בג"ץ 1494-11
טרם נותח

פלוני נ. בית הדין לערעוריםשל משטרת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 1494/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1494/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין לערעורים של משטרת ישראל 2. בית הדין למשמעת של משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רועי-אביחי שויקה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותר הוא שוטר נגדו מתנהל הליך בבית הדין המשמעתי של משטרת ישראל. בבסיס ההליך האמור עומד החשד כי העותר השתתף במשא ומתן עם גורם בעולם הפשע, תוך ניצול מעמדו כשוטר. עם פתיחת ההליך הועמד לעיונו של העותר חומר החקירה, ובכללו ידיעה מודיעינית על השתתפות העותר בפגישה מסוימת. אף שתוכן הידיעה הועבר לעותר, זהות המקור נותרה חסויה, לאחר שהוצאה תעודות חיסיון לעניין זה על-ידי השר לביטחון פנים לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. במסגרת ההליך בפני בית הדין המשמעתי, פנה העותר לבית הדין לערעורים של משטרת ישראל בעתירה להסרת החיסיון על מקור הידיעה, בהתאם להוראות סעיף 77(א) לחוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו-2006. העותר נימק את בקשתו בכך שחשיפת המקור תאפשר לו למצוא תימוכין לגרסתו העובדתית, לפיה לא נטל חלק פעיל בפגישה האמורה. בית הדין לערעורים דחה את העתירה, לאחר שמצא כי אין בזהותו של מוסר הידיעה כדי לסייע להגנה. בית הדין ציין, כי מוסר הידיעה לא נכח בפגישה המדוברת, אלא שמע עליה מפי אחר, ומאידך, זהותם של הנוכחים בפגישה ידועה לעותר. משכך, לא נמצאה עילה אשר תצדיק את הפגיעה באינטרס הציבורי של הגנה על זהותם של מוסרי מידע למשטרה. 2. משנדחתה עתירתו – בחודש ינואר 2011 – ולאחר שהגיע ההליך המשמעתי לשלביו הסופיים, פנה העותר לבית-משפט זה בעתירה המכוונת נגד החלטתו של בית הדין לערעורים. העותר עומד על טעמיו בפני בית הדין לערעורים, והוא סבור כי כל עוד נותרה זהות מקור הידיעה עלומה, נפגמת הגנתו בהליך המשמעתי. מנגד, טוען המשיב כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, ולא עולה ממנה עילה להתערבות בהליך שטרם התברר עד תומו בפני בית הדין המשמעתי. 3. השקפת המשיב מקובלת עלינו. הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על בתי דין משמעתיים, ובית הדין לערעורים של משטרת ישראל בכלל זה (בג"ץ 52/86 פרידמן נ' משטרת ישראל, פ"ד מ(2) 449 (1986)). כשם שלא יעשה בית-משפט זה מנהג לעצמו להתערב בפסקי דין של בתי הדין, מקל וחומר לא ייעשה כן בהחלטות במסגרת הליך שעודנו תלוי ועומד. טענותיו של העותר מסתכמות לכדי פגיעה אפשרית בהגנתו, אך בשלב זה אין לדעת כיצד יפסוק בית הדין המשמעתי בסופו של יום. גם לגופם של דברים לא מצאנו כי עניינו של העותר נמנה עם אותם מקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה כדי לתקן טעות משפטית מהותית. ההחלטה שלא לחשוף את זהות המקור נומקה היטב ומבוססת על התשתית הראייתית בתיק, והיא התקבלה לאחר דיון במעמד צד אחד במהלכו קיבל בית הדין הסברים מקצין המודיעין. משכך, לא מצאנו מבין טענותיו של העותר אף לא ראשיתה של עילה אשר תצדיק את התערבותנו, ועל כן העתירה נדחית. ניתן היום, ז' באייר התשע"א (11.05.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11014940_O07.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il