עדנאן שחתות נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1507/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1507/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: עדנאן שחתות נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.2.12 בת"פ 23952-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט א' אליקים תאריך הישיבה: ט"ו באב התשע"ג (22.7.2013) בשם המערער: עו"ד שלומי בלומנפלד בשם המשיבה: עו"ד עדי שגב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 23952-01-11, כבוד השופט א' אליקים) מיום 2.2.2012. 2. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בכתב אישום הכולל ארבעה אישומים ובהם עבירות סחר בסם מסוכן, על פי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); הדחת קטין לסמים מסוכנים, על פי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים; החזקת סם שלא לשימוש עצמי, על פי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירות נשק, על פי סעיף 144(א) רישא וסיפא לחוק העונשין. 3. על פי האישום הראשון, ביום 25.10.2010 הגיעו שני קטינים, א' ואחד נוסף, לביתו של המערער על מנת לקנות סם מסוג חשיש. המערער העביר לא' באמצעות אחר סם מסוג זה במשקל של 0.89 גרם ותמורתו שילם א' סכום של 50 ש"ח. כשבוע עד שבועיים לפני כן, הגיע א' עם אחיו הקטין לביתו של המערער על מנת לקנות סם מסוכן מסוג חשיש. המערער העביר לא' סם זה ותמורתו שילם א' 50 ש"ח. על פי האישום השני, ביום 24.11.2010 הגיע אחד בשם נור לביתו של המערער על מנת לקנות סם מסוכן מסוג חשיש. המערער העביר לו סם זה במשקל 1.62 גרם ובתמורה שילם נור 50 ש"ח. במהלך השנה שקדמה לאירוע קנה נור מהמערער סם מסוג חשיש בתדירות של פעם בחודש. על פי האישום השלישי, ביום 24.11.2010 הגיעו א' ואחד נוסף, קטין אף הוא, לביתו של המערער על מנת לקנות סם מסוכן מסוג חשיש. המערער העביר לא' סם זה במשקל של 0.43 גרם ובתמורה שילם א' סכום של 35 ש"ח. על פי האישום הרביעי, ביום 1.1.2011, במהלך חיפוש שנערך בביתו של המערער הוא נמצא מחזיק יחד עם אחר סם מסוג חשיש במשקל כולל של 165.56 גרם, 18 טבליות סם מסוג MDMA ו-4 טבליות סם מסוג N-ETHYLAMPHETAMINE. באותו הערב השתמש המערער בסמים מסוכנים. כמו כן, בביתו של המערער נמצא נשק אוטומטי מסוג קרל גוסטב ותשעה כדורי אקדח. 4. במסגרת גזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת העבירות בהן הורשע המערער כאשר הוא מדגיש את עבירת הדחת קטין לסם מסוכן אשר בוצעה בשלושה מקרים. בית המשפט ציין כי לא מדובר במעידה חד פעמית של המערער אלא בפעילות עבריינית אותה בחר כדרך עיסוקו. בית המשפט ציין אף את נסיבות ביצוע העבירות אשר תוכננו היטב תוך הפיכת ביתו למתחם מבוצר ומניעת אפשרות כניסת אנשי חוק באופן מיידי אליו. בית המשפט נתן משקל לעברו הפלילי המכביד ולכך שהוא לא נטל אחריות על מעשיו, וציין כי מכך יש להסיק שיש להעדיף את אינטרס הגמול והרתעת המערער על פני האינטרס הפרטני שלו. בהקשר זה בית המשפט ציין כי המערער נידון שמונה פעמים לעונשי מאסר בפועל וכי את העבירות נשוא תיק זה ביצע זמן קצר לאחר שנגזרו עליו מאסרים על תנאי, לרבות מאסר מותנה בן 12 חודשים. על בסיס זה גזר עליו בית המשפט עונש של 60 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר מותנה בן שלושה חודשים שנגזר עליו במסגרת ת"פ 13052-09-08; הפעלת עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים שנגזר עליו במסגרת ת"פ 23316-07-09, כאשר עונשי המאסר הופעלו במצטבר, כך שבסך הכל הוטל עליו עונש של 75 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים; קנס של 10,000 ש"ח ופסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה למשך חמש שנים, על פי סעיף 37א' לפקודת הסמים המסוכנים. 5. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער ששגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן משקל ניכר לעבירת הדחת הקטין לסם בעוד שבמקרה זה, על אף שהוא הורשע בעבירה זו, מדובר בהיקף הדחה מצומצם מאוד, תמורת סך של חמישים ש"ח ופחות מכך. בהקשר זה טוען הוא כי העבירות בוצעו בטווח זמנים קצר ובשתיים מהן מדובר באותו קטין. עוד מוסיף וטוען הוא כי פסקי הדין עליהם נסמך בית המשפט המחוזי עניינם מכירת סם מסוג הירואין, ועל כן יש לאבחן בינם לבין עניינו שבו נמכר סם מסוג חשיש. עוד טוען הוא כי לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות הכוללות את מחלתו וזמן מעצר ממושך בו שהה בגין תיק זה. לבסוף טוען הוא כי שגה בית המשפט בהפעילו את עונשי המאסר המותנים במצטבר ולא בחופף. 6. במענה, מדגישה המשיבה את העובדה כי המערער הוא עבריין סדרתי אשר לחובתו עבר פלילי מכביד וכי העבירות בוצעו בעת שהוא היה מודע לכך שעומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה. לטענתה, גזר הדין אינו מבוסס על עבירת ההדחה בלבד ויש לתת משקל גם לסמים המסוכנים שנתפסו בכמות גדולה בביתו וכן לעבירות הנשק. בדיון בפנינו הפנתה המשיבה לגזר הדין בעניינו של המערער בת"פ 18587-12-11 שניתן בבית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ד' מרשק מרום) אשר ניתן ביום 8.7.2012, דהיינו אחרי מתן גזר הדין שלפנינו. שם, הורשע המערער בכך שהבריח מגוון סמים מסוכנים לכותלי בית הכלא בעת שריצה עונש מאסר וביניהם סם מסוג הרואין. 7. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ושמענו את טענות הצדדים בפנינו, מצאנו כי דין הערעור להדחות. 8. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (29.1.2009)). העונש שהוטל במקרה שלפנינו אינו סוטה מטווח הענישה הנהוג בעבירות מסוג זה ואך בשל כך דין הערעור להדחות. 9. למעלה מכך נציין כי אנו מסכימים עם בית המשפט המחוזי בכך שחומרתו של המקרה שלפנינו גבוהה במיוחד בשל הדחת קטינים לשימוש בסם, אשר בוצעה במספר מקרים. אכן, היקף ההדחה אינו רחב וחשיש אינו סם במדרג הגבוה של החומרה, אך אין להקל ראש במעשי המערער כלל וכלל. נדמה כי המערער בחר לו דרך עבריינית כעיסוק, והרשעותיו הקודמות לא הביאו אותו לשנות מדרכיו. ניתן ללמוד זאת מעברו הפלילי המכביד, מכך שביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה בעוד עומדים נגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה, וכן מת"פ 18587-12-11 שהוצג לפנינו, בו הורשע לאחר שניסה להבריח סם אל תוך כותלי בית הסוהר. זאת, לאחר גזר הדין בתיק זה עליו הוא מערער. בנסיבות אלו, ונוכח העבירות החמורות בהן הורשע, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות הקלה בעונשו. 10. באשר להחלטת בית המשפט המחוזי להפעיל את עונשי המאסר המותנים במצטבר ולא בחופף לעונש המאסר בפועל שהוטל בתיק זה – סעיף 58 לחוק העונשין קובע כי ככלל, עונשי מאסר על תנאי יופעלו במצטבר, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראו: ע"פ 645/09 טאייב נ' מדינת ישראל (13.1.2010); ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל (26.6.2006)). תכליתו של סעיף 58 לחוק העונשין היא תכלית הרתעתית במובהק (ע"פ 4716/12 מדינת ישראל נ' דטסה (6.6.2013)). נראה כי במקרה דנן שני עונשי המאסר המותנים לא הרתיעו את המערער כלל וכלל ולא מצאנו בטעמים שהוצגו מקום לסטות מהכלל שמתווה סעיף 58 לחוק העונשין. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה באב התשע"ג (1.8.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12015070_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il