יפתח חדד נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 1537/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1537/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: יפתח חדד נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד איתן ארז - מפרק זמני של אגודת שער אפרים 3. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד א' בר-לב בשם המשיב 1: עו"ד ע' ספדי בשם המשיב 2: בעצמו בשם המשיב 3: עו"ד א' ינקוביץ פסק-דין עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיב 1 לסיים את תפקידו של המשיב 2 כמפרק זמני של האגודה השיתופית "שער אפרים" (להלן: האגודה) ולמנות במקומו את באת-כוח המשיב 3 "בנק לאומי למשכנתאות בע"מ" (להלן: הבנק); להורות למשיב 2 להחזיר לבנק חוב כספי, להגיש דוחות כספיים מפורטים המתייחסים לניהול כספי האגודה, ולהורות לו להגיש תביעה בשם האגודה נגד המועצה האזורית לב השרון (להלן: המועצה). רקע עובדתי 1. העותר, בן לחבר האגודה, לקח מהבנק הלוואה (להלן: ההלוואה) תוך הטלת משכנתא על ביתו הנמצא במקרקעי האגודה. בין האגודה לעותר הוסכם כי כספי ההלוואה יועברו מהבנק ישירות לחשבונה של האגודה. בתמורה התחייבה האגודה להחזיר לעותר את קרן ההלוואה בתשלומים חודשיים – ובצירוף ריבית – בתוך 3 שנים. לטענת העותר, ברקע להסכם עמדה נכונותו של העותר לסייע לאגודה בגיוס כספים מהבנק לצורך מימון עבודות פיתוח בקרקעותיה, וזאת באמצעות שיעבוד נכסיו. מהעתירה עולה כי תוכנן שהאגודה תשיב את ההלוואה לעותר מתוך הכספים שיגיעו לקופת האגודה ממכירה של מגרשים חדשים. העותר בתורו תכנן להשיב את כספי ההלוואה לבנק, תוך שהוא עצמו נהנה מהפרשי הריביות. יצוין כי קיימים תושבים אחרים של האגודה שנטלו הלוואות מהבנק ואשר נמצאים כיום, כפי שיפורט להלן, במצב דומה לזה של העותר (להלן: הלווים). 2. בפועל, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) הקפיא את מרבית העסקאות למכירת מגרשים חדשים על-ידי האגודה, והדבר שימש אחד הגורמים לכניסת האגודה לאי סולבנטיות. האגודה נכנסה לחדלות פירעון, המשיב 2 מונה למפרקהּ, ההלוואות שנטלו תושבי האגודה מהבנק לא הוחזרו והבנק פתח בהליכים למימוש המשכנתאות נגד הלווים. בעקבות זאת הגישו חלק מהתושבים עתירה לבית משפט זה בבקשה לחייב את המינהל לאשר את העסקאות האמורות. העתירה הסתיימה בהסדר פשרה שנחתם בין הבנק למינהל (להלן: ההסדר). ההסדר קיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו הוסכם על מכירת המגרשים המשועבדים והחזר ההלוואות לבנק באמצעות הכספים שיתקבלו כתוצאה מכך (בג"ץ 920/10 בודנשטיין נ' רשם האגודות השיתופיות (4.4.12)). יחד עם זאת, הבנק סירב לכלול בהסדר חלק מהלווים, וביניהם העותר, בטענה שאלה לא הסכימו למימוש המגרשים השייכים להם על-ידי הבנק אלא עמדו על קבלת הפטר מן החוב ללא תמורה. חלק מהלווים שלא נכללו בהסדר הגישו עתירות נוספות לבית משפט זה, שהדיון בהן תלוי ועומד (בג"ץ 4578/12; בג"ץ 5806/12). בגדרי עתירות אלה, הנידונות יחד (להלן: העתירות התלויות), נטען כי ההסדר מעגן את הפטרם של כלל הלווים מחובותיהם לבנק, ללא קשר להסכמתם למכירת מגרשם. טענות הצדדים 3. בעתירה שלפנינו נטען כי היא מוגשת "למקרה שעתירת העותרים ההם תידחה". לטענת העותר, במקרה האמור הפתרון הראוי למצבם של הלווים שלא נכללו בהסדר יהיה תשלום ההלוואות שנטלו הלווים על-ידי האגודה. לשם כך, מבקש העותר להורות למשיב 1 להעביר את המפרק, הוא המשיב 2, מתפקידו ולמנות במקומו את באת-כוחו של הבנק. בהקשר זה טוען העותר כי המשיב 2 פועל בחוסר שקיפות ובחוסר יעילות באופן כללי, וכן ממאן שלא כדין להשיב לבנק את ההלוואות, אשר אמנם רשומות על שם הלווים, אך בפועל הגיעו לידי האגודה. כדי לבסס את טענותיו בנוגע להתנהלותו של המשיב 2 סוקר העותר את מצבה הכספי של האגודה וטוען כי לוּ היה המשיב 2 פועל כיאות, היה בידו לשקם במהרה את האגודה ולהשיב את חובותיה לנושיה, לרבות הבנק, ובכך לשחרר את העותר, יחד עם אחרים הנמצאים במצב דומה, מסכנה של פינוי מביתם המרחפת מעל ראשם. זאת בעיקר, נוכח האפשרויות העומדות למפרק, כך לטענת העותר, לתבוע סכומי כסף גדולים מבעלי חובה של האגודה, ובייחוד מהמועצה. מעבר לכך, טוען העותר כי המשיב 2 אינו מקיים אסיפות של חברי האגודה כדין, אינו מגיש דוחות כספיים ומוציא את כספי האגודה לצרכים מפוקפקים. בעתירתו תוקף העותר את קביעותיו של רשם האגודות השיתופיות א' זליגמן בהחלטתו מיום 23.5.11 בתיק מס' 1292/43/11 (להלן: החלטת הרשם). החלטה זו ניתנה בעקבות בקשתם של תושבים אחרים של האגודה, שהוגשה בשנת 2011, להעברתו של המשיב 2 מתפקידו כמפרק. המבקשים יוצגו בבקשה זו על-ידי בא-כוחו של העותר, והעלו בה טענות דומות מאוד לאלה הנטענות בעתירה שלפנינו. הבקשה נדחתה על-ידי הרשם בקבעו ממצאים עובדתיים ביחס להתנהלות המשיב 2. כעת מבקש העותר לקעקע קביעות אלה בטענה כי הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני. 4. המשיבים 1 ו-2, כל אחד בתגובתו, טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת. זאת, בטענה שתביעת החוב שהוגשה על ידי הבנק לבית משפט השלום נגד העותר טרם הוכרעה, ומשכך עתירת העותר למתן סעדים שנועדו להוביל להטלת החוב האמור על האגודה, מקדימה את זמנה; שהרי כלל לא ברור אם העותר יחויב בתשלום כלשהו כלפי הבנק אם לאו. בנוסף, נטען כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים, שכן בכל הסעדים אליהם מתייחסת העתירה היה על העותר לפנות תחילה למשיב 1. עוד עולה מתגובות המשיבים טענה לחוסר ניקיון כפיו של העותר, וזאת בשל חבירתו עם הבנק במטרה לגרום לכך שההלוואה תוחזר על-ידי האגודה ולא על-ידי העותר. בנוסף, טוענים המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, הן ביחס לטענותיו הפרטניות של העותר המתייחסות לפעולות כספיות מלפני שנים רבות, והן ביחס לניסיון "לערער" על החלטת הרשם כעבור כשנתיים מאז שניתנה. יצוין כי בצד תגובתו הגיש המשיב 2 בקשה נפרדת "לדחיית העתירה על הסף או לחלופין לחיוב העותר בהפקדת ערובה להוצאות בגין עתירת סרק". עוד יצוין כי המשיב 2 מתייחס בתגובתו אף לגופה של העתירה וטוען כי אין על האגודה כל חובה להשיב לבנק את ההלוואות שנטלו הלווים. לשיטתו של המשיב 2, הבנק קיבל מהאגודה כספים העולים על החוב הנטען על-ידי הבנק, ומשכך אין בטענות העותר ממש. באשר לאופי ההסכם בין העותר לבין האגודה במסגרתו ניטלה ההלוואה מהבנק, מטעים המשיב 2 כי מדובר ב"הרפתקה" שמחד גיסא הייתה צפויה להצמיח לעותר ריבית, ומאידך גיסא היה גלום בה סיכון. משהתממש הסיכון, אין, כך לטענת המשיב 2, לעותר להלין אלא על עצמו. 5. המשיב 3, הבנק, הותיר בתגובתו את ההחלטה בנוגע לעתירה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך הביע באמצעות באת-כוחו תמיכה בטענותיו של העותר בנוגע להתנהלותו של המשיב 2 ולהתמשכות ההליכים בתיק הפירוק של האגודה. בהקשר זה סבור הבנק כי העותר "מצביע על המקור הלגיטימי היחיד – קופת האגודה – אשר יכול לפתור את בעייתן של 7 משפחות ולמנוע סילוקן מביתן". 6. יצוין כי העותר הגיש בקשה להשיב על תגובות המשיבים. לא ראינו הכרח בקבלת תשובת העותר לצורך הכרעה בעתירתו ולכן דין הבקשה להידחות. 7. ביום 5.5.13 הגיש העותר "בקשה דחופה לאיחוד הדיון לצורכי פשרה מוסכמת", בגדרה ביקש לאחד את עתירתו עם העתירות התלויות. זאת, בטענה כי "רק בדרכים שהציע העותר ניתן להגיע להסכמה עם המשיב 3". מדובר בהצעת פשרה שהועלתה על-ידי העותר לראשונה בבקשתו הנוכחית, במסגרתה מוצע כי האגודה תמחה לבנק את זכות התביעה העומדת לה, כך לטענת העותר, נגד המועצה, וזאת בתמורה לוויתור הבנק על מימוש נכסי הלווים. מתגובות המשיבים 1 ו-2 שצורפו לבקשה עולה כי הם מתנגדים לאיחוד העתירות בסברם כי אין בין העתירות התלויות לבין העתירה דנן קשר וכן לאור הטענה כי דין העתירה הנוכחית להידחות על הסף כפי שיפורט בהמשך. דיון והכרעה 8. דין העתירה להידחות על הסף מאחר שמדובר בעתירה מוקדמת. העתירה כל כולה, לרבות הטענות האישיות נגד המשיב 2, מכוונת ליצור מצב בו כספי ההלוואה שנטל העותר מהבנק יוחזרו לבנק על-ידי האגודה. ודוק, תביעת הבנק נגד העותר לתשלום חוב ולמימוש המשכנתא טרם הוכרעה, ומשכך הסכסוך בין הבנק לעותר, אותו כאמור מעוניין העותר לפתור באמצעות האגודה, אינו בשל (בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל תל-על 2006(1) 638, 645 (2006)). לפיכך, מדובר בעתירה מוקדמת ודינה להידחות על הסף. על כך יש להוסיף את העובדה שהעותר מגדיר את עתירתו כמוגשת "למקרה" שהעתירות התלויות יידחו. גם טענה זו מצביעה על היותה של העתירה מוקדמת. 9. מעבר לכך, העותר לא מיצה כלל את ההליכים מול הגורמים הרלוונטיים בנוגע לסעדים המבוקשים על-ידו בטרם הגשת עתירתו. הן הסעדים הנוגעים לאיוש תפקיד המפרק, לרבות העברת המפרק הנוכחי מתפקידו ומינויה של מפרקת אחרת, והן הסעדים הנוגעים למתן הוראות שונות למפרק, כגון הגשת דו"חות כספיים, השבת כספים לנושה מסוים או הגשת תביעות נגד צדדים שלישיים, נתונים בידי רשם האגודות השיתופיות המכהן כבית משפט של פירוק. פניה לרשם על-ידי העותר לא נעשתה. גם אם נראה בפניית התושבים האחרים לרשם (משנת 2011) משום מיצוי הליכים בעניינו של העותר, הרי שתקיפת החלטת הרשם כעת לוקה בשיהוי שלא ניתן לו כל הסבר. יתרה מזאת, בכל הנוגע לפעולות, שלטענת העותר, היה על המשיב 2 לעשות בתיק פירוקה של האגודה, הייתה על העותר חובה לפנות קודם אל המשיב 2 עצמו. משנמנע העותר מלפנות למשיב 2 וכן מלהגיש בקשה לקבלת הסעדים למשיב 1, אין לנו אלא לדחות את העתירה גם בשל אי מיצוי ההליכים (בג"ץ 4723/12 בן שבת נ' רשם האגודות השיתופיות, פס' 10 (1.8.12)). 10. באשר לבקשת העותר לאיחוד הדיון בעתירתו עם העתירות התלויות, משקבענו כי העתירה אינה עומדת בעילות הסף ודינה להידחות, לא מצאנו להידרש לבקשה. נעיר כי נוכח תגובת המשיב 2 לבקשה זו, דומה כי הגדרת הצעת העותר כ"מוסכמת" חוטאת למציאות. נוכח האמור העתירה נדחית על הסף. לאור דחיית העתירה איננו נדרשים לדון בבקשת המשיב 2 לחיוב העותר בהפקדת ערובה. העותר יישא בשכ"ט עו"ד של כל אחד מהמשיבים 1 ו-2 בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ט בסיון התשע"ג (‏28.5.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13015370_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il