יוסי ביטון נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 1492/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1492/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערער: יוסי ביטון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 4.2.2003, בת"פ 40197/02, שניתן על ידי כבוד השופט ג'ורג' קרא תאריך הישיבה: ג' באייר תשס"ג (5.5.2003) בשם המערער: עו"ד שי לוי, עו"ד מיקי סיבוני בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אריה פטר גב' ג'ודי באומץ פסק – דין השופט א' א' לוי: המערער, יוסף ביטון, הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי העובדות בהן הודה, היה המערער מעורב בתאונה אשר התרחשה בשעות הקטנות של ליל ה-15.6.02. המערער פגע עם רכבו ברכבו של אחר, רון יעקובוב (להלן – רון), ומשזה ביקש לרשום את מספרו של הרכב הפוגע, נראה כי העלה עליו את חמתו של המערער. בעקבות כך התפתחה קטטה במהלכה תקפו המערער ואחרים את רון ואת חברו, דמיטרי קלפה (להלן – המתלונן). לפתע אחז אחד מחבריו של המערער בצווארו של המתלונן וריתק אותו אליו, ואז שלף המערער סכין "פרפר" ודקר את המתלונן פעמיים בחזהו. כתוצאה מכך נפגע המתלונן בריאותיו. המערער הוא אדם צעיר (יליד שנת 1983), שמתוך תסקירו של שרות המבחן עולה כי גדל באווירה של מצוקה וחסכים, אשר חלקם נבעו מכך שאבי המשפחה היה מכור לסמים קשים ומעורב בפלילים, ועקב כך התקשה לפרנס את משפחתו ולפקח על ילדיו. בא-כוח המערער טען, כי גם פציעת אחותו הצעירה של שולחו תרמה לכך שבתקופה בה בוצעו העבירות הנוכחיות, היה הפיקוח על המערער במסגרת המשפחתית רופף, וכתוצאה מכך הוא התדרדר לחברה שולית, ומכאן עד למעורבותו בפלילים היתה הדרך קצרה. על רקע כל אלה טען בא-כוחו של המערער, כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו של שולחם כאשר גזר לו 4 שנות מאסר שמתוכן שנתיים לריצוי בפועל. הם עתרו בפנינו להקל בעונש, ולעניין זה הדגישו את המלצותיו של שרות המבחן בפני בית משפט קמא, ולפיהן כליאה ממושכת של המערער עלולה להובילו לחיי פשע מהם הוא מנסה עתה, באמצעות שרות המבחן, להינתק. לא ראינו מקום לקבלת הערעור. הטענות אשר נטענו בפנינו הובאו ונדונו בהרחבה על ידי השופט המלומד של בית משפט קמא (כב' השופט ג' קרא), אשר היה ער לנסיבותיו האישיות הלא-קלות של המערער, ואף העניק להן משקל. אך הוא גם סבר כי חומרת המעשים היה כה רבה, עד שהענישה חייבת לכלול רכיב של מאסר בפועל. איננו סבורים כי השופט קמא נתפס למסקנה שגויה, אדרבא, מי שנושא על גופו סכין מעיד על עצמו כי נשקפת ממנו סכנה לצבור, ובעניינו של המערער סכנה זו אינה עוד ערטילאית, הואיל והיא התממשה בדרך שאין חמורה ממנה, כאשר הוא דקר וחזר ודקר נהג רכב תמים, שכל "חטאו" נבע מכך שביקש לרשום את מספרו של רכב שגרם לו נזק. בתי המשפט התריעו וחזרו והתריעו מפני השימוש הגובר בנשק חם וקר כדי ליישב סכסוכים, אך נראה כי מסר זה לא נקלט דיו, ועל כן אין מנוס מלהכביד את היד על מבצעיהן של העבירות, הן כדי לגמול להם על מעשיהם הרעים וגם כדי להרתיע את הרבים. הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י"ז באייר תשס"ג (19.5.03), עד לשעה 11:00. הערבויות שניתנו לצורך שחרור המערער תהיינה בתוקף עד להתייצבותו לשאת בעונש. ניתן היום, ג' באייר תשס"ג (5.5.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03014920_O04.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il