טוינה פלסט מערכות (2003) בע"מ נ. חיים אזולאי

פסק-דין בתיק רע"א 1521/05 בבית המשפט העליון רע"א 1521/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים: 1. טוינה פלסט מערכות (2003) בע"מ 2. טוינה יחזקאל 3. בליס דר בע"מ 4. י.ר.י חיתוך אלומיניום בע"מ 5. רול גל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. חיים אזולאי 2. כל חן בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 6.2.05 בבש"א 26307/04 שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המבקשים: עו"ד ג' בלושטיין בשם המשיבים: עו"ד א' שאולסקי; עו"ד ג' סלוביק פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בגדרה ניתנו צווים זמניים שנועדו למנוע מן המבקשים להפר פטנט שבבעלות המשיבים. 2. אלו הן העובדות הצריכות לענייננו, בקצרה: המשיבה 2, שהמשיב 1 הוא בעל השליטה בה, עוסקת, בין היתר, בייצור ובשיווק סוג מסוים של תריסים אשר לגביו רשום פטנט על שם המשיב 1 (להלן - הפטנט). לטענת המשיבים, המבקשים, או מי מהם, משווקים תריסים המיוצרים על ידם תוך ניצול האמצאה הגלומה בפטנט (להלן - המוצר המתחרה). משכך, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה נגד המבקשים בה התבקש, בין היתר, צו המונע מהם לעשות כל שימוש באמצאה המוגנת על ידי הפטנט. בגדר התובענה עתרו המשיבים לצו מניעה זמני שיאסור על המבקשים לייצר ולשווק את המוצר המתחרה, וכן לצו עשה שיורה להם לאסוף את כל היחידות שנמכרו ממנו, למעט אלו שהגיעו לידי צרכני קצה, ולמסרן לכונס נכסים זמני. המענה העיקרי של המבקשים לנימוקי הבקשה היה, כי הם זכאים לשווק את המוצר המתחרה משזה מיוצר בהתאם לפטנט הרשום על שם המבקש 2 (להלן - פטנט טוינה). טענות נוספות בפיהם היו, כי האמצאה המוגנת על ידי הפטנט כלל אינה כשירה לרישום כפטנט, אם מכיוון שהיא אינה מציגה כל חידוש ואם משום שהיא אינה ניתנת לביצוע בפועל, וכי המשיבים אינם עושים בה שימוש. 3. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לסעדים זמניים. לאור ניתוח מאפייניו של המוצר המתחרה קבע בית המשפט כי הוא מפר לכאורה את הפטנט, בציינו כי המבקש 2 לא הכחיש בתצהירו את דבר ניצול האמצאה הגלומה בפטנט. הטענה בדבר ההגנה שמעניק למבקשים פטנט טוינה נדחתה, בהתבסס על הוראת סעיף 49(ב) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים או החוק), לפיה אין במתן פטנט משום רשות לנצל אמצאה שלא כדין. לדברי בית המשפט, לנוכח סעיף 9 לחוק הפטנטים הקדימות לגבי האמצאה הינה של המשיבים, באשר בקשתם לרישום פטנט הוגשה לפני זו של המבקשים, ולפיכך הם זכאים למנוע מן האחרונים לנצלה. כן ציין בית משפט קמא, כי בבקשה לסעד זמני בעילה של הפרת פטנט אין להידרש לטענה בדבר בטלות הפטנט, אלא אם נראה בעליל שהאמצאה אינה כשירה לרישום כפטנט. תנאי זה, לשיטתו, אינו מתקיים במקרה דנא. עוד קבע בית המשפט, כי מוצג פיזי שהוגש לו שולל לכאורה את הטענה לפיה הפטנט אינו בר יישום. הוא הוסיף, כי זכותו של בעל פטנט למנוע מאחרים מלהפר אותו אינה תלויה בשימוש הנעשה על ידו בפטנט. לעניין מאזן הנוחות נאמר בהחלטה, כי לא הובאו ראיות בדבר הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה ממתן הצווים המבוקשים, וכי נזק זה צפוי להיות מוגבל היות שהם משווקים מוצרים נוספים פרט לאלו נשוא הבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. את עיקר יהבם משליכים המבקשים על קיומו של פטנט טוינה. לדעתם, עצם העובדה שנרשם פטנט הן על שמם והן על שם המשיבים מעידה, כי לשיטתו של רשם הפטנטים מדובר באמצאות שונות. משכך, אליבא דידם, אין מקום למסקנה כי המוצר המתחרה המיוצר על סמך פטנט טוינה מפר את הפטנט שבבעלות המשיבים. כן גורסים המבקשים כי בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, עמד המבקש 2 בתצהירו על השוני שבין המוצר המתחרה לבין הפטנט של המשיבים. טיעון נוסף שבפי המבקשים, אשר לא זכה להתייחסות בהחלטה, נוגע להגנה הקמה להם, לגרסתם, בהתאם להוראת סעיף 53 לחוק, מכוח שימוש שעשו באמצאה עובר להגשת בקשת המשיבים לרישום הפטנט. באשר למאזן הנוחות, הרי שלדברי המבקשים התעלם בית המשפט המחוזי מן הטענות בדבר הנזקים הכבדים הצפויים להיגרם להם כתוצאה ממתן הסעדים הזמניים. לבסוף, קובלים המבקשים על כך שבית המשפט לא התנה את הצווים הזמניים במתן ערובה, מבלי שנתן הנמקה לדבר. פרט לנקודות שצוינו, חוזרים המבקשים על יתר טענותיהם שנדחו על ידי הערכאה דלמטה. 4. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין מרבית טענותיהם של המבקשים להידחות. התנאי הראשוני לצורך מתן צו למניעת הפרת פטנט, שעניינו התאמה בין המוצר לגביו נטענת ההפרה לבין האמור בתביעת הפטנט, מתקיים לכאורה במקרה דנא. בבקשת רשות הערעור לא נאמר דבר שיש בו כדי לסתור את מסקנתו הלכאורית של בית המשפט המחוזי בעניין זה. יתרה מכך, מעיון בתצהירו של המבקש 2 שהוגש לבית משפט קמא עולה, כי כדברי בית המשפט, הלה לא הציג כל מאפיין המבדיל בין המוצר המתחרה לבין הפטנט. הטיעון המרכזי שמעלים המבקשים מסתמך, כאמור, על קיומו של פטנט טוינה. אכן, עשויה להתעורר שאלה באשר לנפקות רישומם של פטנטים שונים לגבי אמצאות, שעל פני הדברים יש ביניהן דימיון, ובפרט, באשר לגישה שראוי לנקוט במקרה כגון דא בגדר בקשה לסעד זמני. ברם, במקרה דנא אין צורך להידרש לשאלה זו. במוקד הבקשה לסעד זמני עמדה הטענה, כי המוצר שמיוצר ומשווק בפועל על ידי המבקשים עולה כדי הפרת הפטנט של המשיבים. על כן, היה על המבקשים להתייחס באופן מפורש ומפורט לטיבו של המוצר האמור, ולא להסתפק בדיון לגבי הפטנט שבבעלותם שלהם. דא עקא, טענתם של המבקשים כי המוצר המתחרה מיוצר בהתאם לאמור בפטנט טוינה נטענה באופן סתמי ולאקוני, בלא שהובאו כל הסברים או תימוכין לכך. בשוני הנטען שבין פטנט טוינה לבין הפטנט שבבעלות המשיבים אין סגי, משהמבקשים פסחו על הוכחת הטענה כי המוצר המתחרה אמנם מוגן על ידי פטנט טוינה. ברי כי הנטל להוכיח טענה זו, בהיותה טענת הגנה, מוטל על שכמם, ולנוכח מחדלם האמור הם לא עמדו בנטל. 5. אף ביתר השגותיהם של המבקשים על ההחלטה, ככל שהן נוגעות לעצם מתן הסעדים הזמניים, לא מצאתי ממש. צדק בית המשפט המחוזי בסרבו לבחון לעומקה את הטענה בדבר אי כשירות אמצאתם של המשיבים לרישום כפטנט. במקרה קודם עמדתי על כך, שטענה כאמור המועלית על ידי הנתבע לא תידון, ככלל, במסגרת הליך ביניים, אלא אם הראיות שהוא מציג מוכיחות באופן ברור ומובהק את בטלות הפטנט (רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן (1983) בע"מ נ' אזולאי (לא פורסם), פסקה 5 (להלן - עניין צפי פרופיל חן); וראו, ע' פרידמן פטנטים: דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 835-831 (להלן - פרידמן)). בענייננו, הערכאה הדיונית לא שוכנעה לאור חומר הראיות שהוצג בפניה כי הסייג הנזכר התקיים, ולא ראיתי לנכון להתערב במסקנתה זו. אין מקום להתערבות גם לגבי הממצא העובדתי שקבע בית משפט קמא ולפיו, בניגוד לדברי המבקשים, הפטנט ניתן ליישום. יש לדחות אף את טענת המבקשים בדבר ההגנה העומדת להם מכוח ניצול קודם של האמצאה, לפי סעיף 53 לחוק הפטנטים, מחמת שהיא אינה מגובה בתשתית העובדתית הנדרשת. תצהירו של המבקש 2 שהוגש לבית משפט קמא אינו מתייחס לסוגיה זו, והעובדות שמנסים המבקשים ללקט מתוכו אינן מספקות כלל ועיקר לשם הוכחת תנאיו של סעיף 53 הנ"ל. אף באשר למאזן הנוחות, מקובלים עליי דבריו של בית המשפט המחוזי. משהמבקשים לא צירפו כל ראיה להוכחת הנזק שהסעדים הזמניים עלולים לגרום להם והסתפקו במתן הערכה בעלמא, טענותיהם בעניין זה לא בוססו כהלכה ואין בהן כדי לאיין את ההצדקה למתן הצווים. כמו כן, אף אם נכון כי לעת הזו אין המשיבים משתמשים באמצאה, כפי שגורסים המבקשים, אין לכך נפקות לענייננו. חוק הפטנטים אינו מחייב בעל פטנט לעשות בו שימוש (ראו, פרידמן, 619). אמנם, במקרה בו האמצאה המוגנת אינה מיושמת כלל על ידי בעל הפטנט, או שאינה מנוצלת בהיקף העונה על צרכי הציבור, רשאי רשם הפטנטים להעניק לאדם אחר, לבקשתו, "רישיון כפייה" המתיר לו לנצל את האמצאה (ראו סעיפים 119-116 לחוק הפטנטים, וכן פרידמן, עמ' 615 ואילך). ואולם, כפי שציין בית משפט קמא, לצורך זה יש לנקוט הליך נפרד. סעיף 49(א) לחוק, המעניק לבעל פטנט את הזכות למנוע מאחרים מנצל אותו בלי רשותו, אינו מתנה זכות זו בעשיית שימוש בפטנט על ידו. 6. יחד עם זאת, הדין עם המבקשים בכל הנוגע לסוגיית הערובה. בית המשפט המחוזי לא קיים את מצוות תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בהימנעו מלחייב את המשיבים בהפקדת ערבות (בנוסף להתחייבות עצמית) כתנאי לתוקף הסעדים הזמניים, וזאת מבלי שפירט את טעמיו לכך. אין לקבל את טענת המשיבים, כי הנימוקים שמנה בית המשפט בדונו בשאלת מאזן הנוחות עולים כדי טעם מיוחד למתן פטור מהמצאת ערבות, בהתאם להוראת התקנה האמורה. ברי, כי הדברים לא נאמרו בהקשר לנושא הערבות, ומכל מקום, במקרה דנא אין כל הצדקה לסטות מן הכלל המחייב הפקדת ערבות. בעת מתן סעד זמני שומה על בית המשפט לקבוע ערבות בסכום נאות ומסוג מתאים, לאור נסיבות העניין, אשר יהיה בה כדי לספק הגנה ראויה לבעל הדין כלפיו מופנה הצו היה ובסופו של יום ייפסק לטובתו (ראו, עניין צפי פרופיל חן, פסקה 6). אי מילוי דרישות התקנות בעניין זה מצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור. 7. אשר על כן, הערעור נדחה ככל שהוא מופנה כלפי ההחלטה ליתן סעדים זמניים, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. הערעור מתקבל במובן זה שתוקפם של הסעדים הזמניים מותנה בהפקדה במזומן או על דרך ערבות בנקאית של 200,000 ש"ח תוך 7 ימים מיום המצאת פסק דין זה. היה ולא תופקד הערבות, יפקעו הצווים. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28.3.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05015210_S02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/