פסק-דין בתיק רע"א 1534/16 בבית המשפט העליון רע"א 1534/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקש: אלרן שפירא בר אור נ ג ד המשיבה: לאומי קארד בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"צ 18227-09-14 שניתנו ביום 12.2.2016 וביום 15.2.2016 על ידי כב' השופטת א' שטמר בשם המבקש: עו"ד צבי מצקין בשם המשיבה: עו"ד יחיאל כשר; עו"ד עופר שובל פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שטמר) מיום 12.2.2016 ומיום 15.2.2016 בהן הורה לקבל את עמדתו של המפקח על הבנקים בבנק ישראל (להלן: המפקח על הבנקים או המפקח) בהליך לאישור תובענה ייצוגית אותו מנהל המבקש נגד המשיבה. 1. המשיבה היא חברת כרטיסי חיוב אשר הפעילה תכנית הטבות שנועדה לתמרץ את לקוחותיה לעשות שימוש בכרטיסי החיוב שברשותם. על פי התכנית, שימוש בכרטיס חיוב שהנפיקה המשיבה הקנה לבעליו "נקודות" אותן היה רשאי להמיר במוצרים ושירותים שונים (להלן: תכנית הנקודות). בשלהי שנת 2011 הודיעה המשיבה ללקוחותיה כי החל מיום 1.1.2012 תופסק תכנית הנקודות וכי יהיה באפשרותם לממש את הנקודות שצברו במסגרת התכנית עד לסוף שנת 2012. כמו כן הודיעה המשיבה ללקוחותיה כי נקודות שלא ימומשו עד לסוף שנת 2012 יימחקו ולא יהיה ניתן לעשות בהן שימוש. בשנת 2014 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי היא לא הייתה רשאית למחוק את הנקודות שנצברו לטובת לקוחותיה, בין היתר, משום שפעולה זו מהווה הפרה של הנחיות המפקח על הבנקים (ראו: סעיפים 60-57 לבקשת האישור שצורפה כנספח 2 לבקשת רשות הערעור). 2. בתגובתה לבקשת האישור טענה המשיבה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי היא קיבלה את אישורו של המפקח על הבנקים למחיקת הנקודות (ראו: סעיף 11 לתגובת המשיבה לבקשת האישור אשר צורפה כנספח 3 לבקשת רשות הערעור). בתגובה לטענה זו טען המבקש כי המשיבה לא הציגה כל ראיה לכך שקיבלה את אישורו של המפקח למחיקת הנקודות (ראו: סעיף 240 לתשובה לתגובה אשר צורפה כנספח 4 לבקשת רשות הערעור), ובדיון שהתקיים בבקשת האישור ביום 16.3.2015 טען כי בקשתו לקבל את ההתכתבויות בין המפקח והמשיבה בנוגע להפסקת תכנית הנקודות מכוח הוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע) נדחתה, ומכאן שלא ניתן לקבוע כי המשיבה קיבלה את אישור המפקח. המשיבה טענה מנגד כי ככל שישנה מחלוקת בשאלה האם פעלה באישורו של המפקח ובהתאם להנחיותיו ניתן לזמנו לעדות ולקבל את עמדתו בסוגיה. המבקש התנגד לזימונו של המפקח לעדות וטען כי היה על המשיבה לצרף את האישור שנתן לה למחיקת הנקודות לתגובתה, ומשלא עשתה כן היא אינה רשאית לתקן את מחדלה באמצעות הבאת עדים. בדיון שהתקיים בבקשת האישור ביום 25.6.2015 עתרה המשיבה לקבל את עמדתו של המפקח על הבנקים בשאלה האם לדעתו היא פעלה כדין ובהתאם להנחיותיו. המבקש התנגד לבקשה, וביום 19.10.2015 הורה בית המשפט קמא לצדדים להידבר ביניהם במטרה להגיע להסכמות בנוגע לנוסח השאלות שיופנו למפקח. 3. לאחר שהצדדים לא הצליחו להסכים על נוסח הפניה למפקח, הגישה המשיבה בקשה להורות לו להשיב האם לדעתו היא הייתה רשאית להגביל בזמן את תכנית הנקודות ולמחוק נקודות שלא נעשה בהן שימוש, והאם פרק הזמן שהמתינה מאז שהודיעה על סיום התכנית ועד למחיקת הנקודות היה סביר. בתגובה לבקשה שב וטען המבקש כי אין מקום לקבל את עמדתו של המפקח על הבנקים והסתייג מנוסח הפניה שהציעה המשיבה. ביום 12.2.2016 אישר בית המשפט קמא את נוסח הפניה שהוצע על ידי המשיבה, וביום 15.2.2016 הורה למזכירות להעבירה למפקח לשם קבלת התייחסותו. 4. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משהורה לקבל את עמדתו של המפקח על הבנקים בשאלה האם המשיבה פעלה כדין. לטענתו, כאשר אחת מרשויות המדינה אינה צד להליך לא ניתן לקבל ממנה ישירות התייחסות לסוגיות המתעוררות בו ועל מנת לקבל את עמדתה יש לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה על מנת שישקול להתייצב בהליך מכוח סמכותו לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. המבקש טוען כי אף שבתי המשפט נוהגים מפעם לפעם לפנות למאסדרים (רגולטורים) במטרה לקבל את עמדתם בנוגע לסוגיות שונות המתעוררות בהליכים הנדונים בפניהם, אין לפרקטיקה האמורה כל עיגון בסדרי הדין והפניות האמורות נעשות בחוסר סמכות. המבקש מוסיף וטוען כי נוכח המשקל הרב שמייחסים בתי המשפט לעמדתם של מאסדרים בסוגיות המצויות בתחום אחריותם, והעובדה שבמקרים רבים המאסדר "שבוי" בידי הגורמים המפוקחים על ידו, קבלת עמדתו של מאסדר בהליך משפטי יוצרת הטיה לטובת הגורמים המפוקחים ופוגעת בזכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין האחרים בהליך. לשיטתו של המבקש, הקושי האמור אינו מתעורר כאשר העמדה המוצגת בהליך היא של היועץ המשפטי לממשלה ומטעם זה הוא סבור כי גם מבחינה מהותית אין זה רצוי לפנות באופן ישיר למאסדר. לבסוף טוען המבקש כי גם אם ייקבע שבית המשפט קמא היה מוסמך לפנות באופן ישיר למפקח על הבנקים, החלטתו לקבל את נוסח הפניה שהוצע על ידי המשיבה אינה יכולה לעמוד, וזאת משום שהשאלות אותן מבקשת המשיבה להפנות למפקח הן שאלות משפטיות אשר אין לו את הסמכות או המומחיות להשיב עליהן. 5. המשיבה טוענת מנגד כי סמכותו של בית המשפט לקבל את עמדת המפקח על הבנקים מעוגנת בסעיף 15 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 המורה כי בית המשפט הדן בהליך לאישור תובענה ייצוגית רשאי להתיר "לרשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת התובענה הייצוגית" להשתתף בדיוני בקשת האישור. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא היה רשאי להורות על קבלת עמדתו של המפקח על הבנקים גם מכוח סמכותו לזמן עדים להליך. כמו כן, טוענת המשיבה כי פנייה לגורם המאסדר במסגרת הליך לאישור תובענה ייצוגית היא פרקטיקה מקובלת ורצויה הנהוגה גם בבית משפט זה, ואף מטעם זה לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא. בנוסף על כך טוענת המשיבה כי בהליך משפטי בו מתעוררות סוגיות המצויות בתחום אחריותו של מאסדר מסוים יש חשיבות רבה לקבלת עמדתו, והדברים נכונים ביתר שאת בענייננו בו כל פעולותיה בקשר להפסקת תכנית הנקודות אושרו מראש על ידי המפקח על הבנקים. כמו כן, טוענת המשיבה כי אין עילה להתערב בנוסח הפניה למפקח, ועוד היא טוענת כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור וכי הטענות המועלות בה לא נטענו בפני בית המשפט קמא. 6. בחנתי את הטענות שהעלו הצדדים והגעתי למסקנה כי יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, כפי שיפורט להלן. במקרה דנן הצורך לקבל את עמדתו של המפקח על הבנקים התעורר עקב המחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם פעולותיה של המשיבה בקשר לסיום תכנית הנקודות נעשו באישורו. לפיכך, עמדתו של המפקח על הבנקים בהליך דנן אינה דרושה לשם הבעת עמדה עקרונית כמאסדר בסוגיות המתעוררות בבקשת האישור, אלא לשם הכרעה במחלוקת עובדתית קונקרטית שנפלה בין הצדדים לבקשה, וזאת ביתר שאת לאחר שנדחתה בקשת המבקש לקבל לידיו את ההתכתבויות בינו ובין המשיבה בנוגע לסיום תכנית הנקודות מכוח הוראות חוק חופש המידע. במילים אחרות, הסוגיה העקרונית אותה מעלה המבקש בבקשת רשות הערעור אינה מתעוררת כלל במקרה דנן והפניה למפקח על הבנקים אמנם נחוצה אך מן הראוי כי נוסחה יתוקן ויותאם לנדרש, דהיינו כשאלה המבקשת לברר את העובדות שבמחלוקת. וביתר פירוט - על המפקח להשיב האם אמנם כטענת המשיבה היא פנתה אליו וקיבלה את אישורו לסיום תכנית הנקודות באופן שבו פעלה ואם כן - מתי והאם הפניה והאישור מתועדים במסמכים. הסמכות לפנות אל המפקח על הבנקים על מנת שישיב על שאלה בנוסח זה, מוקנית לבית המשפט מכוח סמכותו להורות על זימון עדים וכן להורות על מתן עדות בכתב באמצעות תעודת עובד ציבור כמשמעותה בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראו: תקנה 178(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; לעניין סמכותו של בית המשפט להורות על זימון עדים בהליך לאישור תובענה ייצוגית ראו: רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, בפסקאות 8-6 (15.4.2007); רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק, בפסקה 2 (7.9.2008)). אשר להכרעה בסוגיה העקרונית שהעלה המבקש – זו, כאמור, אינה נדרשת לענייננו וניתן להותירה לעת מצוא. 7. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל בחלקו והשאלה שתופנה אל המפקח על הבנקים תהא בנוסח המפורט בפסקה 6 לעיל ועליה יוכל להשיב באמצעות תעודת עובד ציבור בצירוף המסמכים הרלבנטיים, ככל שיש כאלה. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ו' בניסן התשע"ו (‏14.4.2016). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16015340_V03.doc רש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il