ועקנין מאיר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון רע"פ 97 / בפני: כבוד הנשיא א' ברק המבקש: ועקנין מאיר נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.2.97 בע"פ 711/96, שניתן על ידי כבוד השופטים: ש. פינקלמן, י. גריל, ע. גרשון בשם המבקש: עו"ד אילן גרטנר בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל החלטה 1. מר ועקנין מאיר (להלן - המבקש) הורשע, על פי הודאתו, על ידי בית משפט השלום בעכו בעבירות נהיגת רכב בשכרות, נהיגה רשלנית ובקלות ראש, סירוב לבדיקת שכרות, תקיפת שוטר והעלבת שוטר. הוטל עליו מאסר בפועל לשישה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי לעשרה חודשים. כן, נפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שש שנים (ת.פ. 2375/96). ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה. נפסק, כי "מי שמכניס את עצמו למצב שבו ינהג ברכב כשהוא שיכור, יתן את הדין במלוא החומרה" (ע.פ. 711/96). 2. בקשת רשות הערעור שבפנינו עניינה בפסילת המבקש מלנהוג למשך שש שנים. טענת המבקש הינה, כי לאור נסיבותיו האישיות היה מקום להקל עימו. 3. דין הבקשה להדחות. "בית משפט זה חזר והבהיר, כי בקשה להקלה בעונש אינה משמשת עילה למתן רשות ערעור שני, כאשר עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור" (רע"פ 3423/96 פלוני נ. מדינת ישראל תקדין 96(2) 1073). ביחוד נכונים הדברים כשמדובר בעבריינות תנועה, ולנוכח הקטל הנורא בכבישי הארץ (וראה: רע"פ 2842/96 כחלון נ. מדינת ישראל, תקדין 96(2) 481). הבקשה נדחית. ניתנה היום, ג' בניסן התשנ"ז (10.04.97) ה נ ש י א העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97015260.A02/דז/