה מזאת, לשאלת בית המשפט בדיון השיב בא כוח העותר כי אף שפנה למשיבים פעמים רבות קודם לכן, הרי ביחס לאירוע הפרת סדר נוסף שאירע לטענתו כחודש לפני הדיון, העותר לא פנה למי מהמשיבים (ראו שורות 11-1, עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 28.7.2025). מובן כי בלא פנייה מתועדת של העותר למשיבים בדרך המקובלת, לא ניתן היה לברר את טענותיו. בנסיבות אלה, כל שיש בפנינו הוא תלונה מתועדת אחת. המחלוקת המסוימת בין הצדדים בדבר המשך הטיפול בתלונה אינה מחלוקת בעלת אופן עקרוני – שהרי המשיבים אינם כופרים בחובתם למצות את החקירה לגביה; אלא נסבה על קושי מעשי, שיש לפתור על דרך תיאום בין הצדדים של מועד החקירה והבטחת הגישה של העותר לתחנת המשטרה – כמפורט לעיל. אשר לאירועים נוספים שהתרחשו לטענת העותר – הרי שבהיעדר פניה מוקדמת פורמלית למשיבים, העותר לא מיצה את האפשרות לפנות לרשויות האכיפה. לפיכך דין טענות העותר בהקשר זה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים (ראו והשוו: בג"ץ 42961-11-24 קיסיה נ' קמ"ט מקרקעין יהודה ושומרון המנהל האזרחי, פסקה 5 (11.2.2025)). במבט צופה פני עתיד: דומה כאמור כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים בנוגע לחובות המשיבים לנקוט בפעולות אכיפה על מנת לשמור על ביטחונו ורכושו של העותר. ככל שיהיו אירועים נוספים – ויש לקוות כי אלה לא יהיו פני הדברים – יוכל העותר לפנות באופן מסודר ומתועד למשיבים (כאמור – באמצעות פנייה למוקד 100 של המשטרה או על ידי פנייה לראש המנהל האזרחי). יש לצפות כי הם יפעלו בהקדם האפשרי וברוח התחייבויותיהם בתגובה המקדמית ובדיון בעל פה. זאת, על מנת למנוע כל פגיעה שלא כדין בעותר וברכושו ככל שתהיה כזו, או למצער כדי לעצור אותה בעת התרחשותה. החשיבות של טיפול בתלונה על הפרת סדר בזמן אמת נובעת גם – כפי שעולה מהאמור בתגובה המקדמית של המשיבים לעתירה – מהקושי המעשי הכרוך בעריכת בירורים בדיעבד. יובהר כי האחריות בהקשר זה מוטלת על שני הצדדים – על העותר לפנות למשיבים בעת התרחשות האירוע; ועל המשיבים לטפל בפנייה במהירות האפשרית, וזאת כאמור בהתאם לעמדתם הברורה כפי שהיא פורטה לעיל. נדמה שאין צורך להרחיב מעבר לאמור. סוף דבר: בשים לב לפתרון הקושי המעשי בחקירת התלונה, כמפורט לעיל; ומשהמשיבים מסכימים למעשה למבוקש בעתירה, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. אשר לטענות העותר על אירועים נוספים שהתרחשו מלבד האירוע נושא התלונה, העתירה נמחקת מחמת אי מיצוי הליכים כאמור. למותר לציין כי אין בכך כדי לסגור את שערי בית המשפט בפני העותר במקרה של שינוי נסיבות. העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ה (18 אוגוסט 2025). יצחק עמית נשיא עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת