אלחרומי ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15378-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין העותרים: עאדל אלחרומי ו-27 אח' נגד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. הרשות להתיישבות הבדואים בנגב עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד גלעד אבני פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עתירה בה התבקש סעד כדלקמן: "הארכת מועד מימוש פסקי הדין לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ב[ת"א] 60191-10-21 ו/או ב[ת"א] 60260-10-21 ו/או ב[ת"א] 66694-10-21 ו/או ב[ת"א] [21]-60255-10 ו/או ב[ת"א] 60177-10-21 ו/או ב[ת"א] 9960-07-20". כפי שניתן להיווכח מן המצוטט, עניינו של הסעד בהארכת מועד ביצועם של פסקי דין. מה שלא צוין בעתירה, הוא שאותם פסקי דין ניתנו כולם בהסכמת הצדדים; אף לא הוסבר, אם ומה היה מעמדם של העותרים במסגרת ההליכים שבהם ניתנו אותם פסקי דין. אציין, בתמצית, כי פסקי הדין האמורים ניתנו על-ידי מותבים שיפוטיים שונים, בבית משפט השלום בבאר שבע, והם עוסקים בחלקות מקרקעין המשתייכות לאותו מקבץ. ההסכמה שהושגה במסגרת פסקי הדין, שאליה הגיעו הצדדים במהלך חודש מרץ 2023, היתה לכך שיינתן צו לפינוי המקרקעין מושא התביעות, צו להסרת והריסת כל המחוברים למקרקעין, וכן צו עשה להפסקת שימוש וצו מניעה לקבוע למניעת כל שימוש שאינו כדין ושאינו בהסכמת המשיבה. זאת, כאשר "מועד כניסת הצווים לתוקף יידחה למשך 22 חודשים ממועד מתן פסק הדין", היינו: עד חודש ינואר 2025. המועד האמור הגיע, וכחודש-ימים לאחר מכן, מסרה המשיבה הודעה למתגוררים במקרקעין, בדבר הפרת פסקי הדין על-ידם. אף בשלב זה הללו לא מיהרו לפעול, לא בביצוע פסקי הדין וגם לא בבקשת ארכה מן המשיבה; רק בחודש מאי האחרון, פנו אל מותבי בית משפט השלום בבאר שבע, שבהם ניתנו פסקי הדין הנזכרים, בבקשות שונות לדחיית מועד ביצוע פסק הדין ולמתן צווים ארעיים. הבקשות – נדחו כולן, ועתה הוגשה העתירה דנן. דין העתירה להידחות על הסף. בראש ובראשונה, כפי שכבר צוין, לא הוסבר בעתירה אם ומה היתה מעורבות העותרים בהליכים שהתנהלו בבית משפט השלום בבאר שבע, או מהו יחסם אל הנתבעים באותם הליכים. בתוך כך, אין זה ברור מניין צומחות טענות שלפיהן פסקי הדין שמבוקש עתה כי יוארך מועד מימושם, ניתנו בהעדר התייצבות. זאת, שעה שכנזכר, מדובר בפסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים. למעשה, העובדה שעסקינן בפסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים כלל לא צוינה בעתירה; לא הוזכרה בה עובדת דחייתם של ניסיונות להארכת מועד מימוש פסקי הדין, על-ידי המותבים שדנו בהליכים; וגם לא צוין בה הליך מקביל, שאף הוא נפתח ביום אתמול, 8.6.2025, אשר עוסק גם הוא בפינוי מאותה חלקת מקרקעין, ושאף בו מייצג ב"כ העותרים (רע"א 16741-06-25) – זה הוזכר רק היום, במעין בקשת עדכון, שנועדה לתמוך בבקשת הסעד הזמני. רוצה לומר, לא נכללו בעתירה פרטים שלהם חשיבות רבה לצורך גיבוש התמונה העובדתית. די בהסתרות אלה, אשר מעוררות תהיות לא פשוטות באשר להתנהלות העותרים, ובכך שתוצאת כלל המתואר היא העדר יכולת לגבש תמונה עובדתית שעל בסיסה ניתן יהיה לדון בטענות המשפטיות – על מנת להביא לדחיית העתירה על הסף (בג"ץ 893/09 צור נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (18.11.2009) (להלן: עניין צור); בג"ץ 8778/11 עטאללה נ' הרשות להתיישבות הבדואים הנגב, פסקאות 7-6 (20.11.2012) (להלן: עניין עטאללה)). זאת ועוד, משמדובר, כנזכר, בניסיון להביא להארכת מועד לביצועם של פסקי דין שניתנו בערכאה אחרת, הרי שהיה על העותרים לפנות אל אותה הערכאה (אם בתורת מי שנטלו חלק בהליך המקורי, אם בתורת מי שעשויים להיות מושפעים מפסק הדין). זאת, כאשר לאחר קבלת הכרעה שיפוטית בבקשות מסוג זה, וככל שהדבר יִדרש, הכתובת הנכונה היא ערכאת הערעור הרלבנטית; לא בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (עניין עטאללה, פסקה 8 והאסמכתאות שם). בהקשר זה יוזכר, כי אף לא אחד מפסקי הדין שאליהם הפנו העותרים, באשר להארכת מועד לביצוע פסק דין, ניתן בהליך בג"ץ; כלל האסמכתאות ניטלו מהליכים ערעוריים למיניהם, ולא בכדי. הנה כי כן, דין העתירה להידחות אף מחמת קיומו של סעד חלופי (ראו, מִנִי רבים: בג"ץ 18967-04-25 בן שבת נ' שר הפנים, פסקה 7 (29.4.2025)). עוד יוזכר באשר לכך, "העיקרון המושרש לפיו בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי המשפט האזרחיים, ואיננו מתערב בהליכים המתנהלים בערכאות אלה, אלא במקרים חריגים בלבד בהם עולה טענת העדר סמכות הערכאה השיפוטית, או נתגלתה שרירות בתחום מינהלי טהור" (עניין צור, פסקה 9). העניין דנן ודאי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. לבסוף יצוין, כי לעתירה לא צורפה כל אסמכתה בדבר פניה מקדימה של העותרים אל המשיבים. עניין זה מקבל משנה חשיבות, שכן דווקא אילו הבחנו בין העותרים לבין מי שנטלו חלק בהליכים בבית משפט השלום בבאר שבע, התוצאה היתה שלא התקיים כל קשר בין העותרים לבין המשיבים עובר להגשת העתירה, כך שלא בוצע מיצוי הליכים כנדרש. גם בעניין זה יש כדי להוביל לדחיית העתירה (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012); בג"ץ 60314-09-24 חוקתי – חרדים למדינה ולשלטון הציבורי (ע"ר) נ' האגודה לתרבות הדיור, פסקה 2 (31.10.2024)). משאלה הם הטעמים לדחיית העתירה, מאליו מובן כי אין בהחלטה כל סתירה להחלטת השופט י' כשר, שניתנה ביום אתמול, 8.6.2025, ברע"א 16471-06-25 שנזכר לעיל – החלטה שבגדרה ניתן צו ארעי לעיכוב הפינוי. עוד ברי, כי אין באמור כאן כדי לחוות כל דעה באשר לאותו הליך. העתירה נדחית אפוא בזאת; ממילא, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בשים לב למפורט לעיל, בדבר הליקויים שבהם לקתה העתירה, העותרים יִשאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 1,000 ₪. ניתן היום, י"ג סיוון תשפ"ה (09 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט