פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1521/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1521/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אנג'ליקה בן דוד בשם משיב 3 עו"ד לביא ענת פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת לביטול החלטות ופסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הרבני הגדול אשר כללו בין היתר, חיוב בגט וחיובה של העותרת בהוצאות משפט. כן מתבקש צו ביניים לפיו יעוכב ביצועם של פסקי הדין וההחלטות נשוא עתירה זו. ב. העותרת והמשיב 3 נישאו ב- 27.7.78 ונולדו להם שלושה ילדים. הנישואין לא צלחו והעותרת הגישה בקשה לשלום בית, ולחלופין לגירושין. בין בני הזוג התנהלו במהלך שלוש השנים האחרונות דיונים רבים, בסופם פסק בית הדין האזורי לגירושין וקבע מועד לכך (פסק דין מיום י"ח בכסלו התשס"ה – 1.12.04), ההחלטה אושרה על ידי בית הדין הרבני הגדול, בדחותו את ערעור העותרת (פסק דין מיום ד' ניסן התשס"ה – 13.4.05). העותרת סירבה לקבל את הגט. לאחר מכן התנהלו הליכים נוספים, של בקשת הבהרה וערעור עליה. בפסק דין נוסף מיום ט"ו חשון תשס"ו (17.11.05) שב בית הדין הגדול ואישר את חיוב הגט, וכן – בהחלטה מיום ט"ו טבת תשס"ו (11.1.06) אישר בית הדין קביעה של בית הדין האזורי כי העותרת סרבנית גט. הושתו על העותרת הוצאות משפט. ג. העותרת טוענת, בין היתר, כי קיימות סתירות מהותיות בין הדברים שנאמרו בבית הדין הרבני הגדול לבין קביעותיו ומסקנותיו, וכי נפגעו כללי הצדק הטבעי תוך סטיה מן הדין. עוד טוענת העותרת כנגד גובה ההוצאות, בהיותה כנמסר חסרת אמצעים כלכליים. נטען גם כנגד ההחלטה בבקשה להבהרה שניתנה בבית הדין האזורי בדן יחיד. ד. המשיב 3 טוען בתגובה כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי הדין הרבניים. טוען הוא כי לא היתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכי העותרת אינה חסרת אמצעים כנטען על ידיה. עוד נטען כי פגם אשר נפל בהחלטה בדן יחיד תוקן בדיון שנערך במותב שלושה בבית הדין הרבני האזורי. כן נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר. ה. אין בידינו להיעתר למבוקש. ו. בית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, לא כל שכן באלה העוסקות בלב ליבה של סמכות בית הדין, ענייני נישואין וגירושין. התערבותו של בית הדין הגבוה לצדק בהחלטות בית הדין מתוחמת לעילות כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או שעה שנדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו-(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פ"ד מח(3) 1, 8-6 (השופטת דורנר); בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מו(3) 423, 439-438 (השופט ד' לוין); בג"צ 1983/05 פינק נ' בית הדין הרבני האזורי (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). כאמור, בוודאי לא תהא התערבות אלא במשורה ב"ענייני נישואין וגירושין" המצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני (סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953). במקרה דנא ניתנו החלטות ופסקי דין בשתי הערכאות של בתי הדין ובגלגולים אחדים, פגמים דיוניים שהיו תוקנו, ולגופם של דברים נימקו בתי הדין את החלטותיהם בעניין הגירושין, המצויות במסגרת סמכותם. לא מצאנו עילה להתערבותנו. ז. נוכח האמור, לא נוכל לקבל את העתירה. ניתן היום, ח' בניסן תשס"ו (6.4.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06015210_T02.docמפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il