דני דנוש נ. chrysler corporation

פסק-דין בתיק ע"א 1509/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1509/04 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט י' אלון המערערים: 1. דני דנוש 2. איתן בן דוד 3. יעקב קפלנסקי נ ג ד המשיבים: 1. chrysler corporation 2. מכשירי תנועה בע"מ 3. צבי נטע 4. שלמה נצר 5. אבי אבידן ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.11.03 בת.א. 3006/00 שניתן על-ידי כבוד השופטת ה' גרסטל תאריך הישיבה: ד' באייר התשס"ז (22.4.07) בשם המערערים: עו"ד משה קפלנסקי; עו"ד רונה דנגור; עו"ד קובי קפלינסקי בשם המשיב 1: עו"ד דן קטלן אסן בשם המשיבים 5-2: עו"ד אידית שטרן; עו"ד אהוד שניידר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל, בש"א 30363/00 מיום 17.11.2002), אשר דחה את בקשתם של המערערים לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית (להלן: הבקשה); על ההחלטה המשלימה בדבר תשלום הוצאות ושכר-טרחת עורכי-הדין (ת.א 3006/00 מיום 29.8.2004); ועל החלטתו המוקדמת של בית-המשפט לדחות את הבקשה למתן צו לעיון ולגילוי מסמכים ספציפיים (בש"א 25317/01 מיום 11.2.2002). הצדדים והליכים קודמים 2. עניינו של ההליך בבקשתם של המערערים, בעלי מכוניות מסוג קרייזלר ניאון מודל 1995 (להלן: המכוניות או כלי הרכב), לאשר את התובענה שהגישו כנגד המשיבים ביום 15.12.2000 כתובענה ייצוגית על-פי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן). לטענת המערערים, קיימת במחשב הרכב (PCM) של המכוניות תקלה סדרתית הגורמת לתופעות של היעדר יכולת להניע את הרכב, כיבוי המנוע תוך כדי נסיעה ושיתוק המערכות ההידראוליות ומערכות הבלמים (להלן: התקלה). בשל כל אלה קיימת במכוניות אלה, כך נטען, סכנה בטיחותית חמורה. בגין האמור, תבעו המערערים את נזקיהם מן המשיבים: יצרן המכוניות (המשיב 1), יבואנית כלי הרכב לישראל (המשיבה 2), מנכ"ל היבואנית (המשיב 3), מנהל אגף השירות של היבואנית (המשיב 4) ומנהל המוסך המרכזי של היבואנית (המשיב 5). 3. בחודש יוני 1994, בסמוך לאחר ייצור סדרת המכוניות, הפיץ היצרן לסוכני המכירות של המכוניות הודעה שכותרתה "Safety Recall. No. 614 – Powertrain Control Module (PCM), and Rear Brake Hose Mounting Bracket Screws " (להלן: הודעה 614 או ההודעה). במסגרת ההודעה נדרשו הסוכנים להודיע ללקוחות שרכשו כלי רכב מסוג "1995 Model Year Dodge/Plymouth Neon (PL-Body) Vehicles Built Through February 1, 1994, (MDH 02-010-XX)" על קיומה של התקלה ועל הצורך להחליף את מחשב הרכב על חשבון היצרן. לטענת המערערים, הודעה זו נשלחה גם למשיבים 2-5, ואלה התעלמו ממנה והמשיכו למכור את המכוניות, תוך שהם נמנעים מלהחליף את המערכת באופן ייזום על מנת לחסוך בהוצאות כספיות. 4. המערערים סמכו את תביעתם על עילות שונות, ובהן: איסור הטעיית הצרכן לפי סעיפים 2(א)-(ב) לחוק הגנת הצרכן; חובת גילוי של פגמים שנפלו בנכס או המחייבים שימוש מיוחד כדי למנוע פגיעה במשתמש או באחרים לפי סעיפים 4(א)(1)-(2) לחוק הגנת הצרכן; עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; סעיף 16 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט-1978, המחייב יבואן שיצרן הודיע לו על פגם ברכב לזמן את כל כלי הרכב מן הדגם הפגום למוסכי השירות שלו לשם ביצוע תיקונים; והפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. עוד ייחסו המערערים למשיבים אחריות פלילית לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 וטענו לקיומה של אחריות אישית של נושאי משרה אצל יבואנית המכוניות (המשיבים 5-3). הסעדים שהתבקשו במסגרת התובענה כללו פיצוי בגין הנזקים שנגרמו למערערים – ולחברי הקבוצה המיוצגת על-ידם – עקב החלפת מחשב הרכב וירידת ערך הרכב; סעד של אכיפה על-פיו תחויב היבואנית להחליף על חשבונה או על חשבון היצרן את מחשבי הרכב בכלי הרכב שבהם טרם התרחשה התקלה; וסעד של השבת כלי הרכב ליבואנית תמורת החזר כספי מלא – אשר נזנח במהלך הדיונים. בשים לב לאלה, העמידו המערערים את התובענה על סכום של 13,000,000 ש"ח. נוסף לסעדים אלה, עתרו המערערים גם לסעד של פיצויים עונשיים בהתאם להוראות העונשיות שבחוק הגנת הצרכן, בסכום של מליון וחצי ש"ח לכל אחד מהתובעים. 5. בהחלטה יסודית ומפורטת, בחן בית-המשפט המחוזי האם עומדת הבקשה בתנאים שהעמידו החוק והפסיקה לצורך אישורה כתובענה ייצוגית. בעת הדיון בבית-המשפט המחוזי, נבחנה שאלה זו בראי הנורמטיבי של סעיפים 35א ו- 35ב לחוק הגנת הצרכן. בית-המשפט מצא כי למערערים 1 ו-2 אין עילת תביעה אישית כלפי המשיבים על-פי חוק הגנת הצרכן, שכן הם רכשו את רכבם ב"שוק המשני" (כרכב "יד שניה"), ועל כן הם אינם עונים על הגדרת "צרכן" בחוק זה. עוד עמד בית-המשפט על כך שלמערער 2 אין זכות לעתור לסעד של פיצוי היות שברכבו – כמו בכלי הרכב של חברי הקבוצה שהוא מייצג (כ-700 איש מתוך 799 חברי הקבוצה) – לא אירעה כלל התקלה. בית-המשפט מצא כי רק המערער 3, אשר רכש את רכבו ישירות מן היבואן, עומד בתנאי סעיף 35א. לפיכך, נדרש בית-המשפט לבחון האם עומדת התביעה שהגיש המערער 3 בתנאים לאישורה כתובענה ייצוגית לפי סעיף 35ב, שלשונו הייתה: הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, והוא לא יאשרה אלא אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה: (1) התובענה הוגשה בתום לב; (2) גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית; (3) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר הכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (4) קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה. מעבר לדרישות המעוגנות בלשון החוק נדרשו המערערים, וזאת נכון למצב החוקי דאז, להוכיח כבר בשלב הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית כי סיכוייה טובים, משמע: כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה (ראו: רע"א 6567/97 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נב(2) 713, 719 (1998) (להלן: עניין בזק)). 6. בית-המשפט קמא דן באופן מקיף וממצה בשאלת סיכויי התובענה ובא לכלל מסקנה כי המערערים לא הצליחו להראות, ברמת הסבירות הראויה, שסיכוייה של התובענה להתקבל הם טובים. יוער כי בית-המשפט אמנם התמקד בכך שדרכם של המערערים לא צלחה בהוכחת סיכויי תביעתם בעילות ההטעיה והיעדר הגילוי כמובנן בחוק הגנת הצרכן, מן הטעם שתביעה ייצוגית על-פי חוק זה מתאפשרת רק על בסיס עילות הנובעות ממנו, אך הוא פסל גם את אפשרות ההכרה בתביעה הייצוגית על בסיס עילות אחרות, ובהן עילות חוזיות. מעבר לנדרש לצורך הכרעתו, ציין בית-המשפט קמא כי מצא שהמערערים אינם עומדים גם ביתר התנאים המנויים בסעיף 35א, קרי: תנאי הולמות הייצוג, תנאי תום הלב, תנאי היותה של התובענה הייצוגית הדרך המתאימה לבירור המחלוקת (וזאת בפרט לאור הסעדים הפרטניים והשונים שנתבעו על-ידי כל אחד מחברי הקבוצה), והתנאי בדבר גודלה של הקבוצה (בהתחשב בכך שמרבית חברי הקבוצה הפוטנציאליים אינם עומדים בתנאי הסף להיכללות בה, שכן לא נגרם להם נזק). לאור האמור, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. בהחלטה משלימה מיום 29.8.2004 נקבע כי המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 100,000 ש"ח (50,000 ש"ח למשיבה 1, ו-50,000 ש"ח למשיבים 2-5). בהחלטתו זו נתן בית-המשפט דעתו לאופן ניהול ההליך על-ידי הצדדים (ובפרט לתום הלב של המערערים ולמידת דאגתם לאינטרס הצרכני של חברי הקבוצה) ולהתמשכות ההליכים – מחד גיסא; ומאידך גיסא – לכך שהמשיבים לא הוכיחו כדבעי את שיעור הוצאותיהם. 7. להשלמת התמונה יצוינו גם שניים אלה: במסגרת ההליכים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, הגישו המערערים גם "בקשה למתן צו לעיון וגילוי במסמכים ספציפיים", אשר התייחסה למסמכים רבים. בית-המשפט המחוזי עמד על כך שמדובר בבקשה גורפת לגילוי מקיף, וקבע כי לא נמצא טעם מספק לצורך ולרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, ואף לא לבסיס החוקי שיצדיק את זכותם של המערערים לעיין בהם. עוד שקל בית-המשפט שיקולים הנוגעים להוגנות הדיון ולחסכון בהוצאות, וזאת על רקע הוראת תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד יצוין כי במהלך ניהול ההליכים התפרסם בתוכנית טלביזיה דבר הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בעקבות כך, ו"כמחווה של רצון טוב", האריכה המשיבה 1 את תקופת האחריות למכוניות לארבע שנים, כך שלקוחות אשר החליפו את מחשב הרכב במהלך השנה הרביעית לאחר רכישתו מהיבואנית, שופו בדיעבד על תיקון זה. טענות הערעור 8. המערערים משיגים על מספר קביעות משפטיות של בית-המשפט. לדידם, משציין המשיב 4 כי לאורך שש שנים הוחלפו כשבעים מחשבי רכב, עבר נטל ההוכחה למשיבים להוכיח באיזה מבין כלי הרכב לא הייתה קשורה החלפת המחשב לתקלה בייצורו. עוד הם מלינים על כך שבית-המשפט קמא קבע כי הודעה 614 היא עילת התביעה, ולא ראשית ראייה לקיומה של תקלה סדרתית העומדת בנטל ההוכחה של תביעתם בשלב זה, ועל הקביעה כי טענתם לעניין זה היא בבחינת שינוי חזית. המערערים שבים ומדגישים כי תביעתם אינה מתבססת רק על ההודעה, ומצביעים בהקשר זה על מסמך מב/1 שהוגש לבית-המשפט (הודעה טכנית המתייחסת לתיקון תקלה אחרת הדורשת את החלפת מחשבי הרכב). המערערים טוענים גם כי שגה בית-המשפט כשקבע שהמערערים 1 ו-2 אינם נכללים בהגדרת "צרכן" בחוק הגנת הצרכן, וכשנתן משקל להבדלים במישור החוזי הנוגעים לאופן רכישת המכוניות על-ידי המערערים ולעובדת התרחשות הנזק בפועל. לבסוף, משיגים המערערים על הקביעה כי הם אינם עומדים בתנאים לאישורה של התביעה כתביעה ייצוגית. כאמור, בפיהם של המערערים טענות גם כנגד שיעור ההוצאות שנפסקו כנגדם וכנגד דחיית בקשתם למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים. אשר לעניין האחרון, לטענתם המסמכים שהתבקשו הם רלבנטיים להוכחת היקף התקלה, התנהלות המשיבים ושיעור הנזקים שנגרמו למערערים. 9. המשיבים, מצידם, גורסים כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. לגופו של עניין, התייחסו המשיבים כולם בסיכומיהם לכך שעובדתית, הודעה 614 כלל אינה רלבנטית למכוניות מסוג קרייזלר ניאון מודל 1995 שיובאו לישראל, שכן בעוד שההודעה חלה – על-פי לשונה – על מכוניות שיוצרו עד ליום 1.2.1994, הרי שהרכב הראשון מדגם זה שיובא לישראל יוצר ביום 27.10.1994. עוד הם מדגישים כי מכתב התביעה עולה כי הודעה 614 היא עילת התביעה, וכי לא ניתן להתייחס אליה כאל ראשית ראייה לקיומה של תקלה סדרתית. לפיכך, הם טוענים כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה הדרוש בשלב זה של ההליך, וכי אין מקום להעברת נטל ההוכחה אליהם. לבסוף, מעלים המשיבים נימוקים שונים שבעטיים אין להתערב בקביעתו של בית-המשפט קמא לפיה לא ניתן להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית, ובהם, בין היתר: כי המערערים אינם "צרכן" במונחי חוק הגנת הצרכן; כי אין למערערים עילת תביעה אישית על-פי חוק זה; כי התובענה אינה מקיימת את דרישת תום הלב ואת דרישת הולמות הייצוג; כי הסעדים שמבקשים המערערים השונים הם סותרים; וכי האופן בו רכשו שלושת המערערים את רכביהם, אופי התקלות שהתרחשו ואופן תיקונן מובילים לשונות עובדתית שבשלה אין מקום לברר את התביעה על דרך של תובענה ייצוגית. המשיבה 1 מדגישה בסיכומיה גם את ההבדלים שבינה לבין המשיבה 2 לעניין מעמדה המשפטי מול המערערים. לטענתה, גם לו הייתה מתקבלת הטענה כי הודעה 614 חלה על המכוניות שיובאו לארץ, הרי שהיא נהגה כשורה כשהורתה ליבואנים לנהוג כאמור בהודעה. בהמשך לכך, מצביעה המשיבה 1 על כך שלא ידעה מראש בעת הממכר על התקלה, ועל כן לא עומדות למערערים עילות ההטעיה והעדר הגילוי כנגדה. עוד היא טוענת כי טענות אי-ההתאמה בממכר לפי חוק החוזים, הן בבחינת שינוי חזית, וכי בהקשר זה, ממילא פגה תקופת האחריות לפי החוזה. חוק תובענות ייצוגיות 10. ביום 12.3.2006 פורסם חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ס"ח 2054, 264, להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק החדש). חוק זה קובע הסדרים חדשים לניהולן של תובענות ייצוגיות, ואלו באים כעת תחת הסדרי התובענות הייצוגיות שנכללו עד לאותו מועד בחוקים אחרים – ובכללם גם ההסדר שבחוק הגנת הצרכן. הוראות החוק החדש חלות גם על התובענה שבפנינו, וזאת מכוח סעיף 45(ב) לחוק המחיל את הוראותיו על תובענות ייצוגיות אשר היו תלויות ועומדות בפני בית-המשפט ביום פרסומו (וראו גם: רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 14.12.2006)). לאור האמור, התייחסו הצדדים בהשלמות לסיכומיהם גם להשלכותיו של חוק זה על התיק הנדון. 11. לצד שינויים אחרים שיצר, הרחיב חוק תובענות ייצוגיות את מסגרתן ותחולתן של תובענות ייצוגיות צרכניות, כמו התביעה נשוא ההליך דנן. במסגרת זו, ובהקשרים הרלבנטיים לערעור זה, מאפשר החוק החדש להגיש תביעות ייצוגיות גם "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן" (סעיף 3(א)(1) לתוספת השניה לחוק החדש), בעילה שהיא "בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו" (סעיף 3(א)(1) הנ"ל). בכך שונה החוק החדש מן ההסדר הקודם, שהגביל את הגשתן של תביעות ייצוגיות רק לעילות הנוגעות לשלב הטרום חוזי (ראו ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, 802 (1998)) ואשר מעוגנות בחוק הגנת הצרכן. סעיף 4 מונה את הגורמים שרשאים להגיש תובענה ייצוגית על-פי החוק החדש. החלופה הרלבנטית לענייננו מופיעה בסעיף 4(א)1, שלשונו: אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה; בסעיף 4(ב)(1) מובהר כי כאשר אדם מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית שאחד מיסודותיה הוא נזק, אזי "די בכך שהמבקש יראה כי לכאורה נגרם לו נזק". 12. דרישת עילת התביעה האישית נתקיימה גם במצב החוקי הקודם, והיא פורשה על-ידי דעת הרוב בע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו בע"מ, פ"ד נא(2) 312 (1997) (להלן: עניין מגן וקשת) כדרישה שהתובע ישכנע את בית-המשפט במידת הסבירות הראויה – ולא על-פי האמור בכתב התביעה בלבד – כי הוא עומד בכל התנאים לאישור התובענה כייצוגית. המלומד קלמנט טוען כי החוק החדש משקף הסטה של הדגש מתביעתו של התובע המייצג לתביעתם של התובעים המיוצגים ולזכות הגישה שלהם לערכאות, וכי על כן יש להקל בנטל ההוכחה לקיומן של דרישות אלה (ראו למשל: אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט(1) 131, 137-136 (2006)). דגש מושם בחוק החדש גם על קיומה של שאלה משפטית או עובדתית מהותית המשותפת לכלל חברי הקבוצה (ראו סעיפים 4(א) ו-8(א)(1) לחוק החדש), ועל כך שלמבקש עצמו נגרם, לכאורה, נזק (ראו סעיפים 4(א-ב)). במקרה זה אמנם מתעוררים ספקות באשר לעמידתם של המערערים בתנאים שמציב החוק החדש (כמו גם ביחס לעמידתם בתנאים שנדרשו במצב הנורמטיבי ששרר שעה שנידון התיק בבית-המשפט המחוזי), אך כפי שיובהר, בנסיבות העניין, אין לנו צורך לדון בכולם. 13. אכן, החוק החדש וודאי יצריך דיון בשאלות כאלה ואחרות הנוגעות לאופיו של הליך התובענה הייצוגית בגדריו. עם זאת, במקרה שבפנינו, אין אנו נדרשים, כאמור, להכריע בהן, מהטעם שנמצא לנו כי התנאי הבסיסי לאישורה של התובענה כתובענה ייצוגית – הוכחת אפשרות סבירה כי השאלות העובדתיות או המשפטיות שמועלות בה תוכרענה לטובת הקבוצה – אינו מתקיים בעניין זה (ולכן אין גם נפקות במקרה זה לאפשרות לצירוף או לשינוי של התובע המייצג כהוראת סעיף 8(ג), השוו: ע"א 9590/05 רחמן-נוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 9.7.2007)). סעיף 8(א) לחוק החדש קובע את התנאים המצטברים שבקיומם יאשר בית-המשפט את התביעה כתובענה ייצוגית: בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. מסקנתו של בית-המשפט המחוזי כי המערערים לא הצליחו להניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי סיכויי התובענה להתקבל הם סבירים מקובלת עלינו, והיא נותרת שרירה וקיימת גם במונחיו של סעיף 8(א)(1) לחוק החדש. מחומר הראיות עולה כי, לכאורה, הודעה 614 אינה מתייחסת כלל למכוניות שיובאו לישראל (הן בהתחשב בתאריך ייצורן, המאוחר מיום 1.2.1994 אליו מתייחסת ההודעה, והן בשים לב למספרי השילדה שלהן, השונים מאלו שעליהם חלה ההודעה על-פי דו"ח שנערך בטכניון, ואשר בית-המשפט המחוזי התייחס אליו). על כך יש להוסיף כי התקלה בכלי הרכב של המערערים 1 ו-3 אירעה למעלה מחמש שנים לאחר שיוצרו, ולא הוכח במידת הסבירות הראויה כי אין מקורה של התקלה בבלאי סביר. ברכבו של המערער 2, המייצג כ-700 איש מתוך 799 חברי הקבוצה, לא אירעה התקלה כלל. לכן, כפי שציין גם בית-משפט קמא, גם לו היינו מקבלים את טענת המערערים כי הודעה 614 הייתה רק בבחינת "ראשית ראיה" להוכחת תקלה סדרתית – ואין אנו מכריעים בדבר – הרי שלאור חלוף הזמן היינו מתקשים לקבוע קשר סיבתי כלשהו בין התקלה הנטענת לבין הנזק שנגרם (או שעשוי היה להיגרם). בנקודה אחרונה זו תומכות גם תוצאות בדיקתו של משרד התחבורה כפי שהובאו בהחלטתו של בית-משפט קמא, לפיהן שיעורי החלפת מחשבי הרכב במכוניות מהדגם דנן דומים לשיעורי ההחלפה בכלי רכב מסוגים אחרים (שיעור של 10% בקירוב). בשולי הדברים יצוין, כי המערערים לא כללו בסיכומיהם לעניין השפעת החוק החדש על ההליך כל טיעון המבסס את הבקשה על עילות חדשות שהיו יכולות, לכאורה, לבוא בגדרי החוק החדש, ולכן לא נדרשנו לסוגיה זו. לסיכום נקודה זו: לא מצאנו כי הוכחה – כנדרש בשלב זה – אפשרות סבירה שהשאלות שבתובענה תוכרענה לטובת הקבוצה (שקטנה משמעותית לאור דרישת הנזק, מהטעמים שציין גם בית-המשפט קמא). משלא נתמלא תנאי הכרחי זה, הרי שאין מקום לאשר את ניהול ההליך במסגרת תביעה ייצוגית. 14. בית-משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבותו של הליך התובענה הייצוגית. בד בבד, ניתנה הדעת גם לסכנות הכרוכות בניצול לרעה של ההליך או בשימוש בו במקרים שאינם מתאימים. בשים לב לכך, הובהר לא אחת כי אף שבמסגרת הבקשה להתיר את הגשתה של תובענה ייצוגית לא נדרש בירורן של כל השאלות הטעונות בירור במסגרת הליך התביעה עצמו, מדובר בשלב הכרחי לצורך מניעת ניצולו לרעה של כלי זה. זאת, על דרך שלילת זכאותם של תובעים בלתי ראויים או של תביעות סרק שאינן ראויות להתברר כתובענה ייצוגית, על המורכבות והבעייתיות הכרוכה בכך. בלשונו של הנשיא ברק: "מכאן חשיבותו הרבה של השלב הראשון בתובענה הייצוגית, שעניינו אישור (מלא או מותנה) של בית המשפט לתובענה הייצוגית. זהו הפרוזדור שבאמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון במשפט גופו..." (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 744, 786 (1996); וראו גם עניין בזק, בעמ' 720). נמצא לנו, אם כן, שאין המערערים זכאים "לחצות את הפרוזדור", ועל כן הערעור בעניין זה נדחה. מבלי להרחיב אומֵר, נציין כי מקובלת עלינו בנסיבות המקרה גם החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין בקשת המערערים לגילוי ולעיון במסמכים, מהטעמים שפורטו שם. 15. לא מצאנו לנכון להתערב גם בשיעור ההוצאות שנפסקו בבית-המשפט המחוזי. התביעה הייצוגית הצרכנית היא כלי דיוני חשוב ויעיל. היא מאפשרת לצרכנים לחבור יחד למימוש זכות הגישה לערכאות של כל אחד מהם, ולתבוע נזקים שגרמו להם גופים מסחריים תוך איזון פערי הכוחות החומריים שבין הצדדים בבואם לנהל את ההליך. עם זאת, יש להישמר מפני ניצולו לרעה של הליך התובענה הייצוגית לצורך הגשת תביעות סרק חסרות בסיס עובדתי או משפטי כנגד נתבעים בעלי "כיס עמוק". לנוהג זה השפעות שליליות מרחיקות לכת, אשר עשויות להביא בפועל להיחלשותו של מנגנון משפטי חשוב זה, ולגלגולן של עלויות תביעות הסרק לפתחם של הצרכנים עצמם. בשל שיקולים אלה ואחרים, לעיתים מוצאות הערכאות המבררות לנכון להשית בהליכים אלה תשלומי הוצאות בשיעורים גבוהים (ראו למשל: ע"א (מחוזי ת"א) 1928/04 צדוק נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 24.9.2007); ע"א (מחוזי ת"א) 1732/06 באס נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 17.10.2007)). הסכום שנפסק במקרה דנן עבור הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורכי הדין של המשיבים הוא אכן גבוה, אך ככלל, בהיעדר פגם יסודי או טעות משפטית בהחלטת הערכאה המבררת, תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב בעניין זה (ראו גם בהקשר של תביעה ייצוגית: ע"א 8430/99 אנליסט אי.אם.אס ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 264-263 (2001)). עוד יוער, כי ההוראה אשר הופיעה בנוסח הראשון של הצעת החוק החדש שהוגש לקריאה ראשונה בכנסת, לפיה התובע המייצג לא יישא בהוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים (סעיף 23 להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005, ה"ח 93, 232), הושמטה מנוסחו הסופי של החוק – ללמדנו על כוונת המחוקק. סופו של דבר: בנסיבות המקרה, ובהתחשב בשיקולים שפורטו על-ידי בית-המשפט המחוזי – לא ראינו לנכון להתערב בסכום ההוצאות ושכר-טרחת עורכי-הדין שנפסק. הערעור, אם כן, נדחה. המערערים יישאו בשכר-טרחת עורכי הדין של המשיבה 1 והמשיבים 5-2, בסכום של 15,000 ש"ח כל אחד. יצוין, כי בפוסקנו סכום זה, נתנו דעתנו גם לסכום הגבוה שנפסק בבית-המשפט דלמטה. המשנה-לנשיאה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י"ב בכסלו התשס"ח (22.11.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04015090_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il