פלוני נ. מפכ"ל המשטרה, רב ניצב משה קראדי

פסק-דין בתיק בג"ץ 1524/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1524/06 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרת: סמ"ר פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מפכ"ל המשטרה - רב ניצב משה קראדי 2. ראש אמ"ש - ניצב גבי גל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ג באייר תשס"ו (21.5.06) בשם העותרת: עו"ד דוד אופק בשם המשיבים: עו"ד חני אופק פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. עניינה של העתירה בהחלטת המשיבים שלא להאריך את שירותה של העותרת במשטרת ישראל. העותרת, ערבייה מוסלמית תושבת עיר במשולש, גויסה למשטרה בשנת 2000. בתום חמש שנים ובהתאם לפקודת המשטרה, התשל"א-1971 (להלן הפקודה) ולנוהל אגף משאבי אנוש (7/2000) הוחלט שלא להאריך את שירותה. משלא ניתן צו ביניים, שוחררה ביום 27.2.06. משאלתה היא, כי ההחלטה על אי הארכת שירותה תבוטל והיא תוחזר לשירות, כיוון שניתנה, כנטען, תוך הפרתם של כללי מינהל תקין והנוהל הרלבנטי לשחרור. העתירה ב. כמתואר בעתירה, ביקשה העותרת להתגייס למשטרה, וזאת בניגוד לעמדת משפחתה ולמקובל בחברה בה היא חיה. היא למדה קרימינולוגיה במכללת צפת, ובמהלך לימודיה הצטרפה למשמר האזרחי בקריית שמונה. בסיום לימודיה חזרה לעירה, הצטרפה למשמר האזרחי, ושירתה כמתנדבת מן המניין. בשנת 2000, בגיל 23, גויסה למשטרה. ג. נטען כי ההחלטה על שחרורה של העותרת משירות היא שרירותית ושלא בהתאם לנוהל, ואינה עולה בקנה אחד עם הישגיה ותפקודה בשנים 2005-2004; וכי המלצת המפקדים שלא להאריך את שירותה נתבססה בעיקרה על הערכה תקופתית אחת משנת 2002, שבסמוך לה היתה העותרת עדה לשני פיגועי טרור קשים, במלון פארק ובשוק בנתניה, אשר השפיעו על תפקודה. עוד נטען, כי עורך ההערכה נכנס לתפקידו שבועיים לפני ביצוע ההערכה, מבלי שהכיר את העותרת, בעוד שבנהלי המשטרה נדרש, כי הערכה תקופתית תינתן על ידי קצין המכיר את פקודו לפחות שלושה חודשים. נטען כי ראש אגף משאבי אנוש נהג שלא בהתאם לנוהל, והתעלם מכך שכל שלוש ההערכות התקופתיות שנערכו לעותרת בשנים 2004 ו- 2005 היו חיוביות: בינואר 2004 נערכה לעותרת הערכה תקופתית על פיה הוערכה בציון "טוב- 3", המצביע כנטען על שיפור משמעותי בתפקודה, ובנובמבר 2005 נערכה לה הערכה תקופתית נוספת, בה הוערך תפקודה בציון "טוב מאוד-2" במישור ההערכה האישית, ובציון כללי 8 במישור ההערכה היחסית. נעיר כאן, כי סולם הדירוג נפרס בין הציון חלש לציון מעולה; בקטגוריה "טוב" מצויים שלושה דירוגים 3,2,1, והציון 3 הוא הדרוג הגבוה בהם; בקטגוריה "טוב מאוד" מצויים שני דירוגים 1 ו-2. עוד נטען, כי היעדרויות העותרת נבעו מהיפגעות כתוצאה מעבודתה, וכל היעדרות מטעמי מחלה נעשתה באישור רופא משטרתי. הוסף כי העותרת עסקה במשימות חסויות במרחב שפלה, אשר העמידו את חייה בסכנה והיתה נתונה לאיומים בגינן. ד. (1) נטען עוד, כי אין יסוד לטענת המשטרה שלעותרת יחסים עכורים עם עמיתיה לעבודה או כי אינה נוהגת כראוי באזרחים, וכי מעדויות שונות של מפקדים ושוטרים עולה תמונה אחרת. נטען אף כי הוטרדה מינית על ידי אחד ממפקדיה, וכי על רקע זה הופסק שירותה. לבסוף נטען, כי כתב אישום משמעתי בעניינה של העותרת, המייחס לה שימוש בכוח שלא כדין, הוגש ממניעים זרים. בהקשר זה נטען כי לא היה מקום לשחררה משירות טרם היה פסק הדין בהליך המשמעתי לחלוט. (2) בתצהיר משלים מיום 25.5.06 נטען על-ידי העותרת, כי התנדבה למשימות מסוכנות במלחמה בסמים, לרבות במגזר הערבי, וכי היתה מטרה לבוז וחשה נבגדת. לדידה ההליך המשמעתי התנהל שלא כראוי ולא בתום לב. ואשר לתפקודה, נטען כי זכתה להערכה של אנשים שונים בציבור. עמדת המשיבים ה. לשיטת המשיבים, היה תפקודה המקצועי והחברתי הכולל של העותרת במהלך חמש שנות שירותה ירוד ביותר, וזאת חרף הזדמנויות אחדות שניתנו לה לשפר את תפקודה בתפקידים שונים ובמספר תחנות. העותרת התקשתה כנטען לקבל את מרות מפקדיה, והפגינה יכולות מוגבלות ביותר להשתלב בארגון, וכן הפגינה תוקפנות מילולית כלפי אזרחים, עמיתיה לשירות ומפקדים. נטען כי לא זו בלבד שההחלטה לאי הארכת שירותה היא סבירה, אלא שהמשך העסקתה במשטרה בנסיבות הללו עלול להיות בלתי סביר. המשיבים דוחים את טענת העותרת בדבר התנכלות, וזאת נוכח מכלול ההזדמנויות שניתנו לה, וכן הואיל ובמסגרת הניסיונות להקל על השתלבותה במשטרה אושר לה - כנמסר - למשך כארבע שנים סיוע לשכר דירה למגורים בבית השוטר; זאת כחריג, ואף שאינה זכאית לכך על פי הנהלים. ו. נטען בפי המשיבים, כי התקיימו התנאים הקבועים בנוהלי המשטרה לאי הארכת שירות, וזאת במספר תחומים כפי שיפורט להלן. אלה, יחד עם פרופיל השירות של העותרת, מצביעים על אי התאמתה להמשך שירות במשטרה. (יצוין כי הנוהל עליו הסתמכה העותרת אינו הנוהל הרלבנטי שכן הוא מתייחס להארכת שירות בתום תקופת הניסיון, והנוהל הרלבנטי, שאליו ניזקק, הוא אמ"ש 7/2000). (1) על פי הנוהל קמה עילה לאי הארכת שירות מקום שעל פי גיליון ההערכה דורג המוערך בפרמטר של "הערכה אישית כוללת" - ציון בינוני 3 ומטה (כולל), או "הערכה יחסית" (בהשוואה לקבוצה) - ציון יחסי 6 ומטה (כולל) קרי, "תפקוד פחות טוב מהאחרים בקבוצה". במהלך שירותה נערכו לעותרת ארבע הערכות תקופתיות, ומארבעתן עולה – כנטען - כי קמה עילה לאי הארכת שירותה, בהיבט של ההערכה היחסית בדבר ביצוע התפקיד. ההערכות המילוליות לגביה משקפות - כנטען - תפקוד ירוד לאורך השנים, וההערכה החיובית שניתנה בשנת 2005, אינה משנה את התמונה המצטיירת ממכלול תקופת שירותה. זאת - שכן אין הערכה זו משקפת את תפקוד העותרת במהלך שירותה, ואינה יכולה לצפות את מסוגלותה להשתלבות אמיתית בתפקידים ייעודיים לשמם גויסה. למשטרה - כך נמסר - אין צורך בקליטת העותרת לתפקיד מסוג זה שביצעה במסגרת הערכתה האחרונה, אשר היה על-תקני. (2) עילה נוספת לאי הארכת שירות על פי הנוהל עניינה, כנטען, בהערכות עמיתים, מקום שהציון בפרמטר יחסי אנוש הוא 3.5 ומטה או הציון בפרמטר תפקוד הוא 3.5 ומטה. במהלך שירותה נעשו לעותרת שתי הערכות עמיתים. בשתיהן דורגה מתחת לתקן הקבוצה בכל ההערכות ובכל הפרמטרים. הציונים בשנת 2002 נעו בין 3.3 - 4.9 ובשנת 2004 בין 4.43- 4.86. (3) עילה אחרת לאי הארכת שירות קמה מקום שמקבל השוטר ציון "נכשל" בקורסים בהם השתתף, או ציון התרשמות סופית מתחת ל-4. ציונה הכולל של העותרת בקורס שיטור בסיסי בו השתתפה היה "בינוני 2" (נמסר כי בסולם שבין 1 ל-7 מדובר בציון 3.5), ובהערכה המילולית נכתב כי "העותרת מגלה תוקפנות מילולית ונוטה להאשים אחרים. מתקשה להתאים את עצמה לתנאים ולנסיבות. מתקשה לגלות כושר הסתגלות לעבודה בצוות." בינואר 2002 סיימה קורס חוקר מוסמך בציון "בינוני 2"; בנובמבר 2002 נכשלה במבחן סווג 25-23 לחוקרים אך בשלב מאוחר יותר עברה אותו. יצוין כי העותרת השתתפה גם בשלוש השתלמויות אותן סיימה בהצלחה. (4) בהתאם לנוהל, הרשעה בתיק פלילי או משמעתי מהווה עילה לשקול אי הארכת השירות. כנגד העותרת הוגש כתב אישום משמעתי בגין עבירה של שימוש בכוח שלא כדין. העותרת הורשעה במיוחס לה בכתב האישום והוטל עליה עונש של נזיפה. בהקשר זה צוין כי ביום 14.2.05 נסגר מחוסר ראיות מספיקות תיק חקירה שנפתח כנגדה בגין חשד להוצאת מידע שלא כדין מן המרשם הפלילי. (5) על פי הנוהל היעדרות מצטברת של 45 יום, או עשרה מופעים של היעדרות ב-24 חודשי שירות, מצדיקים אי הארכת תקופת השירות; בנוסף, הגבלה בריאותית למשך 30 יום במהלך שנים עשר חודשי שירות מהווה עילה נפרדת לשקול אי הארכת שירות של שוטר. כנמסר, בשנתיים האחרונות נעדרה העותרת בגין מחלה 58 יום, וכן היו לה הגבלות רפואיות אחדות במהלך שירותה. ז. בתגובה משלימה מיום 13.6.06 שהוגשה מטעם המשיבים בהתאם להחלטתנו, נטען כי המצג שיצרה העותרת במהלך הדיון בפנינו כאילו השתתפה בחודש אוקטובר 2004 במשימה חסויה כסוכנת סמויה ועל כן נשקפת לה סכנת חיים, אינה נכונה; העותרת לא הופעלה כסוכנת סמויה אלא כמדובבת, בפעילות חקירתית שגרתית, מידת הסכנה הכרוכה בפעילות היתה נמוכה, וזהותה נשמרה בסוד. בנוסף, אין מידע התומך בטענתה בדבר היותה מאוימת עקב היותה מדובבת וכנטען נסמכת מסקנה זו הן על מידע שנצבר בזמן אמת, והן על כבישת הטענה מצד העותרת ואי דיווחיה בזמן אמת על כך. במערכת המודיעין של המשטרה לא עלה - כנמסר - כל מידע המצביע על איומים כלפיה. באשר לטענות העותרת בדבר הטרדה מינית, נמסר כי היא סירבה לשתף פעולה בעניין זה או למסור הודעה מפורטת למח"ש. לעותרת הודע ביום 12.12.04 כי התיק נסגר בשל העדר שיתוף פעולה מצדה, וכי נתונה לה זכות ערר. ערר לא הוגש. הודגש כי לשיטת המשיבים התמונה הכוללת משנות שירותה של העותרת היא של תפקוד רווי קשיים - בקבלת מרות, בהשתלבות בארגון, וביחס לסביבה המקצועית ולאזרחים. עוד נאמר, כי בשל הנסיבות המיוחדות הובא עניינה בפני הדרגים הבכירים ביותר במשטרה. דיון ח. העותרת היא, ערביה מוסלמית, אחת השוטרות הבודדות מאזור המשולש במשטרה. נודה ולא נבוש כי נתנו לבנו בדיון בתיק לרקעה האישי של העותרת כאשה בת הציבור הערבי שהתגייסה למשטרה, תופעה חיובית ורצויה שראוי לעודדה. זו הסיבה שחרף נתונים בעייתיים בתיק ראינו ליתן לצדדים שהות להשלמות ובירורים (החלטה מיום 21.5.06), מתוך התקוה, כי יימצא פתרון שיותיר את העותרת במשטרה. נזכיר כי ייצוגם של בני המיעוט הערבי בשירות המדינה ובשירות הציבורי קטן במידה ניכרת מחלקם היחסי באוכלוסיה, ועומד על אחוזים מעטים. מבין אלה אחוז הנשים זעום ביותר. כשלעצמי נתתי בעבר ביטוי לא אחת לעמדתי כי "מדינת ישראל חייבת לקיומה, לעצמה, לעסוק במקביל בשניים: במאמץ העקבי לשמירת צביונה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולאכיפת חוק ולמאמץ עקבי למתן שוויון לאוכלוסיה הערבית. שני אלה הכרחיים." (ספרי נתיבי ממשל ומשפט - סוגיות במשפט הציבורי בישראל (תשס"ג), עמ' 279). אין זאת רק שחובה עלינו להיאבק באי שויון ובגילויי גזענות, אלא יש לפעול בנחישות ובהתמדה בכלל התחומים לקידום השויון; בהתאם לכך על רשויות הממשל ליתן עדיפות לשילוב האוכלוסייה הערבית בשירות הציבורי ובשירות המדינה (ראה בהקשר זה בג"צ 6924/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נה(5)15(השופט זמיר)). עקרון השויון מחייב כי המשרות בשירות המדינה יוקצו ללא הפליה בין יהודים וערבים, תוך שאיפה לשיתופם הראוי של בני הציבור הערבי במוסדות. יוזכר כי בשנת התש"ס-2000 תוקן חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה- 1975 ((בתיקון 11, התש"ס-2000), במסגרתו הוסף סעיף 18א1 הקובע כי "בהרכב הדירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ביטוי הולם לייצוגה של האוכלוסייה הערבית". סברתי, בהנחיה שהופצה לראש הממשלה ולחבריה בכ"ה תשרי תשס"א (24.10.00), כי ביטוי הולם "אין פירושו קביעת מכסות לייצוגה של האוכלוסייה הערבית, אלא שהוא טעון פירוש על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. שיעורו הראוי של הייצוג צריך להיקבע בהתחשב באופיו, במטרותיו ובצרכיו המיוחדים של התאגיד, ועל פי התפלגות המועמדים המצויים, המתאימים לכהונה הספציפית הנדונה; ואולם, אין כמובן לגרוס כי מתן ייצוג דל ואקראי גרידא לאוכלוסיה הערבית יש בו משום מתן ביטוי הולם לייצוגה...יש לנקוט מבחן של שכל ישר ...תוך בחינת הרלוונטיות בו ליתרונם היחסי (אם ישנו כזה) של המועמדים, על רקע מרכזיותו של עקרון ההעדפה המתקנת." (ההדגשה אינה במקור-א"ר) (נתיבי ממשל ומשפט - סוגיות במשפט הציבורי בישראל, עמ' 290). בחלוף זמן תוקן חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, והוסף סעיף 15א, שבו בין השאר, הנחיית קידום הולם בשירות המדינה של בני האוכלוסיה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית. גם אם הוראות אלה אינן חלות פורמלית על המשטרה, הרוח הנושבת מחקיקה זו ראוי שתנשב גם בה. לכך מצטרף כמובן במיוחד הרצון והצורך בקידומן של נשים מן הציבור הערבי, אשר נאלצות לא אחת להתמודד גם עם קשיים מבית, ברצותן לשרת בתפקידים מסוג זה, והמשוכות שלפניהן כפולות וגבוהות. לא למותר להזכיר כי לעניין נשים הוחלו הוראות ההעדפה המתקנת בחוק שירות המדינה (מינויים) (סעיף 15א הנזכר) ובחוק החברות הממשלתיות (סעיף 18א לחוק החברות הממשלתיות), ואף רוחה של חקיקה זו מנשבת. על מאבקן של נשים, ראו דפנה יזרעאלי, "פוליטיקה מגדרית בישראל – המקרה של העדפה מתקנת במינוי נשים לדירקטוריונים", תרבות דמוקרטית 10 (תשס"ו-2006), 215. ט. ואולם, בתיק דנן השתכנענו בסופו של יום, על פי החומר שבפנינו, כי על אף הרצון לשילוב העותרת – ודומות לה כנשים ערביות - בכוחות המשטרה, אין עילה משפטית להתערבותנו בהחלטתם של גורמי המשטרה; לא יכולנו לומר כי ההחלטה על אי הארכת השירות לא היתה סבירה, נוכח הנתונים המרובים בדבר תפקודה המקצועי והחברתי, והמסה המצטברת, שאינה פועלת – כך חוששנו – לטובתה. התמונה המתקבלת היא של תהליך ארוך בו ניתנו לעותרת הזדמנויות מרובות לשיפור תפקודה מתוך מטרה להשאירה בשירות, אך הדבר לא צלח ולא נמצא מנוס מאי הארכת השירות. י. נידרש בקצרה למסלולה המקצועי של העותרת ולתפקודה במהלך חמש השנים בהן שירתה במשטרה: בתקופה שבין אוגוסט 2000 לאוקטובר 2001 מילאה העותרת תפקיד חוקרת בתחנת פתח תקוה. מראיון שנערך ביום 10.6.01 על ידי מפקד התחנה עולה, כי העותרת נעדרה רבות, וזאת נימקה בבעיות במשפחה, בשל הצקות חוזרות ונשנות נוכח גיוסה למשטרה, ועקב מחלה. לאחר מכן סופחה העותרת לשלושה חודשים, כחלק ממסלול ההכשרה של כל חוקר חדש, למחלקת חקירות בתחנת ראש העין. מראיון שנערך עמה ביום 28.11.01 עם ראש משרד החקירות בתחנה עולה, כי הירבתה לאחר, לא הקפידה ליטול את נשקה, תפוקתה היתה נמוכה ונקבע כי עליה לנקוט בגישה "עדינה יותר בויכוחים עם שוטרים ואזרחים". את הראיון סיים ראש משרד החקירות באמרו: "אני מצפה שמעתה ואילך תנצלי את הפוטנציאל הגדול שיש לך ותהיי חוקרת." במזכר מיום 4.2.02 ממפקד תחנת ראש העין אל מפקד תחנת פתח תקוה ואמ"ש שרון, בתום תקופת הסיפוח, צוין כי "במהלך הסיפוח עלו מספר בעיות משמעת מהן איחורים למשמרת, טיפול לקוי באירוע אלמ"ב (אלימות במשפחה – א"ר), ויכוחים קולניים עם שוטרים ואזרחים, ותפוקה נמוכה בתיקי החקירה." בראיונות שנערכו בימים 1.1.02 (עם ראש משרד חקירות) 2.1.02 (עם מפקד משטרת פ"ת) הודתה העותרת כי ביצעה את תפקידה באורח לקוי באופן מכוון כדי שלא תושאר בתחנה זו. לאחר שלושה חודשים חזרה העותרת לתחנת פתח תקוה, הוחלט כי בשלב זה לא תעסוק בחקירות אלא תוצמד לרכזת החקירות ותסייע לה. ביום 13.3.02 נערך לעותרת ראיון עם ראש משרד החקירות בתחנת פתח תקוה, בו הובעה אי שביעות רצון מתפקודה המקצועי והשתלבותה החברתית. נאמר כי חרף הערות מקצועיות שהועלו בפניה לא חל שיפור, נוצרו חיכוכים רבים בינה לבין עובדים אחרים וכן שוטרים נוספים במשרד, באופן הפוגע ביכולתה לעבוד בצוות מזה ובתפוקת העבודה מזה. כן הבהיר הקצין לעותרת, כי לדעתו אינה מתאימה לעבודה במשרד החקירות. העותרת סירבה לחתום על סיכום הראיון. ביום 17.3.02 נערך לעותרת ראיון בפני סגן מפקד מרחב השרון, והוחלט ליתן לה הזדמנות נוספת בתחנה אחרת. סמוך לסיפוחה למשטרת נתניה, ביום 11.4.02, ניתנה לעותרת התראה על ידי סגן מפקד מחוז מרכז, קצין בדרגת תת ניצב, נוכח התנהגותה בעבר. בהתראה זו הובהר לה כי אם לא יחול שיפור בתפקודה יישקלו פיטוריה מן המשטרה. נמסר, כי בסמוך לכך התלוננה העותרת לגבי התנהגות מפקדיה כלפיה. תלונות אלה הועברו לקצינת בירור תלונות הציבור של מחוז מרכז, וזו לא מצאה מקום למינוי קצין בודק בעניין. ביום 6.8.02 נערך לעותרת ראיון תקופתי בפני ראש משרד החקירות בתחנת נתניה. בסיכום הראיון צוין, כי היעדרויותיה הרבות נובעות מטיפולים רפואיים אותם נאלצה לעבור נוכח הפיגוע לו היתה עדה; נאמר, כי מבחינה מקצועית יש מקום לשיפור ולגילוי יוזמה ועצמאות, עם זאת קיימת מוטיבציה, ומבחינה חברתית השתלבותה טובה. אך במזכר שנשלח על ידי אותו קצין ב- 11.11.02 אל מפקד התחנה נכתב "המדובר בשוטרת לא מקצועית ולחוצה מהתפקיד. בעלת בעיות משמעת: איחורים. השתלבותה מבחינה חברתית היתה חיובית בתחילת הדרך אך כעבור זמן עמיתיה הביעו אי שביעות רצון מהתנהגותה הסוציומטית. החוקרת מרבה לשהות מחוץ לעבודה הן בשל חופשת מחלה והן בשל בקשותיה הרבות לצרף משמרות כדי להיות זמן רב יותר בבית. לדעתי אינה מתאימה לשרת כחוקרת!!!" ביום 29.11.02 נערך לה ראיון בפני סגן מפקד המרחב, ובסיומו הומלץ לסיים את שירותה בחיל. ביום 6.12.02 רואיינה על ידי מפקד המרחב לעניין המשך שירותה במשטרה. הובהר לה כי ניתנת לה הזדמנות אחרונה להוכיח את עצמה. ביום 11.11.02 המליץ מפקד תחנת נתניה על סמך חוות הדעת שבידו ועל סמך היכרותו את השוטרת שלא להמשיך את שירותה בתחנה, כחוקרת או בכל תפקיד ייעודי אחר. בדצמבר 2002 סופחה העותרת לתחנת כפר-סבא, לשם מתן הזדמנות נוספת בתחנה אחרת ותחת פיקוד אחר. עובר לכך הוצעו לעותרת מספר תפקידים בתחנות לוד, רמלה וראשון לציון, אך היא סירבה לקבלם. ביום 18.12.02 נערך לעותרת ראיון שיבוץ, בו הובהר כי היא מצויה בתקופת ניסיון בת שלושה חודשים. בחוות דעת שנערכה ב 31.3.03 על ידי ראש משרד החקירות בתחנת כפר סבא צוין, כי העותרת השתדלה לשמור על רמת משמעת גבוהה אך "רמתה המקצועית של השוטרת אינה משביעת רצון, כתב ידה אינו קריא, התחביר לא מובן למרות השתדלותה". תקופת הניסיון הוארכה תוך המלצה לשקול העברתה לסיור. בחוות הדעת של אותו קצין מיום 27.5.03, צוין כי היא עומדת במשימות המוטלות עליה והיא עושה מאמצים לשמור על רמת משמעת סבירה. צוין כי במשך שירותה התעמתה עם מספר אזרחים בעת הגשת תלונה, וכי פנתה אליו "מס' פעמים בסיפורים תמוהים על סחיטות שהיא לכאורה נסחטת ע"י עיתונאים שמחפשים להתנכל לה וכן על תקיפות בני משפחתה לאור אירוסיה בצפון." לסיכום נכתב כדלקמן: "מהיכרותי את השוטרת, הנ"ל אינה אמינה בעיני ונראה כי הינה משתדלת בתקופת סיפוחה לעשות כל מאמץ, אך אינני מוכן לקבלה באופן קבוע כחוקרת מן המניין בתחנה." ביום 1.9.03 נערך מזכר על ידי קצין המבצעים בתחנת כפר סבא, ממנו עולה כי העותרת סירבה לבצע הנחיה שקיבלה בקשר, ורק לאחר חילופי דברים עמו התרצתה. סמוך לתום תקופת הניסיון (24 חודשים), ביום 2.11.03, החליט מפקד מרחב השרון, קצין בדרגת תת-ניצב - להאריך את שירותה בשנה אחת בלבד, חרף העובדה שלא השתפרה ותפקודה כנאמר לקוי וחלש. ביום 4.7.04 נערך לעותרת ראיון תקופתי בפני ראש משרד החקירות בכפר סבא, בו נדונו עימותים בינה לבין אזרחים אי הסכמות בינה לבין הממונה עליה. ביום 1.11.04 נערך לעותרת ראיון יזום על ידי מפקד התחנה בכפר סבא, בו הועלו בפניה שוב טענות בדבר תפקודה, חיכוך עם אזרחים, נושא המשמעת והגעה לעבודה. העותרת בקשה להתחשב בה והתחייבה לבצע את תפקידיה בצורה הטובה ביותר. בתום חמישה חודשים, הועברה העותרת לתפקיד בתחום התנועה במרחב השרון, בשל חוות דעת תפקודית לא טובה, ובעקבות המלצה של ראש יחידת בטחון שדה במשטרה להעבירה מתפקיד ולשלול ממנה את קוד המסוף למחשב. זאת נוכח חקירת מח"ש שנוהלה כנגדה בגין חשד להוצאת פלט רישום פלילי על אודות אזרח פלוני ומסירתו לקרובי משפחתו, המסוכסכים עימו, וכן עקב סירובה להיבדק בפוליגרף. התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות. תפקיד אליו שובצה העותרת היה תפקיד מינהלי ביחידה לפניות נהגים ביחידת התנועה של מרחב השרון, תוך סיפוח על-תקני, ללא מגע עם הציבור. תפקיד זה ביצעה לשביעות רצון הממונה עליה. י"א. מרווח שיקול הדעת המסור למערכת המשטרה, כמו גם למערכת הצבאית, לקבוע את התאמתו או אי התאמתו של אדם לשרת בשורותיה - הוא רחב, וגדר התערבותו של בית משפט זה הוא דרך כלל צר (בג"ץ 8347/05 רוחמה יוסף נ' משטרת ישראל (לא פורסם) (השופטת חיות); בהקשר המערכת הצבאית ראו בג"צ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות מסוג זה חלים הכללים המקובלים להתערבות בית משפט זה בהחלטת רשות מינהלית, שעיקרם בכך שלא יתערב בית המשפט בהחלטה, אלא אם מצא כי התקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שהיא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשם של דברים (בג"צ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 655-656 (השופט בייסקי); בג"צ 676/82 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' ראש המטה הכללי, פ"ד לז(4) 105, 112 (מ"מ הנשיא- כתארו אז- שמגר)). בהקשר המשטרה, בלשונה של השופטת פרוקצ'יה בבג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), נאמר כי "המשטרה המופקדת על אכיפת החוק, נתונה כל העת לפיקוח וביקורת ציבוריים. רמת תיפקודה ותדמיתה בעיני הציבור הם גורמים בעלי חשיבות רבה, ואלה מחייבים כי לא יימנו על שורותיה אנשים בלתי מתאימים, או כאלה שדבק בהם רבב. מכאן סמכות הפיטורין הרחבה הנתונה לרשות המוסמכת של המשטרה." למותר לציין, ולהטעים בהטעמה יתרה, כי דווקא בגלל היקפה וגמישותה של סמכות זו עליה להיות מופעלת בשיקול דעת מדוקדק ברמות שונות של היררכיה, בתבונה ובאנושיות, שהרי בגורלו, למצער המקצועי, של בן אנוש עסקינן. י"ב. (1) כל האמור באשר לסמכות נכון במידה לא פחותה, שמא ביתר שאת, בענייננו, שעה שעסקינן לא בפיטורין אלא באי הארכת שירות. שני הדברים אמנם אינם שונים בתוצאה המעשית, אך יש ביניהם הבדל משפטי ברור. סעיף 11 לפקודת המשטרה קובע, כי "כל המבקש להימנות עם משטרת ישראל ייבדק בדיקה רפואית, ומשאושר גיוסו, יגויס לתקופה של חמש שנים." סעיף 17(א) לפקודה קובע כי "המפקח הכללי רשאי להאריך תקופת שירותו של שוטר לתקופות שירות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על חמש שנים." הקריטריונים להערכת שוטר בסיום תקופת שירות לשם שקילת המשך שירותו מפורטים בנוהל אגף משאבי אנוש 7/2000 (סעיף 5). עולה, אם כן, כי מדובר בהעסקה לתקופה מוגבלת, לפרק זמן של חמש שנים בכל פעם, שבסיומה תיערך בחינה מחודשת של ההעסקה (ראו בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים ואח', פ"ד נח(2), 358, עמ' 370 (הנשיא ברק)). המשמעות היא, כי השוטר המתגייס יודע, כמצוות המחוקק, כי שירותו לא יוארך כתום חמש השנים אם לא יעמוד באמות המידה הרלבנטיות. (2) לא אכחד, כי אין דעתו של בית משפט זה נוחה מכך שתיק כגון דא נדון כאן ולא בבית הדין לעבודה או בבית המשפט לעניינים מינהליים, דבר הטעון תיקון ויפה שעה אחת קודם. הטעם העיקרי הוא ראייתי – קרי, היעדר היכולת להידרש פרטנית לראיות, שאינו תורם לעשיית הצדק ומכל מקום למראית פניו (ראו בג"ץ 6651/05 רס"ן אהרון (רוני) שפירא נ' ראש אגף כוח אדם במטה הכללי (טרם פורסם)). ואולם, במקרה הספציפי דנן הצטברות החומר, כאמור, מצביעה על כך שלא נגרם לעותרת עוול. י"ג. מתגובת המשיבים וצרופותיה עולה כאמור, כי ככלל לאורך תקופת שירותה של העותרת במשטרה, הביעו מפקדיה חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי, למעט הערכה אחת ובה ציון גבוה יחסית, אמנם בתקופה האחרונה לשירות; אך הערכה זו התייחסה לתפקיד מינהלי על-תקני אותו ביצעה העותרת, ואשר לא כלל מגע עם הציבור או עבודה מחוץ למשרד, ולא היה מסוג התפקידים להם יועדה והוכשרה. במהלך חמש השנים בהן שירתה העותרת במשטרה הוצבה בחמש תחנות משטרה שונות מתוך רצון לסייע לה וליתן לה הזדמנויות, ובתקווה שתמצא את מקומה, אך ללא הצלחה של ממש. קשה לגזור מסקנה אחרת מן התפקיד האחרון, נוכח טיבו כפי שתואר. לכך מצטרפים גם הערכות העמיתים, חיסוריה הרבים מעבודתה, וההערכות התקופתית. ועוד, העותרת תולה יהבה בהערכות שנערכו בשנים 2004- 2005. עיון בהערכות אלה - שתוארו בתמצית לעיל - מלמד כי אין בהן כדי לסייע לעותרת. עולה מהן, כי בדצמבר 2002 במשטרת נתניה הוערכה הערכת כושר פיקוד (כללי) בדרגת "חלש" (2), הערכה אישית כוללת בדרגה "מתחת לבינוני" (1) והערכה – בין השאר – מילולית של "חוסר מקצועיות, אי יכולת עמידה בתנאי לחץ, העדר דיווחים בזמן וחוסר אמינות וקשיי הסתגלות חברתיים". ההערכה הכללית היתה בדירוג "מתחת לבינוני" (1). ב-22.1.04 דורגה בהערכה אישית כוללת "טוב (3)", ונאמר כי היא "מבצעת את המשימות המוטלות עליה אך מערימה קשיים כשמדובר במטלות שאינן שיגרתיות שעליה לבצען. נכנסת לעימותים שלא לצורך עם אזרחים, עימותים שניתן להימנע מהם בגביית תלונה פשוטה". ההערכה היחסית היתה 6 ("פחות טוב מהאחרים בקבוצה"), והכוללת – "טוב (3)". ב-3.2.05 היתה ההערכה האישית הכוללת "טוב(1)", אך ההערכה המילולית לא היתה טובה: "אינה מתאימה לעבודה עם קהל, פועלת בחוסר מקצועיות, לעתים, בעלת יחסי אנוש לקויים, יוצרת אוירת עבודה לא טובה עם עמיתיה..." ועוד, למעט בהזנת חומר "בזריזות וביעילות" וגביית תלונות "בצורה טכנית טובה". לעומת זאת בהערכה מ-20.11.05 היתה הערכתה הפיקודית הכללית וההערכה האישית הכוללת "טוב מאד (2)", ונאמר כי היא מגלה "מוטיבציה, רצון ללמוד ולהתקדם בתחום עיסוקה, משמעת אישית ויוזמה – בתחום עיסוקה". ואכן, הערכה זו היתה בעיקר הסיבה שהניעה אותנו לבקש כי הנושא ייבדק שוב, ואכן הנושא עלה עד דרג המפקח הכללי, ונקבע לאחר בדיקה נוספת כי העותרת לא תוחזר לשירות. משקל מהותי יש לייחס להרשעת העותרת בהליך המשמעתי ביום 6.12.05 בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין, שעה שבמהלך ניסיון לעצור בכוח חשוד בפריצה לרכב בעטה בו מספר בעיטות, אף לאחר שהושכב על הרצפה. דינה נגזר לנזיפה (15.1.06). נשוב ונאמר את הידוע, כי המשטרה מופקדת על אכיפת החוק ופעולותיה נתונות כל העת לפיקוח ולביקורת. בידיה סמכויות רבות וכוח רב. אין צורך להכביר מלים על כך, שאמון הציבור ותדמיתה של המשטרה נפגעים קשות שעה ששוטר או שוטרת עושים שימוש לרעה בכוח הנתון בידם; והרי חוזקה של מדינת חוק דמוקרטית נמדד, בין היתר, בגבולות הכוח העומד לשלטון ובשימוש בו. כבר נפסק, בהקשר של פיטורין מהמשטרה, כי בכך שפסק דין משמעתי לא כלל בגדר העונש שהוטל בו גם שחרור מן המשטרה, אין כדי לשלול את סמכות השחרור הנתונה בידיה מכח סעיף 10(2) לפקודת המשטרה (העוסק כאמור בפיטורין ולא בהארכת שירות), אם נתקיימו התנאים לכך (בג"צ 66/85 לריה נ' מפכ"ל משטרת ישראל, פ"ד לט(2) 724 (הנשיא מ' שמגר); בג"צ 654/81 אלקרט נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לו(2) 611, 616 (השופט בייסקי); בג"צ 337/76 חייק נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד לא(1) 421 (השופט- כתארו אז-שמגר)). אם כך בפיטורין, פשיטא כי כל שכן ביחס לאי הארכת שירות בהתאם לסעיף 17(א) לפקודה ובהתאם לנוהל. יצוין אף כי שבכך שפסק הדין טרם הפך לחלוט אין כדי לשלול את האפשרות לאי הארכת השירות בהתאם לנוהל. על פי הנוהל, בעצם ההחלטה להעמיד לדין משמעתי בגין שימוש בכוח שלא כדין - אף בכך בלבד - די להקים עילה לאי הארכת שירות, קל וחומר כאשר מדובר בהרשעה. רגישות תפקודה של המשטרה לוותה באמירות שיפוטיות חוזרות ונשנות בדבר חשיבותה של התאמת השוטרים לתפקידם לשם איכותו של השירות: "המשטרה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו, היא אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות התאמה מלאה של המשרתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים ולאורך כל סולם התפקידים עד להנהגה הבכירה. ההתאמה נדרשת הן ביכולת הביצוע של המשימות והן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציג מערכת אכיפת החוק. מכאן, ששילובו של אדם לתפקיד במשטרה כשהוא אינו מתאים לכך עלול לפגוע קשות במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הציבור כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר מידות. לפיכך, אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה הוא להבטיח קיומו של שירות משטרה תקין, יעיל, והגון, אשר ישא במטלות הקשות המוטלות עליו ברמה הראויה (השוו בג"צ 5918/96 לוטטי נ' מפכ"ל המשטרה (לא פורסם); בג"צ 6197/04 ברזי נ' משטרת ישראל (לא פורסם); וכך נאמר על תפקידו של שוטר בבג"צ 7074/93 סוויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י מח(2) 749, 783 (מפי המשנה לנשיא - כתארו אז - ברק))". דברים אלה, מפי השופטת פרוקצ'יה בעניין גרין לעיל, מדברים בעדם. י"ד. במקרה דנן התקבלה ההחלטה על אי הארכת שירותה של העותרת על בסיס נתונים מצטברים, ותוך קיום הליך תקין. קשה לדבר על התנכלות שעה שהחומרים שנצטברו באו מגורמי פיקוד שונים, בדרגים שונים, ואין להניח כי עשו יד אחת כנגד העותרת. היה מקום להשיג על כך אילו – למשל – באו חוות הדעת הלא נוחות מגורם יחיד, אך כשחזרו מפי גורמים שונים, דומה שהדבר מכריע את הכף, וזאת גם מששיקללנו אותן הערכות שהיו לצד החיוב ומכתבי תודה מאזרחים שקיבלה העותרת פעמים אחדות על אירועים בעבודתה. ועוד, לעותרת נערך שימוע בפני קצינת מחלקת משמעת ביום 26.7.05, בו יוצגה על ידי עורך דין. בטרם קבלת החלטה על ידי ראש אגף משאבי אנוש קיים סגן ראש האגף ראיון עם העותרת ביום 22.11.05, אשר בעקבותיו החליט כי ככל שתזוכה במשפט המתנהל נגדה תישקל אפשרות סיפוחה ליחידה אחרת לתקופת ניסיון. ואולם, העותרת הורשעה, והומלץ שלא להאריך את שירותה. ביום 19.12.05 החליט ראש אגף משאבי אנוש שלא להאריך את שירותה בהתבסס על פרופיל השירות, המלצות המפקדים, השימוע והרשעתה בדין משמעתי. בעקבות ערעור שהוגש על ידי העותרת אישרר ראש האגף את החלטתו ביום 29.1.06. במסגרת הטיפול בעתירה הובא עניינה של העותרת בפני מ"מ ראש האגף, אשר נדרש להערכה התקופתית מ-2005, לגזר הדין בבית הדין למשמעת, ולהמלצות מפקדיה, והחליט כי אין היא מתאימה להמשך שירות במשטרה. המשיבים ציינו בתגובתם, כי לאחר הגשת התגובה לעתירה ובטרם הדיון בפני בית משפט זה, נפגש חבר כנסת פלוני, לאחר פניית אביה של העותרת, עם המפקח הכללי של המשטרה; כאמור, שוב נבדק עניינה, והוחלט על-ידי ראש אגף משאבי אנוש בתום הבדיקה לאשרר את אי הארכת שירותה, ושלא להחזירה לשירות, ועל כך הודע לחבר הכנסת במכתב מיום 7.5.06. עניינה של העותרת נבחן איפוא בדרגים שונים, הבכירים ביותר. נוכח כל אלה, לא נמצא לנו מקום להתערבות בהחלטותיהם. ט"ו. כללם של דברים, צר לנו, אך לא ראינו עילה משפטית לקבל את משאלתה של העותרת ולהחזירה לשירות. אנו מקוים כי העותרת תמצא עיסוק אשר יהלום את כישוריה, ומאחלים לה הצלחה בהמשך דרכה. מתוך מספר פרטים בקשר לפעילות העותרת או לנטען לגביה שעלו בפסק הדין, סברנו – לא בלי היסוס – להחסות את שם העותרת לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984. איננו עושים צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ד בתמוז תשס"ו (20.7.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06015240_T05.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il