פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי -תל אביב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 15311-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי -תל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. יואל מירון ז"ל – מנהל עיזבון 4. פלונית 5. פלונית 6. פלונית 7. פלונית 8. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אריאל אדלר בשם המשיבים 2-1: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיבות 8-4: עו"ד ישי ברק פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עתירה המכוונת כלפי החלטת המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול, מיום 6.4.2025, שבגדרה נדחה ערעור שהגישה העותרת נגד החלטת המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו, מיום 9.10.2024. העובדות הצריכות לעניין העותרת והמשיבות 8-4 הן כולן נכדותיו של המנוח מרדכי רשקס ז"ל, שהוריש לכל אחת מנכדותיו שטרם נישאו, נכון למועד פטירתו, את חלקה היחסי בעזבונו; זאת, לצרכי נישואין וההוצאות הנלוות לכך. ואולם, כאשר באו הנוגעים בדבר לממש את הצוואה, התגלה כי העיזבון – שכלל כמה נכסי מקרקעין, כמו גם כספים נוספים – רוּקן לחלוטין, בעקבות מהלכים פסולים שאין זה המקום להיכנס לפרטיהם. אשר על כן, מינה בית הדין האזורי את המשיב 3 – יואל מירון ז"ל, שהלך לבית עולמו זמן לא רב לאחר הגשת העתירה – למנהל העיזבון. לצורך חילוץ הנכסים המורכב, שכר מנהל העיזבון את שירותיהם של עורכי דין שונים; כן סייע בידו יוסף צבי ז'ק, שנמנה על בני משפחת העותרת והמשיבות 8-4. הפעילוּת נשאה פרי, נכסים הושבו אל העיזבון, אך נותרה עוד מלאכה לגמור. בשלב זה, יום 29.3.2016, נחתם הסכם בין ז'ק לבין המשיבות 8-4 ומנהל העיזבון, שלפיו ז'ק יקבל 10% משווי הנטו של כל סכום כספי או נכס שיתקבל לידי מנהל העיזבון או יורשיו מנכסי העיזבון. ביום 23.11.2022, התקיים בבית הדין האזורי דיון שעסק בשכרו של מנהל העיזבון, ושנדונה בו גם סוגיית שכרו של ז'ק. באשר לכך ציין בית הדין, בהחלטת מותב שלושה שניתנה יום למחרת הדיון, כהאי לישנא: "בכל הקשור להסכם של היורשות עם מר יוסי זאק, ככל שהדבר לא יוסדר מול מנהל העיזבון יגיש בקשה בהתאם". במעלה הדרך, טענה העותרת כי היא כלל אינה מחויבת בהסכם, ובהתאם לכך גם בתשלום לז'ק, מאחר שלא נטלה חלק בכריתת ההסכם. בהתייחס לטענותיה אלה, הבהיר אב בית הדין, בהחלטת דן יחיד שניתנה ביום 9.10.2024, כי התשלום "למר יוסי זאק ע"י מנהל העיזבון נעשה על פי החלטת בית הדין כדת וכדין". העותרת הגישה ערעור על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול, בטענה כי מדובר בהחלטה שאותה לא יכול היה אב בית הדין ליתן בדן יחיד; וכי לגופם של דברים, לא היה מקום לחייבה בתשלום לז'ק, מאחר שלא השתתפה בכריתת ההסכם עִמו ואינה מחויבת לו. הערעור – נדחה. נקבע, ראשית, כי בשים לב לאופן שבו התנהל ההליך משך זמן רב, הרי שהתקיימה הסכמה מכללא של העותרת, לכך שההחלטה תינתן על-ידי דיין יחיד; ושנית, כי "ההחלטה נשואת הערעור היא בעצם הבהרה, אשרור וחזרה בלבד של ההחלטה מיום 24.11.22 שניתנה בהרכב מלא". עוד נפסק, בהתייחס לטענות שהעלתה העותרת לגוף הדברים, כי הגם שהחלטת בית הדין האזורי לא נומקה כל צורכה, אין מקום להתערב בה. כך, בהינתן שז'ק הוא למעשה מזכה, שאלמלא פעולותיו לא היתה העותרת מקבלת דבר מן העיזבון; מאחר שמדובר בהסכמה שאותה רשאי היה לערוך מנהל העיזבון, בהתאם לסמכויותיו; מפני שההתחייבות הנזכרת כלפי ז'ק, תאמה גם לאותה החלטה של מותב בית הדין כולו, מיום 24.11.2022; וכן בהתחשב בכך שהמערערת ידעה על ההסכם זמן רב, אך נמנעה מלפעול נגדו ואִפשרה לצדדים להתנהל בהתאם לו. בעתירה דנן שבה העותרת, בעיקרו של דבר, על שטענה במסגרת הערעור שהגישה לבית הדין הרבני הגדול – לדבריה, החלטת בית הדין הרבני האזורי ניתנה בדן יחיד, שלא כדין, ולפיכך יש להורות על השבת כספי העיזבון ששולמו בהתאם לה. עוד משיגה העותרת, על הדרך שבה התבצע הפיקוח על מנהל העיזבון. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו (תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). נקודת המוצא לדיון, היא ש"בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים אלא במקרים חריגים וממילא אינו נדרש לטענות שעניינן יישום מוטעה, על-פי הנטען, של הדין" (בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 ‏(1.1.2018‏)). אותם מקרים חריגים הם, ככלל, אלה: "חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית משפט אחר" (בג"ץ 4502/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 ‏(‏18.6.2023‏);‏ כן ראו, בין רבים: בג"ץ 721/17 הרוש נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 ‏(‏27.4.2017‏)‏‏; בג"ץ 6367/22 פלונית נ' כבוד הדיין שלמה שפירא, פסקה 13 ‏(‏7.11.2022‏)‏). ‏משמעות הדברים, ביישום לענייננו, היא שאין מקום לקבלת טענות העותרת, המכוונות כלפי קביעותיו של בית הדין לגבי חיובה בתשלום לז'ק, או באשר לאופן הפיקוח של בית הדין על מנהל העיזבון – טענות אלה הן ערעוריות באופיין, ואינן משתייכות לקבוצת המקרים המצומצמת שבה יקבל בית משפט זה טענות כאמור. למעשה, הטענות שעניינן אופן הפיקוח על מנהל העיזבון לא ניצבו במוקד הערעור שהגישה העותרת לבית הדין הגדול; גם לא קושרו אל הסעד שנתבקש בו. אף מטעם זה, אין מקום לקבלתן בשלב הנוכחי (ראו, מן העת האחרונה: בג"ץ 2649-12-25 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 ‏(14.12.2025‏)). ‏הוא הדין גם לגבי טענת העותרת, שלפיה החלטת בית הדין האזורי מיום 9.10.2024 נעדרת סמכות, משניתנה על-ידי דיין יחיד, חלף ההרכב כולו. בהקשר זה, די בכך שאין הצדקה להתערבות בקביעתו של בית הדין הרבני הגדול, אשר לפיה מדובר אך בהבהרה של החלטה שניתנה זמן רב קודם לכן, על-ידי ההרכב כולו, כך שבהתאם לסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955, וכן לתקנה ד(3) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג – יכול היה להחליט בה דיין יחיד. סוף דבר, שהעתירה נדחית על הסף. העותרת תִשא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 2,500 ₪, ובהוצאות המשיבות 8-4 בסכום זהה. ניתן היום, ז' שבט תשפ"ו (25 ינואר 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט