בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1532/97
וערעור שכנגד
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערערים
והמשיבים
בערעור
שכנגד: 1. חיזגאייב ויטלי
2.
חיזגאייב מרגריטה
נ
ג ד
המשיבה
והמערערת
בערעור
שכנגד: כלל, חברה לביטוח בע"מ
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.1.97 בת"א 679/95 שניתן על ידי
כבוד השופט ש' ברנר
בשם
המערערים: עו"ד מ' קריצמן
בשם
המשיבה: עו"ד אילן ירון
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המערער הראשון (להלן: התובע), יליד
2.7.59, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.5.94. במשך תקופה של כשנה, עד 15.8.94, היה
התובע בטיפולים ובתהליך שיקום בבתי החולים ביילינסון ולוינשטיין. על אף כל אלה,
נותר נכה בשיעור 100%, כשהוא סובל מקוודרופלגיה. בשל נכותו, זקוק התובע לעזרה בכל
הפעולות החיוניות היום יומיות, כולל העברה ממיטה לכסא ובחזרה, רחצה, הלבשה, האכלה
ושינויי תנוחה. התובע זקוק לסיעוד ולאדם שיהיה בסביבתו במשך כל היממה.
פרופסור שאקו, אשר מונה על ידי בית המשפט
כמומחה רפואי בתחום השיקומי, קבע בחוות דעתו ובעדותו את צרכיו השונים של התובע.
פרופסור שאקו הינו מומחה בעל מוניטין, בית המשפט ראה לסמוך על חוות דעתו ועל
עדותו, ואלה שימשו ראיה עיקרית לצרכיו של התובע כתוצאה מנכותו, הן בעבר והן בעתיד.
המשיבה (להלן: הנתבעת) חבה בתשלום
נזקיו של התובע עקב התאונה, ובית המשפט חייבה לשלם לתובע את נזקיו בתאונה. כן
חוייבה המשיבה לשלם למערערת השניה, אשת התובע, כמיטיבה, בגין הפסדים שנגרמו לה
כתוצאה מכך שסעדה את התובע בתקופת היותו מאושפז ובתקופה של מספר חודשים לאחר
ששוחרר לביתו.
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על סכומי פיצויים
שנפסקו בפרטי נזק שונים.
2. בית המשפט המחוזי נדרש להחליט, בין היתר, בשתי
שאלות בעלות השלכה כללית על חישוב הפיצויים: א. האם קוצרה תוחלת חייו של התובע עקב
התאונה; ב. האם יש לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה בדרך של תשלום גלובלי או
בדרך של תשלומים עיתיים.
בדונו בשאלות אלה, כמו בעניינים הנוגעים לפרטי
הנזק השונים, פירט בית המשפט ונימק את העובדות הצריכות לעניין ואת השיקולים שביסוד
קביעותיו השונות. אכן, פסק הדין המפורט והמנומק היטב הקל על הבנת המחלוקות שבין
הצדדים, כמו גם על הבנת השיקולים והנימוקים שביסוד קביעת הפיצויים בפרטי הנזק
השונים. ככלל, ניתן לומר שפסק הדין מבוסס על עובדות מהימנות אשר באו בפני בית
המשפט, ולמרבית הטענות שבערעור ובערעור שכנגד נמצאת תשובה בפסק הדין עצמו. לכך יש
להוסיף, כי האומדנים של הסכומים אשר עליהם מבוסס הפיצוי בפרטי הנזק השונים נקבעו
בצורה שקולה ומאוזנת. לפיכך, אתייחס להלן רק לאותם עניינים המצדיקים התייחסות. כפי
שיובהר בהמשך, גם אם בשני עניינים נשקלה אפשרות להתערב בפסק הדין, בסופו של דבר,
נשאר הסכום כפי שנפסק על עומדו.
3. כמו בכל תובענה בה נפגע סובל משיתוק גפיים
ומאי שליטה על הסוגרים, גם בתובענה שבענייננו התעוררה השאלה האם קוצרה תוחלת החיים
של הנפגע עקב התאונה. באותם מקרים בהם הפיצויים כולם נפסקים בתשלום אחד, יש חשיבות
רבה לשאלה עד לאיזה גיל, למשך כמה שנים בעתיד, יש לחשב את הפסדיו והוצאותיו של
הנפגע. כך, למשל, פרט הנזק הגדול של סיעוד ועזרת צד שלישי עוסק בהוצאה אשר על
הנפגע יהיה לשאת בה עד אחרית ימיו. יש חשיבות, על כן, לשאלה כמה שנות חיים צפויות
לנפגע.
ההכרעה בשאלה זו אינה קלה. כל העוסק בתביעות
נזיקין של נפגעים בעלי נכות קשה מכיר את האסכולות והגישות השונות באשר לשיעור
קיצור תוחלת החיים של קוודרופלגים. קיימות גם סטטיסטיקות שונות, עליהן מסתמכים
המומחים השונים. בתוך כך, קיימת גם התקדמות בטיפולים להם זוכים קוודרופלגים, וכן
התפתחות במדע הרפואה, שכתוצאה מהן עולה תוחלת החיים, הן ככלל והן של קוודרופלגים.
על רקע כל אלה, נתקל בית המשפט לא אחת בחוות
דעת השונות בצורה קיצונית האחת מרעותה. בענייננו באה, אמנם, בנושא זה רק חוות דעתו
של מומחה אחד, פרופסור שאקו. אך חוות דעתו לא סיפקה לבית המשפט תשובה מספקת לשאלה
מהו קיצור תוחלת החיים שנגרם לתובע. בצד ניסיון להעריך את קיצור תוחלת החיים במקרה
זה ב15%- לגבי שנות החיים שנותרו לתובע מאז התאונה, התבטא המומחה גם כי על אף
שברור שנגרם לתובע קיצור תוחלת חיים, אין לדעת את שיעורו וכי הדבר בידי שמיים. וגם
זאת, על פי מחקרים שהוצגו בפני בית המשפט, קיצור תוחלת החיים הוא גדול בהרבה
מ15%-. המחלוקת בין הצדדים היתה בין קיצור תוחלת חיים ב15%-, כהצעת בא כוח התובע,
לבין קביעה שנותרה לתובע תוחלת חיים קצרה בהרבה, של 13.5 שנים בלבד, כטענת הנתבעת.
מסקנת בית המשפט היתה, שהוא מתקשה לקבוע את
שיעור קיצור תוחלת החיים. כפי שציין בית המשפט, חוות דעתו של העד היחיד אשר העיד
בנושא זה מיטלטלת מהקצה אל הקצה, וכתוצאה מכך אין בידו לאמוד את תוחלת חייו של
התובע, מבלי להסתכן בגרימת אי צדק לו ולמשפחתו או לנתבעת.
מסקנתו זו של בית המשפט תרמה להחלטתו בנקודת
מחלוקת נוספת בין הצדדים, והיא אם לפסוק לתובע פיצוי בדרך של תשלום אחד, גלובלי,
בגין כל נזקיו או בדרך של תשלומים עיתיים.
4. משך כשנה מאז התאונה היה התובע מאושפז בבתי
חולים והוצאות האישפוז כוסו על ידי הנתבעת. בגין הפסדים והוצאות בעבר, עד יום פסק
הדין, וכן בגין נזק לא ממוני, נפסק לתובע סכום כולל של כמיליון ש"ח. סכום זה
הינו סכום נכבד, אם נזכור שהתובע השתחרר מבית החולים לביתו כשנה וחצי לפני מועד
פסק הדין. בגין הפסדים והוצאות בעתיד פסק לו בית המשפט תשלומים עיתיים. הסכום
החודשי של כל תשלום עיתי נקבע בסכום כולל של למעלה מ20,000- ש"ח לחודש.
התובע טוען, כי היה מקום לפסוק לו את הפיצויים
המגיעים לו בסכום כולל אחד. בטענתו זו הוא מסתמך על טענה נוספת שלו, על פיה היה
מקום לקבוע את שיעור קיצור תוחלת החיים שנגרם לו בשיעור 15%. הוא גם הדגיש את
הצורך המיידי שלו כיום בכספים לצרכים שונים. חיוב המשיבה בתשלומים עיתיים, ימנע
ממנו ריכוז של סכום גדול אשר באמצעותו יוכל לממש צרכים אלה.
בית המשפט היה ער לשיקולים השונים בעד ונגד
פסיקת פיצויים בדרך של תשלומים עיתיים. הוא גם סקר את פסקי הדין המנחים בנושא זה.
בסופו של דבר, הגיע למסקנה שבנסיבות המקרה הנוכחי ראוי לפסוק, באשר לעתיד, תשלומים
עיתיים. בין השיקולים שהכריעו את הכף, מזכיר בית המשפט את העדר יכולתו, ואפילו
בדרך אומדן, לקבוע את קיצור תוחלת החיים שנגרם לתובע בתאונה. כן מזכיר בית המשפט,
את החששות הממשיים הקיימים, נוכח קיומן של נסיבות משפחתיות מיוחדות, שבסכום חד
פעמי גדול שיינתן לתובע ייעשה שימוש לא נאות, אשר בסופו של דבר יפגע באינטרסים
חיוניים של התובע. בית המשפט מזכיר בעניין זה תוכניות שנזכרו בסיכומי התובע שיהיה
בהן לפגוע בצרכיו השוטפים של התובע. מסקנתו של בית המשפט היא, שהמקרה הנוכחי הוא
מקרה בו בולט החשש שבמקרה של תשלום כל הפיצויים בתשלום חד פעמי עלול התובע להשאר,
כעבור זמן, במצב בו לא יהיה לו מקור כספי לסיפוק צרכיו.
נימוקיו כאמור של בית המשפט ונימוקים נוספים
המובאים בפסק הדין הצדיקו את החלטתו כי הפיצוי בגין הפסדים והוצאות בעתיד ישולם
לתובע בדרך של תשלומים עיתיים.
5. מחלוקת עזה קיימת בין הצדדים בדבר שיעור
הפיצוי החודשי המגיע לתובע לכיסוי העלות של עזרת צד שלישי. על פי תשובתו של
פרופסור שאקו לשאלת הבהרה שהופנתה אליו, דרושים לתובע סיעוד וטיפול משך 6-5 שעות
מידי יום, ובמשך שעות היממה האחרות הוא זקוק להשגחה בלבד. השגחה זו פירושה שיימצא
מישהו בדירה, מבלי שיש צורך שיהיה צמוד כל העת אל התובע.
לטענת בא כוח התובע, הן בבית המשפט המחוזי והן
בפנינו, יש לפסוק בפרט נזק זה פיצוי בסך 26,000 ש"ח לחודש, סכום שיהיה בו כדי
לאפשר העסקת שלושה עובדי משמרות שיסופקו על ידי חברת כוח אדם. מסתבר, שבעבר נהגו
התובע ובני משפחתו להעסיק עובדים בשלוש משמרות אשר טיפלו בתובע והשגיחו עליו.
על סמך הצעות שהובאו בפניו על ידי הנתבעת,
הגיע בית המשפט למסקנה שכדי לספק את צרכיו של התובע די בהעסקה על בסיס חודשי של
עובד זר אשר יגור בבית התובע, בצירוף עובד ישראלי למשמרת יום. בקשר לעלות החודשית
הכרוכה בכך, הוגשה לבית המשפט הצעת מחיר. הצעת מחיר זו - הכוללת העסקת עובד נוסף
בסופי שבוע ובחופשות, ובצירוף עלות נוספת בסך 1,500 ש"ח שפסק בית המשפט -
מביאה את הסכום החודשי בו על הנתבעת לשאת לקרוב ל10,200- ש"ח ליום פסק הדין
בערכאה הראשונה.
בקבעו את הסכום האמור, לא התעלם בית המשפט
המחוזי מהראיות שהובאו מטעם התובע. אך דעתו היתה, שהתובע ואלה המנחים אותו, נקטו
בעבר בדרך בזבזנית לא ראויה בתשלום עבור סיעוד של התובע והשגחה עליו. אומר בית
המשפט בעניין זה:
"תמים
דעים אני עם טענות הנתבעת שניהול עניניו של התובע, במיוחד ככל שהם נוגעים לסיעודו,
לא היה סביר. לא נעשה כל מאמץ אמיתי שלא להוציא את מה שאיננו נחוץ באמת - ומנגד -
הוצאו הוצאות רבות שהן מעבר למה שנדרש בנסיבות. על אף שקיימות הצעות ואפשרויות
אחרות, בשוק הסיעוד, התובעים בחרו דווקא בדרך היקרה ביותר לממן את ההוצאה החודשית
הכבדה הזו. הצעות סיעוד סבירות, שהציעה להם הנתבעת, ושהיו משיגות את אותן המטרות
תוך חסכון ניכר בכסף, נדחו על ידם או שלא נענו" (עמוד 18 לפסק הדין).
כבר אמרנו לאחרונה, שאין ניזוק רשאי לנהוג
מנהג בזבזנות ואי הקטנת הנזק על חשבונו של המזיק, ולצפות שבית המשפט יעניק גיבוי
לכך. ע"א 6431/96, 6560/96 אן בר זאב נ' ג'ומעה וקרנית, קרן לפיצוי נפגעי
תאונות דרכים (טרם פורסם). אכן, ראוי שהתובע, הניזוק, יימנע מבזבוז ומהוצאות
מיותרים - בין אם אלה מכוסים על ידי תשלומים תכופים ובין אם לאו - אם ברצונו
שלהוצאות אלה יימצא פיצוי במסגרת פסק הדין אשר יינתן בתביעה העיקרית.
כפי שציין בית המשפט, הוצעו לתובע הצעות
סבירות אשר היה בהן גם להבטיח את צרכיו וגם להקטין את העלות אשר על המזיק ומבטחו
לשאת בה עד כדי העלות אשר נפסקה בסופו של דבר על ידי בית המשפט.
יוזכר עוד, שאין לתובע לחשוש ממצב בו לא יוכל
להעסיק עובד זר אשר עלותו נמוכה, שאז יאלץ להעסיק עובד ישראלי שעלותו גבוהה יותר.
על פי הצהרת הנתבעת, אשר מצאה ביטוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במקרה שלא
יינתנו היתרים להעסקת עובדים זרים כמטפלים בנכים סיעודיים, תהיה פתוחה בפני התובע
הדרך לפנות בבקשה להגדלת התשלומים העיתיים, ותקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות
דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח1978-, לא תהווה מחסום לבקשה כזו.
עיינתי בכל טענות הנתבעת להקטנת הסכום החודשי
בגין עזרת צד שלישי. גם בטענות אלה לא מצאתי עילה להתערב בפסיקת בית המשפט.
סיכומם של דברים, אין להתערב בסכום שנקבע
כעלות חודשית בגין עזרת צד שלישי - הן בעבר והן בעתיד.
6. עניין אחד, לו טען בא כוח התובע, הטרידני. עם
יציאתו של התובע מבית חולים לוינשטיין לביתו, הצטייד במסמך שהוכן על ידי מנהל
המחלקה בה שהה, ד"ר כץ, בדבר האביזרים שעליו להצטייד בהם בהתחשב במצבו (ראה
ת54/). אביזרים אלה כוללים כסא גלגלים, מיטה מיוחדת, מנוף מיוחד וכן אביזרים
אחרים. התובע שוחרר מבית החולים בחודש מאי 1995, ובחודשים הקרובים שלאחר מכן רכש
את עיקרו של הציוד. מסתבר, שחלק מאביזרים וציוד אלה לא הומלץ כאביזרים הדרושים
לתובע, על ידי המומחה הרפואי פרופסור שאקו. מסתבר גם, שחלק מהאביזרים, עליהם המליץ
גם פרופסור שאקו, נקנו במחיר גבוה בהרבה ממחיר השוק שלהם.
הסכום הכולל ששולם על ידי התובע עבור האביזרים
הנ"ל הוא 61,700 ש"ח. רק חלק מסכום זה אושר במסגרת הפיצוי בגין אביזרים
שונים הדרושים לתובע, כפי שנקבע על ידי בית המשפט.
השאלה הראשונה המתעוררת היא, האם יש למנוע
מהתובע פיצוי בגין הוצאות שהוצאו בהמלצת הרופא אשר טיפל בו (מנהל מחלקה בבית
חולים), שעה שלא היתה בפניו כל חוות דעת אחרת, וטרם ניתנה חוות דעת על ידי מומחה
בית המשפט; זאת, על אף שכעבור זמן מתברר מפי המומחה הרפואי שלא היה צורך בחלק
מהוצאות אלה. נזכיר, שבשלב זה, שלב המעבר מבית החולים לביתו, נדרשו אותם אביזרים
לתובע על מנת שיוכל להתחיל לתפקד בביתו בכל ההקדם.
נראה לי, שבשל הדחיפות של הצורך לרכוש את כל
האביזרים הדרושים לו, אין להקפיד עם התובע גם אם רכש אביזר מסויים שאחר כך התברר,
על פי המלצת מומחה בית המשפט, שאין הוא נחוץ, ואפילו אם לאחר חקירה ובירור יסודיים
ומדוייקים ניתן היה אולי לרכשו במחיר פחות במקצת.
כשפעל על פי המלצת רופא, מנהל מחלקה בבית
חולים שיקומי, אשר אין חולק על מומחיותו, אין לומר על התובע שלא פעל בסבירות, ואין
לזקוף לחובתו כי חטא באי מילוי חובת הקטנת הנזק.
אין בפנינו השוואה מדוייקת בין מה שנפסק על
ידי בית המשפט המחוזי למה שהוציא התובע בפועל על אביזרים שונים. השוואה כזו היתה
מאפשרת לקבוע את ההפרש בין גובה הוצאות התובע בפרט זה לעומת הסכום שנפסק לו על ידי
בית המשפט המחוזי. גם ללא השוואה מדוייקת כזו, לא הייתי נרתע מלהגדיל את הפיצוי
לתובע על דרך האומדן ובקירוב. אלא שנראה לי שהגדלת הפיצוי הראוי בפרט נזק זה
מתקזזת כנגד סכום אחר שיש הצדקה להפחיתו מן הפיצוי, על סמך טענה של הנתבעת במסגרת
הערעור שכנגד.
7. כוונתי, לטענה המתייחסת להוצאות רפואיות אשר נפסקו
לתובע. במסגרת זו, נפסק לתובע פיצוי בגין הוצאות על פיזיוטרפיה, לה הוא נזקק אחת
עשרה פעמים בחודש. נפסק לו בנושא זה פיצוי של 1,540 ש"ח לחודש. בנוסף, נפסק
לו עבור תרופות תשלום של 800 ש"ח לחודש. כן נפסקו לו סכומים בגין בדיקות
תקופתיות ואישפוזים צפויים בעתיד.
בפסיקת הפיצויים בפרטי נזק אלה לא ניתן משקל,
ובודאי לא משקל מתאים, לזכותו של התובע לקבל טיפולים רפואיים חינם בקופת החולים בה
הוא חבר. את הבדיקות התקופתיות במרפאה, האישפוזים לצורך הבדיקה, הטיפולים
הפיזיוטרפיים או חלקם וכן את התרופות או חלקן - את כל אלה זכאי התובע לקבל חינם
מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד1984- (וראו ע"א 5557/95 סהר,
חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, דינים עליון כרך נא', 918).
גם כאן אין בידינו לדייק. אין בידינו נתונים
לקבוע במדוייק את הסכומים שנפסקו לתובע ביתר בגין עזרה וטיפול רפואיים אותם יוכל
לקבל חינם, ושעל אף זאת הנתבעת חוייבה בתשלומם. אוכל רק לומר, שעל פני הדברים
קיזוז הסכום ששולם בעניין זה ביתר לתובע בודאי עולה על הסכום שאותו יש להוסיף
לתובע כמפורט בפיסקה 6 לעיל. אשר על כן, יקוזזו שני הסכומים זה מזה.
8. חישוב הפסד ההשתכרות של התובע בעבר ובעתיד
נעשה על פי כושר השתכרות - נטו, לאחר ניכוי מס - של 5,000 ש"ח לחודש, אותו
הפסיד התובע כליל עקב התאונה. על אף טענות בעלי הדין, זה בכה וזה בכה, אין להתערב
בממצא זה המעוגן בראיות שבאו בפני בית המשפט ובהערכה של כושר ההשתכרות של התובע
בעתיד.
גם בכל הטענות האחרות של באי כוח בעלי הדין
בערעור ובערעור שכנגד לא מצאתי עילה להתערב.
9. התוצאה היא, שהן הערעור והן הערעור שכנגד
נדחים. אין צו להוצאות.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה
נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ג' באלול התשנ"ח (25.8.98).
ה נ ש י
א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
97015320.E03