פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

6 בבית המשפט העליון עע"מ 15435-02-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערערים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נגד המשיבה: מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת המאוימים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 89589-12-25 מיום 14.1.2026, שניתן על ידי כב' השופט א' צור בשם המערערים: עו"ד רועי שרמן פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' צור) בעת"מ 89589-12-25 מיום 14.1.2026, בו סולקה על הסף עתירת המערערים בשל אי-מיצוי הליכים. רקע עובדתי והליכים קודמים המערערים הם בני משפחה אחת, תושבי הרשות הפלסטינית, אשר לטענתם נשקפת להם סכנה באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים. העתירה נושא הערעור הינה עתירתם השלישית נגד הוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל ((להלן: ועדת המאוימים או המשיבה). ביום 10.4.2024 הגישו המערערים עתירה נגד המשיבה (עת"מ 25956-04-24; להלן: העתירה הראשונה) בה ביקשו שבית המשפט יורה כי יוענקו להם היתרי שהייה בישראל עד אשר לא תישקף להם סכנה בשטחי האזור. בד בבד הוגשה בקשה למתן צו ביניים אשר יאסור על הרחקת המערערים משטחי מדינת ישראל. ביום 11.4.2024 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקת המערערים מישראל. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה, הורה בית המשפט על מחיקת העתירה הראשונה, וזאת מחמת אי-מיצוי הליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי הבקשה הוגשה ללא הטפסים הרלוונטיים בהתאם לקבוע ב"נוהל הטיפול בטוענים למאוימות על רקע חשד לשיתוף פעולה בטחוני עם גורמי בטחון ישראליים ו/או מכירת קרקעות לישראלים" (להלן: הנוהל). לצד זאת, האריך בית המשפט את תוקפו של הצו הארעי למשך שבועיים נוספים ממועד מתן החלטת המחיקה, על מנת לאפשר למערערים להגיש לוועדה בקשה חדשה כנדרש. ביום 25.10.2024 הגישו המערערים עתירה נוספת נגד המשיבה (עת"מ 36809-10-24; להלן: העתירה השנייה), אשר גם בה התבקש בית המשפט להורות כי יוענקו למערערים היתרי שהייה בישראל מטעמי מאוימות. גם עתירה זו סולקה על הסף על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק הדין הבהיר בית המשפט כי על אף שהאריך בהחלטתו בעתירה הראשונה את תוקפו של הצו הארעי בשבועיים בלבד, המערערים פנו לוועדת המאוימים רק מספר חודשים מאוחר יותר. עוד נקבע כי העתירה הוגשה ימים בודדים לאחר פניית המערערים למשיבה; כי ממענה המשיבה לפנייה עולה כי נפלו בה פגמים שאינם מאפשרים את המשך הטיפול בה בלא שימולאו ההנחיות שניתנו בה; וכי טפסי הבקשה שצורפו אינם תואמים את הקבוע בנוהל, והמשך טיפול בפנייה יתאפשר לאחר השלמת המסמכים. משכך, הוחלט על סילוק העתירה השנייה על הסף עקב אי-מיצוי הליכים והעדר ניקיון כפיים. על פסק הדין בעתירה השנייה הוגש ערעור לבית משפט זה (עע"מ 44648-11-24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (26.2.2025) (להלן: הערעור הקודם)). בפסק הדין שניתן בערעור הקודם, נקבע כי בקשתם של המערערים אינה עומדת בהוראות הנוהל, וכי הפגמים שנפלו בה אינם מאפשרים את המשך הטיפול בפניית המערערים למשיבה. בפסק הדין האמור פורטו הפגמים הללו: "מעיון בטפסי הבקשה שצורפו לפניית המערערים לוועדה ביום 13.10.2024 עולה כי החתימות על גבי הטפסים הן סרוקות (ולא בכתב יד); וכי הטפסים מולאו באופן אחיד ולא בהתאם להנחיות שנכתבו – מפי כל מבקש בנפרד. עוד עולה כי לא צורפו לטופסי הבקשה הנספחים הדרושים או אסמכתאות כלשהן. לצד זאת, לא ניתן מענה להערות שניתנו במכתב הקודם בדבר הפער בין תוכן הבקשה לבין האסמכתאות שתומכות בה; ולא ניתן פירוט בדבר מקור המידע הנטען – וזאת בניגוד לנדרש במכתבה של מרכזת הוועדה מיום 26.3.2024. יודגש כי אין מדובר בפגמים טכניים בלבד, אלא בפגמים מהותיים שלמערערים הודע על אודותיהם וניתנה להם הזדמנות לתקנם. במצב עניינים זה, צדק בית משפט קמא עת קבע כי המערערים לא עמדו בחובתם למיצוי הליכים בטרם פנו לבית משפט קמא. יש ממש בטענת המשיב לפיה הפגמים שנפלו בטפסי הבקשה אינם מאפשרים את המשך הטיפול בבקשה, שכן טפסים אלה הוגשו בניגוד להוראות הנוהל והנחיותיה של הוועדה. על מנת שניתן יהיה לטפל בבקשתם, על המערערים לפעול בהתאם להנחיות הקבועות בנוהל" (פסקה 12 לפסק הדין בערעור הקודם). על כן, נדחה על הסף הערעור הקודם, וזאת עקב אי-מיצוי הליכים. עד כאן, תמצית "הפרקים הקודמים". ביום 4.11.2025 הגישו המערערים למשיבה בקשה נוספת לקבלת היתר שהייה בישראל מחמת מאוימות – היא הבקשה נושא ההליכים דנן (להלן: הבקשה). זאת, לטענתם בשל הסכנה הנשקפת להם באזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם מדינת ישראל. לאחר שבקשתם לא נענתה, ביום 29.12.2025 פנו המערערים למשיבה בשנית. למחרת, ביום 30.12.2025, התקבל מענה מטעם המשיבה לבקשת המערערים. במענה צוין כי לאחר עיון במסמכי הבקשה נמצא כי הבקשה הוגשה באופן חסר ולאקוני, בניגוד להוראות הנוהל, ובאופן המקשה לעמוד על טיב המאוימות והרקע לה. המשיבה פירטה בתגובתה את הפגמים שנפלו במסמכי הבקשה, וציינה שכדי להמשיך בבחינת הבקשה על המערערים לתקן פגמים אלה (להלן: מענה הביניים). בתוך כך, ציינה המשיבה כי לא הובהר בצורה מדויקת מהו משך הזמן בו המערערים שוהים בישראל; מתי החל האיום; מתי נכנסו המערערים לאחרונה לשטחי הרשות הפלסטינית; מהו טיב שיתוף הפעולה הנטען של המערערים עם הגורמים הישראלים; ומהו אופן האיום, סיבת האיום, מועד התחלתו ותדירותו של האיום הנשקף להם. כמו כן, צוין כי בהתאם לנוהל יש לצרף תרגומים לכלל המסמכים שצורפו בשפה זרה; וכן כי אין זה ברור כיצד טענת המאוימות של המערערים עולה בקנה אחד עם העובדה שהם פנו למשיבה בשיהוי ניכר. כן הובהר כי קיים פגם בחתימות המערערים על גבי המסמכים באופן שאף עולה כדי הטעייה מכוונת של המשיבה; וכי המערערים הסתירו את פניותיהם הקודמות ואת ההכרעות השיפוטיות שניתנו בעניינם, תוך שבקשתם לוקה בחלק מהבעיות שגם בקשותיהם הקודמות לקו בהן – ואשר בית משפט זה הכיר בהן בפסק דינו בערעור הקודם. בתשובתם למענה הביניים טענו המערערים במכתבם מיום 31.12.2025, כי הבקשה הוגשה באופן מסודר ומדוקדק ובהתאם לנוהל; וכי במקום לקבל החלטה מנומקת בבקשה, המשיבה מעכבת עוד ועוד את ההליך. על כן, נאלצים המערערים להגיש נגד המשיבה עתירה מנהלית. בו ביום הגישו המערערים את העתירה לבית משפט קמא, בה התבקש בית המשפט להורות למשיבה להשיב לבקשה. בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים שיאסור על הרחקת המערערים מישראל עד למתן החלטה סופית. ביום 14.1.2026 סילק בית משפט קמא על הסף את עתירת המערערים ואת בקשתם לצו ביניים, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. בפסק דינו קבע בית המשפט כי העילה בגינה הוגשה העתירה אינה תואמת את העובדות כהווייתן, ואף עולה לכדי חוסר ניקיון כפיים. זאת, מכיוון שבעתירתם טענו המערערים כי לא ניתן להם מענה מטעם המשיבה ולכן הם עתרו לכך שמענה כאמור יינתן; בעוד שבפועל המשיבה השיבה לפנייתם במענה הביניים. כן נקבע כי חרף מענה הביניים בו נדרשו המערערים לתקן את הבקשה בהתאם למפורט בו, הם לא פעלו כדי להגיש בקשה מתוקנת, אלא הגישו את העתירה לבית המשפט. לכן, המערערים לא מיצו את ההליכים אל מול המשיבה כנדרש. לאור האמור, בית המשפט הורה על מחיקתה של העתירה ושל הבקשה לצו ביניים שבצידה, כדי לאפשר למערערים למצות הליכים אל מול המשיבה. על פסק דין זה הוגש הערעור דנן. בערעור נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא אשר סילק את העתירה על הסף ניתן ללא תשתית מספקת ואינו מנומק כדבעי; וכי מענה הביניים הוא שגוי שכן המערערים פעלו כנדרש, תיקנו את הפגמים ומסרו למשיבה את כל המסמכים הדרושים. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה לצו ביניים שיאסור על הרחקתם מישראל. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו וכן בכתבי הטענות שהוגשו בהליך קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה. זאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלות בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. משכך ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים ולהכריע בה. כאמור, במענה הביניים הובהר כי לאחר עיון בטפסים שצורפו לבקשה נמצא כי נדרש בירור נוסף טרם מתן ההחלטה. כן צוינו במענה בפירוט החוסרים והפגמים בהם היא לוקה והנתונים הטעונים השלמה (ראו לעיל, בפסקה 6). יודגש, שממענה הביניים עולה במפורש שהוא לא סתם את הגולל על האפשרות לתקן את הבקשה, כך שהמערערים יוכלו למעשה להגיש בקשה מתוקנת בהתאם להערות שפורטו בו. עוד יובהר כי העובדה שעל המערערים לעמוד בדרישות שצוינו במענה הביניים בטרם תתקבל החלטה לגופו של עניין בעניינם, אין פירושה בהכרח כי לכלל הדרישות הללו יינתן (או צריך להינתן) משקל במסגרת ההחלטה. כך למשל, ורק לצורך הדוגמה, יהיה מקום לבחון במסגרת ההחלטה את משקלו של המידע לגבי המועד בו נכנסו המערערים ארצה; את משקלו של המידע אודות מועד התחלתו של האיום הנשקף להם וכיו"ב. אולם, בטרם עמדו המערערים בדרישות האמורות (או למצער הבהירו מדוע הם אינם מצרפים נתונים, ולו משום שאינם בידיהם ואין להם אפשרות להשיגם), ובטרם ניתנה החלטה מנומקת בבקשתם – אין מקום וטעם להכריע בכך. בפסק הדין בערעור הקודם (המהווה מעשה בית דין בין הצדדים), נקבע על ידי בית משפט זה כי "הנוהל מבהיר כי אי מילוי מלא וקפדני של כל פרט מפרטי הטופס – לרבות היעדר חתימה או היעדר תרגום – עשוי להביא להחזרת הטופס להשלמה" (פסקה 11 לפסק הדין בערעור הקודם). המערערים אינם מפרטים באילו מקביעותיה שגתה המשיבה בדרישתה לתיקון הבקשה במסגרת מענה הביניים, והם גם לא צירפו לעתירתם אסמכתאות אשר עשויות ללמד כי אין ממש בדרישתה לתיקון. המערערים אף לא הוכיחו את גרסתם לפיה הם פעלו כנדרש, ולא הבהירו ברחל בתך הקטנה באיזה אופן הם קיימו לשיטתם את הדרישות שפורטו בפסק הדין בערעור הקודם. המערערים צירפו לעתירה נספח המכונה "עותק מסמכי מאוימות של העותרים" הכולל שישה עמודים ובהם מסמכים הכתובים בשפה הערבית הנחזים להיות מסמכים רשמיים של הרשות הפלסטינית. לכתב הערעור צורפו מסמכים אחרים הנחזים להיות מטעם הרשות הפלסטינית וחמאס, אשר לטענת המערערים מעידים על היותם מאוימים. ואולם הן מהערעור, הן מהעתירה שהוגשה לבית משפט קמא לא ניתן להבין האם אלה המסמכים שצורפו לבקשה; ואם כן, האם מדובר בכלל המסמכים שצורפו לבקשה; או שמא הבקשה כוללת מסמכים נוספים אשר כלל לא צורפו לערעור דנן. מכל מקום, מהמסמכים אשר צורפו לערעור, לא ניתן לקבוע כי המערערים תיקנו את בקשתם בהתאם לאמור בפסק הדין בערעור הקודם. משכך, לא ניתן גם לקבוע כי נפל פגם במענה הביניים של המשיבה בה נקבע כי התיקונים הנדרשים לא בוצעו. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש להתערב במענה הביניים. אין לי אלא לחזור על האמור בפסק הדין שניתן בערעור הקודם, ולפיו על מנת שניתן יהיה לטפל בבקשת המערערים, עליהם לפעול בהתאם להנחיותיה המפורטות של המשיבה ובהתאם לאמור בנוהל. כל טענה עתידית שיש למערערים נגד החלטותיה של המשיבה צריכה להיות מגובה באסמכתאות המתאימות (או בהסבר מדוע אסמכתאות כאלה אינן בנמצא) – שאלמלא כן לא ניתן לבררה ולקבלה. למען הסר ספק, יובהר כי על אף שהערעור דנן הוגש על ידי שבעה מערערים, שניים מהם לא היו צד להליך בבית משפט קמא, ועל כן הם גם אינם צד להליך הערעור (טעות זו נעשתה ככל הנראה עקב העובדה שכתב הערעור שהוגש מטעם המערערים התבסס ברובו על כתב הערעור שהוגש בערעור הקודם, בלא להתאים אותו במלואו לנסיבות דנן – הן בעניין מיהות המערערים, הן בעניינים נוספים – ועל כך יש להצר). סיכומם של דברים, ערעורם של המערערים כפי שהוגש לפנינו לא מגלה כל פגם שנפל במענה הביניים של המשיבה, ומשכך אציע לחבריי לדחות אותו על הסף. בנסיבות העניין, הרבה לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תשובה לערעור, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ו (29 מרץ 2026). אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת