אלדן אביגדור נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ/עיריית ראש

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 151/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' ריבלין העותרים: אלדן אביגדור ו39- אח' נגד המשיבה: הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשל"צ/עיריית ראשל"צ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מ. ויינברג ועו"ד ר. שטרכמן בשם המשיבה: עו"ד ר. בר ועו"ד ג. זוהר פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: עתירתם של העותרים מתייחסת לטיפולה של המשיבה באישור תוכנית בניין עיר לגבי מקרקעין שבבעלותם. לטענתם, אין המשיבה מקיימת את חלקה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין בבג"ץ 7280/96, בכך שאינה פועלת לקידום התוכנית ולאישורה. לעומתם, טוענת המשיבה, כי אישורה של התוכנית התעכב בשל חוסר שיתוף פעולה מצדם של העותרים ביחס לדרישות תכנוניות שהוצבו בפניהם. הצדדים נתבקשו על ידי בית המשפט להתייחס תחילה לשאלת סף בדבר הערכאה הראויה לדון בעניינם, כלומר: בית המשפט המחוזי או בית משפט זה. העותרים טוענים כי ראוי שבית משפט זה ידון בעתירה משום מהות העניין ומשום שמדובר בהסכם בין הצדדים שניתן לו תוקף של פסק דין בבית משפט זה בעתירה אחרת ומאחר והמשיבה הפרה -לטענת העותרים- הסכם זה. למרות ניסיונם של העותרים לשוות לעתירתם אופי החורג מגדרו של סכסוך שעניינו אישור תוכנית בניין עיר, נראה מתוך העתירה ונספחיה, כי עניין לנו בסכסוך הנוגע לאישור תוכנית בניין עיר שמקומו בבית המשפט המחוזי ואין בו שאלה כלשהי המצדיקה דיון בבית משפט זה. כך מורה לנו הפסיקה (בבג"ץ 4751/95 פישמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה יהוד ואח' (לא פורסם); בג"ץ 1921/94 סוקר נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשייה מחוז ירושלים ואח', מח(4) 237, 249-247; בג"ץ 465/93, 1135 טריידט ס.א. חברה זרה ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ואח', פ"ד מח(2) 622, 636) וכך גם מורה הדין (סעיף 255א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה1965- שהוסף בתיקון משנת 1995) הקובע לאמור: "(א) עתירות נגד מוסדות תכנון, בכל עניין הנוגע לתכנון ובניה, למעט העניינים המפורטים בסעיף קטן (ב), יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים אשר ידונו בעתירות בשבתם כבית משפט לעניינים מינהליים (להלן- בית משפט לעניינים מנהליים)." ענייננו אינו בא בגדר העניינים המפורטים בסעיף קטן (ב) ובהיותו תקיפת פעולה שלטונית שנעשתה מכוח חקיקת התכנון והבנייה, ראוי שתתברר בתובענה רגילה בבית משפט אזרחי. מוסיפים העותרים וטוענים כי מאחר ובעתירה קודמת בין אותם צדדים ניתן תוקף של פסק דין להסכם ביניהם והסכם זה הופר על ידי המשיבה, ראוי שבית משפט זה ידון בעתירה זו, שיש בה בקשה לאכיפת הבטחה שלטונית העולה מן ההסכם. גם אם יש מקום לטענה בדבר קיומה של הבטחה שלטונית - ואינני מחווה דעה בעניין זה - נראה כי מדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מבלי שבית המשפט חיווה דעתו לעניין הערכאה המתאימה לדיון בעניין ומבלי שדן בעניין עצמו. מדובר בהסכם המבוסס, על פי הפתיח שלו, בין השאר, על התחייבות העירייה ליזום, להמליץ, לעשות כמיטב יכולתה לאישור תב"ע שתוגש על ידי הבעלים. בגוף ההסכם מקבלים על עצמם הבעלים התחייבויות שונות. העותרים טוענים להפרת ההסכם על ידי המשיבה ואילו המשיבה טוענת להפרתו ולאי מילוי תנאיו על ידי העותרים. סכסוך מסוג זה אינו מתאים להידון בבית משפט זה. העותרים, כמו גם המשיבה, רשאים להעלות בפני בית המשפט המחוזי את כל הטענות המועלות על ידם בעתירה זו, כך שעניינם לא יקופח. העתירה נדחית. ניתן היום, ג' בתמוז תש"ס (6.7.00). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00001510.J09