שאול שנהב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"פ 1514/08 בבית המשפט העליון רע"פ 1514/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקש: שאול שנהב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70980/07 מיום 6.2.2008, שניתן על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגן-הנשיא ז' המר והשופט ש' ברוך תאריך הישיבה: ח' בסיון התשס"ח (11.6.2008) בשם המבקש: עו"ד חיים שטנגר בשם המשיבה: עו"ד עמנואל לינדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70980/07 מיום 6.2.2008, אשר החמיר את העונש שהוטל על המבקש על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל וקנס בסכום של 200,000 ש"ח או שנה מאסר תמורתו. 2. המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' אפרתי) בת.פ. 2208/04 במספר עבירות, חלקן עבירות על פקודת המכס, חלקן עבירות על-פי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 וחלקן עבירות על חוק מס קנייה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. 3. מדובר בפרשיית יבוא של 7 מכולות, אשר לגביהם הוצהר בכזב, כי הן מכילות מזרנים. בפועל, הוסוו בתוכם 5,438 קרטונים של סיגריות מזויפות מסוג מרלבורו אדום ומרלבורו לבן, שהכילו בסך הכל 270,960 חפיסות סיגריות. יחד עם המבקש, הואשמו בפרשיה זו גם אנשים נוספים. מעובדות כתב האישום עולה, כי מדובר בהברחה מתוחכמת מסין, אשר לשם ביצועה היה צורך לאתר ספק בסין, לרכוש דרכו סיגריות מזויפות, להכין "מסמכי כיסוי" שבהם ירשם ככזב, כי מדובר במשלוח של מזרנים להסוות את הסיגריות בתוך קרטונים בגודל מיוחד, שניתן יהיה לארזם ולהסוותם בתוך מסגרות עץ, שצופו מעל כמזרנים, כך שכלפי חוץ, הרושם היה, כי מדובר במזרנים לכל דבר ועניין. בפועל, במקום הקפיצים במזרנים – היו בהם קרטונים של סיגריות. בסופו של דבר, הסיגריות הגיעו ארצה ואוחסנו בארץ על-מנת להפיצם. כתוצאה מההצהרות הכוזבות וההטעיה, השתמטו המבקש וחבריו לכתב האישום מתשלום מס קניה בגובה של כ- 20,000,000 ש"ח מס ערך מוסף בשיעור של כ- 4,500,000 ש"ח, ובסך-הכל למעלה מ- 24,000,000 ש"ח, שאמורים היו להגיע לקופתה של מדינת ישראל ונגרעו ממנה. 4. בית-משפט השלום הטיל על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, והיתרה - ארבעה-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים החל מיום מתן גזר-הדין על העבירות אותן עבר. כמו-כן, הטיל בית-משפט השלום על המבקש קנס בשיעור של 20,000 ש"ח או 90 ימי מאסר שירוצו באופן מצטבר לעונש המאסר בפועל. 5. על קולת גזר-הדין של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. יש לציין, כי עוד בטרם ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, סיים המבקש לרצות את עבודות השירות שהוטלו עליו. 6. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגן-הנשיא ז' המר והשופט ש' ברוך) החמיר את עונשו של המבקש והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי התקופה של 6 חודשים אותה ריצה בדרך של עבודות שירות. כמו-כן, הועמד הקנס על סכום של 200,000 ש"ח או שנה מאסר תמורתו. יתר חלקי גזר-הדין של בית-משפט השלום נותרו על כנם. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. 7. עיקרה של בקשת רשות הערעור ניסוב על הפער הרב בין העונש שנגזר על המבקש בידי הערכאה הדיונית, לבין העונש שהוטל עליו בערעור בבית-המשפט המחוזי. לטענת בא-כוח המבקש, פער זה מהווה, כשלעצמו, עילה למתן רשות ערעור ומצדיק התערבות הערכאה השלישית בהיקף העונש הראוי. שנית, טוען בא-כוח המבקש, כי העונש שנגזר על-ידי בית-המשפט המחוזי חורג באופן משמעותי מרף הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע המבקש ואין מקום, לטעמו, להחמרה שנעשתה עם המבקש. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי תוצאותיו של העונש שהטיל בית-המשפט המחוזי על המבקש קשות מנשוא, זאת במיוחד לאחר שהוא סיים לרצות זה מכבר את עבודות השירות שהטיל עליו בית-משפט השלום. מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, אין עילה למתן רשות ערעור, שכן לא מתקיימים בנסיבות העניין המבחנים הנוהגים לעניין התערבות ערכאה שלישית בפסיקת שתי הערכאות הקודמות ולא נגרם עיוות דין למבקש. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי הענישה שהוטלה על המבקש אינה חורגת מרף הענישה המקובל וממגמת ההחמרה המסתמנת בהלכה הפסוקה באשר לעבירות צווארון לבן. בא-כוח המשיבה מסב את תשומת הלב להיקף ההברחות, התחכום שבהם, השיטתיות שבה בוצעו העבירות ובעיקר גובה המס שנגרע מקופת המדינה. 8. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. הערעור שבפנינו – בדין יסודו וזאת במיוחד נוכח פער הענישה בין הערכאות במקרה זה. 9. כידוע, עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאה הערעור אינו מצדיק, דרך השגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ובכללן מקרים בהם הפער בענישה הינו חריג, עשויה להימצא הצדקה לבחינה נוספת של היקף הענישה הראויה בידי ערכאה שלישית (ראו למשל ר"ע 143/86 מדינא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.1986; רע"א 556/89 דיב נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 83). 10. במקרה שלפנינו, פער הענישה בין העונש שנגזר על המבקש בידי הערכאה הדיונית לעומת העונש שהוטל על המבקש בידי ערכאת הערעור מתקרב לפי 5 ונראה, כי פער משמעותי זה מצדיק את התערבותנו. 11. אין ספק, כי המבקש ביצע עבירות מס חמורות ביותר וכבדות משקל. העבירות הכלכליות שביצעו המבקש וחבריו מסתכמות בסכומים של למעלה מ- 24,000,000 ש"ח מיסים שנגרעו מקופת המדינה. יתרה מכך, השיטתיות, התחכום והרווח הרב הכרוך שהיה במעשים אלה מצדיקים ענישה מחמירה, אשר תיצור הרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים. 12. לא אחת עמד בית-משפט זה על החומרה הרבה של העבירות הכלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס. כן נקבע, כי כאשר מדובר בעבירות כלכליות, על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בהן לפרט ולציבור כאחד ואת יסוד ההתרעה הנדרש ביחס לביצועה. עוד נקבע, כי העונש ההולם עבירות פיסקאליות הוא עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח וכי אין להסתפק בעבודות שירות. יפים לעניין זה דברים שנאמרו ברע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2004): "כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם היא להפיק רווח כספי, חשוב להטיל לצד הקנס, גם עונש של מאסר בפועל למען יידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.] (ראו בעניין זה גם ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721; ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211, עמ' 217-218; על"ע 3467/00 ועד מחוזי נ' מיכאל צלטנר, פ"ד נו(2) 895; ע"פ 10335/03, 10310/03 מדינת ישראל נ' ד. גולן ואחרים, פ"ד נח(3) 245). 13. ברי, אפוא, כי אין להקל ראש עם עברייני מס ועם התוצאה הקשה של מעשיהם על הכלכלה, הפגיעה בשוויון והפגיעה בקופת המדינה. יחד עם זאת, גם במסגרת מדיניות מחמירה זו, על ערכאת הערעור, השוקלת להחמיר את העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, להתחשב בהיקף הענישה שנגזרה על הנאשם בערכאה הדיונית, על-מנת שישמר יחס הולם בין מידות הענישה שנגזרו בשתי הערכאות ועל-מנת שלא יהא זה מהפך קיצוני מדי בעונש שמוטל על הנאשם. משמע, מן הראוי, שהעונש המוטל על-ידי ערכאת הערעור לא יחרוג באופן מופרז מזה שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, וזאת מטעמי הוגנות כלפי הנאשם, הגם שעל העונש להלום את המעשה בגינו הוא מוטל ולהתאים להנחיות ההלכה הפסוקה בדבר רמת הענישה הראויה (ראו רע"פ 6163/07 מוחמד חדורה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.5.2008). יפים לעניין זה דברי חברתי השופטת א' פרוקצ'יה ברע"פ 5060/04 דוד הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005): "...גם במסגרת מדיניות החמרה כאמור, נדרש בענישה האינדבידואלית לאזן בין שיקולי הכלל לשיקולי הפרט, ולקבוע את הענישה הראויה על יסוד נקודת איזון זו. במסגרת שיקולי הפרט כאמור, ראוי כי ערכאת הערעור, גם מקום שהיא רואה להחמיר בעונש, תייחס משקל להיקף הענישה שנגזרה על הנאשם בערכאה הדיונית ותראה בו גורם שיש להתחשב בו בין שאר שיקולי הענישה, כדי שישמר יחס נאות בין מידות הענישה שנגזרו בשתי הערכאות. כלל זה נובע ממושכלות ראשונים לפיהם ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם נאשם, ביחסה משמעות יחסית לציפייתו הטבעית כי לאחר שנענש ראשונה בידי הערכאה הדיונית לא יחול מהפך קיצוני מדי בסנקציה המוטלת עליו, ויישמר איזון כלשהו בין העונשים המוטלים עליו בערכאות השונות. ציפייה זו של נאשם ראויה להתחשבות במסגרת מכלול שיקולי הענישה הנשקלים, כאמור". יפים דברים אלה אף לענייננו. 14. העבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות כלכליות חמורות ביותר ומוצדק, כאמור, להטיל בגינן עונש מאסר בפועל. עם זאת, משבית-משפט השלום מצא לנכון לגזור על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בשיעור של 20,000 ש"ח, יוצא כי גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי, העומד על 30 חודשי מאסר בפועל וקנס בשיעור של 200,000 ש"ח, חורג מאוד מהאיזון הראוי ומהיחס ההולם בין העונשים בשתי הערכאות. מטעם זה בלבד, שוכנענו, כי בנסיבות המקרה דנן קיימת הצדקה להפחתה מסוימת בעונש שהוטל על המבקש. 15. אשר-על-כן, אנו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ולהעמיד את עונשו של המבקש על 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי התקופה של 6 חודשים אותה ריצה המבקש בדרך של עבודות שירות. כמו-כן, אנו מעמידים את הקנס בשיעור של 100,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. שאר חלקי גזר-הדין יוותרו על כנם. ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר, מיום 25.2.2008, מבוטלת בזאת. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ח בתמוז התשס"ח (21.7.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08015140_H05.doc דפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il