פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 149/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב המערערים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלונית 4. פלוני 5. פלונית 6. עיזבון המנוח פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ 3. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורמלי) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט י' כהן) מיום 8.11.2021 בתיק א 024110-05-15 תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשפ"ג (28.11.2022) בשם המערערים: עו"ד עבד אלכרים בדארנה בשם המשיבים 2-1: עו"ד יצחק מנדה פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בת"א 24110-05-15 מיום 8.11.2021, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המערערים לפיצוי בגין תאונת דרכים שבה מצא המנוח את מותו. רקע 2. ביום 18.9.2013 רכב המנוח על אופנוע, ללא כיסוי ביטוחי כנדרש לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח). המשיב 1 (להלן: המשיב) נהג באותה עת במשאית, שהייתה מבוטחת על-ידי המשיבה 2 (להלן: המשיבה), בכיוון הפוך לכיוון נסיעת המנוח. המשיב איבד שליטה על המשאית, חצה קו הפרדה רצוף והתנגש באופנוע שעליו רכב המנוח. כתוצאה מכך נהרג המנוח (להלן: התאונה). 3. המערערת 1 היא אשתו של המנוח והמערערות 3-2 הן בנותיו (להלן ביחד: המערערות). המערערים 5-4 הם הורי המנוח (להלן: ההורים); והמערער 6 הוא עיזבון המנוח (להלן גם: העיזבון). 4. המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיב, המשיבה והמשיבה 3 (להלן: קרנית), לפיצוי בגין נזקי התאונה. בתביעה צוין כי מאחר שהמנוח נהג באופנוע ללא ביטוח כאמור, עזבונו אינו זכאי לפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק), לנוכח הוראת סעיף 7(5) לחוק זה. עם זאת, נטען כי לעיזבון המנוח זכות תביעה נגד המשיב והמשיבה (להלן ביחד: המשיבים) לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וכי למערערות עומדת זכות תביעה נגד קרנית, לפי סעיף 7ב לחוק הפיצויים, בהיותן תלויות במנוח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 5. כאמור, בפסק-דינו מיום 8.11.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה בחלקה. אשר לתביעת המערערות כתלויות במנוח לפי סעיף 7ב לחוק, בית המשפט ציין, בין היתר, כי יש לחשב את סכום הנזק על-בסיס שכרו הממוצע "נטו" של המנוח, בהיות עילת התביעה לפי חוק הפיצויים. בית המשפט פירט את ראשי הנזק השונים, וקבע כי על קרנית לשלם למערערות, כתלויות במנוח, פיצויים בסכום כולל של 1,705,751 ש"ח. 6. בכל הנוגע לתביעת העיזבון, נקבע כי בשים לב לפסק-הדין שבו הורשע המשיב בפלילים בשל חלקו בתאונה, יש לייחס לו את מלוא האחריות לגרימתה. בית המשפט המחוזי חישב את הפסד ההשתכרות של המנוח, על-בסיס הנתונים ששימשו לחישוב הנזק בתביעת התלויות, לרבות שכרו הממוצע "נטו" של המנוח, וכן קבע כי על-מנת להימנע מכפל פיצוי, יש לנכות מהפסדי ההשתכרות בתביעת העיזבון את רכיב אובדן התמיכה בתלויות. בית המשפט המחוזי פירט את ראשי הנזק השונים וקבע כי סך הפיצוי לעיזבון צריך לעמוד על 1,270,160 ש"ח. עם זאת, בית המשפט ציין כי אמנם המערערות, בהיותן חלק מיורשי המנוח, זכאיות לרשת יחד 19/27 מעיזבונו; אך בהינתן שעומדת להן גם עילת תביעה לפי חוק הפיצויים, בתור תלויות במנוח, נקבע שאין להן חלק בעילת התביעה של העיזבון, בשל כלל ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים (להלן: כלל ייחוד העילה). לכן, ומאחר שכל אחד מהורי המנוח זכאי לרשת 4/27 מעיזבונו, סכום הפיצוי לעיזבון הועמד על סך של 376,344 ש"ח בלבד, חלף הסך של 1,270,160 ש"ח (188,172 ש"ח לכל אחד מההורים). 7. בשורה התחתונה, נפסק כי קרנית תשלם למערערות פיצוי בסך 1,705,751 ש"ח, בתביעתן כתלויות במנוח, וכן הוצאות משפט בסך 259,740 ש"ח; וכי המשיבים ישלמו להורי המנוח פיצוי בסך 376,344 ש"ח, בשל חלקם בעיזבונו, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 57,213 ש"ח. על פסק-דין זה נסוב הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים בערעור 8. בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בשלוש מקביעותיו. ראשית, נטען כי העובדה שעומדת למערערות עילת תביעה לפי חוק הפיצויים כתלויות במנוח, אינה גורעת מזכותן לקבל את חלקן מהפיצוי שיש לפסוק לעיזבון, לפי פקודת הנזיקין. שנית, נטען כי בתביעת העיזבון צריך היה לחשב את הנזק לפי בסיס שכר "ברוטו", ולא "נטו", מאחר שעל תביעת העיזבון לא חלות המגבלות הנוגעות לתביעה לפי חוק הפיצויים. שלישית, נטען כי בתביעת העיזבון צריך היה לפסוק לטובת המערערים הוצאות משפט בשיעור 20% מסך הפיצוי, כנהוג בתביעות נזיקין, ולא בשיעור 13%, אשר רלוונטי לתביעות לפי חוק הפיצויים. 9. מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי וסבורים כי דין הערעור להידחות. לטענתם, בהינתן שלמערערות עומדת זכות תביעה לפי חוק הפיצויים, כתלויות, הרי שאין להן זכות תביעה לפי פקודת הנזיקין, לנוכח כלל ייחוד העילה. המשיבים מדגישים, כי עזבון המנוח אינו אישיות משפטית עצמאית, כך שתביעה בשמו היא למעשה תביעה של יורשי המנוח. המשיבים מוסיפים, כי בתביעת העיזבון לא ניתן להתבסס על שכר המנוח "ברוטו", אם מנכים ממנה את הפסדי התמיכה לתלויות, שמחושבים לפי שכר "נטו". לבסוף, נטען כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת הוצאות משפט, וכי אילו סברו המערערים כי הקביעה בעניין זה מקורה בטעות "טכנית", היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 10. כאמור, הערעור שלפנינו נסוב על שלוש קביעות של בית המשפט המחוזי. להלן אדון אפוא בטענות המערערים כסדרן, אך אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל, על שלושת חלקיו, וכך אמליץ לחבריי להורות. ייחוד העילה 11. כמפורט לעיל, בית המשפט המחוזי קבע, כי מאחר שעומדת למערערות עילת תביעה כתלויות במנוח, לפי חוק הפיצויים, הרי שלנוכח כלל ייחוד העילה, לא עומדת להן עילת תביעה כיורשות של המנוח, כך שיש לגרוע מסכום הפיצוי בתביעת העיזבון את החלק שהמערערות זכאיות לקבל כיורשות כאמור. אומר כבר עתה, כי דעתי היא שדינה של קביעה זו להתבטל. 12. הלכה עמנו, כי תביעתם של תלויים באדם שמצא את מותו בשל מעשה עוולה, היא תביעה עצמאית ומובחנת מתביעת יורשי עזבונו של אותו אדם (ראו, למשל: ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, פס' 8, 10 (19.12.2007) (להלן: עניין כרכבי); רע"א 6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פס' 7 (28.5.2012) (להלן: עניין אשתייה)). כך, בעוד שתביעת התלויים נסובה על נזקי ממון שנגרמו להם בשל מות הנפגע, הרי שתביעת העיזבון עניינה נזקיו של הנפגע (המנוח) עצמו; ליורשיו אין עילה משל עצמם בתביעה זו, אלא הם באים בנעלי המנוח, מכוח דיני הירושה (כן ראו בהקשר זה, סעיף 19(א) לפקודת הנזיקין, שקובע כי "נפטר אדם – כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או נגדו, יוסיפו לעמוד בעינן, בכפוף להוראות סעיף זה, לטובת עזבונו או נגד עזבונו, הכל לפי הענין"). יורשי העיזבון זכאים, אפוא, לחלקם בפיצוי שנפסק לעיזבון מכוח דיני הנזיקין, בדומה לזכאותם לכל נכס אחר של המנוח; זאת, בין אם קיימת חפיפה מסוימת בין היורשים לתלויים, בין אם לאו (ראו עניין כרכבי, פס' 10; וראו גם סעיף 19(ד) לפקודת הנזיקין, אשר קובע כי "הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפי פקודה זו או כל חיקוק אחר ולא לגרוע מהן"). 13. לנוכח האמור לעיל, יש לבחון את הפרשנות שהעניק בענייננו בית המשפט המחוזי לכלל ייחוד העילה, ולשם כך אציג תחילה את לשון סעיף 8 לחוק: ייחוד העילה 8. (א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון. (ב) מי שאלמלא הוראות סעיף 22(ב), היתה תאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה כאמור בסעיף קטן (א), דינו לענין הוראות סעיף זה, כדין מי שיש לו עילת תביעה על פי חוק זה. (ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה. כאמור, לפי הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לכלל ייחוד העילה, למערערות אין עילת תביעה בתור יורשות של המנוח, לפי פקודת הנזיקין, מאחר שהן זכאיות לתבוע פיצויים לפי החוק, בתור תלויות במנוח. אלא שכמובהר לעיל, כלל הוא כי תביעת התלויים במנוח ותביעת יורשיו הן תביעות נפרדות ומובחנות, אשר בבסיסן ניזוקים שונים, שלכל אחד מהם זכות תביעה נפרדת; וכי זכאות היורשים לחלקם בעיזבון אינה מושפעת מחפיפה אפשרית בינם לבין התלויים במנוח. זאת ועוד, פרשנותו האמורה של בית המשפט המחוזי אף אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 19 לפקודת הנזיקין, אשר לפיה, כאמור לעיל, עילות התביעה שהיו עומדות למנוח בשל עוולה מוסיפות לעמוד לטובת עזבונו, וזכויות העיזבון כאמור באות להוסיף על זכויות התלויים לפי כל חיקוק, ולא לגרוע מהן. 14. ודוק: בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו הנדונה על פסק-הדין בעניין אשתייה. אלא שאין באמור שם כדי להוביל למסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. אף בעניין אשתיה עמד בית משפט זה על ההבחנה האמורה, בין תביעת תלויים במנוח לתביעת יורשיו (שכונתה גם שם "תביעת העיזבון"); אך הוטעם שם כי עיזבון אינו יכול להגיש תביעה לבית המשפט, משום שאין מדובר באישיות משפטית, וכי לפיכך, "תביעת העיזבון" צריכה להיות מוגשת באמצעות מנהל העיזבון או יורשיו. ברי, אפוא, כי אין בקביעה זו כדי לגרוע מזכויות מהותיות של יורשי המנוח, אך בשל היותם תלויים בו. 15. לבסוף אדגיש, כי דומה שהפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לכלל ייחוד העילה במקרה דנן אינה מתיישבת עם תכליתו של הכלל, עליה עמד בית משפט זה: "המחוקק ביקש ליצור מנגנון, אשר לא יהיה חשוף לקשיים הכרוכים בשיטת האשם. הוא ביקש ליצור מנגנון מהיר ויעיל לבירו(ר)ן של תביעות אלה. הוא ביקש לייעל ולפשט את הדיון בהן על-ידי ייתור הדיון בשאלת האחריות. הוראת ייחוד העילה שבחוק הפיצויים נועדה להגשים תכלית זו [...] המחוקק ביקש ליצור מעין מערכת סגורה, שבה לא יהיה על בתי המשפט להידרש לסבך הסוגיות והשאלות המתעוררות בשיטת האשם. זהו תפקידה של הוראת ייחוד העילה" (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורם, פס' 14 (1996)). אם כן, כלל ייחוד העילה נועד להוביל לכך שתביעות, שחוק הפיצויים מקים עילת תביעה בעניינן, תתבררנה לפי חוק הפיצויים בלבד, זאת, בעיקרו של דבר, על מנת שתביעות אלו יידונו בצורה יעילה, מהירה ופשוטה, מבלי להידרש לסוגיות סבוכות הקשורות בבירור אשם. ברם, הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לכלל ייחוד העילה אינה עולה בקנה אחד עם תכלית זו. חלף כך, הפרשנות האמורה גורעת מזכויות היורשים בעיזבון את החלק שזכאים לו אלו שהם גם תלויים במנוח, בתביעה שממילא מתבררת לפי פקודת הנזיקין. 16. לנוכח האמור לעיל, אם תשמע דעתי, תתקבל טענת המערערים בהקשר זה, במובן זה שאין לגרוע מסכום הפיצוי שנפסק בתביעת יורשי המנוח את חלקן של המערערות בעיזבון. אופן חישוב בסיס שכר המנוח בתביעת העיזבון 17. כאמור לעיל, במסגרת הדיון בתביעת העיזבון, בית המשפט המחוזי חישב את הפסדי השכר של המנוח בהתבסס על הנתונים ששימשו לחישוב הנזק בתביעת התלויות, ובתוך כך – על שכרו הממוצע של המנוח "נטו". ואולם, הלכה היא כי בתביעות לפי פקודת הנזיקין, כתביעת העיזבון בענייננו, יש לחשב את הפיצויים לפי בסיס השכר "ברוטו", מאחר שלא חלות על תביעות כאמור המגבלות והתקרות הקבועות בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו מכוחו (ראו: ע"א 2591/09 אנואר נ' שליסל, פס' 18 (22.2.2011); ע"א 8552/09 עזבון המנוח עמאר אחמד נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול", פס' 4 (11.9.2011)). דעתי היא אפוא כי דין טענת המערערים בהקשר זה להתקבל, במובן זה שיש לחשב את הפסדי שכרו של המנוח בתביעת העיזבון לפי שכר "ברוטו". חישוב זה מעלה כי יש להוסיף לפיצוי בתביעת העיזבון סכום של 826,966 ש"ח, כמחושב – כראוי ובהתאם להלכה הנוהגת – בפסקאות 21-19 לכתב הערעור, שהאמור בהן לא נסתר על-ידי המשיבים בתשובתם לערעור. לפיכך, יש להעמיד את סכום הפיצוי בתביעת העיזבון על סך של 2,097,126 ש"ח. שיעור הוצאות המשפט 18. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי פסק כי בכל הנוגע לתביעת העיזבון, המשיבים ישלמו להורי המנוח סכום של 376,344 ש"ח, והוצאות משפט בסך 57,213 ש"ח. סכום הוצאות המשפט בתביעת העיזבון נקבע, אפוא, בשיעור 13% מסכום הפיצוי שנפסק, בתוספת מע"מ, באופן התואם את הכללים בנושא הקבועים בחוק הפיצויים (ראו סעיף 13 לחוק). ואולם, כמובהר לעיל, על תביעות לפי פקודת הנזיקין לא חלות המגבלות והתקרות הקבועות בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו מכוחו; בעוד שכידוע, ביחס לתביעות כאמור נהוג, ככלל, להעמיד את שכר הטרחה על שיעור של 20% מסכום הפיצוי שנפסק (אם נוהלו הוכחות). אמנם, בצדק טוענים המשיבים כי לערכאה הדיונית מסור, ככלל, שיקול דעת רחב בסוגיית פסיקת הוצאות משפט, אלא שקביעת בית המשפט המחוזי בהקשר זה לא נומקה, ונראה כי סכום ההוצאות בתביעת העיזבון נקבע בהתאם לשיעור המשמש לקביעת סכום ההוצאות בתביעות לפי חוק הפיצויים. לנוכח כל האמור, דעתי היא כי דין טענת המערערים בהקשר זה להתקבל, ויש להעמיד את סכום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בתביעת העיזבון על 20% מסך הפיצוי בתביעה זו, בתוספת מע"מ. סוף דבר 19. אציע לחבריי כי נורה על קבלת הערעור, כמפורט לעיל, כך שסכום הפיצוי בתביעת העיזבון יעמוד על 2,097,126 ש"ח, בתוספת 490,727 ש"ח (שכר טרחת עורך דין ומע"מ). סכום זה יחולק בין המערערים 5-1 על-פי חלקם בעיזבון המנוח. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בהליך זה בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏כ"א בשבט התשפ"ג (‏12.2.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ 22001490_R06.docx שב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1