אמירי זיכרון יעקב בע"מ נ. בתי ארזים חברה לעבודות בניה ופיתוח

פסק-דין בתיק ע"א 1509/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1509/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערערת: אמירי זכרון יעקב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בתי ארזים חברה לעבודות בניה ופיתוח בע"מ 2. מילכה בירנבאום 3. יעקב בירנבאום 4. שי חי אחזקות נדל"ן בע"מ 5. דינה עידן 6. עו"ד ישראל שפירא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון סוקול) מיום 10.01.2011 בת"א 1801-09-09 תאריך הישיבה: כ"א בחשוון התשע"ג (6.11.2012) בשם המערערת: עו"ד שלמה עובדיה בשם המשיבות 2-1: עו"ד ע' אטיאס; עו"ד ש' חכים בשם המשיב 3: עו"ד יוסי ליבנה; עו"ד אמיתי בן אור בשם המשיבה 4: עו"ד מינה עידן בשם המשיבים 6-5: פטורים מהתייצבות פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) בו נקבע כי המערערת אינה אוחזת בהסכם מכר מקרקעין תקף עם המשיבה 1 (להלן: החברה). רקע עובדתי 2. המשיבה 2 (להלן: מילכה) היא בעלת המניות ומנהלת החברה. המשיב 3 (להלן: יעקב) הוא בעלה של מילכה, אולם בני הזוג חיים בנפרד זה מזה. החברה רכשה זכויות בעלות במקרקעין המצויים בכרכור (להלן: המקרקעין). בשנת 2009, פנה מנהלה של המערערת, מר עודד תורג'מן (להלן: עודד) והציע לרכוש את המקרקעין. נוהל משא ומתן שבסופו גובשו טיוטות לשני הסכמים: טיוטא אחת של הסכם לרכישת הזכות במגרש המצוי במקרקעין; טיוטא שנייה הייתה כתב אופציה לפיו מעניקה החברה למערערת אופציה לרכישת מגרש נוסף במקרקעין. ביום 24.6.2009 נפגשו עודד ויעקב. עודד חתם על שני ההסכמים ועל מספר שיקים בשמה של המערערת. החברה לא חתמה על איזה מהמסמכים. כמו כן העבירה המערערת בהעברה בנקאית לחשבונה של החברה סך של 115,500 ₪. מילכה הודיעה למערערת באמצעות עודד כי היא אינה מוכנה לחתום על ההסכמים וכמו כן השיבה למערערת את סכום הכסף שהועבר לחשבון החברה. 3. משהובהר למערערת כי החברה ומילכה אינן מוכנות לחתום על ההסכמים, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשה להכריז על תקפות ההסכמים. הצדדים הקפיאו את התובענה כדי להשלים את המשא ומתן. בית המשפט מחק את התובענה מחמת חוסר מעש. ביום 11.5.2010 עתרה המערערת לביטול החלטת המחיקה וחידוש צו המניעה הזמני. החלטת המחיקה בוטלה, והמערערת הגישה כתב תביעה מתוקן. 4. בין המועד שבו הוגשה התביעה המקורית לבין המועד שבו בוטלה החלטת המחיקה, תיווך עודד בין יעקב למילכה וניסה להביא להסכם חלוקת רכוש בין השניים אשר במסגרתו תתאפשר מכירת המקרקעין. לאחר חילופי טיוטות בין מילכה ליעקב, העביר עודד למילכה טיוטא של ההסכם והודיע לה כי שינויים שביקשה אושרו על-ידי יעקב. במעמד זה הוסיפה מילכה לטיוטת הסכם מכירת המקרקעין בכתב ידה מספר סעיפים, וביניהם סעיף על כך שהסכם מכירת המקרקעין יכנס לתוקפו רק "לאחר אישור הסכם הגירושין בביה"ד לענייני משפחה". יעקב לא הסכים לשינויים שהוספו להסכם חלוקת הרכוש, ולא נכרת בין השניים הסכם גירושין. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 5. המערערת טענה כי בינה לבין החברה נכרת הסכם תקף עוד ביום 24.6.2009, בעת שעודד חתם על טיוטות ההסכמים. המערערת טענה כי יעקב היה שלוחה של החברה ומוסמך להתקשר בשמה בהסכם. מנגד טענו המשיבים כי בין המערערת לבין החברה לא נכרת הסכם תקף, כי יעקב לא היה מוסמך להתקשר בשם החברה, וכל שהוסמך לעשות היה לנהל משא ומתן בשמה. 6. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת לא הוכיחה כי נכרת בינה לבין החברה הסכם תקף. בית המשפט בחן את העדויות והראיות שהובאו לפניו וקבע כי יעקב הוסמך לנהל משא ומתן בשם החברה, אך נדרשה הסכמתה המפורשת של מילכה כדי להקים התחייבות של החברה למכירת המקרקעין. עוד נקבע כי גם הנסיבות החיצוניות אינן מלמדות על הרשאה להתחייבות של יעקב בשמה של החברה. בית המשפט המחוזי מנה אינדיקציות רבות לכך שהתנהגות הצדדים בעת חתימת ההסכמים ביום 24.6.2009 מלמדת כי לא סברו שבאותו מועד נכרת הסכם מחייב בין הצדדים. כמו כן, נקבע כי האירועים שאירעו לאחר הגשת התובענה המקורית ובהם הניסיון להגיע להסכם לחלוקת הרכוש בין יעקב למילכה, מלמדים כי לא נכרת בחודש יוני 2009 הסכם מחייב בין הצדדים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אין לראות בחתימתה של מילכה ביום 24.3.2010 על דף שצורף לטיוטת ההסכם משום התחייבות תקפה, שכן נקבע במפורש כי "ההסכם יכנס לתוקף רק לאחר אישור הסכם הגירושין בביה"ד לענייני משפחה". הכרעה 7. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו, נתנו את דעתנו על טענות הצדדים, ובעקבות הדיון שלשום, החלטנו שלא להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק של בית המשפט המחוזי, על הקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות שבו, ואנו מאמצים את הקביעות והמסקנות הללו מכוח סמכותנו על-פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ממצאיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב בחומר הראיות שהונח לפניו, הם תומכים במסקנתו המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. 8. בית המשפט בחן את כלל הראיות ומנה אינדיקציות רבות לכך שלא השתכלל חוזה תקף בין הצדדים: העדר חתימתו של יעקב על טיוטות ההסכמים; העדר יפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד נדלר, כפי שנדרש על-פי טיוטת הסכם הרכישה; העובדה כי סמוך לאחר מועד הפקדת התשלום ולאחר חתימת המסמכים על-ידי המערערת, הודיעה מילכה לעודד כי אינה מסכימה לעסקה והשיבה את הסכום שהופקד לחשבון החברה, והעובדה כי אף-על-פי-כן, השתהתה המערערת עד סוף חודש אוגוסט ולא פנתה לבית המשפט; הצהרת המערערת לשלטונות המס שבה הוצהר כי עסקת הרכישה נכרתה ביום 24.3.2010 ולא ביום 24.6.2009; העובדה כי עודד פעל בחודש מרץ 2010 כדי להביא להסכם בין יעקב למילכה, על מנת שבעקבותיו תוכל המערערת להתקשר עם החברה. כל אלו מלמדים כי גם המערערת עצמה לא סברה כי בינה לבין החברה נכרת הסכם תקף ביום 24.6.2009. על כל פנים, ראִיה נכוחה של פני המציאות חייבה מסקנה שכזו. לאור אינדיקציות אלו ועוד כמה וכמה שכמותן, מצאנו כאמור כי ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי מבססים את המסקנה המשפטית שאליה הגיע, ולפיה לא נכרת הסכם תקף בין החברה לבין המערערת. 9. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪; 10,000 ₪ למשיבים 1 ו-2 (ביחד), ו-10,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים 4-3. ניתן היום, כ"ג בחשוון התשע"ג (8.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11015090_O16.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il